← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 35גיטין דף 35 21 November 2030כ״ה חשון תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 35 — An Oath Too Dangerous to Take: The Widow, the Gold Dinar, and the Vowשבועה מסוכנת מדי: האלמנה, דינר הזהב והנדר

Gittin 35 — from the story that made courts refrain from administering oaths, through the different treatment of widows and divorcées, to the question whether a vow taken in public may be annulledגיטין ל״ה — מן המעשה שבעקבותיו נמנעו בתי הדין מלהשביע, דרך היחס השונה לאלמנה ולגרושה, אל השאלה אם נדר שנדרו ברבים יש לו הפרה

6 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Shmuel Shirazi Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבShmuel Shirazi Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada asks why the Gemara notes that the story of the gold dinar happened in years of famine. One answer: to show the severity of the oath, since even though she gave the bread as charity in a time when it saved lives, the merit of that commandment did not protect her from the punishment for her oath. Another: only in famine, when flour was very costly, would the flour saved by the dinar’s place count as a real benefit worth a peruta. “Like one who swore truthfully” means she swore inadvertently, not realizing that the saved flour was a benefit to her.

בן יהוידע שואל מדוע הגמרא מציינת שמעשה דינר הזהב אירע בשני בצורת. תשובה אחת: להודיע את חומרת השבועה, שאף שנתנה את הככר צדקה לעני בזמן שהיה בו פיקוח נפש, לא הועיל זכות המצווה להצילה מעונש השבועה. ועוד: רק בשני בצורת, כשהקמח ביוקר גדול, נחשב מקום הדינר להנאה של שווה פרוטה. ״כמי שנשבע באמת״ פירושו שנשבעה בשוגג, שלא עלה על לבה שהרווחת מקום הדינר היא הנאה.

On the widow’s curse against Rabbah bar Rav Huna, “turn over his chair,” he explains that dayan, judge, can be read as dalet yayin, “four wines,” the four parts of Torah, since wine symbolizes Torah. A judge must be complete in all four. One who perverts justice reverses the letters of dayan into nayad, “moved,” that is, removed from his seat. Her curse, “turn over his chair,” asks that his title be reversed. Ben Yehoyada on Gittin 35a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

על קללת האלמנה לרבה בר רב הונא, ״הפכוה לכורסיה״, הוא מסביר ש״דיין״ נקרא ד׳ יין, ארבעה חלקי התורה, שהרי יין הוא כינוי לתורה. דיין צריך להיות שלם בארבעתם. המעוות את הדין הופך את אותיות ״דיין״ ל״נייד״, כלומר מוזז ממשרתו. קללתה ״הפכוה לכורסיה״ מבקשת שיתהפך תוארו. Ben Yehoyada on Gittin 35a · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

Why widows, and why oaths ceasedמדוע אלמנה, ומדוע נמנעו מלהשביע

The answer to the question on daf 34 is that one might have thought that because of her charm, the Sages eased the widow’s case and exempted her from the oath; the mishnah teaches that she too must swear. Why then did courts refrain from making her swear? Rav Kahana, or Rav Yehuda in Rav’s name, tells a story.

התשובה לשאלה בדף ל״ד: סלקא דעתך אמינא, משום חינא אקילו רבנן גבה; קא משמע לן שגם היא נשבעת. ונמנעו מלהשביעה: מאי טעמא? אילימא משום דרב כהנא, דאמר רב כהנא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב, מעשה.

In years of famine a man deposited a gold dinar with a widow. She put it in a jar of flour, baked it into bread without knowing, and gave the bread to a poor man. The owner later asked for his dinar. She swore: “may poison benefit one of this woman’s sons if I benefited from your dinar at all.” Within days one of her sons died.

מעשה באדם אחד בשני בצורת, שהפקיד דינר זהב אצל אלמנה, והניחתו בכד של קמח, ואפאתו בפת ונתנתו לעני. לימים בא בעל הדינר ואמר לה: הבי לי דינרי. אמרה ליה: יהנה סם המוות באחד מבניה של אותה אשה, אם נהניתי מדינרך כלום. אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת אחד מבניה.

The Sages said: if one who swears truthfully suffers so, how much more one who swears falsely. Why was she punished? Because the dinar took up space in the flour and she saved that much. “Truthfully” means like one who swears truthfully, since she was unaware. The story made the courts fear administering oaths at all.

וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה מי שנשבע באמת כך, הנשבע על שקר על אחת כמה וכמה. מאי טעמא איענשה? דאישתרשי לה מקום דינר. ומאי ״מי שנשבע באמת״? כמי שנשבע באמת. המעשה גרם לבתי הדין לחשוש מלהשביע בכלל.

Widow and divorcéeאלמנה וגרושה

If fear of oaths is the reason, why only the widow? A divorcée too should be exempt. But Rabbi Zeira in Shmuel’s name says that only a widow is not made to swear; a divorcée is. The story alone cannot explain the distinction.

אי משום הא, מאי איריא אלמנה? אפילו גרושה נמי! אלמה אמר רבי זירא אמר שמואל: לא שנו אלא אלמנה, אבל גרושה משביעין אותה. המעשה לבדו אינו יכול להסביר את ההבחנה.

The answer: a widow is different. Because of the toil she undertakes for the orphans, managing the estate, she may come to rationalize taking something for herself and then swear she took nothing. A divorcée has no such role. The concern is not about honesty in general but about a specific temptation built into her situation.

אלמנה שאני, דבההיא הנאה דקא טרחה קמי דיתמי, אתיא לאורויי היתרא. הגרושה אין לה תפקיד כזה. החשש אינו על יושר בכלל אלא על פיתוי מסוים הבנוי במצבה.

The reasoning shows the Gemara’s attention to circumstance. A rule that seems to rest on a general fear is refined to a particular risk, and so its scope is narrowed to the widow.

ההנמקה מראה את תשומת לבה של הגמרא לנסיבות. כלל שנראה נשען על פחד כללי מחודד לסיכון מסוים, וכך היקפו מצטמצם לאלמנה.

In court or outside, and Rav’s practiceבבית דין או חוץ לו, ונוהג רב

Rav Yehuda in Rabbi Yirmeya bar Abba’s name said that Rav and Shmuel both held: the restriction applies only in court; outside the court she is made to swear. But Rav did not collect a ketubba for a widow at all. That is a difficulty, and the Gemara reports two versions: in Nehardea they taught that Shmuel limited it to court, but Rav held that even outside court she is not made to swear.

אמר רב יהודה אמר רבי ירמיה בר אבא: רב ושמואל דאמרי תרוייהו, לא שנו אלא בבית דין, אבל חוץ לבית דין משביעין אותה. איני? והא רב לא מגבי כתובה לארמלתא! קשיא. בנהרדעא מתנו הכי: אמר שמואל, לא שנו אלא בבית דין; ורב אמר: אפילו חוץ לבית דין אין משביעין אותה.

Rav is consistent, for he did not collect a ketubba for a widow. Why not have her vow and collect? In Rav’s generation vows were treated lightly, so a vow did not deter. A widow came before Rav Huna, who said: Rav does not collect for widows. She said: is the reason not that I might have taken something? As the Lord of hosts lives, I benefited from nothing. Rav Huna said: Rav agrees for one who leaps to swear.

רב לטעמיה, דרב לא מגבי כתובה לארמלתא. וליאדרה וליגבייה? בשני דרב קילי נדרי. ההיא דאתאי לקמיה דרב הונא; אמר לה: מה אעביד ליך, דרב לא מגבי כתובה לארמלתא? אמרה ליה: מידי הוא טעמא, אלא דלמא נקיטנא מידי מכתובתי? חי ה׳ צבאות, אם נהניתי מכתובתי כלום. אמר רב הונא: מודה רב בקופצת.

A woman who swears of her own accord, without being asked, has already taken the oath; the court’s reluctance to impose oaths no longer applies. The reason for the restriction determines its limits.

אישה הנשבעת מעצמה, בלי שנתבקשה, כבר נשבעה; חששם של בתי הדין מלהטיל שבועה אינו חל עוד. טעם ההגבלה קובע את גבולותיה.

An overturned chairכיסא שהופך

A widow came before Rabbah bar Rav Huna. He said: Rav does not collect for widows, and neither did my father. She said: then give me maintenance. He said: you have no maintenance either, for Shmuel ruled that a widow who claims her ketubba in court loses her maintenance.

ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא. אמר לה: מאי אעביד ליך, דרב לא מגבי כתובה לארמלתא, ואבא מרי לא מגבי? אמרה ליה: הב לי מזוני. אמר לה: מזוני נמי לית ליך, דאמר רב יהודה אמר שמואל: התובעת כתובתה בבית דין, אין לה מזונות.

She said: turn over his chair; he treats me as if he were both my adversaries. They overturned his chair and set it upright again, and even so he did not recover from his illness. The Gemara records a widow’s protest against a ruling that left her with nothing, and its consequences for the judge.

אמרה ליה: אפכוה לכורסיה, כבי תרי עבדא לי. הפכוה לכורסיה ותרצוה, ואפילו הכי לא איפרק מחולשא. הגמרא מתעדת את מחאתה של אלמנה נגד פסק שהשאיר אותה בלי כלום, ואת השלכותיה על הדיין.

Rav Yehuda told Rabbi Yirmeya Bira’a: have her vow in court and swear outside the court, and let the matter be publicized so that I can act on it. Rav Yehuda wished to make known that he follows Shmuel, so widows would not be left without recourse.

אמר ליה רב יהודה לרבי ירמיה ביראה: אדרה בבית דין, ואשבעה חוץ לבית דין, וליתי קלא וליפול באודני דבעינא, כי היכי דאעביד בה מעשה. רב יהודה ביקש לפרסם שהוא נוהג כשמואל, כדי שאלמנות לא יישארו בלי מוצא.

A divorcée’s vow and a remarried widowנדר הגרושה ואלמנה שניסת

Shmuel said a divorcée swears. Does she not vow? A letter came from the Land of Israel: so-and-so received a get from Aḥa bar Hidya, called Iya Mari, and vowed, forbidding herself all fruits of the world, that she received nothing of her ketubba but a garment, a book of Psalms, a book of Job, and a worn Proverbs, valued at five maneh; collect the rest for her. Rav Ashi answers: that was a get from a levir, so she was like a widow.

וגרושה דאדרה, לא? והא שלחו מתם: איך פלוניתא בת פלוני קבילת גיטא מן ידא דאחא בר הידיא, דמתקרי איה מרי, ונדרת ואסרת פירות שבעולם עלה דלא קבילת מכתובתה אלא גלופקרא אחד, וספר תהלים, וספר איוב, ומשלות בלואים, ושמנום בחמשה מנה; לכשתבוא לידכם, הגבוה את השאר. אמר רב אשי: ההוא גט יבמין הוה.

On Rabban Gamliel’s vow, Rav Huna said: this applies only if she has not remarried; if she remarried, she is not made to vow, since her new husband can annul the vow and the orphans would lose their protection.

התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת וכו׳. אמר רב הונא: לא שנו אלא שלא ניסת, אבל ניסת אין מדירין אותה. מאי טעמא? דמיפר לה בעל, והיתומים מפסידים את שמירתם.

But even if she has not remarried, a future husband could annul it. The answer: a husband cannot annul vows made before the marriage. And should we fear she will go to a sage to release it? Rav Huna holds that one must specify the vow to the sage, who would then refuse to release a vow made to protect orphans.

כי לא ניסת נמי, לכי מינסבא מיפר לה בעל! אין הבעל מיפר בקודמין. וניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה? קסבר צריך לפרט את הנדר, והחכם לא יתיר נדר שנועד להגן על יתומים.

Public vows and specifying the vowנדר שהודר ברבים ופירוט הנדר

Rav Naḥman says even a remarried widow is made to vow. Will her husband not annul it? The vow is imposed in public, and a vow made in public cannot be annulled. The public setting is itself a safeguard.

רב נחמן אמר: אפילו ניסת. ניסת, ודאי מיפר לה בעל! דמדרינן לה ברבים. מסגרת הרבים היא עצמה שמירה.

An objection: a baraita says that if she remarried, she collects her ketubba if she vowed, meaning she vowed earlier, before the marriage. But another baraita says a remarried widow vows and collects. The Gemara concludes that tannaim disagree whether a vow made in public can be annulled.

מיתיבי: ניסת, גובה כתובתה אם נדרה; מאי לאו נדרה השתא? לא, דנדרה מעיקרא. והתניא: ניסת, נודרת וגובה כתובתה! תנאי היא; דאיכא למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה, ואיכא למאן דאמר אין לו הפרה.

Must one specify a vow to the sage? Rav Naḥman says no, since a petitioner might cut his words short and the sage annuls only what he hears. Rav Pappa says yes, because of a matter of prohibition. A mishnah on one who married women in transgression, who must vow to stop, begins the test of these views, continued on daf 36.

איבעיא להו: צריך לפרט את הנדר, או אינו צריך? רב נחמן אמר: אינו צריך, דאי אמרת צריך, זימנין דגייז ליה לדיבוריה, וחכם מאי דשמע מיפר. רב פפא אמר: צריך, משום מילתא דאיסורא. תנן: הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה... הבדיקה נמשכת בדף ל״ו.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why did the story of the gold dinar make courts reluctant to impose oaths?מדוע מעשה דינר הזהב גרם לבתי הדין להימנע מלהשביע?
  2. What specific temptation does the Gemara see in a widow’s situation that a divorcée does not face?איזה פיתוי מסוים רואה הגמרא במצבה של אלמנה שאינו קיים אצל גרושה?
  3. What does “Rav agrees for one who leaps” teach about the reason behind a restriction?מה מלמד ״מודה רב בקופצת״ על הטעם שמאחורי הגבלה?
  4. How do Rav Huna and Rav Naḥman differ on whether a remarried widow may be made to vow?במה חולקים רב הונא ורב נחמן אם מדירים אלמנה שניסת?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 35aגיטין ל״ה א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
מִשּׁוּם חִינָּא אַקִּילוּ רַבָּנַן גַּבַּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַב כָּהֲנָא – דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא; וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, שֶׁהִפְקִיד דִּינַר זָהָב אֵצֶל אַלְמָנָה; וְהִנִּיחַתּוּ בְּכַד שֶׁל קֶמַח, וַאֲפָאַתּוּ בְּפַת, וּנְתָנַתּוּ לְעָנִי; לְיָמִים בָּא בַּעַל הַדִּינָר, וַאֲמַר לַהּ: הָבִי לִי דִּינָרִי. אָמְרָה לֵיהּ: יְהַנֶּה סַם הַמָּוֶת בְּאֶחָד מִבָּנֶיהָ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, אִם נֶהֱנֵיתִי מִדִּינָרְךָ כְּלוּם! אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁמֵּת אֶחָד מִבָּנֶיהָ; וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: מָה מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֶּאֱמֶת – כָּךְ, הַנִּשְׁבָּע עַל שֶׁקֶר – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מַאי טַעְמָא אִיעֲנַשָׁה? דְּאִישְׁתָּרַשׁ לַהּ מְקוֹם דִּינָר. וּמַאי ״מִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֶּאֱמֶת״? כְּמִי שֶׁנִּשְׁבַּע בֶּאֱמֶת. אִי מִשּׁוּם הָא, מַאי אִירְיָא אַלְמָנָה? אֲפִילּוּ גְּרוּשָׁה נָמֵי! אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא, אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אַלְמָנָה, אֲבָל גְּרוּשָׁה מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ? אַלְמָנָה שָׁאנֵי; דִּבְהָהִיא הֲנָאָה דְּקָא טָרְחָה קַמֵּי דְּיַתְמֵי, אָתְיָא לְאוֹרוֹיֵי הֶיתֵּרָא. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין – מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. אִינִי?! וְהָא רַב לָא מַגְבֵּי כְּתוּבָּה לְאַרְמַלְתָּא! קַשְׁיָא. בְּסוּרָא מַתְנוּ הָכִי. בִּנְהַרְדְּעָא מַתְנוּ הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, אֲבָל חוּץ לְבֵית דִּין – מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְרַב אָמַר: אֲפִילּוּ חוּץ לְבֵית דִּין נָמֵי אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. רַב לְטַעְמֵיהּ – דְּרַב לָא מַגְבֵּי כְּתוּבָּה לְאַרְמַלְתָּא. וְלִיאַדְּרַהּ וְלַיגְבְּיַיהּ! בִּשְׁנֵי דְּרַב קִילִי נִדְרֵי. הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אֲמַר לַהּ: מָה אֶעֱבֵיד לִיךְ, דְּרַב לָא מַגְבֵּי כְּתוּבָּה לְאַרְמַלְתָּא. אֲמַרָה לֵיהּ: מִידֵּי הוּא טַעְמָא – אֶלָּא דִּלְמָא נָקֵיטְנָא מִידֵּי מִכְּתוּבָּתִי, חַי ה׳ צְבָאוֹת אִם נֶהֱנֵיתִי מִכְּתוּבָּתִי כְּלוּם! אָמַר רַב הוּנָא: מוֹדֶה רַב בְּקוֹפֶצֶת. הָהִיא דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אֲמַר לַהּ: מַאי אֶעֱבֵיד לִיךְ, דְּרַב לָא מַגְבֵּי כְּתוּבָּה לְאַרְמַלְתָּא, וְאַבָּא מָרִי לָא מַגְבֵּי כְּתוּבָּה לְאַרְמַלְתָּא. אֲמַרָה לֵיהּ: הַב לִי מְזוֹנֵי. אֲמַר לַהּ: מְזוֹנֵי נָמֵי לֵית לִיךְ; דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בְּבֵית דִּין – אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. אֲמַרָה לֵיהּ: אַפְכוּהּ לְכוּרְסְיֵהּ, כְּבֵי תְּרֵי עָבְדַתְּ לִי! הַפְכוּהּ לְכוּרְסְיֵהּ וְתָרְצוּהּ, וַאֲפִילּוּ הָכִי לָא אִיפְּרַק מֵחוּלְשָׁא. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִרְמְיָה בִּירָאָה: אַדְּרַהּ בְּבֵית דִּין, וְאַשְׁבְּעַהּ חוּץ לְבֵית דִּין, וְלֵיתֵי קָלָא וְלִיפּוֹל בְּאוּדְנִי, דְּבָעֵינָא כִּי הֵיכִי דְּאֶעֱבֵיד בָּהּ מַעֲשֶׂה. גּוּפָא – אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אַלְמָנָה, אֲבָל גְּרוּשָׁה – מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וּגְרוּשָׁה דְּאַדְּרַהּ לָא?! וְהָא שְׁלַחוּ מִתָּם: ״אֵיךְ פְּלוֹנִיתָא בַּת פְּלוֹנִי קַבִּילַת גִּיטָּא מִן יְדָא דְּאַחָא בַּר הִידְיָא דְּמִתְקְרֵי ״אַיָּה מָרִי״; וּנְדַרַת וַאֲסַרַת פֵּירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם עֲלַהּ דְּלָא קַבִּילַת מִכְּתוּבְּתַהּ אֶלָּא גְּלוּפְקְרָא אֶחָד, וְסֵפֶר תְּהִלִּים אֶחָד, וְסֵפֶר אִיּוֹב, וּמִמְשָׁלוֹת בְּלוֹאִים;

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 35bגיטין ל״ה ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְשַׁמְנוּם בַּחֲמִשָּׁה מָנֶה; לִכְשֶׁתָּבֹא לְיֶדְכֶם הַגְבּוּהָ אֶת הַשְּׁאָר״. אָמַר רַב אָשֵׁי: הָהוּא, גֵּט יְבָמִין הֲוָה. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת כּוּ׳: אָמַר רַב הוּנָא, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁלֹּא נִיסֵּת, אֲבָל נִיסֵּת – אֵין מַדִּירִין אוֹתָהּ. נִיסֵּת מַאי טַעְמָא – דְּמֵיפַר לַהּ בַּעַל; כִּי לֹא נִיסֵּת נָמֵי, לְכִי מִנַּסְבָא מֵיפַר לַהּ בַּעַל! אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין. וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזְלָה לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לַהּ! קָסָבַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר. רַב נַחְמָן אָמַר: אֲפִילּוּ נִיסֵּת. נִיסֵּת, וַדַּאי מֵיפַר לַהּ בַּעַל! דְּמַדְּרִינַן לַהּ בָּרַבִּים. מֵיתִיבִי: נִיסֵּת – גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ אִם נָדְרָה. מַאי, לָאו נָדְרָה הַשְׁתָּא? לָא, דִּנְדַרָה מֵעִיקָּרָא. וְהָתַנְיָא: נִיסֵּת – נוֹדֶרֶת וְגוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ! תַּנָּאֵי הִיא, דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים – יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה; וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר: אֵין לוֹ הֲפָרָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר, אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ? רַב נַחְמָן אָמַר: אֵינוֹ צָרִיךְ; רַב פָּפָּא אָמַר: צָרִיךְ. רַב נַחְמָן אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ – דְּאִי אָמְרַתְּ צָרִיךְ, זִימְנִין דְּגָיֵיז לֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ, וְחָכָם מַאי דְּשָׁמַע מֵיפַר. רַב פָּפָּא אָמַר צָרִיךְ – מִשּׁוּם מִילְּתָא דְּאִיסּוּרָא. תְּנַן: הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה – פָּסוּל, עַד שֶׁיִּדּוֹר הֲנָאָה. וְתָנֵי עֲלַהּ: נוֹדֵר וְעוֹבֵד, יוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ. וְאִי אָמְרַתְּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר, לֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָזֵיל לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לֵיהּ!

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.