Why does the daf give such weight to prayer with the community and to the place of Torah study, and how does this shape a person’s daily conduct?
מדוע מייחס הדף משקל כה רב לתפילה עם הציבור ולמקום לימוד התורה, וכיצד מעצב הדבר את הנהגתו היומית של אדם?
A time of favorעת רצון
Rabbi Yitzḥak completes his explanation to Rav Naḥman: “as for me, my prayer is to You, Lord, at a time of favor,” and the time of favor is when the community prays. Rabbi Yose son of Rabbi Ḥanina cites “in a time of favor I answered you,” and Rabbi Aḥa son of Rabbi Ḥanina cites “God is mighty and does not despise” with “He redeemed my soul in peace, for many were with me.” Rabbi Natan teaches that God does not despise the prayer of the many: one who studies Torah, does acts of kindness and prays with the community is as if he redeemed God and His children from among the nations.
רבי יצחק משלים את הסברו לרב נחמן: "ואני תפלתי לך ה׳ עת רצון", ואימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים. רבי יוסי ברבי חנינא מביא "בעת רצון עניתיך", ורבי אחא ברבי חנינא מביא "הן אל כביר ולא ימאס" עם "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי". רבי נתן מלמד שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור, מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.
The bad neighbor and long lifeשכן רע ואריכות ימים
Reish Lakish says whoever has a synagogue in his city and does not enter to pray is called a bad neighbor and causes exile for himself and his children. Rabbi Yoḥanan wondered at old men in Babylonia, since long life is promised “on the land,” but when told they come early and stay late at the synagogue, he said that is what helps them. Rabbi Yehoshua ben Levi told his sons the same, from “happy is the one who listens to me, watching daily at my doors,” followed by “for whoever finds me finds life.”
ריש לקיש אומר שכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע, וגורם גלות לו ולבניו. רבי יוחנן תמה על זקנים בבבל, שהרי אריכות ימים הובטחה "על האדמה", אבל כשאמרו לו שהם מקדימים ומחשיכים לבית הכנסת, אמר: היינו דאהני להו. רבי יהושע בן לוי אמר לבניו אותו דבר, מן "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום", ואחריו "כי מוצאי מצא חיים".
Rav Ḥisda says a person should enter the synagogue the distance of two doorways before praying, not two actual doorways. Later authorities link this to entering fully into the place of prayer.
רב חסדא אומר שלעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים בבית הכנסת ואחר כך יתפלל, ולא שני פתחים ממש. פוסקים מאוחרים קושרים זאת לכניסה מלאה אל מקום התפילה.
A time of findingלעת מצא
“For this let every pious one pray to You at a time of finding”: Rabbi Ḥanina says this is a wife, “one who finds a wife finds good,” and in the West they asked a groom “matza or motze,” good or bitter. Rabbi Natan says it is Torah, Rav Naḥman bar Yitzḥak says death, Rabbi Yoḥanan says burial, and Mar Zutra says the lavatory, which they said in the West is best of all. A baraita lists nine hundred and three kinds of death, the hardest being askara and the easiest the kiss, like a hair drawn from milk.
"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא": רבי חנינא אומר זו אשה, "מצא אשה מצא טוב", ובמערבא שאלו את החתן "מצא או מוצא", טוב או מר. רבי נתן אומר זו תורה, רב נחמן בר יצחק אומר זו מיתה, רבי יוחנן אומר זו קבורה, ומר זוטרא אומר זה בית הכסא, ואמרו במערבא שזו עדיפה מכולן. ברייתא מונה תשע מאות ושלושה מיני מיתה, הקשה שבכולן אסכרא והנוחה שבכולן נשיקה, כמשחל בניתא מחלבא.
Rabba bar Rav Shila draws a popular lesson from the reading about burial: a person should pray for peace even until the last shovelful of earth. The daf shows how one verse can embrace the whole span of life, from marriage to the grave.
רבה בר רב שילא לומד לקח עממי מן הפירוש על קבורה: ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא. הדף מראה כיצד פסוק אחד יכול לחבק את כל מהלך החיים, מנישואין ועד הקבר.
The four cubits of halakhaארבע אמות של הלכה
Rav Ḥisda reads “the Lord loves the gates of Zion more than all the dwellings of Jacob”: God loves the gates distinguished in halakha more than synagogues and study halls. Ulla says that since the Temple was destroyed, God has in His world only the four cubits of halakha. Abaye used to study at home and pray in the synagogue, but after hearing this he prayed only where he studied; Rabbi Ami and Rabbi Asi had thirteen synagogues in Tiberias, yet prayed between the pillars where they studied.
רב חסדא קורא "אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב": אוהב ה׳ שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. עולא אומר שמיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. אביי היה גורס בביתו ומתפלל בבית הכנסת, אבל לאחר ששמע זאת לא התפלל אלא היכן שגרס; לרבי אמי ולרבי אסי היו שלושה עשר בתי כנסיות בטבריה, ובכל זאת התפללו בין העמודים שבהם למדו.
Ulla also says that one who benefits from his own labor is greater than one who fears Heaven: of the laborer it says “happy are you, and it is good for you,” in this world and in the world to come. A person should live where his teacher lives, for as long as Shimi ben Gera was alive Solomon did not marry Pharaoh’s daughter; the baraita forbidding it refers to a student who does not submit to his teacher.
עולא אומר עוד שגדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים: על הנהנה מיגיעו נאמר "אשריך וטוב לך", אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה; הברייתא האוסרת עוסקת בתלמיד שאינו כפוף לרבו.
Reading the Torah and completing the portionקריאת התורה והשלמת הפרשה
“Those who forsake the Lord will perish” refers to one who leaves while the Torah scroll is open. Rabbi Abahu left between readers, Rav Pappa’s question about leaving between verses remains unresolved, and Rav Sheshet turned away and studied, saying “we with ours and they with theirs.” Rabbi Ami says a person should complete his portions with the community, twice in the original and once in translation, even “Atarot and Divon”; whoever does so has his days lengthened. Later authorities discuss from when one counts as completing “with the community.”
"ועוזבי ה׳ יכלו" זה המניח ספר תורה פתוח ויוצא. רבי אבהו יצא בין גברא לגברא, שאלת רב פפא על יציאה בין פסוק לפסוק נשארה בתיקו, ורב ששת היה מחזיר פניו וגורס, ואומר "אנן בדידן ואינהו בדידהו". רבי אמי אומר שלעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, ואפילו "עטרות ודיבון"; כל המשלים מאריכים לו ימיו ושנותיו. פוסקים מאוחרים דנים ממתי נחשב אדם משלים "עם הציבור".
Rav Bibi bar Abaye wanted to complete the year’s portions on the eve of Yom Kippur. Ḥiyya bar Rav taught him that one who eats and drinks on the ninth is credited as if he fasted on the ninth and tenth. When he wanted to complete them early, an elder told him: provided one does not go before or after the community.
רב ביבי בר אביי סבר להשלים את פרשיות כל השנה בערב יום הכיפורים. חייא בר רב מדפתי שנה לו שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. כשסבר להקדים, אמר לו אותו זקן: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר.
Instructions to sons and admiration of othersצוואות לבנים ושבח לאחרים
Rabbi Yehoshua ben Levi instructed his sons to complete the portion, to be careful with the jugular veins as Rabbi Yehuda holds, and with an elder who forgot his learning through no fault of his own, since both the tablets and the broken tablets lay in the Ark. Rava told his sons not to cut meat on the back of the hand, not to sit on an Aramean woman’s bed, which is explained in several ways, and not to pass behind the synagogue while the community prays; Abaye limits this last rule to cases without another entrance or synagogue or a load, running or tefillin.
רבי יהושע בן לוי ציווה את בניו להשלים את הפרשה, להיזהר בוורידין כרבי יהודה, ולהיזהר בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, שהרי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. רבא אמר לבניו שלא יחתכו בשר על גב היד, שלא ישבו על מטת ארמית, שמוסברת בכמה אופנים, ושלא יעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים; אביי מגביל את הכלל האחרון למקרים שאין פתח אחר או בית כנסת אחר, ואין משא, ריצה או תפילין.
Rabbi Akiva says he admires the Medes for three things: they cut meat only on the table, kiss only the back of the hand, and take counsel only in the field, as Jacob called Rachel and Leah “to the field.” Rabban Gamliel admires the Persians for their modesty in eating, in the lavatory and in intimacy.
רבי עקיבא אומר שבשלושה דברים הוא אוהב את המדיים: אין חותכים בשר אלא על גבי השולחן, אין נושקים אלא על גב היד, ואין יועצים אלא בשדה, כפי שיעקב קרא לרחל וללאה "השדה". רבן גמליאל אוהב את הפרסיים על צניעותם באכילה, בבית הכסא ובדבר אחר.
Shema near dawnקריאת שמע סמוך לעלות השחר
Shmuel rules like Rabban Gamliel. Rabbi Shimon bar Yoḥai teaches that sometimes one recites Shema twice at night, once before dawn and once after, and fulfills both the day and the night obligations. The Gemara asks how the time after dawn can be both night and day, and answers that it is night, but called day because some people rise then. Rav Aḥa bar Ḥanina rules like Rabbi Shimon bar Yoḥai; others attach this ruling to a parallel baraita about sunrise, with the same difficulty, continued on the next daf.
שמואל פוסק כרבן גמליאל. רבי שמעון בן יוחאי מלמד שפעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר מכן, ויוצא בהן ידי חובתו של יום ושל לילה. הגמרא שואלת כיצד יכול הזמן שאחרי עלות השחר להיות גם לילה וגם יום, ומשיבה שלעולם לילה הוא, ונקרא יום משום שיש אנשים שקמים בשעה זו. רב אחא בר חנינא פוסק כרבי שמעון בן יוחאי; אחרים מתנים פסיקה זו על ברייתא מקבילה על הנץ החמה, עם אותו קושי, הנמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the difference between “a time of favor” and the personal prayer of an individual?מה ההבדל בין "עת רצון" לבין תפילתו האישית של היחיד?
- Why did Abaye change his practice after hearing Ulla’s teaching?מדוע שינה אביי את מנהגו לאחר ששמע את דברי עולא?
- What does the image of the tablets and the broken tablets teach about honoring an elder who forgot his learning?מה מלמד הדימוי של לוחות ושברי לוחות על כבודו של זקן ששכח תלמודו?
- How can one time be called night for one purpose and day for another?כיצד יכול זמן אחד להיקרא לילה לעניין אחד ויום לעניין אחר?
The source sheetדף המקורות
מַאי דִּכְתִיב ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. אֵימָתַי עֵת רָצוֹן — בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״כֹּה אָמַר ה׳ בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ״.
רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: ״הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס״: וּכְתִיב: ״פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי״.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹאֵס בִּתְפִלָּתָן שֶׁל רַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֶן אֵל כַּבִּיר וְלֹא יִמְאָס״, וּכְתִיב: ״פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי״ וְגוֹ׳, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וּמִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר — מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִילּוּ פְּדָאַנִי, לִי וּלְבָנַי, מִבֵּין אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ, וְאֵינוֹ נִכְנָס שָׁם לְהִתְפַּלֵּל, נִקְרָא ״שָׁכֵן רַע״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם״.
אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִיכָּא סָבֵי בְּבָבֶל. תְּמַהּ וַאֲמַר: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה״ כְּתִיב, אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ — לָא? כֵּיוָן דְאָמְרִי לֵיהּ מְקַדְּמִי וּמְחַשְּׁכִי לְבֵי כְנִישְׁתָּא, אֲמַר: הַיְינוּ דְּאַהֲנִי לְהוּ.
דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְנֵיהּ: קַדִּימוּ וְחַשִּׁיכוּ וְעַיִּילוּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא, כִּי הֵיכִי דְּתוֹרְכוּ חַיֵּי. אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָא — ״אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמוֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים״.
אָמַר רַב חִסְדָּא: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שְׁנֵי פְתָחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. שְׁנֵי פְתָחִים סָלְקָא דַעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא, שִׁיעוּר שְׁנֵי פְתָחִים, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל.
״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא״, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״לְעֵת מְצֹא״ זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב״.
בְּמַעְרְבָא כִּי נָסֵיב אִינָשׁ אִתְּתָא, אָמְרִי לֵיהּ הָכִי: ״מָצָא״ אוֹ ״מוֹצֵא״? ״מָצָא״ דִּכְתִיב: ״מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳״, ״מוֹצֵא״ דִּכְתִיב: ״וּמוֹצֶא אֲנִי מָר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה״ וְגוֹ׳.
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״לְעֵת מְצֹא״ — זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים״ וְגוֹ׳.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר — ״לְעֵת מְצֹא״ זוֹ מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת״.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי מִיתָה נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת״, ״תּוֹצָאוֹת״ בְּגִימַטְרִיָּא הָכִי הָווּ. קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן — אַסְכָּרָא, נִיחָא שֶׁבְּכֻלָּן — נְשִׁיקָה. אַסְכָּרָא דָּמְיָא כְּחִיזְרָא בִּגְבָבָא דְעַמְרָא דִּלְאַחוֹרֵי נַשְׁרָא, וְאִיכָּא דְאָמְרִי כְּפִיטּוּרֵי בְּפִי וֶשֶׁט, נְשִׁיקָה דָּמְיָא כְּמִשְׁחַל בִּנִיתָא מֵחֲלָבָא.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״לְעֵת מְצֹא״ — זוֹ קְבוּרָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, מַאי קְרָא ״הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר״. אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: לִיבְעֵי אִינָשׁ רַחֲמֵי אֲפִילּוּ עַד זִיבּוּלָא בָּתְרָיְיתָא שְׁלָמָא.
מָר זוּטְרָא אָמַר: ״לְעֵת מְצֹא״ — זֶה בֵּית הַכִּסֵּא. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: הָא דְּמָר זוּטְרָא עֲדִיפָא מִכֻּלְּהוּ.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַפְרָם בַּר פָּפָּא: לֵימָא לָן מָר מֵהָנֵי מִילֵּי מְעַלְּיָיתָא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּמִילֵּי דְבֵי כְנִישְׁתָּא.
אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב, ״אֹהֵב ה׳ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב״: אוֹהֵב ה׳ שְׁעָרִים הַמְצוּיָּינִים בַּהֲלָכָה, יוֹתֵר מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד.
וְאָמַר אַבָּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה גָּרֵיסְנָא בְּגוֹ בֵּיתָא וּמְצַלֵּינָא בְּבֵי כְנִישְׁתָּא. כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא — מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד — לָא הֲוָה מְצַלֵּינָא אֶלָּא הֵיכָא דְּגָרֵיסְנָא.
רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי אַף עַל גַּב דַּהֲווֹ לְהוּ תְּלֵיסַר בֵּי כְנִישְׁתָּא בִּטְבֶרְיָא לָא מְצַלּוּ אֶלָּא בֵּינֵי עַמּוּדֵי, הֵיכָא דַּהֲווֹ גָּרְסִי.
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעוֹ יוֹתֵר מִיְּרֵא שָׁמַיִם, דְּאִילּוּ גַּבֵּי יְרֵא שָׁמַיִם כְּתִיב ״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה׳״, וְאִילּוּ גַּבֵּי נֶהֱנָה מִיגִיעוֹ כְּתִיב: ״יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ״. ״אַשְׁרֶיךָ״ — בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְטוֹב לָךְ״ — לָעוֹלָם הַבָּא, וּלְגַבֵּי יְרֵא שָׁמַיִם, ״וְטוֹב לָךְ״ לָא כְּתִיב בֵּיהּ.
וְאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בִּמְקוֹם רַבּוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשִּׁמְעִי בֶּן גֵּרָא קַיָּים, לֹא נָשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה.
וְהָתַנְיָא אַל יָדוּר!
לָא קַשְׁיָא, הָא דִּכְיִיף לֵיהּ, הָא דְּלָא כְּיִיף לֵיהּ.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי מְנַחֵם, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: מַאי דִּכְתִיב, ״וְעוֹזְבֵי ה׳ יִכְלוּ״ — זֶה הַמַּנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה וְיוֹצֵא.
רַבִּי אֲבָהוּ נָפֵיק בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: בֵּין פְּסוּקָא לִפְסוּקָא מַהוּ?
תֵּיקוּ.
רַב שֵׁשֶׁת מַהְדַּר אַפֵּיהּ וְגָרֵיס. אָמַר: אֲנַן בְּדִידַן וְאִינְהוּ בְּדִידְהוּ.
אָמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי אַמֵּי: לְעוֹלָם יַשְׁלִים אָדָם פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר. שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וַאֲפִילּוּ ״עֲטָרוֹת וְדִיבֹן״. שֶׁכָּל הַמַּשְׁלִים פָּרָשִׁיּוֹתָיו עִם הַצִּבּוּר מֵאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו.
רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי סָבַר לְאַשְׁלוֹמִינְהוּ לְפָרָשְׁיָיתָא דְּכֹלָּא שַׁתָּא בְּמַעֲלֵי יוֹמָא דְכִפּוּרֵי, תְּנָא לֵיהּ חִיָּיא בַּר רַב מִדִּפְתִּי: כְּתִיב: ״וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב״.
וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין?! וַהֲלֹא בַּעֲשָׂרָה מִתְעַנִּין! אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בִּתְשִׁיעִי, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מִתְעַנֶּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.
סָבַר לְאַקְדּוֹמִינְהוּ, אָמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא, תְּנֵינָא: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְשֶׁלֹּא יְאַחֵר.
כְּדַאֲמַר לְהוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִבְנֵיהּ: אַשְׁלִימוּ פָּרָשְׁיוֹתַיְיכוּ עִם הַצִּבּוּר שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם.
וְהִזָּהֲרוּ בִּוְרִידִין כְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶת הַוְּרִידִין.
וְהִזָּהֲרוּ בְּזָקֵן שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ מֵחֲמַת אוֹנְסוֹ. דְּאָמְרִינַן: לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחוֹת בָּאָרוֹן.
אָמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵיהּ: כְּשֶׁאַתֶּם חוֹתְכִין בָּשָׂר, אַל תַּחְתְּכוּ עַל גַּב הַיָּד. אִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם סַכָּנָה. וְאִיכָּא דְאָמְרִי: מִשּׁוּם קִלְקוּל סְעוּדָה.
וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית, וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין. וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית, אִיכָּא דְאָמְרִי לָא תִּגְנוֹ בְּלָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאִיכָּא דְאָמְרִי דְּלָא תִּנְסְבוּ גִּיּוֹרְתָא. וְאִיכָּא דְאָמְרִי, אֲרַמִּית מַמָּשׁ.
וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְרַב פָּפָּא. דְּרַב פָּפָּא אֲזַל לְגַבֵּי אֲרַמִּית, הוֹצִיאָה לוֹ מִטָּה. אָמְרָה לוֹ: שֵׁב! אָמַר לָהּ: אֵינִי יוֹשֵׁב, עַד שֶׁתַּגְבִּיהִי אֶת הַמִּטָּה. הִגְבִּיהָה אֶת הַמִּטָּה וּמָצְאוּ שָׁם תִּינוֹק מֵת. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לֵישֵׁב עַל מִטַּת אֲרַמִּית.
וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין — מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבוֹר אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִין.
אָמַר אַבָּיֵי: וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא, אֲבָל אִיכָּא פִּתְחָא אַחֲרִינָא — לֵית לָן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִינָא, אֲבָל אִיכָּא בֵּי כְנִישְׁתָּא אַחֲרִינָא — לֵית לָן בַּהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא דָּרֵי טוּנָא, וְלָא רָהֵיט, וְלָא מַנַּח תְּפִילִּין, אֲבָל אִיכָּא חַד מֵהָנָךְ — לֵית לַן בַּהּ.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַמָּדִיִּים, כְּשֶׁחוֹתְכִין אֶת הַבָּשָׂר — אֵין חוֹתְכִין אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלְחָן, כְּשֶׁנּוֹשְׁקִין — אֵין נוֹשְׁקִין אֶלָּא עַל גַּב הַיָּד, וּכְשֶׁיּוֹעֲצִין — אֵין יוֹעֲצִין אֶלָּא בַּשָּׂדֶה.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מַאי קְרָאָה ״וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ״.
תַּנְיָא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים אוֹהֵב אֲנִי אֶת הַפַּרְסִיִּים: הֵן צְנוּעִין בַּאֲכִילָתָן, וּצְנוּעִין בְּבֵית הַכִּסֵּא, וּצְנוּעִין בְּדָבָר אַחֵר.
״אֲנִי צִוֵּיתִי לִמְקֻדָּשָׁי״, תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ הַפַּרְסִיִּים הַמְקוּדָּשִׁין וּמְזוּמָּנִין לְגֵיהִנָּם.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּ׳: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
תַּנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּלַּיְלָה, אַחַת קוֹדֶם שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְאַחַת לְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְיוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה.
הָא גוּפָא קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּלַּיְלָה, אַלְמָא לְאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר לֵילְיָא הוּא, וַהֲדַר תָּנֵי: יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה, אַלְמָא יְמָמָא הוּא!
לָא — לְעוֹלָם לֵילְיָא הוּא. וְהָא דְּקָרֵי לֵיהּ ״יוֹם״ — דְּאִיכָּא אִינָשֵׁי דְּקָיְימִי בְּהַהִיא שַׁעְתָּא.
אָמַר רַב אַחָא בַּר חֲנִינָא, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לְהָא דְּרַב אַחָא בַּר חֲנִינָא אַהָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא: פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, אַחַת קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה, וְאַחַת לְאַחַר הַנֵּץ הַחַמָּה, וְיוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה.
הָא גוּפָא קַשְׁיָא. אָמְרַתְּ פְּעָמִים שֶׁאָדָם קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שְׁתֵּי פְּעָמִים בַּיּוֹם, אַלְמָא קוֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה יְמָמָא הוּא, וַהֲדַר תָּנֵי יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ אַחַת שֶׁל יוֹם וְאַחַת שֶׁל לַיְלָה, אַלְמָא לֵילְיָא הוּא!William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.