← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 46גיטין דף 46 02 December 2030ו׳ כסלו תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 46 — A Word Said at Divorce: Reputation, Vows and the Fear of Undoingמילה שנאמרת בשעת הגט: שם רע, נדרים והחשש לקלקול

Gittin 46 — from the two versions of Rav Naḥman’s condition, through the public vow and the oath to the Gibeonites, to the divorced aylonit and the man who sells himself to gentilesגיטין מ״ו — משתי הלשונות בתנאי רב נחמן, דרך הנדר שידעו בו רבים והשבועה לגבעונים, אל האילונית המגורשת ואל המוכר את עצמו לגוים

5 min read4 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yosef Hubara Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYosef Hubara Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 46a or 46b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 45a and the next one is on Gittin 47a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 46a–46b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין מ״ו ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין מ״ה ע״א, והבאה היא על גיטין מ״ז ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 46a–46b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Two versions of Rav Naḥmanשתי לשונות של רב נחמן

In the first version, Rav Naḥman requires the husband to say “because of a bad reputation I am divorcing you,” and the reason is fear of undoing the divorce: if he says so, he can later spoil it by claiming error; if he does not, he cannot.

לישנא קמא: צריך שיאמר לה ״משום שם רע אני מוציאך״, ״משום נדר אני מוציאך״. קסבר טעמא מאי? משום קלקולא: אי אמר לה הכי, מצי מקלקל לה; ואי לא, לא מצי מקלקל לה.

In the second version he must say “know that because of a bad reputation, or a vow, I am divorcing you,” so that Jewish women will not be lax in sexual matters and in vows. The statement is a public warning, not a legal trap.

איכא דאמרי: צריך שיאמר לה ״הוי יודעת שמשום שם רע אני מוציאך ומשום נדר אני מוציאך״. קסבר טעמא מאי? כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים. האמירה היא אזהרה לרבים, לא מלכודת משפטית.

A baraita supports each version. Rabbi Meir: lest she marry another, the claims prove false, and he says “had I known, I would not have divorced her for a hundred maneh,” voiding the divorce and making her children mamzerim. Rabbi Elazar son of Rabbi Yosei: so that Jewish women will not be lax.

תניא כלישנא קמא: אמר רבי מאיר: שמא תלך ותנשא לאחר ונמצאו דברים בדאין, ויאמר ״אילו הייתי יודע שכן הוא, אפילו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה״, ונמצא גט בטל ובניה ממזרין. תניא כלישנא בתרא: אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: שלא יהו בנות ישראל פרוצות.

A vow known to manyנדר שידעו בו רבים

Rabbi Yehoshua ben Levi gives Rabbi Yehuda’s source: “the children of Israel did not strike them, for the princes of the congregation had sworn to them.” The oath to the Gibeonites, though obtained by deceit, could not be annulled because the public knew of it.

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב ״ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה״. השבועה לגבעונים, אף שהושגה במרמה, לא הותרה משום שידעו בה רבים.

The Rabbis answer: did the oath take effect at all? Since they said “we came from a far land” and did not, the oath never took hold. Israel did not kill them because of the sanctification of God’s name, lest the nations say Israel breaks its oaths.

ורבנן? התם מי חלה שבועה עילוייהו כלל? כיון דאמרו ״מארץ רחוקה באנו״ ולא באו, לא חלה שבועה עילוייהו כלל; והאי דלא קטלינהו, משום קדושת השם.

How many are “many”? Rav Naḥman says three, since “days” means two and “many days” three. Rabbi Yitzḥak says ten, since the verse speaks of “the congregation.” The size of the public shapes when a vow becomes irreversible.

וכמה רבים? רב נחמן אמר שלשה: ״ימים״ שנים, ״רבים״ שלשה. רבי יצחק אמר עשרה, דכתיב ״עדה״. גודל הציבור קובע מתי נדר נעשה בלתי הפיך.

A vow requiring a Sageנדר שצריך חקירת חכם

Rabbi Meir says a vow that needs a Sage to annul is a bar to remarriage, but one the husband himself can annul is not. A baraita gives Rabbi Elazar’s fuller view: they forbade a vow that requires a Sage only because of one that does not.

רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר, ושאינו צריך יחזיר. תניא: רבי אלעזר אומר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך.

The Gemara explains: Rabbi Meir holds a man is willing for his wife to be disgraced in court, so he could have had a Sage annul the vow; since he did not, he cannot later claim error only for a vow he could not annul himself.

במאי קמיפלגי? רבי מאיר סבר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין; לכן בנדר שצריך חכם היה יכול להתירו ולא עשה, ואין זה ״לא הייתי יודע״.

Rabbi Elazar holds a man does not want his wife disgraced in court, so in a vow requiring a Sage he could truly claim error; but the Rabbis forbade even that, so as not to confuse it with the vow he could annul.

ורבי אלעזר סבר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין; לכן בנדר שצריך חכם יכול היה לטעון טעות, אלא שאסרוהו מפני נדר שאינו צריך, שלא יתחלפו.

The incident in Sidonהמעשה בצידן

Why does the mishnah cite the Sidon incident? The text is missing words: these rules apply when she vowed, but if he vowed, he may take her back; and Rabbi Yosei son of Rabbi Yehuda reported the Sidon case of one who vowed “konam if I do not divorce you.”

מאי תנא דקתני מעשה? חסורי מיחסרא והכי קתני: במה דברים אמורים, כשנדרה היא; אבל נדר איהו, יחזיר. ואמר רבי יוסי ברבי יהודה: מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו ״קונם אם איני מגרשיך״, וגירשה, והתירו לו חכמים שיחזירנה.

Rav Huna explains “konam”: he said, “may all the fruits of the world be forbidden to me if I do not divorce you.” Is it not obvious he may take her back? One might have decreed because of Rabbi Natan, who says one who vows is as if he built a private altar, and one who fulfills it as if he offered on it.

מאי קונם? אמר רב הונא: באומר ״יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם איני מגרשך״. פשיטא? מהו דתימא ליגזור משום דרבי נתן, דאמר: הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן; קא משמע לן.

What is “for the proper ordering of society” here? Rav Sheshet says it refers back to the beginning, the rule that one may not take back a wife divorced for her vow. Ravina says it refers to the end, and reads: in this case there is no concern for the proper ordering of society.

מפני תיקון העולם, מאי תיקון העולם איכא? אמר רב ששת: ארישא. רבינא אמר: לעולם אסיפא, והכי קתני: אין בזו מפני תיקון העולם.

The aylonit and the reversed opinionsהאילונית והשיטות ההפוכות

The mishnah: one who divorces his wife because she is an aylonit, unable to bear children: Rabbi Yehuda says he may not take her back; the Sages say he may. If she married another, had children by him, and claims her ketubba, Rabbi Yehuda says: your silence is better than your speech.

מתני׳: המוציא את אשתו משום אילונית, רבי יהודה אומר לא יחזיר, וחכמים אומרים יחזיר. נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו, והיא תובעת כתובתה, אמר רבי יהודה: אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך.

The contradiction: here Rabbi Yehuda fears the divorce will be undone and the Rabbis do not; in the earlier mishnah, the Rabbis feared and Rabbi Yehuda did not. Shmuel says: reverse the names, and the end of the mishnah too. Abaye says: do not reverse; Rabbi Yehuda follows Rabbi Elazar for a vow requiring a Sage and Rabbi Meir for one that does not.

למימרא דרבי יהודה חייש לקלקולא ורבנן לא? והא איפכא שמעינן להו! אמר שמואל: איפוך, וסיפא נמי איפוך. אביי אמר: לעולם לא תיפוך; רבי יהודה בצריך סבר לה כרבי אלעזר, ובשאינו צריך סבר לה כרבי מאיר.

Rava says Abaye resolved only Rabbi Yehuda. Rather, the Sages here are Rabbi Meir, who requires a doubled condition; the husband did not double his condition, so the stated reason cannot void the divorce. Each resolution protects the consistency of a different Tanna.

אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנינן; דרבנן אדרבנן לא קשיא: מאן חכמים? רבי מאיר, דאמר בעינן תנאי כפול, והכא בדלא כפליה לתנאיה. כל יישוב שומר על עקביותו של תנא אחר.

One who sells himself to gentilesהמוכר את עצמו לגוים

The mishnah: one who sells himself and his children to gentiles is not redeemed, but his children are redeemed after their father’s death. Rav Assi says: only if he sold himself a second and a third time.

מתני׳: המוכר את עצמו ואת בניו לגוים, אין פודין אותו, אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן. גמ׳: אמר רב אסי: והוא שמכר ושנה ושילש.

Certain tax collectors borrowed from gentiles, could not repay, and were seized. Rav Huna said: what can I do for you? The mishnah says one who sells himself is not redeemed. Rabbi Abba objected: you taught us, only if he did so three times. Rav Huna answered: these are habitually doing this.

הנהו בני בי מיכסי דיזפי זוזי מגוים ולא הוה להו למפרעינהו, אתו וקא גרבי להו. אתו לקמיה דרב הונא; אמר להו: מאי איעביד לכו, דתנן המוכר את עצמו ואת בניו לגוים אין פודין אותו. אמר ליה רבי אבא: לימדתנו רבינו, והוא שמכר ושנה ושילש! אמר ליה: הני מרגל רגילי דעבדי הכי.

A man sold himself to the Ludaei, a people who ate human flesh, and came before Rabbi Ami. The case tests whether the rule yields when the danger is to life; the answer comes on daf 47.

ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי, אתא לקמיה דרבי אמי. המקרה בוחן אם הכלל נדחה כאשר הסכנה היא לחיים; התשובה בדף מ״ז.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How do the two versions of Rav Naḥman’s condition differ in purpose?כיצד שתי הלשונות בתנאי רב נחמן נבדלות במטרתן?
  2. Why do the Rabbis say the oath to the Gibeonites never took effect?מדוע רבנן אומרים שהשבועה לגבעונים לא חלה כלל?
  3. How do Shmuel, Abaye and Rava each handle the apparent reversal of opinions?כיצד שמואל, אביי ורבא מתמודדים כל אחד עם היפוך השיטות לכאורה?
  4. Why does Rav Huna refuse to ransom the tax collectors?מדוע רב הונא מסרב לפדות את בני בי מיכסי?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 46aגיטין מ״ו א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
״מִשּׁוּם נֶדֶר אֲנִי מוֹצִיאֵךְ״ – קָסָבַר: טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם קִלְקוּלָא; אִי אָמַר לַהּ הָכִי – מָצֵי מְקַלְקֵל לַהּ, וְאִי לָא – לָא מָצֵי מְקַלְקֵל לַהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָהּ: ״הֱוִי יוֹדַעַת שֶׁמִּשּׁוּם שֵׁם רַע אֲנִי מוֹצִיאֵךְ וּמִשּׁוּם נֶדֶר אֲנִי מוֹצִיאֵךְ״ – קָסָבַר: טַעְמָא מַאי – כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת וּבִנְדָרִים; הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְמֵימַר לַהּ הָכִי. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא, וְתַנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא – אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע לֹא יַחְזִיר, וּמִשּׁוּם נֶדֶר לֹא יַחְזִיר? שֶׁמָּא תֵּלֵךְ וְתִנָּשֵׂא לְאַחֵר, וְנִמְצְאוּ דְּבָרִים בַּדָּאִין, וְיֹאמַר: ״אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן הוּא, אֲפִילּוּ אִם הָיוּ נוֹתְנִים לִי מֵאָה מָנֶה – לֹא הָיִיתִי מְגָרְשָׁהּ״; וְנִמְצָא גֵּט בָּטֵל וּבָנֶיהָ מַמְזֵרִין; לְפִיכָךְ אוֹמְרִים לוֹ: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁהַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע – לֹא יַחְזִיר, וּמִשּׁוּם נֶדֶר – לֹא יַחְזִיר. תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא בָּתְרָא – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע לֹא יַחְזִיר, וּמִשּׁוּם נֶדֶר לֹא יַחְזִיר? שֶׁלֹּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת וּבִנְדָרִים. לְפִיכָךְ אוֹמְרִים לוֹ, אֱמוֹר לָהּ: ״הָוֵי יוֹדַעַת שֶׁמִּשּׁוּם שֵׁם רַע אֲנִי מוֹצִיאֵךְ וּמִשּׁוּם נֶדֶר אֲנִי מוֹצִיאֵךְ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁיֵּדְעוּ בּוֹ רַבִּים – לֹא יַחְזִיר, וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים – יַחְזִיר: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? דִּכְתִיב: ״וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה״. וְרַבָּנַן: הָתָם, מִי חָלָה שְׁבוּעָה עִילָּוַיְיהוּ כְּלָל?! כֵּיוָן דַּאֲמַרוּ לְהוּ: ״מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ״ – וְלֹא בָּאוּ, לָא חָיְילָה שְׁבוּעָה עִילָּוַיְיהוּ כְּלָל; וְהַאי דְּלָא קַטְלִינְהוּ – מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם. וְכַמָּה רַבִּים? רַב נַחְמָן אָמַר שְׁלֹשָׁה, רַבִּי יִצְחָק אָמַר עֲשָׂרָה. רַב נַחְמָן אָמַר שְׁלֹשָׁה, ״יָמִים״ – שְׁנַיִם, ״רַבִּים״ – שְׁלֹשָׁה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב: ״עֵדָה״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ וְכוּ׳: תַּנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ ״צָרִיךְ״ אֶלָּא מִפְּנֵי ״שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ״. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי מֵאִיר סָבַר: אָדָם רוֹצֶה, שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין; וְרַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן וְכוּ׳: מַאי תַּנָּא דְּקָתָנֵי מַעֲשֶׂה? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁנָּדְרָה הִיא, אֲבָל נָדַר אִיהוּ – יַחְזִיר; וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה נָמֵי בְּצַיְדָּן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: ״קוּנָּם אִם אֵינִי מְגָרְשִׁיךְ״, וְגֵירְשָׁהּ, וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחְזִירֶנָּה – מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 46bגיטין מ״ו ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מַאי ״קֻוֽנָּם״? אָמַר רַב הוּנָא, בְּאוֹמֵר: ״יֵאָסְרוּ כׇּל פֵּירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עָלַי אִם אֵינִי מְגָרְשָׁהּ״. וְהִתִּירוּ לוֹ שֶׁיַּחְזִירֶנָּה: פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא לִיגְזוֹר מִשּׁוּם דְּרַבִּי נָתָן – דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר – כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ – כְּאִילּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ קׇרְבָּן; קָא מַשְׁמַע לַן. מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם: מַאי תִּיקּוּן הָעוֹלָם אִיכָּא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אַרֵישָׁא. רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם אַסֵּיפָא, וְהָכִי קָתָנֵי: אֵין בָּזוֹ מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם אַיְלוֹנִית, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יַחְזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַחְזִיר. נִישֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ, וְהִיא תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ; אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמֵר לַהּ: שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה מִדִּיבּוּרִיךְ. גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיֵישׁ לְקִלְקוּלָא, וְרַבָּנַן לָא חָיְישִׁי לְקִלְקוּלָא?! וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ! דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע – לֹא יַחְזִיר, וּמִשּׁוּם נֶדֶר – לֹא יַחְזִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים – לֹא יַחְזִיר, וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים – יַחְזִיר. אַלְמָא [רַבָּנַן חָיְישִׁי לְקִלְקוּלָא], וְרַבִּי יְהוּדָה לָא חָיֵישׁ לְקִלְקוּלָא! אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵיפוֹךְ. וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: נִישֵּׂאת לְאַחֵר וְהָיוּ לָהּ בָּנִים הֵימֶנּוּ, וְהִיא תּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ; אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אוֹמֵר לָהּ: ״שְׁתִיקוּתִיךְ יָפָה מִדִּיבּוּרִיךְ״ – מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה חָיֵישׁ לְקִלְקוּלָא! הָא נָמֵי אֵיפוֹךְ. אַבָּיֵי אָמַר: לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ, וְרַבִּי יְהוּדָה בְּהָהִיא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר – בְּצָרִיךְ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר, בְּשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר. אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא, דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא – כִּדְשַׁנִּינַן. דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא, מַאן חֲכָמִים – רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: בָּעֵינַן תְּנַאי כָּפוּל, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּדְלָא כַּפְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ. מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לַגּוֹיִם – אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ, אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי: וְהוּא שֶׁמָּכַר וְשָׁנָה וְשִׁילֵּשׁ. הָנְהוּ בְּנֵי בֵּי מִיכְסֵי, דְּיָזְפִי זוּזֵי מִגּוֹיִם וְלָא הֲוָה לְהוּ לְמִפְרְעִינְהוּ. אָתוּ וְקָא גָרְבִי לְהוּ, אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא. אֲמַר לְהוּ: מַאי אֶיעְבֵּיד לְכוּ, דִּתְנַן: הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לַגּוֹיִם – אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: לִימַּדְתַּנִי רַבֵּינוּ, וְהוּא שֶׁמָּכַר וְשָׁנָה וְשִׁילֵּשׁ! אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי מִרְגָּל רְגִילִי דְּעָבְדִי הָכִי. הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין נַפְשֵׁיהּ לְלוּדָאֵי. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לֵיהּ:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.