← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 49גיטין דף 49 05 December 2030ט׳ כסלו תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 49 — Best, Middle and Poorest Land: The Reasons Behind the Gradesעידית, בינונית וזיבורית: הטעמים שמאחורי הדרגות

Gittin 49 — from whose “best field” the Torah means, through Rabbi Shimon’s reasons for each grade of land, to whether the ketubba is collected from the poorest land only from orphansגיטין מ״ט — מ״מיטב שדהו״ של מי מדברת התורה, דרך טעמי רבי שמעון לכל דרגת קרקע, אל השאלה אם כתובה נגבית מזיבורית רק מן היתומים

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yosef Zaken Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYosef Zaken Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 49a or 49b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 47a and the next one is on Gittin 52a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 49a–49b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין מ״ט ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין מ״ז ע״א, והבאה היא על גיטין נ״ב ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 49a–49b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Whose best field?מיטבו של מי?

Rav Aḥa bar Yaakov explains: the case is where the injured party’s best equals the injurer’s poorest. Rabbi Yishmael assesses by the injured party’s land, so the injurer may pay with his poorest; Rabbi Akiva assesses by the injurer’s land, so he must pay with his best.

אמר רב אחא בר יעקב: הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק. רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן, ורבי עקיבא סבר בדמזיק שיימינן.

Rabbi Yishmael uses a gezera shava: “field” is said below and “field” above; just as above it is the injured party’s, so below. Rabbi Akiva reads “the best of his field he shall pay” as the field of the one who pays.

מאי טעמא דרבי ישמעאל? נאמרה ״שדה״ למטה ונאמרה ״שדה״ למעלה; מה שדה האמורה למעלה דניזק, אף שדה האמורה למטה דניזק. ורבי עקיבא סבר: ״מיטב שדהו ישלם״, דהאיך דקא משלם.

Rabbi Yishmael uses both the gezera shava and the verse: the gezera shava sets the standard, and the verse teaches that if the injurer’s poorest is below the injured party’s best, he must pay from his best. Each source serves a distinct function.

ורבי ישמעאל, אהני גזרה שוה ואהני קרא: גזרה שוה לכדאמרן; קרא, דאי אית ליה למזיק עידית וזיבורית, וזיבורית דידיה לא שויא כעידית דניזק, דמשלם ליה ממיטב.

All the more so for the Templeקל וחומר להקדש

What is Rabbi Akiva’s “all the more so for the Temple”? If our ox gored a Temple ox, the Torah says “his fellow’s ox,” excluding Temple property. If one pledged a maneh to the Temple fund and the treasurer collects from the best, a pledge is no more than a debt, collected from medium land.

מאי קל וחומר להקדש? אילימא דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש, ״שור רעהו״ אמר רחמנא, ולא שור של הקדש. אלא לאומר ״הרי עלי מנה לבדק הבית״, דאתי גזבר ושקיל מעידית? לא יהא אלא בעל חוב, ובעל חוב דינו בבינונית.

Rather, it is our ox goring a Temple ox, and Rabbi Akiva follows Rabbi Shimon ben Menasya, who says an ordinary ox that gored a Temple ox pays full damages whether innocuous or forewarned. The Gemara asks: then perhaps the whole dispute is about Rabbi Shimon ben Menasya, and not about whose land is assessed.

לעולם דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש, ורבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: של הדיוט שנגח לשור של הקדש, בין תם בין מועד, משלם נזק שלם. אי הכי, דילמא דכולי עלמא בדניזק שיימינן, והכא בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא קמיפלגי?

If so, what would “the verse comes only” mean, and what the a fortiori? Moreover, Rav Ashi said a baraita states explicitly: “the best of his field” of the injured party, says Rabbi Yishmael; Rabbi Akiva says of the injurer. The dispute is indeed about whose land.

אם כן מאי ״לא בא הכתוב״? ועוד מאי ״קל וחומר להקדש״? ועוד, הא אמר רב אשי: תניא בהדיא: ״מיטב שדהו״ של ניזק, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: של מזיק.

Rabbi Shimon: deterring theftרבי שמעון: הרתעת גזלנים

Ravina says the mishnah follows Rabbi Akiva, who holds by Torah law that damages are assessed by the injurer’s land, and Rabbi Shimon, who expounds the reason of the verse. “For the proper ordering of society” explains why the Torah fixed best land.

רבינא אמר: לעולם מתניתין רבי עקיבא היא, דאמר מדאורייתא בדמזיק שיימינן, ורבי שמעון היא דדריש טעמא דקרא; ומה טעם קאמר: מה טעם הניזקין שמין להן בעידית? מפני תיקון העולם.

Rabbi Shimon says: why damages from the best? Because of robbers and violent men, so a person will say: why should I rob or take by force? Tomorrow the court will come down to my property and take my fine field.

דתניא: אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו הניזקין שמין להן בעידית? מפני הגזלנים ומפני החמסנין, כדי שיאמר אדם: למה אני גוזל ולמה אני חומס? למחר בית דין יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי.

They rely on the Torah’s words, “the best of his field and the best of his vineyard he shall pay.” The deterrent is built into the method of payment: the injurer knows that harm costs him what he values most.

וסומכים על מה שכתוב בתורה: ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״. ההרתעה בנויה בדרך התשלום: המזיק יודע שהנזק יעלה לו במה שיקר לו ביותר.

The creditor’s middle pathדרך האמצע של בעל החוב

Why does a creditor collect from medium land? So that a person who sees his fellow’s fine field or house will not say “I will jump and lend to him, so that I can collect it for my debt.”

מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה ודירה נאה, ויאמר: אקפוץ ואלונו, כדי שאגבנו בחובי.

Then let him collect from the poorest! If so, you lock the door before borrowers: no one would lend. Medium land balances protection of the borrower against the need to keep credit available.

אלא מעתה יהא בזיבורית! אם כן אתה נועל דלת בפני לווין. הבינונית מאזנת בין הגנה על הלווה לבין הצורך לשמור את האשראי זמין.

The structure of the mishnah is thus one of incentives: best land deters harm, medium land deters predatory lending without stopping loans. Each grade is chosen by its effect on behavior.

מבנה המשנה הוא אפוא מבנה של תמריצים: העידית מרתיעה מנזק, הבינונית מרתיעה מהלוואה טורפנית בלי לעצור הלוואות. כל דרגה נבחרה לפי השפעתה על ההתנהגות.

The ketubba from the poorestהכתובה מן הזיבורית

The ketubba from the poorest, says Rabbi Yehuda; Rabbi Meir says medium. Rabbi Shimon explains: more than a man wants to marry, a woman wants to be married. Another reason: a woman is divorced with or without her consent, but a man divorces only by his will.

כתובת אשה בזיבורית, דברי רבי יהודה; רבי מאיר אומר בבינונית. אמר רבי שמעון: מפני מה אמרו כתובת אשה בזיבורית? שיותר ממה שהאיש רוצה לישא, האשה רוצה לינשא. דבר אחר: אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו.

Why the second reason? Perhaps one would say: just as the Rabbis gave her a ketubba when he divorces her, let them give him a ketubba when she leaves. The answer: she can only leave by his will, since he can hold her with the writ.

מאי דבר אחר? וכי תימא, כי היכי דכי מפיק לה איהו תקינו לה רבנן כתובה מיניה, כי נפקא איהי נמי ליתקני ליה רבנן כתובה מינה; תא שמע: אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו; אפשר דמשהי לה בגיטא.

Mar Zutra son of Rav Naḥman says: the ketubba from the poorest applies only against orphans; from the husband himself, medium. The Gemara objects: from orphans everyone collects only from the poorest; he answers that the ketubba needed teaching, lest the Rabbis eased it for the sake of her charm.

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: לא אמרן אלא מיתמי, אבל מיניה דידיה בבינונית. מיתמי מאי איריא כתובת אשה? אפילו כל מילי! לעולם מיתמי, וכתובת אשה איצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא משום חינא אקילו רבנן גבה; קא משמע לן.

Guarantor for a sonערב לבנו

Rava challenges from Rabbi Meir’s view that the ketubba is medium; if against orphans, Rabbi Meir would contradict the mishnah on orphans’ property. The answer: the ketubba is different, for the sake of her charm. Abaye challenges from the whole mishnah: if against orphans, why list the ketubba alone?

אמר רבא: תא שמע: רבי מאיר אומר כתובת אשה בבינונית; ממאן? אילימא מיתמי, לית ליה לרבי מאיר ״אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית״? לא, שאני כתובת אשה משום חינא. אמר אביי: תא שמע: הניזקין בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובה בזיבורית; ממאן? אילימא מיתמי, מאי איריא?

Rav Aḥa bar Yaakov answers: the father became guarantor for his son’s damages, his son’s creditor, and his daughter-in-law’s ketubba. Damages and debts are collected in the son’s lifetime, so the father pays as in lifetime; the ketubba is collected after death, from orphans, so he pays as from orphans.

אמר רב אחא בר יעקב: הכא במאי עסקינן? כגון שנעשה ערב לנזקי בנו, לבעל חוב בנו, ולכתובת כלתו. ניזקין ובעל חוב דמחיים גבו, איהו נמי כמחיים מגבי; כתובת אשה דלאחר מיתה גביא, מיתמי, איהו נמי כלאחר מיתה מגבי.

But a guarantor for a ketubba is not bound, even as a direct guarantor! For the view that a direct guarantor is bound only if the borrower has property: the son had property that was swept away, or a father binds himself fully for his son. It was stated: a guarantor for a ketubba is not bound, by all opinions.

ותיפוק ליה דערב דכתובה לא משתעבד? איבעית אימא בדהוו ליה ואישתדוף; ואיבעית אימא כל לגבי בריה שעבודי משעבד נפשיה. איתמר: ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How do Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva each read “the best of his field”?כיצד רבי ישמעאל ורבי עקיבא קוראים כל אחד את ״מיטב שדהו״?
  2. What social purpose does Rabbi Shimon assign to each grade of land?איזו תכלית חברתית מייחס רבי שמעון לכל דרגת קרקע?
  3. Why does Rabbi Shimon give two reasons for the ketubba?מדוע רבי שמעון נותן שני טעמים לכתובה?
  4. How does Rav Aḥa bar Yaakov explain the mishnah through a father’s guarantee?כיצד רב אחא בר יעקב מסביר את המשנה באמצעות ערבות האב?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 49aגיטין מ״ט א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה עִידִּית דְּנִיזָּק כְּזִיבּוּרִית דְּמַזִּיק; רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: בִּדְמַזִּיק שָׁיְימִינַן. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? נֶאֶמְרָה ״שָׂדֶה״ לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרָה ״שָׂדֶה״ לְמַעְלָה; מָה שָׂדֶה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה – דְּנִיזָּק, אַף שָׂדֶה הָאֲמוּרָה לְמַטָּה – דְּנִיזָּק. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ יְשַׁלֵּם״ – דְּהַאיְךְ דְּקָא מְשַׁלֵּם. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַהֲנַי גְּזֵרָה שָׁוָה וְאַהֲנִי קְרָא; אַהֲנַי גְּזֵרָה שָׁוָה – לִכְדַאֲמַרַן. אַהֲנִי קְרָא – דְּאִי אִית לֵיהּ לְמַזִּיק עִידִּית וְזִיבּוּרִית, וְזִיבּוּרִית דִּידֵיהּ לָא שָׁוְיָא כְּעִידִּית דְּנִיזָּק – דִּמְשַׁלֵּם לֵיהּ מִמֵּיטַב. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַגְבּוֹת לַנִּיזָּקִין מִן הָעִידִּית, וְקַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ. מַאי קַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ? אִילֵימָא דְּנַגְחֵיהּ תּוֹרָא דִידַן לְתוֹרָא דְהֶקְדֵּשׁ, ״שׁוֹר רֵעֵהוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְלֹא שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ! אֶלָּא לָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מָנֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת״, דְּאָתֵי גִּזְבָּר וְשָׁקֵיל מֵעִידִּית. לֹא יְהֵא אֶלָּא בַּעַל חוֹב, וּבַעַל חוֹב דִּינוֹ בְּבֵינוֹנִית! וְכִי תֵּימָא: קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא בַּעַל חוֹב שָׁקֵיל בְּעִידִּית כְּנִיזָּקִין, אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְבַעַל חוֹב שֶׁכֵּן יִפָּה כֹּחוֹ בְּנִיזָּקִין, תֹּאמַר בְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחוֹ בְּנִיזָּקִין! לְעוֹלָם דְּנַגְחֵיהּ תּוֹרָא דִידַן לְתוֹרָא דְהֶקְדֵּשׁ, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא – דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל הֶדְיוֹט – פָּטוּר, וְשֶׁל הֶדְיוֹט שֶׁנָּגַח לְשׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – בֵּין תָּם וּבֵין מוּעָד, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. אִי הָכִי, מִמַּאי דִּבְעִידִּית דְּנִיזָּק כְּזִיבּוּרִית דְּמַזִּיק פְּלִיגִי? דִּלְמָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן, וְהָכָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן! אִם כֵּן, מַאי ״לֹא בָּא הַכָּתוּב״? וְעוֹד, מַאי ״קַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ״? וְעוֹד, הָא אָמַר רַב אָשֵׁי,

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 49bגיטין מ״ט ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
תַּנְיָא בְּהֶדְיָא: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם״ – מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל נִיזָּק, וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל נִיזָּק, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל מַזִּיק, וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל מַזִּיק. רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם מַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא בִּדְמַזִּיק שָׁיְימִינַן; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא – דְּדָרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא, וּמָה טַעַם קָאָמַר – מָה טַעַם הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית? מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית? מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִין, כְּדֵי שֶׁיֹּאמַר אָדָם: לָמָה אֲנִי גּוֹזֵל וְלָמָה אֲנִי חוֹמֵס? לְמָחָר בֵּית דִּין יוֹרְדִין לִנְכָסַי וְנוֹטְלִין שָׂדֶה נָאָה שֶׁלִּי, וְסוֹמְכִים עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם״; לְפִיכָךְ אָמְרוּ: הַנִּיזָּקִין – שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם לַחֲבֵירוֹ שָׂדֶה נָאָה וְדִירָה נָאָה, וְיֹאמַר: אֶקְפּוֹץ וְאַלְוֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁאֶגְבֶּנּוּ בְּחוֹבִי; לְפִיכָךְ אָמְרוּ: בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית. אֶלָּא מֵעַתָּה, יְהֵא בְּזִיבּוּרִית! אִם כֵּן – אַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. כְּתוּבַּת אִשָּׁה – בְּזִיבּוּרִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּבֵינוֹנִית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית? שֶׁיּוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִישָּׂא, הָאִשָּׁה רוֹצָה לִינָּשֵׂא. דָּבָר אַחֵר: אִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיאָהּ אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ. מַאי דָּבָר אַחֵר? וְכִי תֵּימָא, כִּי הֵיכִי דְּכִי מַפֵּיק לַהּ אִיהוּ – תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן כְּתוּבָּה מִינֵּיהּ; כִּי נָפְקָא אִיהִי נָמֵי – לִיתַקְּנִי לֵיהּ רַבָּנַן כְּתוּבָּה מִינַּהּ? תָּא שְׁמַע: אִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ, וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ – אֶפְשָׁר דִּמְשַׁהֵי לַהּ בְּגִיטָּא. כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית. אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: לָא אֲמַרַן אֶלָּא מִיַּתְמֵי, אֲבָל מִינֵּיהּ דִּידֵיהּ – בְּבֵינוֹנִית. מִיַּתְמֵי?! מַאי אִירְיָא כְּתוּבַּת אִשָּׁה? אֲפִילּוּ כֹּל מִילֵּי נָמֵי, דְּהָא תְּנַן: אֵין נִפְרָעִים מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית! אֶלָּא לָאו מִינֵּיהּ? לְעוֹלָם מִיַּתְמֵי, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ – סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִשּׁוּם חִינָּא, אַקִּילוּ רַבָּנַן גַּבַּהּ; קָא מַשְׁמַע לַן. אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּתוּבַּת אִשָּׁה – בְּבֵינוֹנִית. מִמַּאן? אִילֵימָא מִיַּתְמֵי, לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר הָא דִּתְנַן: אֵין נִפְרָעִים מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית?! אֶלָּא לָאו מִינֵּיהּ? מִכְּלָל דְּרַבָּנַן סָבְרִי בְּזִיבּוּרִית! לָא; לְעוֹלָם מִיַּתְמֵי, וְשָׁאנֵי כְּתוּבַּת אִשָּׁה – מִשּׁוּם חִינָּא. אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית, וּבַעַל חוֹב – בְּבֵינוֹנִית, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה – בְּזִיבּוּרִית. מִמַּאן? אִילֵימָא מִיַּתְמֵי, מַאי אִירְיָא כְּתוּבַּת אִשָּׁה? אֲפִילּוּ כֹּל הָנֵי נָמֵי! אֶלָּא לָאו מִינֵּיהּ? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לְנִזְקֵי בְנוֹ, לְבַעַל חוֹב בְּנוֹ וְלִכְתוּבַּת כַּלָּתוֹ; וְהַאי כִּי דִינֵיהּ, וְהַאי כִּי דִינֵיהּ; נִיזָּקִין וּבַעַל חוֹב, דְּמֵחַיִּים גָּבוּ, אִיהוּ נָמֵי כִּי מַגְבֵּי – כְּמֵחַיִּים מַגְבֵּי. כְּתוּבַּת אִשָּׁה, דִּלְאַחַר מִיתָה גָּבְיָא, וּלְאַחַר מִיתָה מִמַּאן גָּבְיָא – מִיַּתְמֵי; אִיהוּ נָמֵי כִּי מַגְבֵּי – כִּלְאַחַר מִיתָה מַגְבֵּי. וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּעָרֵב דִּכְתוּבָּה לֹא מִשְׁתַּעְבֵּד! בְּקַבְּלָן. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: קַבְּלָן, אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ נִכְסֵי לְלֹוֶה – מִשְׁתַּעְבַּד, שַׁפִּיר; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: אִי אִית לֵיהּ – מִשְׁתַּעְבַּד, אִי לֵית לֵיהּ – לָא מִשְׁתַּעְבַּד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִיבָּעֵית אֵימָא: בְּדַהֲווֹ לֵיהּ וְאִישְׁתְּדוּף. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כֹּל לְגַבֵּי בְּרֵיהּ, שַׁעְבּוֹדֵי מְשַׁעְבַּד נַפְשֵׁיהּ. אִיתְּמַר: עָרֵב דִּכְתוּבָּה – דִּבְרֵי הַכֹּל לָא מִשְׁתַּעְבַּד;

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.