How does the argument develop across both sides of this daf?
כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 50a or 50b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 47a and the next one is on Gittin 52a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 50a–50b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין נ׳ ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין מ״ז ע״א, והבאה היא על גיטין נ״ב ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 50a–50b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
The guarantor and the ketubbaהערב והכתובה
A direct guarantor, kablan, for a debt is bound by all views; for a regular guarantor of a debt and a kablan for a ketubba there is a dispute whether they are bound when the borrower has no property. The ruling: in all cases he is bound, except a guarantor for a ketubba, who is not bound even if the husband has property.
קבלן דבעל חוב, דברי הכל משתעבד; ערב דבעל חוב וקבלן דכתובה פליגי. והלכתא: בכולהו, אף על גב דלית ליה, משתעבד; בר מערב דכתובה, דאף על גב דאית ליה לא משתעבד.
Why? He performed a mitzva by helping a marriage, and he caused no loss: the wife gave nothing in reliance on him. A guarantor for a loan causes the lender to hand over money; a ketubba guarantor does not.
מאי טעמא? מצוה הוא דעבד, ולא מידי חסרה. ערב להלוואה גורם למלווה למסור כסף; ערב לכתובה אינו גורם לאישה לתת דבר.
Ravina refutes Mar Zutra: the original enactment, ketubba from the poorest, was justified because a woman wants to marry more than a man; were it only against orphans, it would be because of the orphans. The refutation stands.
אמר רבינא: תא שמע: מעיקרא דתקנתין, יותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה לינשא; ואי סלקא דעתך מיתמי, האי משום דיתמי הוא! תיובתא דמר זוטרא; תיובתא.
Collecting from orphansגבייה מיתומים
Mar Zutra in Rav Naḥman’s name: a note against orphans, even if it says “from the best,” collects only from the poorest. Abaye adds: you can see it, since a creditor collects from medium but against orphans from the poorest.
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן: שטר חוב היוצא על היתומים, אף על פי שכתוב בו שבח, אינו גובה אלא מן הזיבורית. אמר אביי: תדע, דבעל חוב דיניה בבינונית, ומיתמי בזיבורית.
Rava objects: a creditor by Torah law collects from the poorest, as Ulla derives from “you shall stand outside, and the man shall bring out the pledge”: a person brings out the least of his vessels. The Rabbis raised it to medium so as not to lock the door before borrowers, and for orphans returned it to Torah law.
אמר ליה רבא: הכי השתא? בעל חוב דיניה מדאורייתא בזיבורית, כדעולא: ״בחוץ תעמד והאיש...״, מה דרכו של איש להוציא? פחות שבכלים. ומה טעם אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא תנעול דלת בפני לווין; וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא.
But here, where the note itself entitles him to the best by Torah law, even against orphans he collects from the best. The orphans’ protection never goes below what Torah law itself grants.
אלא הכא, כיון דדיניה מדאורייתא בעידית, אפילו מיתמי נמי בעידית. ההגנה על היתומים אינה יורדת מתחת למה שהתורה עצמה מעניקה.
Challenges to Ravaקושיות על רבא
Avram Ḥoza’a taught: one collects from orphans only from the poorest, even for damages, whose law is the best by Torah. The answer: the case is where the injured party’s best equals the injurer’s poorest, according to Rabbi Yishmael, for whom the enactment assessed by the injurer, and for orphans the Rabbis returned to Torah law.
והתני אברם חוזאה: אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית, ואפילו הן ניזקין! הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק, ורבי ישמעאל היא, ומפני תיקון העולם תקינו רבנן בדמזיק, וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא.
Rabbi Eliezer Nivta’a taught: only from the poorest, even if they are “best.” Does that not mean even if the note says best? No: “best” means the land stated in the note that was later depleted, according to Rava’s rule.
והתני רבי אליעזר ניותאה: אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית, ואפילו הן עידית. מאי לאו אף על גב דכתיב עידית בשטרא? לא, מאי עידית? שפאי עידית, כדרבא.
Rava ruled: if he damaged poorest land, he collects from the best; if he damaged the best of the “fine” sort, he collects from medium; and for orphans the Rabbis returned to Torah law. Rava’s principle survives both challenges.
דאמר רבא: הזיק זיבורית, גובה מן העידית; שפאי עידית, גובה מן הבינונית; וגבי יתמי אוקמוה רבנן אדאורייתא. עיקרו של רבא עומד בפני שתי הקושיות.
Minor or adult orphans?יתומים קטנים או גדולים?
Rav Aḥdevoi bar Ami asks: are these orphans minors, or even adults? Is it an enactment for minors only, or because the lender did not expect the borrower to die and the property to pass to orphans, so it does not lock the door, and applies even to adults?
בעי רב אחדבוי בר אמי: יתומים שאמרו, קטנים, או אפילו גדולים? תקנתא היא דעבוד רבנן גבי יתמי, לקטנים עבוד, לגדולים לא? או דלמא משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי, דהוה ליה נועל דלת; הלכך אפילו גדולים?
Abaye the Elder taught: “orphans” means adults and, needless to say, minors. But perhaps that refers to the oath, since an adult is like a minor regarding his father’s affairs, and not to the poorest land.
תא שמע דתני אביי קשישא: יתומין שאמרו, גדולים, ואין צריך לומר קטנים. ודלמא הני מילי לענין שבועה, דגדול במילי דאבוה כקטן דמי; אבל לענין זיבורית לא?
The halakha: “orphans” means adults and certainly minors, both for the oath and for the poorest land. The protection follows from the heirs’ lack of knowledge, not from their age.
והלכתא: יתומין שאמרו, גדולים ואין צריך לומר קטנים, בין לשבועה בין לזיבורית. ההגנה נובעת מחוסר ידיעת היורשים, לא מגילם.
Sold property and giftsנכסים משועבדים ומתנות
One does not collect from sold property where free property exists. Rav Aḥdevoi asks: what of gifts? Is it an enactment against the buyers’ loss, which does not apply to a recipient of a gift, or did the giver too receive some benefit, making it like a loss to buyers?
אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין. בעי רב אחדבוי בר אמי: במתנה היאך? תקנתא משום פסידא דלקוחות, ומתנה ליכא פסידא? או דלמא אי לאו דאית ליה הנאה מיניה, לא יהיב ליה מתנה; הלכך כי פסידא דלקוחות דמי?
Mar Kashisha son of Rav Ḥisda cites: a dying man said “give two hundred to one, then after him three hundred to another, then four hundred to another”; the first in the document acquires, and a creditor collects from the last, then the one before. Even if the last is poorest and the earlier medium, he takes the poorest; so the enactment applies to gifts.
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: תא שמע: שכיב מרע שאמר ״תנו מאתים זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני״, כל הקודם בשטר זכה; לפיכך יצא עליו שטר חוב, גובה מן האחרון; אין לו, גובה משלפניו. ואף על גב דקמא בינונית ובתרא זיבורית, מזיבורית גבי; שמע מינה במתנה נמי עבוד רבנן תקנתא.
The proof is deflected: perhaps they are creditors, “give them in payment of my debt,” with a deposit document; or “collects from the last” means the last alone loses; or all were of equal quality. The question remains open.
הכא במאי עסקינן? בבעל חוב, ״תנו בחובי״, ובשטר פקדתא. ואיבעית אימא: מאי גובה מן האחרון? אין נפסד אלא אחרון. ואיבעית אימא: דשוו כולהו להדדי.
Consumed produce: not writtenאכילת פירות: אינם כתובים
Why does one not collect from sold property for consumed produce? Ulla says in Resh Lakish’s name: because they are not written. A buyer who must return a field to its owner cannot reclaim from the seller’s buyers, since no one could know of such a liability.
אין מוציאין לאכילת פירות, מאי טעמא? אמר עולא אמר ריש לקיש: לפי שאין כתובין. לוקחים לא יכלו לדעת על חיוב כזה, ולכן אין גובים מהם.
Rabbi Abba objects: the support of wife and daughters is as if written, yet it is not collected from sold property. Ulla answers: so it was enacted from the outset, written regarding free property, not written regarding sold property. Rabbi Asi in Rabbi Yoḥanan’s name answers Rabbi Zeira the same way.
אמר ליה רבי אבא לעולא: והא מזון האשה והבנות דכמאן דכתיבי דמו, וקתני אין מוציאין! אמר ליה: התם מעיקרא הכי אתקון: כתובין הן אצל בני חורין, ואין כתובין אצל משועבדין. וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן לרבי זירא.
Rabbi Ḥanina gives another reason: because they are not fixed in amount. The question arises whether, for Rabbi Ḥanina, both fixed and written are required; the answer follows on daf 51.
רבי חנינא אמר: לפי שאין קצובין. איבעיא להו: לרבי חנינא, קצובין וכתובין בעי? ההמשך בדף נ״א.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is a guarantor for a ketubba not bound, while a guarantor for a loan is?מדוע ערב לכתובה אינו משתעבד, וערב להלוואה משתעבד?
- How does Rava limit Rav Naḥman’s rule about orphans?כיצד רבא מגביל את כלל רב נחמן ביתומים?
- Why does the halakha protect adult orphans as well as minors?מדוע ההלכה מגינה גם על יתומים גדולים ולא רק על קטנים?
- What is the difference between “not written” and “not fixed” as reasons?מה ההבדל בין ״אינם כתובים״ לבין ״אינם קצובים״ כטעמים?
The source sheetדף המקורות
קַבְּלָן דְּבַעַל חוֹב – דִּבְרֵי הַכֹּל מִשְׁתַּעְבַּד; עָרֵב דְּבַעַל חוֹב, וְקַבְּלָן דִּכְתוּבָּה – פְּלִיגִי; אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ נִכְסֵי לְלֹוֶה – מִשְׁתַּעְבַּד, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: אִי אִית לֵיהּ – מִשְׁתַּעְבַּד, אִי לֵית לֵיהּ – לָא מִשְׁתַּעְבַּד.
וְהִילְכְתָא: בְּכוּלְּהוּ, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – מִשְׁתַּעְבַּד; בַּר מֵעָרֵב דִּכְתוּבָּה, דְּאַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ – לָא מִשְׁתַּעְבַּד.
מַאי טַעְמָא? מִצְוָה הוּא דַּעֲבַד, וְלָא מִידֵּי חַסְּרַהּ.
אָמַר רָבִינָא: תָּא שְׁמַע מֵעִיקָּרָא דְּתַקַּנְתִּין – יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא, אִשָּׁה רוֹצָה לִינָּשֵׂא. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִיַּתְמֵי, הַאי מִשּׁוּם דְּיַתְמֵי הוּא! תְּיוּבְתָּא דְּמָר זוּטְרָא תְּיוּבְתָּא.
אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: שְׁטַר חוֹב הַיּוֹצֵא עַל הַיְּתוֹמִין, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בּוֹ שֶׁבַח, אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית.
אָמַר אַבָּיֵי: תִּדַּע – דְּבַעַל חוֹב דִּינֵיהּ בְּבֵינוֹנִית, וּמִיַּתְמֵי בְּזִיבּוּרִית.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָכִי הַשְׁתָּא?! בַּעַל חוֹב דִּינֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּזִיבּוּרִית! כִּדְעוּלָּא – דְּאָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה, בַּעַל חוֹב בְּזִיבּוּרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ וְגוֹ׳״ – מָה דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְהוֹצִיא, פָּחוּת שֶׁבַּכֵּלִים; וּמָה טַעַם אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין – וְגַבֵּי יַתְמֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא;
אֶלָּא הָכָא, כֵּיוָן דְּדִינֵיהּ מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּעִידִּית, אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי נָמֵי בְּעִידִּית!
וּלְרָבָא, וְהָתָנֵי אַבְרָם חוֹזָאָה: אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית, וַאֲפִילּוּ הֵן נִיזָּקִין. וְהָא נִיזָּקִין – דִּינָן מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּעִידִּית!
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה עִידִּית דְּנִיזָּק כְּזִיבּוּרִית דְּמַזִּיק;
וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר: מִדְּאוֹרָיְיתָא בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן, וּמִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם תַּקִּינוּ רַבָּנַן בִּדְמַזִּיק – וְגַבֵּי יַתְמֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא.
אִינִי?! וְהָתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָיוֹתָאָה: אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית, וַאֲפִילּוּ הֵן עִידִּית. מַאי ״אֲפִילּוּ הֵן עִידִּית״? לָאו אַף עַל גַּב דִּכְתִיב עִידִּית בִּשְׁטָרָא?!
לָא; מַאי ״עִידִּית״ – שְׁפַאי עִידִּית, כִּדְרָבָא –
דְּאָמַר רָבָא: הִזִּיק זִיבּוּרִית – גּוֹבֶה מִן הָעִידִּית. שְׁפַאי עִידִּית, גּוֹבֶה מִן הַבֵּינוֹנִית. וְגַבֵּי יַתְמֵי אוֹקְמוּהּ רַבָּנַן אַדְּאוֹרָיְיתָא.
אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית: בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: ״יְתוֹמִים״ שֶׁאָמְרוּ – קְטַנִּים, אוֹ אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים? תַּקַּנְתָּא הִיא דַּעֲבוּד רַבָּנַן גַּבֵּי יַתְמֵי – לִקְטַנִּים עֲבוּד רַבָּנַן, לִגְדוֹלִים לָא עֲבוּד רַבָּנַן;
אוֹ דִלְמָא – מִשּׁוּם דְּלָא מַסֵּיק אַדַּעְתָּא דְּמַלְוֶה דְּמִית לֹוֶה וְנָפְלִי נִכְסֵי קַמֵּי יַתְמֵי; דְּהָוֵה לֵיהּ נוֹעֵל דֶּלֶת; הִלְכָּךְ אֲפִילּוּ גְּדוֹלִים נָמֵי?
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא: יְתוֹמִין שֶׁאָמְרוּ – גְּדוֹלִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קְטַנִּים.
וְדִלְמָא הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן שְׁבוּעָה – דְּגָדוֹל בְּמִילֵּי דַּאֲבוּהּ כְּקָטָן דָּמֵי; אֲבָל לְעִנְיַן זִיבּוּרִית – לָא.
וְהִלְכְתָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
יְתוֹמִין שֶׁאָמְרוּ – גְּדוֹלִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קְטַנִּים; בֵּין לִשְׁבוּעָה בֵּין לְזִיבּוּרִית.
אֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי חוֹרִין. בָּעֵי רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי: בְּמַתָּנָה הֵיאַךְ?
תַּקַּנְתָּא הוּא דַּעֲבוּד רַבָּנַן – מִשּׁוּם פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת, אֲבָל מַתָּנָה, דְּלֵיכָּא פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת – לָא; אוֹ דִלְמָא מַתָּנָה נָמֵי, אִי לָאו דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ – לָא יָהֵיב לֵיהּ מַתָּנָה, וְהִלְכָּךְ כִּי פְּסֵידָא דְלָקוֹחוֹת דָּמֵי?
אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע, שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר: ״תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי, ושְׁלֹשׁ מֵאוֹת לִפְלוֹנִי, וְאַרְבַּע מֵאוֹת לִפְלוֹנִי״ – אֵין אוֹמְרִים: כׇּל הַקּוֹדֵם בִּשְׁטָר זָכָה; לְפִיכָךְ, יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב – גּוֹבֶה מִכּוּלָּן.
אֲבָל אִם אָמַר: ״תְּנוּ מָאתַיִם זוּז לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי, וְאַחֲרָיו לִפְלוֹנִי״ – אוֹמְרִים: כׇּל הַקּוֹדֵם בִּשְׁטָר זָכָה. לְפִיכָךְ, יָצָא עָלָיו שְׁטַר חוֹב – גּוֹבֶה מִן הָאַחֲרוֹן. אֵין לוֹ – גּוֹבֶה מִשֶּׁלְּפָנָיו. אֵין לוֹ – גּוֹבֶה מִשֶּׁלִּפְנֵי פָנָיו.
וְאַף עַל גַּב דְּקַמָּא בֵּינוֹנִית וּבָתְרָא זִיבּוּרִית – מִזִּיבּוּרִית גָּבֵי, מִבֵּינוֹנִית לָא גָּבֵי. שְׁמַע מִינַּהּ, בְּמַתָּנָה נָמֵי עֲבוּד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּבַעַל חוֹב. וְהָא ״תְּנוּ״ קָאָמַר! ״תְּנוּ״ בְּחוֹבִי.
וְלִיחְזֵי שְׁטָרָא דְּמַאן קָדֵים! דְּלֵיכָּא שְׁטָרָא. וְהָא ״כׇּל הַקּוֹדֵם בִּשְׁטָר״ קָאָמַר! בִּשְׁטָר פְּקַדְתָּא.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ מַתָּנָה נָמֵי. וְלָא קַשְׁיָא – מַאי ״גּוֹבֶה מִן הָאַחֲרוֹן״? אֵין נִפְסָד אֶלָּא אַחֲרוֹן.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּשָׁווּ כּוּלְּהוּ לַהֲדָדֵי.
אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת. מַאי טַעְמָא? אָמַר עוּלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לְפִי שֶׁאֵין כְּתוּבִין.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְעוּלָּא: וְהָא מְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת, דִּכְמַאן דִּכְתִיבִי דָּמוּ, וְקָתָנֵי: אֵין מוֹצִיאִין!
אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, מֵעִיקָּרָא הָכִי אִתַּקּוּן – כְּתוּבִין הֵן אֵצֶל בְּנֵי חוֹרִין, וְאֵין כְּתוּבִין הֵן אֵצֶל מְשׁוּעְבָּדִין.
וְכֵן אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְפִי שֶׁאֵין כְּתוּבִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: וְהָא מְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת, דִּכְמַאן דִּכְתִיבִי דָּמוּ, וְקָתָנֵי: אֵין מוֹצִיאִין! אֲמַר לֵיהּ: מֵעִיקָּרָא הָכִי אִתַּקּוּן – כְּתוּבִין הֵן אֵצֶל בְּנֵי חוֹרִין, וְאֵין כְּתוּבִין הֵן אֵצֶל מְשׁוּעְבָּדִין.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין קְצוּבִין.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְרַבִּי חֲנִינָא – קְצוּבִין וּכְתוּבִין בָּעֵי,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
