← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 41גיטין דף 41 27 November 2030א׳ כסלו תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 41 — Half Slave, Half Free: Liens, Hidden Damage, and the Purpose of Creationחציו עבד וחציו בן חורין: שעבוד, היזק שאינו ניכר ותכלית הבריאה

Gittin 41 — from two readings of the mortgaged slave, through a mortgaged field swept away by a river, to the person who is half slave and half free and the debate over freeing half a slaveגיטין מ״א — משתי קריאות של העבד שנעשה אפותיקי, דרך שדה אפותיקי ששטפה נהר, אל מי שחציו עבד וחציו בן חורין ואל המחלוקת על שחרור חצי עבד

6 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Yehuda Guetta Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבYehuda Guetta Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 41a or 41b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 38b and the next one is on Gittin 45a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 41a–41b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין מ״א ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ל״ח ע״ב, והבאה היא על גיטין מ״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 41a–41b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Rav’s reading: damaging another’s lienקריאת רב: המזיק שעבודו של חבירו

On Rav’s reading the first master freed the slave. By strict law the slave owes the creditor nothing, but for the proper ordering of society, lest the creditor find him in the market and say “you are my slave,” the second master is compelled to free him too, and the slave writes a note for his value. Rabban Shimon ben Gamliel says the slave does not write it; the one who freed him does.

לפי קריאת רב, רבו ראשון שחררו. שורת הדין אין העבד חייב כלום לבעל החוב; אלא מפני תיקון העולם, שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו ״עבדי אתה״, כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין, וכותב עבד שטר על דמיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין העבד כותב, אלא משחרר כותב.

What do they dispute? One who damages another’s lien, mazik shi’abudo shel ḥavero: Rabban Shimon ben Gamliel holds that one who destroys a creditor’s security is liable, so the first master must pay; the Rabbis hold he is exempt, so the slave pays for the freedom he received.

במאי קמיפלגי? במזיק שעבודו של חבירו: מר סבר חייב, ומר סבר פטור. רבן שמעון בן גמליאל סובר שמי שמכלה את בטחונו של המלווה חייב, ולכן המשחרר משלם; רבנן סוברים שהוא פטור, ולכן העבד משלם על החירות שקיבל.

It was also stated explicitly: one who damages another’s lien, we come to the dispute of Rabban Shimon ben Gamliel and the Rabbis. The mishnah becomes the classic source for a general question of civil liability.

איתמר נמי: המזיק שעבודו של חבירו, באנו למחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבנן. המשנה נעשית המקור הקלאסי לשאלה כללית של אחריות נזיקית.

Ulla’s reading: invisible damageקריאת עולא: היזק שאינו ניכר

Ulla says the second master, the creditor, freed him. By strict law the slave owes nothing in mitzvot, but for the proper ordering of society, since the name of a free man has gone out on him, the first master is compelled to free him, and the slave writes a note for his value. Rabban Shimon ben Gamliel says the one who freed him, the creditor, writes it.

עולא אמר: מי שחררו? רבו שני. שורת הדין אין העבד חייב כלום במצוות; אלא מפני תיקון העולם, שהרי יצא עליו שם בן חורין, כופין את רבו ראשון ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על דמיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כותב, אלא משחרר כותב.

Here the dispute is about damage that is not visible, hezek she-eino nikar: the creditor’s act of freeing changed nothing physical in the slave, yet it impaired the owner’s rights. One side holds that is called damage; the other does not.

במאי קמיפלגי? בהיזק שאינו ניכר: מר סבר שמיה היזק, ומר סבר לא שמיה היזק. מעשה השחרור של המלווה לא שינה דבר בגופו של העבד, ובכל זאת פגע בזכויות הבעלים.

Why does Ulla not read like Rav? He says: you call him “second master”? The creditor is called a master only if he freed him. Why does Rav not read like Ulla? You call the one who freed him “second”? The mishnah’s wording supports each reading from a different word.

עולא מאי טעמא לא אמר כרב? אמר לך: ״שני״ רבו קרית ליה? ורב מאי טעמא לא אמר כעולא? אמר לך: ״שני״ משחרר קרית ליה? לשון המשנה תומכת בכל קריאה ממילה אחרת.

A mortgaged field swept awayשדה אפותיקי ששטפה נהר

If one made his field a mortgage for another and a river swept it away, Ami Shapir Na’eh said in Rabbi Yoḥanan’s name that the creditor does not collect from other property; Shmuel’s father said he does. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: since Ami is called “fine and handsome,” he would not say an unfine teaching; explain his teaching as a case where the debtor said “you will be paid only from this.”

איתמר: העושה שדהו אפותיקי לאחרים ושטפה נהר, אמי שפיר נאה אמר רבי יוחנן: אינו גובה משאר נכסים. ואבוה דשמואל אמר: גובה משאר נכסים. אמר רב נחמן בר יצחק: משום דאמי שפיר נאה הוא, אומר שמעתא דלא שפירן? תתרגם שמעתיה, דאמר ליה ״לא יהא לך פרעון אלא מזו״.

A baraita supports him: one whose mortgaged field was swept away collects from other property; if the debtor said “you will be paid only from this,” he does not. A mortgage normally adds security; it does not limit the creditor unless the parties said so.

תניא נמי הכי: העושה שדהו אפותיקי לאחר ושטפה נהר, גובה משאר נכסים; ואם אמר לו ״לא יהא לך פרעון אלא מזו״, אינו גובה משאר נכסים.

Another baraita: if he made his field a mortgage for a creditor and for his wife’s ketubba, both collect from other property. Rabban Shimon ben Gamliel says the creditor does, but the wife does not, since a woman does not usually go around the courts. The ruling assumes a social reality and protects the estate from a claim the wife would not pursue.

תניא אידך: העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה, גובין משאר נכסים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: בעל חוב גובה משאר נכסים; אשה אינה גובה משאר נכסים, שאין דרכה של אשה לחזר על בתי דינין.

Half slave, half freeחציו עבד וחציו בן חורין

A new mishnah: one who is half slave and half free works for his master one day and for himself one day, say Beit Hillel. Beit Shammai say: you have arranged things for his master, but not for him. He cannot marry a maidservant, since he is half free, nor a free woman, since he is half slave.

מתני׳: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים: תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה אי אפשר, שכבר חציו בן חורין; בת חורין אי אפשר, שכבר חציו עבד.

Shall he remain idle? Was not the world created only for procreation, as it says, “He did not create it a waste; He formed it to be inhabited”? Rather, for the proper ordering of society his master is compelled to free him, and the slave writes a note for half his value.

ייבטל? והלא לא נברא העולם אלא לפרייה ורבייה, שנאמר ״לא תוהו בראה, לשבת יצרה״. אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו.

Beit Hillel retracted and ruled like Beit Shammai. The argument from the purpose of creation overrode an arrangement that was fair in monetary terms but left a person unable to build a family.

וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. הטיעון מתכלית הבריאה גבר על הסדר שהיה הוגן במונחי ממון אך השאיר אדם בלי יכולת להקים משפחה.

Freeing half a slave: Rabbahשחרור חצי עבד: רבה

A baraita: one who frees half his slave, Rebbi says he acquires half his freedom; the Sages say he does not. Rabbah says the dispute is about a document: Rebbi reads “and she was not redeemed... nor was freedom given her” as comparing document to money; just as money can redeem all or half, so can a document.

תנו רבנן: המשחרר חצי עבדו, רבי אומר קנה, וחכמים אומרים לא קנה. אמר רבה: מחלוקת בשטר; דרבי סבר ״והפדה לא נפדתה או חופשה לא נתן לה״, מקיש שטר לכסף: מה כסף בין כולו בין חציו, אף שטר בין כולו בין חציו.

The Sages derive “to her” from a woman: just as a woman cannot be half divorced, so a slave cannot be half freed by a document. But with money all agree he acquires half, as “redeemed and not redeemed” implies. Is this a dispute whether a hekesh or a gezera shava is stronger? No; all agree a gezera shava is stronger, but here it can be refuted: a woman cannot leave with money, while a slave can.

ורבנן גמרי ״לה״ ״לה״ מאשה: מה אשה חציה לא, אף עבד חציו לא. אבל בכסף, דברי הכל קנה, ״פדויה ואינה פדויה״. לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר היקישא עדיפא ומר סבר גזירה שווה עדיפא? לא; דכולי עלמא גזירה שווה עדיפא, ושאני הכא דאיכא למיפרך: מה לאשה שכן אינה יוצאה בכסף.

Rabbah’s reading thus places the dispute in the method of derivation: how far the analogy between a slave and a wife can reach once money, which frees a slave but not a wife, enters the picture.

קריאת רבה ממקמת אפוא את המחלוקת בדרך הלימוד: עד היכן ההשוואה בין עבד לאישה יכולה להגיע משעה שהכסף, המשחרר עבד ואינו מגרש אישה, נכנס לתמונה.

Rav Yosef’s reading and the mishnahקריאת רב יוסף והמשנה

Rav Yosef says the dispute is about money: Rebbi reads “redeemed and not redeemed” as allowing half, and the Sages say the Torah speaks in human language; with a document all agree he does not acquire. A baraita refutes him: one who frees half his slave by a document, Rebbi says he acquires. This is a refutation of Rav Yosef.

ורב יוסף אמר: מחלוקת בכסף; דרבי סבר ״והפדה לא נפדתה״, פדויה ואינה פדויה; ורבנן סברי דברה תורה כלשון בני אדם. אבל בשטר, דברי הכל לא קנה. מיתיבי: המשחרר חצי עבדו בשטר, רבי אומר קנה, וחכמים אומרים לא קנה. תיובתא דרב יוסף; תיובתא.

Shall we say the refutation is double, since they dispute only about a document? Rav Yosef says: they dispute about both, and the baraita mentions a document to show the strength of Rebbi’s lenient view. A further baraita derives from the verses that half by money, all by document, and also half by document are effective, comparing document to money, and fits Rebbi.

לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף בתרתי? אמר לך רב יוסף: פליגי בשטר, והוא הדין בכסף; והא דפליגי בשטר, להודיעך כוחו דרבי, דכוח דהיתירא עדיף. תא שמע: אין לי אלא חציו בכסף או כולו בשטר; חציו בשטר מנין? מקיש שטר לכסף.

For Rabbah, the first part of that baraita is everyone’s view and the end is Rebbi’s; Rav Ashi says it is all Rebbi. But our mishnah, speaking of one half slave and half free, fits Rabbah, who sets it with money and all agree. For Rav Yosef, would the mishnah follow Rebbi and not the Rabbis? Ravina’s answer follows on daf 42.

בשלמא לרב יוסף, בתר דאיתותב, רבי היא; אלא לרבה, רישא דברי הכל וסיפא רבי? אמר לך רבה: אין. רב אשי אמר: רבי היא. אלא מתניתין, ״מי שחציו עבד וחציו בן חורין״, בשלמא לרבה, מוקים לה בכסף ודברי הכל; אלא לרב יוסף, לימא רבי היא ולא רבנן? אמר רבינא... ההמשך בדף מ״ב.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How do Rav and Ulla read the mortgaged-slave mishnah differently, and what principle of liability does each extract?כיצד רב ועולא קוראים את משנת העבד האפותיקי באופן שונה, ואיזה עיקרון של אחריות כל אחד מוציא ממנה?
  2. Why does Rav Naḥman bar Yitzḥak reinterpret Ami Shapir Na’eh’s teaching?מדוע רב נחמן בר יצחק מפרש מחדש את מאמר אמי שפיר נאה?
  3. What argument persuaded Beit Hillel to accept Beit Shammai’s view?איזה טיעון שכנע את בית הלל לקבל את דברי בית שמאי?
  4. How does the comparison between a slave and a wife shape the debate over freeing half a slave?כיצד ההשוואה בין עבד לאישה מעצבת את המחלוקת על שחרור חצי עבד?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 41aגיטין מ״א א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְיֹאמַר לוֹ: ״עַבְדִּי אָתָּה״ – כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ שֵׁנִי, וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב עֶבֶד שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין הָעֶבֶד כּוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר כּוֹתֵב. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמַזִּיק שִׁיעְבּוּדוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ קָא מִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר חַיָּיב, וּמָר סָבַר פָּטוּר. אִיתְּמַר נָמֵי: הַמַּזִּיק שִׁיעְבּוּדוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבָּנַן. עוּלָּא אָמַר: מִי שִׁיחְרְרוֹ – רַבּוֹ שֵׁנִי. שׁוּרַת הַדִּין אֵין הָעֶבֶד חַיָּיב כְּלוּם בְּמִצְוֹת; אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם – שֶׁהֲרֵי יָצָא עָלָיו שֵׁם בֶּן חוֹרִין, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ רִאשׁוֹן וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל דָּמָיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ כּוֹתֵב, אֶלָּא מְשַׁחְרֵר כּוֹתֵב. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּהֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר קָמִיפַּלְגִי – מָר סָבַר: שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, וּמָר סָבַר: לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק. עוּלָּא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב? אָמַר לָךְ: שֵׁנִי – ״רַבּוֹ״ קָרֵית לֵיהּ?! וְרַב, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּעוּלָּא? אָמַר לָךְ: שֵׁנִי – ״מְשַׁחְרֵר״ קָרֵית לֵיהּ?! אִיתְּמַר: הָעוֹשָׂה שָׂדֵהוּ אַפּוֹתֵיקֵי לַאֲחֵרִים, וּשְׁטָפָהּ נָהָר; אַמֵּי שַׁפִּיר נָאֶה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵינוֹ גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים; וַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל אָמַר: גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מִשּׁוּם דְּאַמֵּי שַׁפִּיר נָאֶה הוּא, אוֹמֵר שְׁמַעְתָּא דְּלָא שַׁפִּירָן?! תְּתַרְגַּם שְׁמַעְתֵּיהּ, דַּאֲמַר לֵיהּ: ״לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ״. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הָעוֹשָׂה שָׂדֵהוּ אַפּוֹתֵיקֵי לְאַחֵר, וּשְׁטָפָהּ נָהָר – גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים. וְאִם אָמַר לוֹ: ״לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ״ – אֵינוֹ גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים. תַּנְיָא אִידַּךְ: הָעוֹשֶׂה שָׂדֵהוּ אַפּוֹתֵיקֵי לְבַעַל חוֹב וְלִכְתוּבַּת אִשָּׁה – גּוֹבִין מִשְּׁאָר נְכָסִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִשְּׁאָר נְכָסִים, אִשָּׁה אֵינָהּ גּוֹבָה מִשְּׁאָר נְכָסִים – שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְחַזֵּר עַל בָּתֵּי דִינִין. מַתְנִי׳ מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין – עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד, וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד; דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם – לִישָּׂא שִׁפְחָה אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין;

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 41bגיטין מ״א ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
בַּת חוֹרִין אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ עֶבֶד. יִבָּטֵל? וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תוֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״! אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם – כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין, וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ, רַבִּי אוֹמֵר: קָנָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָנָה. אָמַר רַבָּה: מַחְלוֹקֶת בִּשְׁטָר – דְּרַבִּי סָבַר: ״וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ״ – מַקִּישׁ שְׁטָר לְכֶסֶף, מָה כֶּסֶף – בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ, אַף שְׁטָר נָמֵי – בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ; וְרַבָּנַן גָּמְרִי ״לָהּ״–״לָהּ״ מֵאִשָּׁה – מָה אִשָּׁה חֶצְיָהּ לֹא, אַף עֶבֶד נָמֵי חֶצְיוֹ לֹא; אֲבָל בְּכֶסֶף – דִּבְרֵי הַכֹּל קָנָה, פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: הֶקֵּישָׁא עֲדִיף, וּמָר סָבַר: גְּזֵרָה שָׁוָה עֲדִיפָא? לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא גְּזֵירָה שָׁוָה עֲדִיפָא, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְאִשָּׁה שֶׁכֵּן אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּכֶסֶף, תֹּאמַר בְּעֶבֶד שֶׁיּוֹצֵא בְּכֶסֶף. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: מַחְלוֹקֶת בְּכֶסֶף – דְּרַבִּי סָבַר: ״וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה״ – פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה; וְרַבָּנַן סָבְרִי: דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם; אֲבָל בִּשְׁטָר – דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא קָנָה. מֵיתִיבִי: הַמְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ בִּשְׁטָר, רַבִּי אוֹמֵר: קָנָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא קָנָה. תְּיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף! תְּיוּבְתָּא. (נֵימָא) בִּשְׁטָר הוּא דִּפְלִיגִי, אֲבָל בְּכֶסֶף לָא פְּלִיגִי; לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף בְּתַרְתֵּי! אָמַר לְךָ רַב יוֹסֵף: פְּלִיגִי בִּשְׁטָר, וְהוּא הַדִּין בְּכֶסֶף. וְהָא דְּקָא מִיפַּלְגִי בִּשְׁטָר – לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי. וְלִיפְלְגֻי בְּכֶסֶף, וּלְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן! כֹּחַ דְּהֶיתֵּירָא עֲדִיף לֵיהּ. תָּא שְׁמַע: ״וְהׇפְדֵּה״; יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא נִפְדָּתָה״. אִי ״לֹא נִפְדָּתָה״, יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהׇפְדֵּה״. הָא כֵּיצַד? פְּדוּיָה וְאֵינָהּ פְּדוּיָה; בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶּסֶף. וְאֵין לִי אֶלָּא בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת״ – מָה לְהַלָּן בִּשְׁטָר, אַף כָּאן בִּשְׁטָר. אֵין לִי אֶלָּא חֶצְיוֹ בְּכֶסֶף, אוֹ כּוּלּוֹ בִּשְׁטָר; חֶצְיוֹ בִּשְׁטָר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהׇפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ״ – מַקִּישׁ שְׁטָר לְכֶסֶף, מָה כֶּסֶף בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ, אַף שְׁטָר נָמֵי בֵּין כּוּלּוֹ בֵּין חֶצְיוֹ. בִּשְׁלָמָא לְרַב יוֹסֵף בָּתַר דְּאִיתּוֹתַב, הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא. אֶלָּא לְרַבָּה – רֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל, וְסֵיפָא רַבִּי?! אָמַר לָךְ רַבָּה: אִין, רֵישָׁא דִּבְרֵי הַכֹּל, וְסֵיפָא רַבִּי. רַב אָשֵׁי אָמַר: רַבִּי הִיא. אֶלָּא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין; בִּשְׁלָמָא לְרַבָּה – מוֹקֵים לַהּ בְּכֶסֶף, וְדִבְרֵי הַכֹּל; אֶלָּא לְרַב יוֹסֵף – לֵימָא רַבִּי הִיא וְלָא רַבָּנַן?! אָמַר רָבִינָא:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.