What does it mean to bless God on seeing people, and how do these blessings distinguish between Israel and the nations?
מה פירוש לברך את ה׳ על ראיית בני אדם, וכיצד מבחינות הברכות הללו בין ישראל לאומות?
Crowds of Israel and Ben Zomaאוכלוסי ישראל ובן זומא
Rabbi Yirmeya ben Elazar contrasts Babylon, whose neighbors were cursed with it, and Samaria, whose neighbors were blessed when it fell. Rav Hamnuna teaches that one who sees crowds of Israel says “blessed is the Knower of secrets,” and of idolaters “your mother is ashamed.” A baraita explains: their minds are not alike and their faces are not alike. Ben Zoma, seeing a crowd on the Temple Mount, added: “blessed is He who created all these to serve me.”
רבי ירמיה בן אלעזר מעמיד את בבל, שנתקללו שכניה עמה, מול שומרון, שנתברכו שכניה כשנפלה. רב המנונא מלמד שהרואה אוכלוסי ישראל אומר "ברוך חכם הרזים", ואוכלוסי עובדי כוכבים, "בושה אמכם". ברייתא מסבירה: שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה. בן זומא, כשראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, הוסיף: "ברוך שברא כל אלו לשמשני".
Ben Zoma explained: how much Adam labored before he found bread, ploughing, sowing, reaping, threshing, grinding, kneading and baking, while I rise and find it all prepared; and the same for clothing. A good guest says how much the host troubled for me, while a bad guest says the host troubled only for his wife and children. Rava, or others, identify the old man “who came among men” as Jesse, who went out and came in with a crowd; Ulla says there are no such crowds in Babylonia, and a tanna defines a crowd as at least six hundred thousand.
בן זומא הסביר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול, חרש וזרע וקצר ודש וטחן ולש ואפה, ואני משכים ומוצא הכול מתוקן לפני; וכן בבגד. אורח טוב אומר: כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי; ואורח רע אומר: כל טורח שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. רבא, ואיתימא אחרים, מזהים את "האיש בימי שאול זקן בא באנשים" כישי אבי דוד, שיצא ונכנס ודרש באוכלוסא; עולא אומר שאין אוכלוסא בבבל, ותנא מגדיר שאין אוכלוסא פחותה משישים ריבוא.
Sages and kingsחכמים ומלכים
One who sees Jewish sages says “who has apportioned of His wisdom to those who fear Him,” and gentile sages “who has given of His wisdom to His creatures”; similarly for kings with “of His glory.” Rabbi Yoḥanan urges running to see kings, even gentile kings, so that if one merits, he will distinguish between the kings of Israel and the kings of the nations. Later authorities discuss whether the blessing over sages is recited today with God’s name; the daf gives the formula and the distinction.
הרואה חכמי ישראל אומר "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו", וחכמי עובדי כוכבים, "ברוך שנתן מחכמתו לבריותיו"; וכן במלכים, "מכבודו". רבי יוחנן מעודד לרוץ לקראת מלכים, ואפילו מלכי עובדי כוכבים, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כוכבים. פוסקים מאוחרים דנים אם הברכה על חכמים נאמרת היום בשם ומלכות; הדף מוסר את הנוסח ואת ההבחנה.
Rav Sheshet, who was blind, went with everyone to greet the king, and a Sadducee mocked him: whole jugs go to the river, broken ones too? Rav Sheshet said: come and see that I know more than you. When the first troop passed with noise, the Sadducee said the king had come, and Rav Sheshet said no; the same with the second; when the third passed in silence, Rav Sheshet said now the king is coming. He explained that earthly kingship is like heavenly kingship, as at Elijah’s revelation: not in the wind, nor in the earthquake, nor in the fire, but in a still small voice.
רב ששת, שהיה סגי נהור, הלך עם כולם לקבל פני המלך, וצדוקי לעג לו: חצבי לנהרא, כגני לייא? רב ששת אמר: תא חזי דידענא טפי מינך. כשעבר הגדוד הראשון ברעש, אמר הצדוקי שהמלך בא, ורב ששת אמר שלא; וכן בשני; כשעבר השלישי בשקט, אמר רב ששת: ודאי השתא אתי מלכא. הוא הסביר שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, כמו בהתגלות לאליהו: לא ברוח, לא ברעש ולא באש, אלא בקול דממה דקה.
When the king came, Rav Sheshet began to bless him, and the Sadducee mocked him for blessing one he could not see. One version says the Sadducee’s friends gouged out his eyes; another that Rav Sheshet set his eyes on him and he became a heap of bones. The story pairs the blind sage’s inner perception with the blessing’s formula, which does not depend on seeing with the eyes.
כשבא המלך, פתח רב ששת ובירך אותו, והצדוקי לעג לו שהוא מברך את מי שאינו רואה. לשון אחת אומרת שחבריו של הצדוקי כחלו את עיניו; ולשון אחרת אומרת שרב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. המעשה מצמיד את תפיסתו הפנימית של החכם העיוור לנוסח הברכה, שאינו תלוי בראיית העיניים.
Rabbi Shila and “Yours, Lord, is the greatness”רבי שילא ו"לך ה׳ הגדולה"
Rabbi Shila flogged a man who had relations with an Egyptian woman, and the man informed the government that a Jew was judging without royal authority. Summoned, Rabbi Shila said the man had relations with a donkey, and Elijah appeared as a witness. When the officials said he deserved death, Rabbi Shila said they had no authority to execute since the exile. While they deliberated, he recited “Yours, Lord, is the greatness,” and explained it as blessing God, who gave earthly kingship like heavenly kingship; flattered, they gave him a staff of authority.
רבי שילא הלקה אדם שבא על מצרית, והאדם הלשין במלכות שיהודי אחד דן דינים בלא הרמנא דמלכא. כשהובא רבי שילא, אמר שהאדם בא על חמורה, ואליהו בא בדמות אדם והעיד. כשאמרו הממונים שהוא חייב מיתה, אמר רבי שילא שמיום שגלו מארצם אין להם רשות להמית. בעוד שעיינו בדין, פתח ואמר "לך ה׳ הגדולה", והסביר שהוא מברך את הקדוש ברוך הוא שנתן מלכות בארץ כעין מלכות ברקיע; משנחנפו, נתנו לו קולפא ואמרו לו: דון דינא.
As they left, the man mocked that God does miracles for liars, and Rabbi Shila called him wicked, citing a verse that compares the Egyptians to donkeys. Seeing the man about to inform again, Rabbi Shila ruled him a pursuer and killed him with the staff. In thanks for the miracle he expounded the verse: greatness is creation, might is the exodus, glory is the sun and moon standing for Joshua, victory is Rome’s fall, majesty is Arnon, “all in heaven and earth” is Sisera, and the kingdom is the war of Amalek. A baraita in Rabbi Akiva’s name reads it as the Red Sea, the firstborn, the giving of Torah, Jerusalem and the Temple.
בצאתם לעג האדם שהקדוש ברוך הוא עושה ניסים לשקרנים, ורבי שילא קרא לו רשע והביא פסוק המשווה את המצרים לחמורים. כשראה שהאדם הולך להלשין שוב, דן אותו כרודף והרגו בקולפא. בהודאה על הנס דרש את הפסוק: הגדולה זו מעשה בראשית, הגבורה יציאת מצרים, התפארת חמה ולבנה שעמדו ליהושע, הנצח מפלתה של רומי, ההוד מלחמת נחלי ארנון, "כי כל בשמיים ובארץ" מלחמת סיסרא, והממלכה מלחמת עמלק. ברייתא בשם רבי עקיבא קוראת אותו כקריעת ים סוף, מכת בכורות, מתן תורה, ירושלים ובית המקדש.
Houses in ruinבתים בחורבנם
On the second side a baraita gives blessings for houses: Jewish houses inhabited, “who establishes the widow’s border”; ruined, “the true Judge”; gentile houses inhabited, “the Lord will tear down the house of the proud”; ruined, “God of vengeance.” Ulla and Rav Ḥisda passed the house of Rav Ḥana bar Ḥanilai, and Rav Ḥisda sighed. Ulla warned that a sigh breaks half the body, or all of it, but Rav Ḥisda described the house: sixty bakers by day and sixty by night, four doors to the four directions, grain set outside in famine years for those ashamed to take by day.
בעמוד השני ברייתא נותנת ברכות על בתים: בתי ישראל בישובם, "ברוך מציב גבול אלמנה"; בחורבנם, "ברוך דיין האמת"; בתי עובדי כוכבים בישובם, "בית גאים יסח ה׳"; בחורבנם, "אל נקמות ה׳". עולא ורב חסדא עברו בפתח ביתו של רב חנא בר חנילאי, ורב חסדא נאנח. עולא הזהיר שאנחה שוברת חצי גופו של אדם, או כל גופו, אך רב חסדא תיאר את הבית: שישים אופים ביום ושישים בלילה, ארבעה פתחים לארבע רוחות העולם, וחיטים ושעורים שהיו מונחים בחוץ בשני בצורת למי שמתבייש לקחת ביום.
Ulla answered with Rabbi Yoḥanan: since the Temple was destroyed, it was decreed that the houses of the righteous be destroyed, and God will restore them, as Mount Zion will be restored. Seeing Rav Ḥisda still unconsoled, Ulla said: it is enough for the servant to be like his master. The ruin of a generous household is placed within the larger story of the Temple’s ruin and its promised restoration.
עולא השיב בדברי רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים שיחרבו, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם לישובם, כשם שיחזיר את הר ציון. כשראה שרב חסדא עדיין אינו מתנחם, אמר לו: דיו לעבד שיהא כרבו. חורבנו של בית נדיב מוצב בתוך הסיפור הגדול של חורבן המקדש ושל הבטחת שיקומו.
Graves, old friends and unusual peopleקברים, חברים ותיקים ובני אדם משונים
One who sees Jewish graves says “who formed you in judgment, sustained you in judgment, gathered you in judgment, and will raise you in judgment,” and Mar son of Ravina adds in Rav Naḥman’s name “who knows your number… blessed is He who revives the dead.” Rabbi Yehoshua ben Levi says one who sees a friend after thirty days says sheheḥeyanu, and after twelve months “who revives the dead,” and Rav says the dead are forgotten from the heart only after twelve months.
הרואה קברי ישראל אומר "ברוך אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין", ומר בריה דרבינא מסיים בשם רב נחמן "ויודע מספר כולכם... ברוך מחיה המתים". רבי יהושע בן לוי אומר שהרואה את חברו לאחר שלושים יום אומר "שהחיינו", ולאחר שנים עשר חודש "מחיה המתים", ורב אומר שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חודש.
Rav Pappa and Rav Huna son of Rav Yehoshua met Rav Ḥanina son of Rav Ika and blessed him twice, for wisdom and sheheḥeyanu; he answered that he regarded them as six hundred thousand and added “Knower of secrets.” They said: you are so wise, set their eyes on him, and he died. Rabbi Yehoshua ben Levi says one who sees people with skin blemishes says “who varies the creatures”; a baraita distinguishes those born so from those who became so, for whom one says “the true Judge.” One who sees beautiful creatures and trees says “who has such in His world.”
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע פגשו את רב חנינא בריה דרב איקא ובירכו עליו שתיים, על החכמה ו"שהחיינו"; הוא השיב שהוא חושב אותם כשישים ריבוא, והוסיף "חכם הרזים". הם אמרו: חכימת כולי האי, נתנו בו עיניהם ומת. רבי יהושע בן לוי אומר שהרואה את הבהקנים אומר "ברוך משנה הבריות"; ברייתא מבחינה בין מי שנולד כך לבין מי שנעשה כך לאחר שנולד, שעליו אומרים "דיין האמת". הרואה בריות טובות ואילנות טובות אומר "ברוך שככה לו בעולמו".
Comets and constellationsשביטים ומזלות
What are zikin? Shmuel says a comet, and adds: the paths of heaven are as clear to me as the paths of Nehardea, except the comet, which I do not understand. It is known that it does not cross Orion, for if it did, the world would be destroyed; when it seems to cross, it is only its radiance. Rav Huna son of Rav Yehoshua says it is a curtain of the sky tearing and showing the light behind it, and Rav Ashi says a star moves from one side of Orion and another is seen on the other side.
מהם זיקין? שמואל אומר: כוכבא דשביט, ומוסיף: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו. גמירי דלא עבר כסלא, ואי עבר כסלא חרב עלמא; וכשנראה כעובר, זיוו הוא שעובר. רב הונא בריה דרב יהושע אומר שווילון הוא שנקרע ומראה את אור הרקיע, ורב אשי אומר שכוכב נעקר מצד אחד של כסלא, וחבירו נראה מן הצד האחר.
Shmuel resolves the order of the verses “Ash, Kesil and Kimah” and “Kimah and Kesil”: were it not for Kesil’s heat, the world could not endure Kimah’s cold, and the reverse. It is also known that were it not for the scorpion’s sting lying in the river of fire, no one stung by a scorpion would live. Kimah is about a hundred stars, gathered or scattered, and Ash is identified as Yuta, either the tail of a ram or the head of a calf, and the Gemara prefers the tail, since it seems to lack something.
שמואל מיישב את סדר הפסוקים "עושה עש כסיל וכימה" ו"עושה כימה וכסיל": אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים העולם מפני צינה של כימה, וכן להפך. גמירי גם שאלמלא עוקצא דעקרבא המונח בנהר דינור, כל מי שעקרב עוקצו לא היה חי. כימה הוא כמאה כוכבים, מכונסים או מפוזרים, ועש מזוהה עם יותא, זנב טלה או ראש עגל, והגמרא מעדיפה זנב טלה, משום שנראה חסר.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does “Knower of secrets” praise in a crowd?מה משבח "חכם הרזים" באוכלוסא?
- How does Rav Sheshet use the vision of Elijah to understand an earthly king?כיצד משתמש רב ששת בהתגלות לאליהו כדי להבין מלך בשר ודם?
- Why does Ulla answer Rav Ḥisda’s sigh with the destruction of the Temple?מדוע משיב עולא לאנחתו של רב חסדא בחורבן המקדש?
- Why is a friend unseen for twelve months greeted with “who revives the dead”?מדוע מברכים על חבר שלא נראה שנים עשר חודש "מחיה המתים"?
The source sheetדף המקורות
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל — נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ. נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן — נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל — נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ, דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם״. נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ — דִּכְתִיב: ״וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה לְמַטָּעֵי כָרֶם וְגוֹ׳״.
וְאָמַר רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה אוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים״. אוּכְלוּסֵי גּוֹיִם, אוֹמֵר: ״בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגוֹ׳״.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה אוּכְלוּסֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים״ — שֶׁאֵין דַּעְתָּם דּוֹמָה זֶה לָזֶה, וְאֵין פַּרְצוּפֵיהֶן דּוֹמִים זֶה לָזֶה. בֶּן זוֹמָא רָאָה אוּכְלוּסָא עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, אָמַר: ״בָּרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים וּבָרוּךְ … שֶׁבָּרָא כׇּל אֵלּוּ לְשַׁמְּשֵׁנִי״.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא פַּת לֶאֱכוֹל: חָרַשׁ, וְזָרַע, וְקָצַר, וְעִמֵּר, וְדָשׁ, וְזָרָה, וּבָרַר, וְטָחַן, וְהִרְקִיד, וְלָשׁ, וְאָפָה, וְאַחַר כָּךְ אָכַל. וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כׇּל אֵלּוּ מְתוּקָּנִין לְפָנַי. וְכַמָּה יְגִיעוֹת יָגַע אָדָם הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁמָּצָא בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ: גָּזַז, וְלִבֵּן, וְנִפֵּץ, וְטָוָה, וְאָרַג, וְאַחַר כָּךְ מָצָא בֶּגֶד לִלְבּוֹשׁ, וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כׇּל אֵלֶּה מְתוּקָּנִים לְפָנַי. כׇּל אוּמּוֹת שׁוֹקְדוֹת וּבָאוֹת לְפֶתַח בֵּיתִי, וַאֲנִי מַשְׁכִּים וּמוֹצֵא כׇּל אֵלּוּ לְפָנַי.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר? — כַּמָּה טְרָחוֹת טָרַח בַּעַל הַבַּיִת בִּשְׁבִילִי, כַּמָּה בָּשָׂר הֵבִיא לְפָנַי, כַּמָּה יַיִן הֵבִיא לְפָנַי, כַּמָּה גְּלוּסְקָאוֹת הֵבִיא לְפָנַי, וְכׇל מַה שֶּׁטָּרַח — לֹא טָרַח אֶלָּא בִּשְׁבִילִי. אֲבָל אוֹרֵחַ רַע מַהוּ אוֹמֵר? — מַה טּוֹרַח טָרַח בַּעַל הַבַּיִת זֶה? פַּת אַחַת אָכַלְתִּי, חֲתִיכָה אַחַת אָכַלְתִּי, כּוֹס אֶחָד שָׁתִיתִי, כׇּל טוֹרַח שֶׁטָּרַח בַּעַל הַבַּיִת זֶה — לֹא טָרַח אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו.
עַל אוֹרֵחַ טוֹב מַהוּ אוֹמֵר? — ״זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פׇעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים״. עַל אוֹרֵחַ רַע כְּתִיב: ״לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים וְגוֹ׳״.
״וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים״. אָמַר רָבָא, וְאִיתֵּימָא רַב זְבִיד, וְאִיתֵּימָא רַב אוֹשַׁעְיָא: זֶה יִשַׁי אֲבִי דָּוִד שֶׁיָּצָא בְּאוּכְלוּסָא, וְנִכְנַס בְּאוּכְלוּסָא, וְדָרַשׁ בְּאוּכְלוּסָא. אָמַר עוּלָּא: נְקִיטִינַן אֵין אוּכְלוּסָא בְּבָבֶל. תָּנָא: אֵין אוּכְלוּסָא פְּחוּתָה מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר ״בָּרוּךְ … שֶׁחָלַק מֵחׇכְמָתוֹ לִירֵאָיו״. חַכְמֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן מֵחׇכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם״. הָרוֹאֶה מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו״. מַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם״.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לָרוּץ לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְלֹא לִקְרַאת מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד, אֶלָּא אֲפִילּוּ לִקְרַאת מַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁאִם יִזְכֶּה — יַבְחִין בֵּין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם.
רַב שֵׁשֶׁת סַגִּי נְהוֹר הֲוָה. הֲווֹ קָאָזְלִי כּוּלֵּי עָלְמָא לְקַבּוֹלֵי אַפֵּי מַלְכָּא, וְקָם אֲזַל בַּהֲדַיְיהוּ רַב שֵׁשֶׁת. אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא מִינָא, אֲמַר לֵיהּ: חַצְבֵי לְנַהְרָא, כַּגְנֵי לְיָיא? אֲמַר לֵיהּ: תָּא חֲזִי דְּיָדַעְנָא טְפֵי מִינָּךְ. חֲלַף גּוּנְדָּא קַמַּיְיתָא. כִּי קָא אָוְושָׁא, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא: אֲתָא מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: לָא קָאָתֵי. חֲלַף גּוּנְדָּא תִּנְיָינָא. כִּי קָא אָוְושָׁא, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא: הַשְׁתָּא קָא אָתֵי מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: לָא קָא אָתֵי מַלְכָּא. חָלֵיף תְּלִיתַאי. כִּי קָא שָׁתְקָא, אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: וַדַּאי הַשְׁתָּא אָתֵי מַלְכָּא.
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא: מְנָא לָךְ הָא? אֲמַר לֵיהּ: דְּמַלְכוּתָא דְאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא, דִּכְתִיב: ״צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה׳ וְהִנֵּה ה׳ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה׳ לֹא בָרוּחַ ה׳ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה׳. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה׳ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״.
כִּי אֲתָא מַלְכָּא, פָּתַח רַב שֵׁשֶׁת וְקָא מְבָרֵךְ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא: לְמַאן דְּלָא חָזֵית לֵיהּ קָא מְבָרְכַתְּ? וּמַאי הֲוִי עֲלֵיהּ דְּהָהוּא מִינָא? אִיכָּא דְּאָמְרִי: חַבְרוֹהִי כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: רַב שֵׁשֶׁת נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
רַבִּי שֵׁילָא נַגְּדֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דִּבְעַל גּוֹיָה. אֲזַל אֲכַל בֵּיהּ קוּרְצֵי בֵּי מַלְכָּא, אֲמַר: אִיכָּא חַד גַּבְרָא בִּיהוּדָאֵי דְּקָא דָּיֵין דִּינָא בְּלָא הַרְמָנָא דְמַלְכָּא. שַׁדַּר עֲלֵיהּ פְּרִיסְתְּקָא. כִּי אֲתָא אָמְרִי לֵיהּ: מַאי טַעְמָא נַגֵּדְתֵּיהּ לְהַאי? אֲמַר לְהוּ: דְּבָא עַל חֲמָרְתָא. אָמְרִי לֵיהּ: אִית לְךָ סָהֲדִי? אֲמַר לְהוּ: אִין. אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִדְּמִי לֵיהּ כְּאִינִישׁ, וְאַסְהֵיד. אָמְרִי לֵיהּ: אִי הָכִי, בַּר קְטָלָא הוּא! אֲמַר לְהוּ: אֲנַן מִיּוֹמָא דִּגְלֵינַן מֵאַרְעִין לֵית לַן רְשׁוּתָא לְמִקְטַל. אַתּוּן, מַאי דְּבָעֵיתוּן עֲבִידוּ בֵּיהּ.
עַד דִּמְעַיְּינִי בֵּיהּ בְּדִינָא, פְּתַח רַבִּי שֵׁילָא וַאֲמַר: ״לְךָ ה׳ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹ׳״. אָמְרִי לֵיהּ: מַאי קָאָמְרַתְּ? אֲמַר לְהוּ, הָכִי קָאָמֵינָא: ״בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהֵיב מַלְכוּתָא בְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִרְקִיעָא, וִיהַב לְכוּ שׁוּלְטָנָא וְרָחֲמִי דִּינָא״. אֲמַרוּ: חַבִּיבָא עֲלֵיהּ יְקָרָא דְמַלְכוּתָא כּוּלֵּי הַאי! יָהֲבִי לֵיהּ קוּלְפָא אֲמַרוּ לֵיהּ: דּוּן דִּינָא.
כִּי הֲוָה נָפֵיק, אֲמַר לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא: עָבֵיד רַחֲמָנָא נִיסָּא לְשַׁקָּרֵי הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: רָשָׁע, לָאו חֲמָרֵי אִיקְּרוּ? דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״. חַזְיֵיהּ דְּקָאָזֵיל לְמֵימְרָא לְהוּ דִּקְרִינְהוּ חֲמָרֵי, אֲמַר: הַאי רוֹדֵף הוּא. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: אִם בָּא לְהׇרְגְּךָ — הַשְׁכֵּם לְהׇרְגוֹ. מַחְיֵיהּ בְּקוּלְפָא וְקַטְלֵיהּ.
אֲמַר: הוֹאִיל וְאִתְעֲבִיד לִי נִיסָּא בְּהַאי קְרָא, דָּרֵישְׁנָא לֵיהּ: ״לְךָ ה׳ הַגְּדֻלָּה״ — זוֹ מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר״. ״וְהַגְּבוּרָה״ — זוֹ יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה וְגוֹ׳״. ״וְהַתִּפְאֶרֶת״ — זוֹ חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁעָמְדוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד וְגוֹ׳״. ״וְהַנֵּצַח״ — זוֹ מַפַּלְתָּהּ שֶׁל רוֹמִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי וְגוֹ׳״. ״וְהַהוֹד״ — זוֹ מִלְחֶמֶת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה׳ אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְגוֹ׳״. ״כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ״ — זוֹ מִלְחֶמֶת סִיסְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם וְגוֹ׳״. ״לְךָ ה׳ הַמַּמְלָכָה״ — זוֹ מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״. ״וְהַמִּתְנַשֵּׂא״ — זוֹ מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״הִנְנִי אֵלֶיךָ גּוֹג נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל״. ״לְכֹל לְרֹאשׁ״ — אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ רֵישׁ גַּרְגִּיתָא מִן שְׁמַיָּא מַנּוּ לֵיהּ.
בְּמַתְנִיתָא תַּנָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: ״לְךָ ה׳ הַגְּדֻלָּה״ — זוֹ קְרִיעַת יַם סוּף. ״וְהַגְּבוּרָה״ — זוֹ מַכַּת בְּכוֹרוֹת. ״וְהַתִּפְאֶרֶת״ — זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. ״וְהַנֵּצַח״ — זוֹ יְרוּשָׁלַיִם. ״וְהַהוֹד״ — זוֹ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. בָּתֵּי אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: ״בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה׳״. בְּחוּרְבָּנָן, אוֹמֵר: ״אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ״.
עוּלָּא וְרַב חִסְדָּא הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא. כִּי מְטוֹ אַפִּתְחָא דְּבֵי רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי נְגַד רַב חִסְדָּא וְאִתְּנַח. אֲמַר לֵיהּ עוּלָּא: אַמַּאי קָא מִתְּנַחַתְּ? וְהָאָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מׇתְנַיִם וְגוֹ׳״. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כׇּל לֵב וְגוֹ׳״.
אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי לָא אֶתְּנַח — בֵּיתָא דַּהֲווֹ בַּהּ שִׁיתִּין אָפְיָיתָא בִּימָמָא וְשִׁיתִּין אָפְיָיתָא בְּלֵילְיָא, וְאָפְיָין לְכׇל מַאן דִּצְרִיךְ, וְלָא שְׁקַל יְדָא מִן כִּיסָא, דִּסְבַר דִּילְמָא אָתֵי עָנֵי בַּר טוֹבִים וְאַדְּמָטוּ לֵיהּ לְכִיסָא קָא מִכְּסִיף. וְתוּ, הֲווֹ פְּתִיחִין לֵיהּ אַרְבַּע בָּבֵי לְאַרְבַּע רוּחָתָא דְעָלְמָא, וְכֹל דַּהֲוָה עָיֵיל כָּפֵין נָפֵיק כִּי שָׂבַע. וַהֲווֹ שָׁדוּ לֵיהּ חִטֵּי וּשְׂעָרֵי בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת אַבָּרַאי, דְּכׇל מַאן דִּכְסִיפָא מִילְּתָא לְמִשְׁקַל בִּימָמָא, אָתֵי וְשָׁקֵיל בְּלֵילְיָא. הַשְׁתָּא נְפַל בְּתִלָּא — וְלָא אֶתְּנַח?
אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן — מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְזְרָה גְּזֵירָה עַל בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיֶּחֶרְבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּאׇזְנָי ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד הַבֹּטְחִים בַּה׳ כְּהַר צִיּוֹן״. מָה הַר צִיּוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לְיִשּׁוּבוֹ, אַף בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן. חַזְיֵיהּ דְּלָא מְיַישְּׁבָא דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דַּיּוֹ לְעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְאָסַף אֶתְכֶם בַּדִּין, וְעָתִיד לַהֲקִימְכֶם בַּדִּין״. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא מְסַיֵּים בַּהּ, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן: ״וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כּוּלְּכֶם, וְהוּא עָתִיד לְהַחְיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּים אֶתְכֶם. בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. קִבְרֵי גוֹיִם, אוֹמֵר: ״בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגוֹ׳״.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְחַיֵּה הַמֵּתִים״. אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אוֹבֵד״.
רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא. פְּגַעוּ בֵּיהּ בְּרַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: בַּהֲדֵי דַּחֲזֵינָךְ בָּרֵיכִינַן עֲלָךְ תַּרְתֵּי: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר חָלַק מֵחׇכְמָתוֹ לִירֵאָיו״ וְ״שֶׁהֶחֱיָינוּ״. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא נָמֵי, כֵּיוָן דַּחֲזִתִינְכוּ חַשֵּׁבְתִּינְכוּ עִלָּוַאי כְּשִׁיתִּין רִבְּווֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבָרֵיכְנָא עֲלַיְיכוּ תְּלָתָא: הָנָךְ תַּרְתֵּי, וּ״בָרוּךְ … חֲכַם הָרָזִים״. אֲמַרוּ לֵיהּ: חֲכִימַתְּ כּוּלֵּי הַאי! יָהֲבִי בֵּיהּ עֵינַיְיהוּ, וּשְׁכֵיב.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת הַבַּהֲקָנִים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת״. מֵיתִיבִי: רָאָה אֶת הַכּוּשִׁי, וְאֶת הַגִּיחוֹר, וְאֶת הַלַּוְוקָן, וְאֶת הַקִּפֵּחַ, וְאֶת הַנַּנָּס, וְאֶת הַדַּרְנִיקוֹס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת״. אֶת הַקִּטֵּעַ, וְאֶת הַסּוֹמֵא, וְאֶת פְּתוּיֵי הָרֹאשׁ, וְאֶת הַחִגֵּר, וְאֶת הַמּוּכֵּה שְׁחִין, וְאֶת הַבַּהֲקָנִים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … דַּיֵּין אֱמֶת״!
לָא קַשְׁיָא: הָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, הָא בָּתַר דְּאִיתְיְלִיד. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי דּוּמְיָא דְּקִטֵּעַ. שְׁמַע מִינַּהּ.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאָה פִּיל, קוֹף וְקִפֹוף, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … מְשַׁנֶּה אֶת הַבְּרִיּוֹת״. רָאָה בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת, וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ״.
עַל הַזִּיקִין: מַאי זִיקִין? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירִין לִי שְׁבִילֵי דִשְׁמַיָּא כִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדָּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבֵיט דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ. וּגְמִירִי דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא — חָרֵב עָלְמָא. וְהָא קָא חָזֵינַן דְּעָבַר! — זִיוֵיהּ הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזֵי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: וִילוֹן הוּא דְּמִקְּרַע, דְּמִגַּלְגַּל וּמִחֲזֵי נְהוֹרָא דְרָקִיעַ. רַב אָשֵׁי אָמַר: כּוֹכְבָא הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְכִסְלָא וְחָזֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְּעִית, וּמִחֲזֵי כְּמַאן דְּעָבַר.
שְׁמוּאֵל רָמֵי. כְּתִיב ״עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה״, וּכְתִיב: ״עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל״. הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּה שֶׁל כְּסִיל, לֹא נִתְקַיֵּים עוֹלָם מִפְּנֵי צִינָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִינָּה שֶׁל כִּימָה — לֹא נִתְקַיֵּים עוֹלָם מִפְּנֵי חַמָּה שֶׁל כְּסִיל.
וּגְמִירִי אִי לָאו עוּקְצָא דְעַקְרַבָּא דְּמַנַּח בִּנְהַר דִּינוּר, כֹּל מַאן דַּהֲוָה טָרְקָא לֵיהּ עַקְרַבָּא לָא הֲוָה חָיֵי. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב: ״הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ״.
מַאי ״כִּימָה״? אָמַר שְׁמוּאֵל: כִּמְאָה כֹּכְבֵי. אָמְרִי לַהּ דִּמְכַנְּפִי, וְאָמְרִי לַהּ דִּמְבַדְּרָן.
מַאי ״עָשׁ״? אָמַר רַב יְהוּדָה: יוֹתָא. מַאי ״יוֹתָא״? אָמְרִי לַהּ זְנַב טָלֶה. וְאָמְרִי לַהּ רֵישָׁא דְעִגְלָא. וּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב: ״וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם״. אַלְמָא חָסְרָה וּמִתְחַזְיָאWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.