How does the argument develop across both sides of this daf?
כיצד מתפתח הדיון בשני עמודי הדף?
Ben Yehoyadaבן יהוידע
Ben Yehoyada, the commentary of Rabbi Yosef Ḥayyim of Baghdad (the Ben Ish Ḥai) on the Talmud, records no comment on Gittin 33a or 33b. His remarks on this tractate are selective and gather around aggadic passages and textual cruxes; the nearest earlier comment is on Gittin 31b and the next one is on Gittin 35a. The essence of this daf therefore rests on the Gemara itself. Ben Yehoyada on Gittin 33a–33b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
בן יהוידע, פירושו של רבי יוסף חיים מבגדאד (בעל הבן איש חי) על התלמוד, אינו מביא דברים על גיטין ל״ג ע״א או ע״ב. דבריו על המסכת סלקטיביים ומתרכזים סביב קטעי אגדה וקושיות בנוסח; ההערה הקרובה הקודמת היא על גיטין ל״א ע״ב, והבאה היא על גיטין ל״ה ע״א. לכן תמצית הדף הזה נשענת על הגמרא עצמה. Ben Yehoyada on Gittin 33a–33b: no comment in the edition · Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897
Two or three for cancellationשניים או שלושה לביטול
Rav Naḥman’s source: a protest declaration, moda’a, is made “before you, so-and-so and so-and-so, the judges of such-and-such place,” naming two. Rav Sheshet replies: is the tanna a peddler who lists every name? The mishnah gives an example, not a number.
מקורו של רב נחמן: ״מוסרני לפניכם, פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני״, ונוקב בשניים. ורב ששת: אטו תנא כי רוכלא, ליחשיב וליזיל? המשנה נותנת דוגמה, לא מספר.
Rav Naḥman brings another source: the judges sign below, or the witnesses. Does that not imply judges are like witnesses, so two suffice? Rav Sheshet says each is as it is: judges are three, witnesses two. Why mention both? To teach that a document worded in the language of judges may be signed by witnesses, and one worded as testimony may be signed by judges.
אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתנן: הדיינין חותמין למטה, או העדים. מאי לאו דיינין דומיא דעדים, מה עדים שניים, אף דיינין שניים? ורב ששת: הא כדאיתא והא כדאיתא. למה לי למיתנא? הא קא משמע לן: דלא שנא כתוב בלשון דיינין וחתמי עדים, ולא שנא כתוב בלשון עדים וחתמי דיינין.
The dispute about numbers is not technical. It decides whether the cancellation court of the old practice could convene quietly, with two, or required a public body of three. That difference shapes the reason for the enactment.
המחלוקת על המספרים אינה טכנית. היא מכריעה אם בית הדין של הביטול בנוהג הקדום יכול היה להתכנס בשקט, בשניים, או היה צריך גוף ציבורי של שלושה. הבדל זה מעצב את טעם התקנה.
Mamzerim or agunot?ממזרים או עגונות?
What is the “proper ordering of society” behind Rabban Gamliel’s enactment? Rabbi Yoḥanan says: to prevent mamzerim. He holds like Rav Naḥman that two suffice; a cancellation before two has no publicity, the wife does not hear of it, remarries on a void get, and her children are mamzerim.
מפני תיקון העולם: מאי מפני תיקון העולם? רבי יוחנן אמר: מפני תקנת ממזרים. סבר לה כרב נחמן, דאמר בפני שניים; ובי תרי לית להו קלא, והיא לא שמעה ולא ידעה, ואזלה ומינסבא, ואיכא ממזרים.
Reish Lakish says: to prevent agunot. He holds like Rav Sheshet that three are needed; three have publicity, so she hears of the cancellation and does not remarry. The harm is not mamzerut but that she remains chained, having been told a get was coming that will never arrive.
ריש לקיש אמר: מפני תקנת עגונות. סבר לה כרב ששת, דאמר בפני שלושה; ובי תלתא אית להו קלא, ושמעה וידעה ולא מינסבא, ותקנת עגונות הוא דאיכא.
The two explanations show how a single enactment can be understood as addressing different harms, depending on a factual assumption about publicity. Each Amora’s reason follows from his view of the court’s size.
שני ההסברים מראים כיצד תקנה אחת יכולה להיות מובנת כפונה לנזקים שונים, בהתאם להנחה עובדתית על פרסום. טעמו של כל אמורא נובע משיטתו בגודל בית הדין.
“What then is the power of the court?”״אם כן מה כוח בית דין יפה?״
A baraita: if he cancelled the get before a court in violation of the enactment, it is cancelled, says Rebbi. Rabban Shimon ben Gamliel says he can neither cancel it nor add to its condition, for otherwise what is the power of the court? The enactment would be empty if violating it worked.
תנו רבנן: ביטלו, מבוטל, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו, שאם כן מה כוח בית דין יפה.
The Gemara asks: can it be that by Torah law the get is void, and because of the court’s power we permit a married woman to marry others? Yes: whoever betroths does so on the terms of the Sages, and the Sages annul his betrothal retroactively, afke’inhu rabbanan le-kiddushin minei. The marriage itself rests on rabbinic consent.
ומי איכא מידי דמדאורייתא בטל גיטא, ומשום מה כוח בית דין יפה שרינן אשת איש לעלמא? אין; כל דמקדש, אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה.
Ravina asked Rav Ashi: that works if he betrothed with money, since the Sages can declare the money ownerless; but if he betrothed by intercourse? Rav Ashi answered: the Sages declared his intercourse to be mere fornication. The Sages’ authority reaches even the act of betrothal itself.
אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח דקדיש בכספא; קדיש בביאה, מאי איכא למימר? שוויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. סמכות חכמים מגיעה אפילו אל מעשה הקידושין עצמו.
Ten told to writeעשרה שנאמר להם לכתוב
A baraita: if he said to ten, “write a get for my wife,” he may cancel it before some without the others, says Rebbi; Rabban Shimon ben Gamliel says he may cancel only in the presence of all. What do they dispute? Whether testimony partly void is entirely void. Rebbi holds it is not, so if the others write and give it, let them.
תנו רבנן: אמר לעשרה ״כתבו גט לאשתי״, יכול לבטל זה שלא בפני זה, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. במאי קמיפלגי? בעדות שבטלה מקצתה, בטלה כולה. רבי סבר: לא בטלה כולה; ואי אזלי הנך וכתבי ויהבי, ליכתבו וליתבו.
Rabban Shimon ben Gamliel holds that testimony partly void is entirely void, so the others cannot write; but they do not know of the cancellation, will write and give, and permit a married woman to others. Therefore he requires cancellation before all.
רבן שמעון בן גמליאל סבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה; והנך לא ידעי, ואזלי וכתבי ויהבי, ושרו אשת איש לעלמא.
Alternatively, all agree that partly void testimony is not entirely void, and Rabban Shimon ben Gamliel’s reason is different: a matter done before ten requires ten to undo it. Two different logics, evidentiary and institutional, can stand behind the same ruling.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, והכא היינו טעמא דרבן שמעון בן גמליאל: קסבר מילתא דמתעבדא באפי עשרה, צריכא בי עשרה למישלפה. שני היגיונות שונים, ראייתי ומוסדי, יכולים לעמוד מאחורי אותו פסק.
“All of you” and witnesses of delivery״כולכם״ ועדי הולכה
What if he said “all of you”? If Rabban Shimon ben Gamliel’s reason is partly void testimony, then since they must all write, the others cannot write without the rest anyway. If his reason is that what was done before ten needs ten to undo, then even with “all of you” he requires all present.
איבעיא להו: ״כולכם״, מהו? טעמא דרבן שמעון בן גמליאל משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והני, כיוון דאמר להו כולכם, לא מצו כתבי ויהבי? או דלמא משום מילתא דמתעבדא באפי עשרה, והלכך אפילו כולכם נמי?
A baraita is cited: if he said to two “give a get to my wife,” Rebbi and Rabban Shimon ben Gamliel dispute in the same way, and two are like “all of you.” Rav Ashi deflects: if they were witnesses of the writing, yes; but the case is witnesses of delivery.
תא שמע: אמר לשניים ״תנו גט לאשתי״, יכול לבטל זה שלא בפני זה, דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול. והא שניים דכי כולכם דמו, ופליגי! אמר רב אשי: אי בעדי כתיבה, הכי נמי; הכא במאי עסקינן, בעדי הולכה.
This is supported by the end of the baraita: if he said it to each separately, he may cancel one without the other. That fits witnesses of delivery; for witnesses of writing, could their testimony combine unless both saw together? The Gemara answers that perhaps the tanna holds like Rabbi Yehoshua ben Korḥa, who allows such combination. The support is suggestive but not conclusive.
הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: אמר לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו, יכול לבטל זה שלא בפני זה. אי אמרת בשלמא בעדי הולכה, שפיר; אלא אי אמרת בעדי כתיבה, מי מצטרפי? הא אמר מר: אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד! דלמא כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה.
Which ruling follows whom?איזה פסק כמי?
Rav Shmuel bar Yehuda said he heard two rulings from Rabbi Abba, one following Rebbi and one following Rabban Shimon ben Gamliel, but did not know which was which. Rav Yosef proposed to work it out: Rav Dimi reported that Rebbi once acted like the Sages and cancelled a get, but Rabbi Parta, grandson of Rabbi Parta the great, said before him: “if so, what is the power of the court?” Rebbi reversed and acted like Rabban Shimon ben Gamliel. So in the first dispute the ruling follows Rabban Shimon ben Gamliel, and in the ten-scribes dispute it follows Rebbi.
אמר רב שמואל בר יהודה: שמעית מיניה דרבי אבא תרתי, חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל, ולא ידענא הי כרבי והי כרבן שמעון בן גמליאל. אמר רב יוסף: ניחזי אנן; דכי אתא רב דימי אמר: מעשה, ועשה רבי כדברי חכמים; אמר לפניו רבי פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא, בן בנו של רבי פרטא הגדול: אם כן מה כוח בית דין יפה? וחזר רבי ועשה כרבן שמעון בן גמליאל. ומדהא כרבן שמעון בן גמליאל, הך כרבי.
Rabbi Yoshiya of Usha also held one like each. Rabba bar bar Ḥana reports: five elders sat before him when a man came, and Rabbi Yoshiya compelled him to give a get. He told them: go hide and write it. If he held like Rebbi on the ten, why hide? So he held like Rabban Shimon ben Gamliel there. And if he held like him in the other case too, the scribes should scatter, not merely hide; so on the other he held like Rebbi.
ואף רבי יאשיה דמן אושא סבר חדא כרבי וחדא כרבן שמעון בן גמליאל; דאמר רבה בר בר חנה: חמשה סבי הוינן קמיה דרבי יאשיה דמן אושא; אתא ההוא גברא, ואשקליה גיטא על כורחיה. אמר לן: זילו אטמורו וכתבו לה. ואי סלקא דעתך כרבי, כי מיטמרי מאי הוי? אלא כרבן שמעון בן גמליאל. ואי אידך נמי כרבן שמעון בן גמליאל, למה להו אטמורי? ליבדרו איבדורי!
Rava in Rav Naḥman’s name says: the halakha follows Rebbi in both. Does Rav Naḥman then not hold “what is the power of the court”? But Rav Naḥman said in Shmuel’s name... The statement continues on daf 34, where the consistency of Rav Naḥman’s view will be examined.
ורבא אמר רב נחמן: הלכה כרבי בשתיהן. ולית ליה לרב נחמן ״מה כוח בית דין יפה״? והאמר רב נחמן אמר שמואל... הדברים נמשכים בדף ל״ד.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- How does the number of judges required for cancellation shape the two explanations of “tikkun ha-olam”?כיצד מספר הדיינים הדרוש לביטול מעצב את שני ההסברים ל״תיקון העולם״?
- What does “whoever betroths does so on the terms of the Sages” imply about the nature of marriage in rabbinic law?מה משתמע מ״כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש״ על טבען של הקידושין בהלכה?
- Compare the evidentiary and institutional explanations of Rabban Shimon ben Gamliel’s view on the ten scribes.השוו בין ההסבר הראייתי להסבר המוסדי לשיטת רבן שמעון בן גמליאל בעשרת הסופרים.
- How does Rav Yosef reconstruct which ruling followed whom from a story about Rebbi?כיצד רב יוסף משחזר איזה פסק כמי מתוך מעשה ברבי?
The source sheetדף המקורות
פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּינִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״.
וְרַב שֵׁשֶׁת – אַטּוּ תַּנָּא כִּי רוֹכְלָא לִיחְשֹׁיב וְלֵיזִיל?!
אָמַר רַב נַחְמָן: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: הַדַּיָּינִים חוֹתְמִין לְמַטָּה, אוֹ הָעֵדִים. מַאי, לָאו דַּיָּינִים דֻּומְיָא דְּעֵדִים – מָה עֵדִים שְׁנַיִם, אַף דַּיָּינִים נָמֵי שְׁנַיִם? וְרַב שֵׁשֶׁת – מִידֵּי אִירְיָא?! הָא כִּדְאִיתָא, וְהָא כִּדְאִיתָא.
לְמָה לִי לְמִיתְנֵא דַּיָּינִים, לְמָה לִי לְמִיתְנֵא עֵדִים? הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּלָא שְׁנָא כָּתוּב בִּלְשׁוֹן דַּיָּינִים וְחָתְמִי עֵדִים, וְלָא שְׁנָא כָּתוּב בִּלְשׁוֹן עֵדִים וְחָתְמִי דַּיָּינִים.
מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם: מַאי ״מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם״? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִפְּנֵי תַּקָּנַת מַמְזֵרִים. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִפְּנֵי תַּקָּנַת עֲגוּנוֹת.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִפְּנֵי תַּקָּנַת מַמְזֵרִים – סָבַר לַהּ כְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם; וּבֵי תְרֵי לֵית לְהוּ קָלָא; וְהִיא לָא שָׁמְעָה וְלָא יָדְעָה וְאָזְלָה וּמִינַּסְבָא, וְאִיכָּא מַמְזֵרִים.
וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מִפְּנֵי תַּקָּנַת עֲגוּנוֹת – סָבַר לַהּ כְּרַב שֵׁשֶׁת, דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה; וּבֵי תְלָתָא אִית לְהוּ קָלָא; וְשָׁמְעָה וְיָדְעָה וְלָא מִינַּסְבָא; וְתַקָּנַת עֲגוּנוֹת הוּא דְּאִיכָּא.
תָּנוּ רַבָּנַן: בִּטְּלוֹ – מְבוּטָּל, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ יָכוֹל לֹא לְבַטְּלוֹ וְלֹא לְהוֹסִיף עַל תְּנָאוֹ, שֶׁאִם כֵּן, מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה?
וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא בָּטֵל גִּיטָּא, וּמִשּׁוּם ״מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״, שָׁרֵינַן אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא? אִין, כׇּל דִּמְקַדֵּשׁ – אַדַּעְתָּא דְּרַבָּנַן מְקַדֵּשׁ, וְאַפְקְעִינְהוּ רַבָּנַן לְקִידּוּשִׁין מִינֵּיהּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תִּינַח דְּקַדֵּישׁ בְּכַסְפָּא, קַדֵּישׁ בְּבִיאָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שַׁוְּיוּהָ רַבָּנַן לִבְעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת.
תָּנוּ רַבָּנַן, אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בְּעֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ קָמִיפַּלְגִי; רַבִּי סָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לֹא בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְאִי אָזְלִי הָנָךְ כָּתְבִי וְיָהֲבִי – לִיכְתְּבוּ וְלִיתְּבוּ;
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְהָנָךְ לָא יָדְעִי, וְאָזְלִי וְכָתְבִי וְיָהֲבִי; וְשָׁרוּ אֵשֶׁת אִישׁ לְעָלְמָא.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ לֹא בָּטְלָה כּוּלָּהּ; וְהָכָא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – קָסָבַר: מִלְּתָא דְּמִתְעַבְדָא בְּאַפֵּי עַשְׂרָה – צְרִיכָא בֵּי עַשְׂרָה לְמִישְׁלְפַהּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״כּוּלְּכֶם״, מַהוּ? טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: עֵדוּת שֶׁבָּטְלָה מִקְצָתָהּ בָּטְלָה כּוּלָּהּ – וְהָנֵי, כֵּיוָן דַּאֲמַר לְהוּ ״כּוּלְּכֶם״, לָא מָצוּ כָּתְבִי וְיָהֲבִי;
אוֹ דִלְמָא, טַעְמָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: כֹּל מִלְּתָא דְּמִתְעַבְדָא בְּאַפֵּי בֵּי עַשְׂרָה, צְרִיכָא בֵּי עַשְׂרָה לְמִישְׁלְפַהּ – וְהִילְכָּךְ, אֲפִילּוּ ״כּוּלְּכֶם״ נָמֵי?
תָּא שְׁמַע, אָמַר לִשְׁנַיִם: ״תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״, יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל אֶלָּא זֶה בִּפְנֵי זֶה. וְהָא שְׁנַיִם, דְּכִי ״כוּלְּכֶם״ דָּמוּ, וּפְלִיגִי!
אָמַר רַב אָשֵׁי: אִי בְּעֵדֵי כְתִיבָה – הָכִי נָמֵי; הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּעֵדֵי הוֹלָכָה.
הָכִי נָמֵי מִיסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אָמַר לָזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלָזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – יָכוֹל לְבַטֵּל זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּעֵדֵי הוֹלָכָה – שַׁפִּיר; אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעֵדֵי כְתִיבָה, מִי מִצְטָרְפִי?! הָא אָמַר מָר: אֵין עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת, עַד שֶׁיִּרְאוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד! דִּלְמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה סְבִירָא לֵיהּ.
אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא תַּרְתֵּי – חֲדָא כְּרַבִּי, וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל; וְלָא יָדַעְנָא הֵי כְּרַבִּי וְהֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
אָמַר רַב יוֹסֵף: נִיחְזֵי אֲנַן – דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: מַעֲשֶׂה וְעָשָׂה רַבִּי כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי פַּרְטָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי פַּרְטָא הַגָּדוֹל: אִם כֵּן, מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה? וְחָזַר רַבִּי וְעָשָׂה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
וּמִדְּהָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָךְ כְּרַבִּי.
וְאַף רַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא סָבַר, חֲדָא כְּרַבִּי וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: חַמְשָׁה סָבֵי הֲוֵינַן קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא קַמֵּיהּ, וְאַשְׁקְלֵיהּ גִּיטָּא עַל כּוּרְחֵיהּ. אֲמַר לַן: זִילוּ אִטַּמּוּרוּ וּכְתֻבוּ לַהּ.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּרַבִּי, כִּי מִיטַּמְּרִי מַאי הָוֵי? אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לֵיהּ;
וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אִידַּךְ נָמֵי כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לְמָה לְהוּ אִטַּמּוֹרֵי? לִיבַּדְּרוּ אִיבַּדּוֹרֵי! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ – חֲדָא כְּרַבִּי, וַחֲדָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
וְרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי בִּשְׁתֵּיהֶן. וְלֵית לֵיהּ לְרַב נַחְמָן ״מָה כֹּחַ בֵּית דִּין יָפֶה״?! וְהָאָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
