← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Gittin 34גיטין דף 34 20 November 2030כ״ד חשון תשצ״א
Daily studyלימוד יומי

Gittin 34 — Revealed Intent and Every Name He Has: Rabban Gamliel’s Enactments Continueגילוי דעת וכל שום שיש לו: המשך תקנות רבן גמליאל

Gittin 34 — from the court’s power over an orphans’ estate, through the dispute of Abaye and Rava on revealed intent, to the enactment of names in a get and the widow’s oathגיטין ל״ד — מכוח בית הדין על נכסי יתומים, דרך מחלוקת אביי ורבא בגילוי דעת, אל תקנת השמות בגט ואל שבועת האלמנה

5 min read5 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Shlomo Cattaui Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבShlomo Cattaui Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

How does the argument develop across both sides of this daf?

כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?

Ben Yehoyadaבן יהוידע

Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 34a or 34b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 31b and the next one is on Gittin 35a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 34a–34b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ל״ד ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ל״א ע״ב, והבאה היא על גיטין ל״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 34a–34b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897

The court’s power over an estateכוח בית הדין על עיזבון

Rav Naḥman in Shmuel’s name said: orphans who come to divide their father’s estate, the court appoints a guardian for them and chooses a good portion for each; when they grow up, they may protest. Rav Naḥman himself said: when they grow up they may not protest, for otherwise what is the power of the court?

אמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס, ובוררים להן חלק יפה; הגדילו, יכולין למחות. ורב נחמן דידיה אמר: הגדילו, אין יכולין למחות, דאם כן מה כוח בית דין יפה.

So Rav Naḥman does hold the principle “what is the power of the court.” Why then does he rule like Rebbi that a husband can cancel a get in violation of the enactment? The answer: there it is money; here it is a prohibition.

אם כן רב נחמן סובר ״מה כוח בית דין יפה״. מדוע אפוא הוא פוסק כרבי שבעל יכול לבטל גט בניגוד לתקנה? התם ממונא, הכא איסורא.

The court can enforce its decisions about property, since the court has power to transfer ownership, hefker beit din hefker. But to permit a married woman on the strength of the court’s dignity, against Torah law, is a graver matter. The principle has different force in different domains.

בית הדין יכול לאכוף את החלטותיו בענייני ממון, שהרי הפקר בית דין הפקר. אבל להתיר אשת איש מכוח כבוד בית הדין, נגד דין תורה, הוא עניין חמור יותר. לעיקרון יש כוח שונה בתחומים שונים.

Gidul bar Re’ilai and the blessingגידול בר רעילאי והברכה

Gidul bar Re’ilai sent a get to his wife. The agent found her sitting and weaving and said, “here is your get.” She said: go away now and come back tomorrow. He went back to the husband, who opened and said: “Blessed is He who is good and does good.”

גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו. אזל שליחא, אשכחה דהוה יתבה ונוולה. אמר לה: הא גיטיך. אמרה ליה: זיל השתא מיהא, ותא למחר. אזל לגביה, אמר ליה; פתח ואמר: ברוך הטוב והמטיב.

Abaye says: he made the blessing, and the get is not cancelled. Rava says: he made the blessing, and the get is cancelled. His joy shows he no longer wishes to divorce her. The dispute is whether revealed intent, gilui da’at, counts in gittin.

אביי אמר: ברוך הטוב והמטיב, ולא בטל גיטא. רבא אמר: ברוך הטוב והמטיב, ובטל גיטא. במאי קמיפלגי? בגילוי דעתא בגיטא קמיפלגי: אביי סבר גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, ורבא סבר מילתא היא.

The question is fundamental: must a husband say “it is void,” or can his evident feelings undo his act? For Abaye, a get is a formal instrument that only explicit words can undo; for Rava, the husband’s will is what matters, however it is revealed.

השאלה יסודית: האם בעל צריך לומר ״בטל הוא״, או שרגשותיו הגלויים יכולים לבטל את מעשהו? לאביי גט הוא מכשיר פורמלי שרק מילים מפורשות מבטלות אותו; לרבא רצון הבעל הוא העיקר, בכל דרך שהוא מתגלה.

Each one’s sourceמקורו של כל אחד

Rava’s source: Rav Sheshet compelled a man to give a get, and the man told the witnesses, “thus says Rav Sheshet to you: cancel the get.” Rav Sheshet required another get. So a hint of his reluctance counted. Abaye answers: does Rav Sheshet cancel people’s gittin? The husband himself cancelled it with those words; he merely invoked Rav Sheshet’s name.

אמר רבא: מנא אמינא לה? דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כורחיה, ואמר להו לסהדי ״הכי אמר לכו רב ששת, לבטל גיטא״, ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא. ואביי: אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה? איהו בטליה, והאי דקאמר להו הכי, משום דפנוי.

Abaye’s source: Rav Yehuda compelled the son-in-law of Rabbi Yirmeya Bira’a to give a get; he cancelled it, was compelled again, cancelled again, and the third time Rav Yehuda told the witnesses, “stuff reeds in your ears and write it.” If revealed intent counts, they saw him running after them! Rava answers: he ran after them only to tell them to pay her for her distress.

ואמר אביי: מנא אמינא לה? דרב יהודה אשקליה גיטא לחתניה דרבי ירמיה ביראה ובטליה, תנא אשקליה ובטליה, הדר תנא אשקליה על כורחיה, ואמר להו לסהדי: אותיבו קרי באוניכו וכתובו ליה. ואי סלקא דעתך גילוי דעתא מילתא היא, הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו! ורבא: האי דקא רהיט בתרייהו, דאמר להו ״אשור הבו לה הייא״, כי היכי דמשלם צערא דההוא גברא.

Each source is reinterpreted by the other side. The stories show that the line between explicit cancellation and revealed reluctance is not always clear in practice, which is exactly why the principle is disputed.

כל מקור מפורש מחדש על ידי הצד האחר. המעשים מראים שהגבול בין ביטול מפורש לבין חוסר רצון גלוי אינו תמיד ברור במעשה, וזו בדיוק הסיבה שהעיקרון שנוי במחלוקת.

Conditions, effort, and the rulingתנאים, מאמץ וההכרעה

Abaye brings another source: the man who said “if I do not come within thirty days, let it be a get,” was stopped by the ferry, and called out “see that I came”; Shmuel said that is not called coming. Rava answers: there he wanted to fulfill his condition, not to cancel the get, and the condition was not fulfilled.

ואמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא דאמר ״אי לא אתינא עד תלתין יומין, ליהוי גיטא״; אתא ופסקיה מברא, אמר להו ״חזו דאתאי״; ואמר שמואל: לא שמיה מתיא. ורבא: אטו התם לבטולי גיטא בעי? התם לקיומי תנאיה קא בעי, והא לא איקיים תנאיה.

A man said: “if I do not marry within thirty days, let it be a get”; at the end he said “I tried.” Another said “by Rosh Ḥodesh Adar,” and then claimed he meant Nisan. What is the concern? If duress, there is no duress in gittin; if revealed intent, it is the dispute of Abaye and Rava.

ההוא דאמר ״אי לא נסיבנא עד תלתין יומין, ליהוי גיטא״; כי מטו תלתין יומין, אמר ״הא טרחנא״. ההוא דאמר ״לריש ירחא דאדר״, ואמר ״אנא לריש ירחא דניסן אמרי״. למאי ניחוש לה? אי משום אונסא, אין אונס בגיטין; אי משום גילויי דעתא, פלוגתא דאביי ורבא.

The Gemara rules three times: the halakha follows Naḥmani, that is, Abaye, who was raised by Rabbah bar Naḥmani. Revealed intent does not cancel a get; only explicit words do. The thrice-repeated ruling emphasizes the importance of formal clarity in matters of divorce.

והלכתא כנחמני, והלכתא כנחמני, והלכתא כנחמני; כלומר כאביי. גילוי דעת אינו מבטל גט; רק מילים מפורשות מבטלות. ההכרעה החוזרת שלוש פעמים מדגישה את חשיבות הבהירות הפורמלית בענייני גירושין.

Every name he hasוכל שום שיש לו

A new mishnah: at first the husband would change his name and hers, the name of his town and hers. Rabban Gamliel the Elder enacted that he write “so-and-so, and every name he has; so-and-so, and every name she has,” for the proper ordering of society.

מתני׳: בראשונה היה משנה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה. התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב ״איש פלוני וכל שום שיש לו, אשה פלונית וכל שום שיש לה״, מפני תיקון העולם.

Rav Yehuda in Shmuel’s name: people from abroad sent to Rabban Gamliel that men coming from there are named Yosef and called Yoḥanan, or named Yoḥanan and called Yosef; how should they divorce their wives? So he made the enactment. Rav Ashi limits it to one known by two names, and Rabbi Abba reports that Rabbi Mari and Rabbi Elazar agree.

אמר רב יהודה אמר שמואל: שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל: בני אדם הבאים משם לכאן, שמו יוסף וקוראין לו יוחנן, יוחנן וקוראין לו יוסף, היאך מגרשין נשותיהן? עמד רבן גמליאל והתקין. אמר רב אשי: והוא דאתחזק בתרי שמי. אמר ליה רבי אבא לרב אשי: רבי מרי ורבי אלעזר קיימי כוותך.

A baraita supports Rav Ashi: a man with two wives, one in Judea and one in Galilee, and two names, one in each place; if he divorced each with only the local name, they are not divorced until each get includes both names. If he went elsewhere and divorced with one name, she is divorced. The difference is whether he is established by two names in that place. A woman called Miriam and slightly Sarah: in Nehardea they write “Miriam and every name she has.”

תניא כוותיה דרב אשי: היו לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, ולו שני שמות, אינה מגורשת עד שיגרש בשמו שביהודה ושם דגליל עמו. יצא למקום אחר וגירש באחד מהן, מגורשת. הא דאתחזק, הא דלא אתחזק. ההיא דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה: אמרי נהרדעי, ״מרים וכל שום שיש לה״, ולא ״שרה וכל שום שיש לה״.

The widow’s oath, witnesses, and the prozbulשבועת האלמנה, העדים והפרוזבול

The mishnah continues: a widow collects from the orphans’ property only with an oath. When they refrained from making her swear, Rabban Gamliel the Elder enacted that she vow to the orphans whatever they wish, and collect her ketubba. A vow replaces an oath that courts had become reluctant to impose.

מתני׳: אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. נמנעו מלהשביעה; התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו, וגובה כתובתה. נדר בא במקום שבועה שבתי הדין נמנעו מלהטיל.

The witnesses sign on the get for the proper ordering of society, and Hillel enacted the prozbul for the proper ordering of society. The mishnah gathers enactments that adjust formal law to protect people from harm, gathered under one phrase.

העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם. הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם. המשנה מקבצת תקנות המתאימות את הדין הפורמלי כדי להגן על בני אדם מפני נזק, תחת ביטוי אחד.

The Gemara asks: why mention a widow? Anyone who collects from orphans’ property must swear. The answer begins: a widow’s case was needed, since one might have thought... The continuation is on daf 35.

גמ׳: מאי איריא אלמנה? אפילו כולי עלמא נמי, דהא קיימא לן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא ייפרע אלא בשבועה! אלמנה איצטריכא ליה; סלקא דעתך אמינא... ההמשך בדף ל״ה.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. Why might the court’s power apply to money but not to permitting a married woman?מדוע ייתכן שכוח בית הדין חל בממון אך לא בהיתר אשת איש?
  2. What is at stake in the dispute over revealed intent in gittin, and why does the halakha follow Abaye?מה מונח על הכף במחלוקת על גילוי דעת בגיטין, ומדוע ההלכה כאביי?
  3. Why does Rav Ashi limit the enactment of “every name” to one known by two names?מדוע רב אשי מגביל את תקנת ״כל שום״ למי שהוחזק בשני שמות?
  4. What do the enactments gathered under “the proper ordering of society” have in common?מה משותף לתקנות שנאספו תחת ״מפני תיקון העולם״?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Gittin 34aגיטין ל״ד א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
יְתוֹמִין שֶׁבָּאוּ לַחֲלוֹק בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶן, בֵּית דִּין מַעֲמִידִין לָהֶן אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וּבוֹרְרִים לָהֶן חֵלֶק יָפֶה. הִגְדִּילוּ – יְכוֹלִין לְמַחוֹת. וְרַב נַחְמָן דִּידֵיהּ אָמַר: הִגְדִּילוּ – אֵין יְכוֹלִין לְמַחוֹת; דְּאִם כֵּן, מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה? הָתָם מָמוֹנָא, הָכָא אִיסּוּרָא. גִּידּוּל בַּר רְעִילַאי שַׁדַּר לַהּ גִּיטָּא לִדְבֵיתְהוּ; אֲזַל שְׁלִיחָא, אַשְׁכְּחַהּ דַּהֲוָה יָתְבָה וְנָוְולָה, אֲמַר לַהּ: הֵא גִּיטִּיךְ. אֲמַרָה לֵיהּ: זִיל הַשְׁתָּא מִיהָא, וְתָא לִמְחַר. אֲזַל לְגַבֵּיהּ וַאֲמַר לֵיהּ. פְּתַח וַאֲמַר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. אַבָּיֵי אָמַר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וְלָא בָּטֵל גִּיטָּא. רָבָא אָמַר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״, וּבָטֵל גִּיטָּא. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּגִלּוּי דַעְתָּא בְּגִיטָּא קָמִיפַּלְגִי – דְּאַבָּיֵי סָבַר: גִּלּוּי דַעְתָּא בְּגִיטָּא לָאו מִלְּתָא הִיא, וְרָבָא סָבַר: גִּלּוּי דַעְתָּא בְּגִיטָּא מִילְּתָא הִיא. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּרַב שֵׁשֶׁת אַשְׁקְלֵיהּ גִּיטָּא לְהָהוּא גַּבְרָא בְּעַל כֻּרְחֵיהּ, וַאֲמַר לְהוּ לְסָהֲדִי: הָכִי אָמַר לְכוּ רַב שֵׁשֶׁת – לְבַטֵּל גִּיטָּא. וְאַצְרְכֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת גִּיטָּא אַחֲרִינָא. וְאַבָּיֵי – אַטּוּ רַב שֵׁשֶׁת מְבַטֵּל גִּיטָּא דְּאִינָשֵׁי הֲוָה?! אִיהוּ בַּטְּלַהּ; וְהַאי דְּקָאָמַר לְהוּ הָכִי, מִשּׁוּם דָּפְנוֹיֵ[י]. וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּרַב יְהוּדָה אַשְׁקְלֵיהּ גִּיטָּא לְחַתְנֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה בִּירָאָה, וּבַטְּלֵיהּ; תְּנָא אַשְׁקְלֵיהּ, וּבַטְּלֵיהּ; הֲדַר תְּנָא וְאַשְׁקְלֵיהּ עַל כֻּרְחֵיהּ, וַאֲמַר לְהוּ לְסָהֲדִי: אוֹתִיבוּ קָרֵי בְּאוּנַּיְכוּ וּכְתוּבוּ לֵיהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ גִּלּוּי דַעְתָּא בְּגִיטָּא מִילְּתָא הִיא, הָא חָזוּ לֵיהּ דְּקָא רָהֵיט בָּתְרַיְיהוּ! וְרָבָא – הַאי דְּקָא רָהֵיט בָּתְרַיְיהוּ, דְּאָמַר לְהוּ: אַשּׁוּר הַבוּ לַהּ הַיָּיא, כִּי הֵיכָא דְּמִשְׁלַם צַעֲרָא דְּהָהוּא גַּבְרָא. וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּהָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: אִי לָא אָתֵינָא עַד תְּלָתִין יוֹמִין, לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. אֲתָא, וּפַסְקֵיהּ מַבָּרָא; אֲמַר לְהוּ: ״חֲזוֹ דַּאֲתַאי, חֲזוֹ דַּאֲתַאי״; וַאֲמַר שְׁמוּאֵל: לָא שְׁמֵיהּ מַתְיָא. וְרָבָא – אַטּוּ הָתָם לְבַטּוֹלֵי גִּיטָּא בָּעֵי?! הָתָם לְקַיּוֹמֵי תְּנָאֵיהּ קָא בָעֵי, וְהָא לָא אִיקַּיַּים תְּנָאֵיהּ. הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: אִי לָא נָסֵיבְנָא עַד תְּלָתִין יוֹמִין – לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. כִּי מְטוֹ תְּלָתִין יוֹמִין, אֲמַר לְהוּ: הָא טָרַחְנָא. לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? אִי מִשּׁוּם אוּנְסָא – אֵין אוֹנֶס בְּגִיטִּין. אִי מִשּׁוּם גַּלּוֹיֵי דַּעְתָּא בְּגִיטָּא – פְּלוּגְתָּא דְּאַבָּיֵי וְרָבָא הוּא. הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ: אִי לָא נָסֵיבְנָא לְרֵישׁ יַרְחָא דַּאֲדָר, לֶיהֱוֵי גִּיטָּא. כִּי מְטָא רֵישׁ יַרְחָא דַּאֲדָר, אֲמַר לְהוּ: אֲנָא לְרֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן אֲמַרִי. לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? אִי מִשּׁוּם אוֹנֶס – אֵין אוֹנֶס בְּגִיטִּין. אִי מִשּׁוּם גַּלּוֹיֵי דַּעְתָּא – פְּלוּגְתָּא דְּאַבָּיֵי וְרָבָא. וְהִלְכְתָא כְּנַחְמָן; וְהִלְכְתָא כְּנַחְמָן;

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Gittin 34bגיטין ל״ד ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְהִלְכְתָא כְּנַחְמָנִי. מַתְנִי׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מְשַׁנֶּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ. הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהֵא כּוֹתֵב: ״אִישׁ פְּלוֹנִי וְכׇל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, ״אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְכׇל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהּ״ – מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי מְדִינַת הַיָּם לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: בְּנֵי אָדָם הַבָּאִים מִשָּׁם לְכָאן, שְׁמוֹ יוֹסֵף – וְקוֹרְאִין לוֹ יוֹחָנָן; יוֹחָנָן – וְקוֹרְאִין לוֹ יוֹסֵף, הֵיאַךְ מְגָרְשִׁין נְשׁוֹתֵיהֶן? עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהִתְקִין שֶׁיְּהוּ כּוֹתְבִין: ״אִישׁ פְּלוֹנִי וְכׇל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, ״אִשָּׁה פְּלוֹנִית וְכׇל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהּ״ – מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהוּא דְּאִתַּחְזַק בִּתְרֵי שְׁמֵי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: רַבִּי מָרִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר קָיְימִי כְּווֹתָךְ. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי: הָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים – אַחַת בִּיהוּדָה וְאַחַת בַּגָּלִיל; וְלוֹ שְׁנֵי שֵׁמוֹת – אֶחָד בִּיהוּדָה וְאֶחָד בַּגָּלִיל; וְגֵרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁבִּיהוּדָה בִּשְׁמוֹ שֶׁבִּיהוּדָה, וְאֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁבַּגָּלִיל בִּשְׁמוֹ שֶׁבַּגָּלִיל – אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת, עַד שֶׁיְּגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁבִּיהוּדָה בִּשְׁמוֹ שֶׁבִּיהוּדָה – וְשֵׁם דְּגָלִיל עִמּוֹ; וְאֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁבַּגָּלִיל בִּשְׁמוֹ שֶׁבַּגָּלִיל – וְשֵׁם דִּיהוּדָה עִמּוֹ. יָצָא לְמָקוֹם אַחֵר, וְגֵרַשׁ בְּאֶחָד מֵהֶן – מְגוֹרֶשֶׁת. וְהָאָמְרַתְּ שֵׁם דְּגָלִיל עִמּוֹ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ – הָא דְּאִתַּחְזַק, הָא דְּלָא אֶתַּחְזַק; שְׁמַע מִינַּהּ. הָהִיא דַּהֲווֹ קָרוּ לַהּ מִרְיָם, וּפוּרְתָּא שָׂרָה. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: מִרְיָם וְכֹל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהּ, וְלָא שָׂרָה וְכֹל שׁוּם שֶׁיֵּשׁ לָהּ. מַתְנִי׳ אֵין אַלְמָנָה נִפְרַעַת מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. נִמְנְעוּ מִלְּהַשְׁבִּיעָהּ; הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת לַיְּתוֹמִים כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ, וְגוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ. הָעֵדִים חוֹתְמִין עַל הַגֵּט, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. וְהִלֵּל הִתְקִין פְּרוֹזְבּוּל, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם. גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא אַלְמָנָה, אֲפִילּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי; דְּהָא קַיְימָא לַן – הַבָּא לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִין, לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה! אַלְמָנָה אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא:

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.