← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 48גיטין דף 48 04 December 2030ח׳ כסלו תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 48 — Owning the Fruit or the Field, and a New Chapter on Land for Paymentקניין פירות או קניין הגוף, ופרק חדש על קרקע לתשלום

Gittin 48 — from the dispute of Rabbi Yoḥanan and Resh Lakish over a field held until the Jubilee, through brothers who divide an inheritance, to the opening mishnah of Hanizakin on which grade of land each creditor collectsגיטין מ״ח — ממחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בשדה המוחזקת עד היובל, דרך אחים שחלקו ירושה, אל משנת הפתיחה של פרק הניזקין על איזו קרקע גובה כל בעל חוב

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yosef Somekh - Av Beit Din
Rabbi portraitדיוקן רבYosef Somekh - Av Beit Din
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 48a or 48b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 47a and the next one is on Gittin 52a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 48a–48b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין מ״ח ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין מ״ז ע״א, והבאה היא על גיטין נ״ב ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 48a–48b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

A field bought while the Jubilee appliesשדה שנקנתה בזמן שהיובל נוהג

The same pair dispute one who buys a field while the Jubilee applies, when it will return to the seller: Rabbi Yoḥanan says the buyer brings bikkurim and recites, since owning the produce is like owning the field; Resh Lakish says he brings but does not recite.

איתמר: המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג, רבי יוחנן אמר מביא וקורא, ריש לקיש אמר מביא ואינו קורא. רבי יוחנן: קנין פירות כקנין הגוף דמי; ריש לקיש: לאו כקנין הגוף דמי.

Both disputes are needed. Had we heard only the field sold for produce, Resh Lakish might hold that there the buyer intended only the fruit, while here he intended the field itself and might concede.

וצריכא: דאי איתמר בההיא, בההיא קאמר ריש לקיש, דכי קא נחית אדעתא דפירא קא נחית; אבל בהך, דאדעתא דגופיה קא נחית, אימא מודי ליה לרבי יוחנן.

Had we heard only this case, Rabbi Yoḥanan might say it here, where the buyer thinks of the field, but concede to Resh Lakish where the purchase was explicitly for produce. The two cases mark the two ends of the question.

ואי איתמר בהא, בהא קאמר רבי יוחנן; אבל בהך אימא מודי ליה לריש לקיש. צריכא. שני המקרים מסמנים את שני קצות השאלה.

Trees and two Jubileesאילנות ושני יובלות

A proof: one who buys a tree with its ground brings and recites. The Gemara answers: when the Jubilee does not apply. Again: one who buys two trees in another’s field brings but does not recite, implying three he recites; again, when the Jubilee does not apply.

תא שמע: הקונה אילן וקרקעו, מביא וקורא. הכא במאי עסקינן? בזמן שאין היובל נוהג. תא שמע: הקונה שני אילנות בתוך שדהו של חבירו, מביא ואינו קורא; הא שלשה, מביא וקורא. הכא נמי בזמן שאין היובל נוהג.

Rav Ḥisda adds that the dispute applies to the second Jubilee cycle; in the first, all agree he recites, since people did not yet rely on the return of land. The baraitot can thus speak of the first Jubilee.

והשתא דאמר רב חסדא: מחלוקת ביובל שני, אבל ביובל ראשון דברי הכל מביא וקורא, דאכתי לא סמך דעתייהו; לא קשיא: הא ביובל ראשון, הא ביובל שני.

The distinction suggests that ownership is also a matter of perception: until people had seen land return in a Jubilee, a buyer felt himself a full owner.

ההבחנה מרמזת שהבעלות היא גם עניין של תודעה: עד שראו בני אדם קרקע חוזרת ביובל, הלוקח הרגיש עצמו בעלים גמורים.

Consecrating a field bought from one’s fatherמקדיש שדה שקנה מאביו

Shall we say it is a Tannaitic dispute? Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon derive that one who bought a field from his father, consecrated it, and then his father died, treats it as an ancestral field. Rabbi Meir derives it for one whose father died first and then he consecrated it.

לימא כתנאי: מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו, שתהא לפניו כשדה אחוזה? תלמוד לומר ״אשר לא משדה אחוזתו״, דברי רבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אומר: מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה?

The proposal: Rabbi Meir holds owning produce is like owning the field, so at the father’s death the son inherits nothing new and needs a verse; Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon hold it is not, so at death he inherits, and the verse is needed only for consecration before death.

מאי לאו בהא קמיפלגי: רבי מאיר סבר קנין פירות כקנין הגוף, ובמיתת אביו לא ירית ולא מידי, הלכך צריך קרא; רבי יהודה ורבי שמעון סברי לאו כקנין הגוף, ובמיתת אביו השתא קא ירית, וכי איצטריך קרא, להקדישה ואחר כך מת אביו.

Rav Naḥman bar Yitzḥak rejects it: Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon may agree in general that owning produce is like owning the field, but they found a verse to expound: “a field fit to become ancestral” excludes this one, which is fit.

אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם קסברי רבי יהודה ורבי שמעון קנין פירות כקנין הגוף, והכא קרא אשכחו ודרוש: לכתוב רחמנא ״אשר לא אחוזתו״, מאי ״משדה אחוזתו״? שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה.

Brothers, a verse and a husbandאחים, פסוק ובעל

Rav Yosef says: had Rabbi Yoḥanan not held that owning produce is like owning the field, he could not have found his hands and feet in the study hall, since he also says brothers who divided are buyers and return their shares at the Jubilee. Then no one but an only son of an only son back to Yehoshua could bring bikkurim.

אמר רב יוסף: אי לאו דאמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף, לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש; דאמר רבי יוחנן: האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל. ואי לאו כקנין הגוף, לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון.

Rava says a verse and a baraita support Resh Lakish: “according to the number of years of crops he shall sell to you,” so what is sold is the crops; and a firstborn takes a double share in a field that returns to his father at the Jubilee, showing the father still owns it.

אמר רבא: קרא ומתניתא מסייעי ליה לריש לקיש. קרא: ״במספר שני תבואות ימכר לך״. מתניתא: בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל.

Abaye rules that a husband needs authorization to litigate over his wife’s property, since he owns only the produce. But if he went down to litigate over the produce, since he may litigate about the produce, he may litigate about the property itself. The chapter Hashole’aḥ ends here.

אמר אביי: נקטינן: בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה. ולא אמרן אלא דלא נחית אפירי; אבל נחית אפירי, מיגו דמשתעי דינא אפירי, משתעי דינא אגופא. הדרן עלך השולח.

The mishnah of Hanizakinמשנת הניזקין

A new chapter: damages are assessed against the best land, a creditor’s debt against medium land, and a wife’s ketubba against the poorest; Rabbi Meir says the ketubba too against medium. One does not collect from encumbered, sold property where there is free property, even poor.

מתני׳: הניזקין שמין להן בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית. רבי מאיר אומר: אף כתובת אשה בבינונית. אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית.

One collects from orphans’ property only from the poorest land. One does not collect from encumbered property for consumed produce, for improvement of land, or for the support of a wife and daughters, for the proper ordering of society.

אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית. אין מוציאין לאכילת פירות, ולשבח קרקעות, ולמזון האשה והבנות, מנכסים משועבדין, מפני תיקון העולם.

And one who finds a lost object does not take an oath, for the proper ordering of society. The common thread is protecting buyers, orphans and honest finders, so that commerce and kindness are not discouraged.

והמוצא מציאה לא ישבע, מפני תיקון העולם. החוט המשותף הוא הגנה על לוקחים, יתומים ומוצאים ישרים, כדי שלא יימנעו מסחר ומעשי חסד.

Best land by Torah or enactment?עידית מן התורה או מתקנה?

The Gemara asks: is collecting damages from the best land an enactment? It is Torah law: “the best of his field and the best of his vineyard he shall pay.” Abaye answers: it is needed for Rabbi Yishmael, who holds that by Torah law the assessment is by the injured party’s best; the enactment assesses by the injurer’s best.

גמ׳: מפני תיקון העולם? דאורייתא היא, דכתיב ״מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם״! אמר אביי: לא צריכא אלא לרבי ישמעאל, דאמר מדאורייתא בדניזק שיימינן; קא משמע לן, מפני תיקון העולם שיימינן בדמזיק.

Rabbi Yishmael reads “his field” as the injured party’s; Rabbi Akiva says the verse comes only to collect damages from the best land, and all the more so for the Temple treasury. But for Rabbi Yishmael, does one who ate lean produce pay as if it were fat?

דתניא: ״מיטב שדהו״, של ניזק, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית, וקל וחומר להקדש. ולרבי ישמעאל, אכל כחושה משלם שמנה?

Rav Idi bar Avin explains: the animal ate one bed among others, and we do not know whether it was lean or fat, so he pays from the best. Rava rejects this: the one who extracts from his fellow bears the burden of proof. Rav Aḥa bar Yaakov’s explanation follows on daf 49.

אמר רב אידי בר אבין: כגון שאכלה ערוגה בין הערוגות, ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמנה אכל. אמר רבא: השתא דלא ידעינן משלם שמנה? המוציא מחבירו עליו הראיה! אלא אמר רב אחא בר יעקב... ההמשך בדף מ״ט.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why are the two disputes of Rabbi Yoḥanan and Resh Lakish both needed?מדוע שתי המחלוקות של רבי יוחנן וריש לקיש נצרכות?
  2. What does Rav Ḥisda’s distinction between the first and second Jubilee teach?מה מלמדת הבחנת רב חסדא בין יובל ראשון ליובל שני?
  3. Why would Rabbi Yoḥanan “not find his hands and feet” without his view on produce?מדוע רבי יוחנן ״לא היה מוצא ידיו ורגליו״ בלי שיטתו בקנין פירות?
  4. What do the enactments of the new mishnah have in common?מה המשותף לתקנות המשנה החדשה?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 48aגיטין מ״ח א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֵבִיא וְקוֹרֵא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵבִיא וְקוֹרֵא – קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא – קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי. וּצְרִיכָא. דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָהִיא, בְּהָהִיא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּכִי קָא נָחֵית – אַדַּעְתָּא דְפֵירָא קָא נָחֵית; אֲבָל בְּהָךְ – דְּאַדַּעְתָּא דְגוּפֵיהּ קָא נָחֵית, אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן. וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲבָל בְּהָךְ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ; צְרִיכָא. תָּא שְׁמַע: הַקּוֹנֶה אִילָן וְקַרְקָעוֹ – מֵבִיא וְקוֹרֵא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. תָּא שְׁמַע: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ שֶׁל חֲבֵירוֹ – מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. הָא שְׁלֹשָׁה – מֵבִיא וְקוֹרֵא! הָכָא נָמֵי בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְלוֹקֶת בְּיּוֹבֵל שֵׁנִי, אֲבָל בְּיּוֹבֵל רִאשׁוֹן – דִּבְרֵי הַכֹּל מֵבִיא וְקוֹרֵא, דְּאַכַּתִּי לָא סְמַךְ דַּעְתַּיְיהוּ; לָא קַשְׁיָא: הָא בְּיוֹבֵל רִאשׁוֹן, הָא בְּיוֹבֵל שֵׁנִי. לֵימָא כְּתַנָּאֵי: מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו, וְהִקְדִּישָׁהּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו – מִנַּיִין שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ״ – שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה, יָצְתָה זוֹ שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִין לַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ, מִנַּיִין שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ״ – שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שְׂדֵה אֲחוּזָּה, יָצְתָה זוֹ שֶׁהִיא שְׂדֵה אֲחוּזָּה. וְאִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ – לָא צְרִיכָא קְרָא. מַאי, לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי? דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי, וּבְהָא – בְּמִיתַת אָבִיו הוּא דְּלָא יָרֵית וְלָא מִידֵּי, וְהִלְכָּךְ מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ – צְרִיךְ קְרָא; רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבְרִי: קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי, וּבְהָא – בְּמִיתַת אָבִיו הַשְׁתָּא הוּא דְּקָא יָרֵית, וְהִלְכָּךְ מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ – לָא צְרִיכָא קְרָא; וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא – לְהִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו הוּא דְּאִיצְטְרִיךְ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ, בְּעָלְמָא קָסָבְרִי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי. וְהָכָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן קְרָא אַשְׁכַּחוּ וּדְרוּשׁ – לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״אִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא אֲחוּזָּתוֹ״; מַאי ״מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ״? שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה – יָצְתָה זוֹ, שֶׁרְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחוּזָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף: אִי לָאו דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי, לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ – לָקוֹחוֹת הֵן, וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה בְּיוֹבֵל; וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי, לָא מַשְׁכַּחַתְּ דְּמַיְיתֵי בִּיכּוּרִים אֶלָּא חַד בַּר חַד עַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן! אָמַר רָבָא: קְרָא וּמַתְנִיתָא מְסַיְּיעִי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ. קְרָא –

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 48bגיטין מ״ח ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
״בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכׇּר לָךְ״. מַתְנִיתָא – דְּתַנְיָא: בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּשָׂדֶה הַחוֹזֶרֶת לְאָבִיו בְּיוֹבֵל. אָמַר אַבָּיֵי, נָקְטִינַן: בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ צָרִיךְ הַרְשָׁאָה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא נָחֵית אַפֵּירֵי, אֲבָל נָחֵית אַפֵּירֵי, מִיגּוֹ דְּמִשְׁתַּעֵי דִּינָא אַפֵּירֵי – מִשְׁתַּעֵי דִּינָא אַגּוּפָא. הֲדַרַן עֲלָךְ הַשּׁוֹלֵחַ הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית, וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית, וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בְּזִיבּוּרִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּבֵינוֹנִית. אֵין נִפְרָעִין מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ נְכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וַאֲפִילּוּ הֵן זִיבּוּרִית. אֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית. אֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּירוֹת, וְלִשְׁבַח קַרְקָעוֹת, וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת – מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִין, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה – לֹא יִשָּׁבַע, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. גְּמָ׳ מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם?! דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם״! אָמַר אַבָּיֵי: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא בִּדְנִיזָּק שָׁיְימִינַן; קָא מַשְׁמַע לַן מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם שָׁיְימִינַן בִּדְמַזִּיק. מַאי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? דְּתַנְיָא: ״מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם״ – מֵיטַב שָׂדֵהוּ שֶׁל נִיזָּק, וּמֵיטַב כַּרְמוֹ שֶׁל נִיזָּק, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַגְבּוֹת לַנִּיזָּקִין מִן הָעִידִּית, וְקַל וָחוֹמֶר לַהֶקְדֵּשׁ. וּלְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָכַל שְׁמֵנָה – מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה; אָכַל כְּחוּשָׁה – מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה?! אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁאָכְלָה עֲרוּגָה בֵּין הָעֲרוּגוֹת, וְלָא יָדְעִינַן אִי כְּחוּשָׁה אָכַל אִי שְׁמֵנָה אָכַל, דִּמְשַׁלֵּם לֵיהּ מִמֵּיטַב. אָמַר רָבָא: אִילּוּ יָדְעִינַן דִּכְחוּשָׁה אָכַל – מְשַׁלֵּם כְּחוּשָׁה; הַשְׁתָּא דְּלָא יָדְעִינַן – מְשַׁלֵּם שְׁמֵנָה?! הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה! אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.