How does the Gemara organize a world of signs, and how does it return from dreams to the mishnah’s blessings?
כיצד מארגנת הגמרא עולם של סימנים, וכיצד היא חוזרת מן החלומות אל ברכות המשנה?
Names, prayers and forbidden imagesשמות, תפילות ותמונות אסורות
The contradiction about the elephant is resolved: a saddled elephant is good, an unsaddled one is not. One who sees the name Huna has a miracle done for him, and the names Ḥanina, Ḥananya or Yoḥanan bring many miracles, while a eulogy in a dream means Heaven had mercy and redeemed him, when seen in writing. One who answers “may His great name be blessed” is assured of the world to come; one who reads Shema is fit for the Divine Presence, though his generation is not worthy; tefillin signal greatness; and prayer is a good sign if not completed.
הסתירה בעניין הפיל מיושבת: הא דמסרג, הא דלא מסרג. הרואה "הונא" בחלום, נס נעשה לו; "חנינא", "חנניה", "יוחנן", ניסי ניסים נעשו לו; והרואה הספד בחלום, מן השמיים חסו עליו ופדאוהו, והני מילי בכתבא. העונה "יהא שמיה רבא מברך" מובטח לו שהוא בן העולם הבא; הקורא קריאת שמע ראוי שתשרה עליו שכינה, אלא שאין דורו זכאי לכך; המניח תפילין יצפה לגדולה; והמתפלל, סימן יפה לו, והני מילי דלא סיים.
The Gemara then reads dreams of forbidden relations as signs of virtues: they are read through verses as pointing to understanding, Torah and wisdom, and even the most severe image is said to assure a place in the world to come, provided the dreamer did not know the woman and did not think of her that evening. The interpretive method is clear: what the dream depicts is reversed through a verse into a sign of learning, and the condition excludes the case where the dream merely reflects desire.
אחר כך קוראת הגמרא חלומות של עריות כסימנים למעלות: באמצעות פסוקים הם מתפרשים כרמז לבינה, לתורה ולחכמה, ואפילו התמונה החמורה ביותר נאמר עליה שמובטח לו שהוא בן העולם הבא, והני מילי דלא ידע לה ולא הרהר בה מאורתא. דרך הפתרון ברורה: מה שהחלום מתאר מתהפך באמצעות פסוק לסימן של לימוד, והתנאי מוציא את המקרה שבו החלום אינו אלא שיקוף של תאווה.
Fruits and plantsפירות וצמחים
Rabbi Ḥiyya bar Abba says wheat means peace and barley that one’s sins are removed; Rabbi Zeira did not go up from Babylonia to the Land of Israel until he saw barley in a dream. A laden vine means one’s wife will not miscarry, a choice vine means expecting the Messiah, a fig that one’s Torah is preserved. Pomegranates signal business for an ordinary person, Torah for a scholar and mitzvot for an am ha-aretz, since “even the empty ones among you are full of mitzvot like a pomegranate.”
רבי חייא בר אבא אומר שהרואה חיטים בחלום ראה שלום, ושעורים, סרו עוונותיו; ורבי זירא לא עלה מבבל לארץ ישראל עד שראה שעורים בחלום. גפן טעונה, אין אשתו מפלת נפלים; שורקה, יצפה למשיח; תאנה, תורתו משתמרת בקרבו. רימונים מורים על עסקים לאדם רגיל, על תורה לתלמיד חכם, ועל מצוות לעם הארץ, שהרי "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון".
Olives signal growing business, olive trees many children, an olive a good name, olive oil the light of Torah, and dates that one’s sins are finished. Rav Yosef says a goat signals a blessed year, goats blessed years. A myrtle means property succeeds or an inheritance comes, an etrog that one is splendid before his Maker, and a lulav that his heart is wholly with his Father in heaven. Each plant is read through a verse or through the sound of its name.
זיתים מורים על עסקים שפרים ורבים, אילנות זית על בנים מרובים, זית על שם טוב, שמן זית על מאור תורה, ותמרים על כך שתמו עוונותיו. רב יוסף אומר שעז מורה על שנה מתברכת, ועזים על שנים מתברכות. הדס, נכסיו מצליחים לו או שירושה נופלת לו; אתרוג, הדור הוא לפני קונו; ולולב, אין לו אלא לב אחד לאביו שבשמיים. כל צמח נקרא באמצעות פסוק או באמצעות צליל שמו.
Animals, places and actionsבעלי חיים, מקומות ומעשים
A goose signals wisdom, and Rav Ashi says he saw such a dream and rose to greatness. A rooster signals a son, a hen a fine garden; eggs mean a request is pending, and broken eggs, nuts, cucumbers or glass vessels that it is granted. Entering a city means one’s wishes are fulfilled; shaving one’s head is a good sign; going up to a roof means greatness. Standing naked means without sin in Babylonia and without mitzvot in the Land of Israel; being arrested by a soldier means protection.
אווז מורה על חכמה, ורב אשי אומר שראה חלום כזה ועלה לגדולה. תרנגול מורה על בן זכר, ותרנגולת על תרביצה נאה; ביצים, תלויה בקשתו, ושנשתברו, וכן אגוזים, קישואים וכלי זכוכית, נעשית בקשתו. הנכנס לכרך, נעשו לו חפציו; המגלח ראשו, סימן יפה לו; העולה לגג, עולה לגדולה. העומד ערום בבבל, עומד בלא חטא; בארץ ישראל, ערום בלא מצוות; הנתפש לסרדיוט, שמירה נעשית לו.
Entering a marsh means one will head an academy, a forest that one will head the students of the kallah. Rav Pappa and Rav Huna son of Rav Yehoshua saw such dreams, with two versions of what distinguished them; Rav Ashi says he entered a marsh, hung up a drum and beat it. Bloodletting means sins are forgiven or “arranged” for forgiveness. A snake means livelihood, and Rav Sheshet’s reading that killing it doubles livelihood is noted as his own dream. All drinks are good except wine, and Rabbi Yoḥanan adds that for a scholar wine is always good.
הנכנס לאגם, נעשה ראש ישיבה; ליער, נעשה ראש לבני כלה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ראו חלומות כאלה, ויש שתי מסורות על מה שהבדיל ביניהם; רב אשי אומר שנכנס לאגם, תלה טבלא והקיש בה. המקיז דם, עוונותיו מחולים לו, או סדורים לימחל. נחש מורה על פרנסה, וקריאתו של רב ששת, שאם הרגו נכפלה פרנסתו, מתבררת כחלום שלו עצמו. כל מיני משקים יפים לחלום חוץ מן היין, ורבי יוחנן מוסיף שלתלמיד חכם לעולם טוב לו.
Books, sages and categoriesספרים, חכמים וקטגוריות
On the second side baraitot classify by triads. Three kings: David signals piety, Solomon wisdom, Ahab punishment. Three prophets: Kings signals greatness, Ezekiel wisdom, Isaiah consolation, Jeremiah punishment. Three great writings: Psalms, Proverbs and Job; three small ones: Song of Songs, Ecclesiastes and Lamentations; Esther signals a miracle. Three sages: Rabbi, Rabbi Elazar ben Azarya and Rabbi Yishmael ben Elisha; three scholars: Ben Azzai, Ben Zoma and Aḥer.
בעמוד השני ברייתות ממיינות בשלשות. שלושה מלכים: דוד מורה על חסידות, שלמה על חכמה, אחאב על פורענות. שלושה נביאים: ספר מלכים מורה על גדולה, יחזקאל על חכמה, ישעיה על נחמה, ירמיה על פורענות. שלושה כתובים גדולים: תהלים, משלי ואיוב; שלושה כתובים קטנים: שיר השירים, קהלת וקינות; ומגילת אסתר, נס נעשה לו. שלושה חכמים: רבי, רבי אלעזר בן עזריה ורבי ישמעאל בן אלישע; שלושה תלמידי חכמים: בן עזאי, בן זומא ואחר.
All animals are good except elephant, monkey and hedgehog; all metals except a hoe, chisel and axe seen with their handles; all fruits except unripe dates; all vegetables except turnip heads, though Rav became rich after seeing them, since he saw them in their bed; all colors except tekhelet; all birds except certain owls. Each general rule carries named exceptions, and the exceptions are themselves qualified.
כל מיני חיות יפות לחלום חוץ מן הפיל, הקוף והקיפוד; כל מיני מתכת חוץ ממר, פסל וקרדום, כשנראו בקתייהם; כל מיני פירות חוץ מפגי תמרה; כל מיני ירקות חוץ מראשי לפתות, אף שרב התעשר לאחר שראה אותם, משום שראה אותם בכנייהם; כל מיני צבעונים חוץ מן התכלת; כל מיני עופות חוץ מקריא, קפופא וקורפראי. לכל כלל יש חריגים בשם, והחריגים עצמם מסויגים.
Body, mind and illnessגוף, נפש וחולי
Numbered lists follow: three enter the body without benefit, three benefit it without entering, three are a taste of the world to come, namely Shabbat, sunshine and the relief of the body; three restore the mind, voice, sight and smell; three broaden it, a fine dwelling, a fine wife and fine vessels. Five are one-sixtieth: fire of Gehinnom, honey of manna, Shabbat of the world to come, sleep of death, and a dream of prophecy.
באות רשימות ממוספרות: שלושה נכנסים לגוף ואין הגוף נהנה מהם, שלושה אינם נכנסים לגוף והגוף נהנה מהם, שלושה מעין העולם הבא, שבת, שמש ותשמיש, שהוא תשמיש נקבים; שלושה משיבים דעתו של אדם, קול, מראה וריח; שלושה מרחיבים דעתו, דירה נאה, אשה נאה וכלים נאים. חמישה אחד משישים: אש לגיהנום, דבש למן, שבת לעולם הבא, שינה למיתה, וחלום לנבואה.
Six things are a good sign for the sick, including sneezing, sweat, sleep and dreams; six heal, including cabbage, beets and small fish; ten return the illness more severely, including beef, fatty and roasted meat, and the bathhouse. Cucumbers are said to be harsh as swords, yet Antoninus and Rabbi never lacked them at their table; the Gemara distinguishes large from small. A dead person taking things from the house is a bad sign, unless it was shoes and sandals; giving is good, except dust and mustard.
שישה דברים סימן יפה לחולה, ובהם עיטוש, זיעה, שינה וחלום; שישה מרפאים, ובהם כרוב, תרדין ודגים קטנים; עשרה מחזירים את החולה לחוליו וחוליו קשה, ובהם בשר שור, בשר שמן וצלי, והמרחץ. על הקישואים נאמר שקשים לגוף כחרבות, ובכל זאת לא פסקו משולחנם של אנטונינוס ורבי; הגמרא מבחינה בין גדולים לקטנים. מת שנוטל כלים מן הבית, סימן רע, חוץ ממסאנא וסנדלא; כל שנותן, מעלי, חוץ מעפרא וחרדלא.
Back to the mishnah: idolatry and Babylonחזרה למשנה: עבודה זרה ובבל
A baraita: one who sees a Mercury idol says “who has granted patience to those who transgress His will,” and where idolatry was uprooted, “who uprooted idolatry from our land; as it was uprooted from here, so may it be uprooted from all places of Israel, and turn the hearts of its worshippers to serve You.” Outside the Land one need not say the last phrase, since most are idolaters, but Rabbi Shimon ben Elazar requires it, since in the future they will convert, as “I will turn to the peoples a clear language.”
ברייתא: הרואה מרקוליס אומר "ברוך שנתן ארך אפיים לעוברי רצונו", ומקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, "ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו, וכשם שנעקרה ממקום זה כן תיעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך". בחוץ לארץ אין צריך לומר "והשב לב עובדיהם", מפני שרובה עובדי כוכבים, ורבי שמעון בן אלעזר אומר שאף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה".
Rav Hamnuna teaches five blessings for one who sees wicked Babylon: for Babylon’s destruction, for Nebuchadnezzar’s house, for the lions’ den or the furnace, for an idol, and for a place where earth is taken, “who speaks and does, decrees and fulfills.” Rava would pat the donkeys carrying earth, telling them to run, righteous ones, to do their Master’s will; Mar son of Ravina would take dust in his scarf and throw it out, fulfilling “I will sweep it with the broom of destruction.” Rav Ashi said he had not heard Rav Hamnuna’s teaching but recited all of them on his own.
רב המנונא דורש שהרואה בבל הרשעה מברך חמש ברכות: על חורבן בבל, על ביתו של נבוכדנצר, על גוב האריות או כבשן האש, על מרקוליס, ועל מקום שנוטלים ממנו עפר, "ברוך אומר ועושה, גוזר ומקיים". רבא היה טופח על גבי החמורים הנושאים עפר ואומר: רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו. מר בריה דרבינא היה נוטל עפר בסודרו ומשליך החוצה, לקיים "וטאטאתיה במטאטא השמד". רב אשי אמר שלא שמע את דברי רב המנונא, אלא מדעתו בירך את כולן.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why do so many dream readings reverse an apparently bad image into a good sign?מדוע כה רבים מן הפתרונות הופכים תמונה רעה לכאורה לסימן טוב?
- What does the condition “did not think of her that evening” add to the method of interpretation?מה מוסיף התנאי "ולא הרהר בה מאורתא" לדרך הפתרון?
- How does the blessing over a place of idolatry express hope for the idolaters themselves?כיצד מבטאת הברכה על מקום של עבודה זרה תקווה לעובדי עבודה זרה עצמם?
- What does Rav Ashi’s independent formulation of the five blessings suggest about liturgical intuition?מה מרמז ניסוחו העצמאי של רב אשי לחמש הברכות על תחושה ליטורגית?
The source sheetדף המקורות
הָא דִּמְסָרַג, הָא דְּלָא מְסָרַג. הָרוֹאֶה הוּנָא בַּחֲלוֹם — נֵס נַעֲשָׂה לוֹ. חֲנִינָא, חֲנַנְיָא, יוֹחָנָן — נִסֵּי נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ. הָרוֹאֶה הֶסְפֵּד בַּחֲלוֹם — מִן הַשָּׁמַיִם חָסוּ עָלָיו וּפְדָאוּהוּ. וְהָנֵי מִילֵּי בִּכְתָבָא.
הָעוֹנֶה ״יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ — מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע — רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ.
הַמַּנִּיחַ תְּפִילִּין בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לִגְדוּלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְגוֹ׳״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. הַמִּתְפַּלֵּל בַּחֲלוֹם — סִימָן יָפֶה לוֹ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא סַיֵּים.
הַבָּא עַל אִמּוֹ בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא״. הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָסָה — יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, אַל תִּקְרֵי ״מוֹרָשָׁה״ אֶלָּא ״מְאוֹרָשָׂה״. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱמֹר לַחׇכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ״. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בַּחֲלוֹם — מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא יָדַע לַהּ וְלָא הַרְהַר בַּהּ מֵאוּרְתָּא.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה חִטִּים בַּחֲלוֹם — רָאָה שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. הָרוֹאֶה שְׂעוֹרִים בַּחֲלוֹם — סָרוּ עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר״. אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֲנָא לָא סְלַקִי מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד דַּחֲזַאי שְׂעָרֵי בְּחֶלְמָא.
הָרוֹאֶה גֶּפֶן טְעוּנָה בַּחֲלוֹם — אֵין אִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה״. שׂוֹרֵקָה — יְצַפֶּה לַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ״.
הָרוֹאָה תְּאֵנָה בַּחֲלוֹם — תּוֹרָתוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת בְּקִרְבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ״. הָרוֹאֶה רִמּוֹנִים בַּחֲלוֹם, זוּטְרֵי — פָּרֵי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא, רַבְרְבֵי — רָבֵי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא. פַּלְגֵי, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא — יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי״. וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא — יְצַפֶּה לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״. מַאי רַקָּתֵךְ — אֲפִילּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן.
הָרוֹאֶה זֵיתִים בַּחֲלוֹם, זוּטְרֵי — פָּרֵי וְרָבֵי וְקָאֵי עִסְקֵיהּ כְּזֵיתִים. וְהָנֵי מִילֵּי פֵּרֵי, אֲבָל אִילָנֵי — הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים מְרוּבִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים וְגוֹ׳״. אִיכָּא דְּאָמְרִי הָרוֹאֶה זַיִת בַּחֲלוֹם — שֵׁם טוֹב יוֹצֵא לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה׳ שְׁמֵךְ״. הָרוֹאֶה שֶׁמֶן זַיִת בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לִמְאוֹר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ״. הָרוֹאֶה תְּמָרִים בַּחֲלוֹם — תַּמּוּ עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן״.
אָמַר רַב יוֹסֵף, הָרוֹאֶה עֵז בַּחֲלוֹם — שָׁנָה מִתְבָּרֶכֶת לוֹ, עִזִּים — שָׁנִים מִתְבָּרְכוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ״. הָרוֹאֶה הֲדַס בַּחֲלוֹם — נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ. וְאִם אֵין לוֹ נְכָסִים — יְרוּשָּׁה נוֹפֶלֶת לוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר. אָמַר עוּלָּא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: וְהוּא דַּחֲזָא בְּכַנַּיְיהוּ. הָרוֹאֶה אֶתְרוֹג בַּחֲלוֹם — הָדוּר הוּא לִפְנֵי קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים״. הָרוֹאֶה לוּלָב בַּחֲלוֹם — אֵין לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
הָרוֹאֶה אַוּוֹז בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה שֶׁנֶּאֱמַר: ״חׇכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה״. וְהַבָּא עָלֶיהָ הָוֵי רֹאשׁ יְשִׁיבָה. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנִי רְאִיתִיהָ, וּבָאתִי עָלֶיהָ, וּסְלֵקִית לִגְדוּלָּה.
הָרוֹאֶה תַּרְנְגוֹל בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְבֵן זָכָר. תַּרְנְגוֹלִים — יְצַפֶּה לְבָנִים זְכָרִים. תַּרְנְגוֹלֶת — יְצַפֶּה לְתַרְבִּיצָה נָאָה וְגִילָה. הָרוֹאֶה בֵּיצִים בַּחֲלוֹם — תְּלוּיָה בַּקָּשָׁתוֹ. נִשְׁתַּבְּרוּ — נַעֲשֵׂית בַּקָּשָׁתוֹ. וְכֵן אֱגוֹזִים, וְכֵן קִשּׁוּאִים, וְכֵן כׇּל כְּלֵי זְכוּכִית, וְכֵן כׇּל הַנִּשְׁבָּרִים כָּאֵלּוּ.
הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ — נַעֲשׂוּ לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם״. הַמְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ בַּחֲלוֹם — סִימָן יָפֶה לוֹ. רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ — לוֹ וּלְכׇל מִשְׁפַּחְתּוֹ.
הַיּוֹשֵׁב בַּעֲרֵיבָה קְטַנָּה — שֵׁם טוֹב יוֹצֵא לוֹ. בַּעֲרֵיבָה גְּדוֹלָה — לוֹ וּלְכׇל מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְהָנֵי מִילֵּי דְּמִדַּלְיָה דַּלּוֹיֵי.
הַנִּפְנֶה בַּחֲלוֹם — סִימָן יָפֶה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ״. וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא קַנַּח.
הָעוֹלֶה לַגַּג בַּחֲלוֹם — עוֹלֶה לִגְדוּלָּה. יָרַד — יוֹרֵד מִגְּדוּלָּתוֹ. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: כֵּיוָן שֶׁעָלָה — עָלָה. הַקּוֹרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲלוֹם — קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ. הָעוֹמֵד עָרוֹם בַּחֲלוֹם, בְּבָבֶל — עוֹמֵד בְּלֹא חֵטְא. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — עָרוֹם בְּלֹא מִצְוֹת. הַנִּתְפָּס לְסַרְדְּיוֹט — שְׁמִירָה נַעֲשֵׂית לוֹ. נְתָנוּהוּ בְּקוֹלָר — הוֹסִיפוּ לוֹ שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתוֹ. וְהָנֵי מִילֵּי בְּקוֹלָר, אֲבָל חַבְלָא בְּעָלְמָא — לָא.
הַנִּכְנָס לַאֲגַם בַּחֲלוֹם — נַעֲשֶׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה. לְיַעַר — נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַלָּה.
רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲזוֹ חֶלְמָא: רַב פָּפָּא דְּעָיֵיל לְאַגְמָא — נַעֲשָׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּעָיֵיל לְיַעַר — נַעֲשָׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַּלָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ לְאַגְמָא עָיְילִי, אֶלָּא רַב פָּפָּא דִּתְלֵי טַבְלָא — נַעֲשָׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה, רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּלָא תְּלֵי טַבְלָא — נַעֲשָׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַּלָּה. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא עֲיַילִית לְאַגְמָא וּתְלַאי טַבְלָא וְנַבַּחִי בַּהּ נַבּוֹחֵי.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַמַּקִּיז דָּם בַּחֲלוֹם — עֲוֹנוֹתָיו מְחוּלִין לוֹ.
וְהָתַנְיָא: עֲוֹנוֹתָיו סְדוּרִין לוֹ! מַאי סְדוּרִין — סְדוּרִין לִימָּחֵל.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָרוֹאֶה נָחָשׁ בַּחֲלוֹם פַּרְנָסָתוֹ מְזוּמֶּנֶת לוֹ. נְשָׁכוֹ — נִכְפְּלָה לוֹ. הֲרָגוֹ — אָבְדָה פַּרְנָסָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁנִּכְפְּלָה פַּרְנָסָתוֹ. וְלָא הִיא, רַב שֵׁשֶׁת הוּא דַּחֲזָא חִוְיָא בְּחֶלְמֵיהּ וְקַטְלֵיהּ.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מִינֵי מַשְׁקִין יָפִין לַחֲלוֹם חוּץ מִן הַיַּיִן, יֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְטוֹב לוֹ, וְיֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְרַע לוֹ. יֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְטוֹב לוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ״, וְיֵשׁ שׁוֹתֵהוּ וְרַע לוֹ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ״.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא: תְּנִי: תַּלְמִיד חָכָם לְעוֹלָם טוֹב לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו — הֲרֵי זֶה נְבוּאָה קְטַנָּה. תָּנוּ רַבָּנַן, שְׁלֹשָׁה מְלָכִים הֵם: הָרוֹאֶה דָּוִד בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. שְׁלֹמֹה — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחְאָב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר מְלָכִים — יְצַפֶּה לִגְדוּלָּה. יְחֶזְקֵאל — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. יְשַׁעְיָה — יְצַפֶּה לְנֶחָמָה. יִרְמְיָה — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים גְּדוֹלִים הֵם: הָרוֹאֶה סֵפֶר תְּהִלִּים — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת, מִשְׁלֵי — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, אִיּוֹב — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
שְׁלֹשָׁה כְּתוּבִים קְטַנִּים הֵם: הָרוֹאֶה שִׁיר הַשִּׁירִים בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. קֹהֶלֶת — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. קִינוֹת — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת. הָרוֹאֶה מְגִלַּת אֶסְתֵּר — נֵס נַעֲשָׂה לוֹ.
שְׁלֹשָׁה חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה רַבִּי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה — יְצַפֶּה לַעֲשִׁירוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
שְׁלֹשָׁה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֵם: הָרוֹאֶה בֶּן עַזַּאי בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לַחֲסִידוּת. בֶּן זוֹמָא — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה. אַחֵר — יִדְאַג מִן הַפּוּרְעָנוּת.
כׇּל מִינֵי חַיּוֹת יָפוֹת לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִּפּוֹד. וְהָאָמַר מָר, הָרוֹאֶה פִּיל בַּחֲלוֹם פֶּלֶא נַעֲשָׂה לוֹ! לָא קַשְׁיָא, הָא דִּמְסָרַג, הָא דְּלָא מְסָרַג.
כׇּל מִינֵי מַתֶּכֶת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִמָּר, פְּסָל, וְקַרְדּוֹם. וְהָנֵי מִילֵּי דַּחֲזַנְהוּ בְּקַתַּיְיהוּ. כׇּל מִינֵי פֵּירוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִפַּגֵּי תְמָרָה. כׇּל מִינֵי יְרָקוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מֵרָאשֵׁי לְפָתוֹת. וְהָאָמַר רַב: לָא אִיעַתַּרִי עַד דַּחֲזַאי רָאשַׁי לְפָתוֹת! כִּי חֲזָא — בְּכַנַּיְיהוּ חֲזָא. כׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַתְּכֵלֶת. כׇּל מִינֵי עוֹפוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן קַרְיָא וְקִפּוֹפָא וְקוּרְפְּרַאי.
(הַגּוּף, הַגּוּף, מֵעֵין, מְשִׁיבִין, וּמַרְחִיבִין, סִימָן).
שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין לַגּוּף, וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן: גּוּדְגְּדָנִיּוֹת, וְכַפְנִיּוֹת, וּפַגֵּי תְמָרָה. שְׁלֹשָׁה אֵין נִכְנָסִין לַגּוּף, וְהַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן, אֵלּוּ הֵן: רְחִיצָה, וְסִיכָה, וְתַשְׁמִישׁ. שְׁלֹשָׁה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: שַׁבָּת, שֶׁמֶשׁ, וְתַשְׁמִישׁ.
תַּשְׁמִישׁ דְּמַאי? אִילֵּימָא תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה — הָא מִכְחָשׁ כָּחֵישׁ! אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ נְקָבִים.
שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ. שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים.
חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה וַעֲשָׂרָה סִימָן: חֲמִשָּׁה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, אֵלּוּ הֵן: אֵשׁ, דְּבַשׁ, וְשַׁבָּת, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. אֵשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם. דְּבַשׁ — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמָּן. שַׁבָּת — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָעוֹלָם הַבָּא. שֵׁינָה — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַמִּיתָה. חֲלוֹם — אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַנְּבוּאָה.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים סִימָן יָפֶה לַחוֹלֶה, אֵלּוּ הֵן: עִטּוּשׁ, זֵיעָה, שִׁלְשׁוּל, קֶרִי, וְשֵׁינָה, וַחֲלוֹם. עִטּוּשׁ — דִּכְתִיב: ״עֲטִישׁוֹתָיו תָּהֵל אוֹר״. זֵיעָה — דִּכְתִיב: ״בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם״. שִׁלְשׁוּל — דִּכְתִיב: ״מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת״. קֶרִי — דִּכְתִיב: ״יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים״. שֵׁינָה — דִּכְתִיב: ״יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי״. חֲלוֹם — דִּכְתִיב: ״וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי״.
שִׁשָּׁה דְּבָרִים מְרַפְּאִין אֶת הַחוֹלֶה מֵחׇלְיוֹ וּרְפוּאָתוֹ רְפוּאָה, אֵלּוּ הֵן: כְּרוּב, וּתְרָדִין, וְסִיסִין יְבֵשִׁין, וְקֵיבָה, וְהֶרֶת, וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף דָּגִים קְטַנִּים. וְלָא עוֹד, אֶלָּא שֶׁדָּגִים קְטַנִּים מַפְרִין וּמַבְרִין כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם.
עֲשָׂרָה דְּבָרִים מַחֲזִירִין אֶת הַחוֹלֶה לְחׇלְיוֹ, וְחׇלְיוֹ קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן: הָאוֹכֵל בְּשַׂר שׁוֹר, בָּשָׂר שָׁמֵן, בְּשַׂר צָלִי, בְּשַׂר צִפֳּרִים, וּבֵיצָה צְלוּיָה, וְתִגְלַחַת, וְשַׁחֲלַיִם, וְהֶחָלָב, וְהַגְּבִינָה וְהַמֶּרְחָץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֱגוֹזִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קִשּׁוּאִים.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן קִשּׁוּאִים — מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁין לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת. אִינִי, וְהָכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״: אַל תִּקְרֵי ״גּוֹיִם״ אֶלָּא ״גֵּיִים״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵלּוּ אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי, שֶׁלֹּא פָּסַק מִשֻּׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִשּׁוּאִין, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.
לָא קַשְׁיָא: הָא בְּרַבְרְבֵי, הָא בְּזוּטְרֵי.
תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת בַּבַּיִת — שָׁלוֹם בַּבַּיִת. אָכַל וְשָׁתָה בַּבַּיִת — סִימָן יָפֶה לַבַּיִת. נָטַל כֵּלִים מִן הַבַּיִת — סִימָן רַע לַבַּיִת. תַּרְגְּמַהּ רַב פָּפָּא בִּמְסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כֹּל דְּשָׁקֵיל שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מִמְּסָאנָא וְסַנְדָּלָא. כׇּל דְּיָהֵיב שָׁכְבָא — מְעַלֵּי, בַּר מֵעַפְרָא וְחַרְדְּלָא.
מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ. וּכְשֵׁם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמָּקוֹם זֶה כֵּן תֵּעָקֵר מִכׇּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״. וּבְחוּץ לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעׇבְדֶךָ״ מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּהּ גּוֹיִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִים לְהִתְגַּיֵּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה״.
דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה״. רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱרִיב בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע״. רָאָה גּוֹב שֶׁל אֲרָיוֹת אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה״. רָאָה מַרְקוּלִיס, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ״. רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּים״.
רָבָא כִּי הֲוָה חָזֵי חֲמָרֵי דְּשָׁקְלִי עַפְרָא, טָרֵיף לְהוּ יְדָא עַל גַּבַּיְיהוּ, וְאָמַר: רְהוּטוּ צַדִּיקֵי לְמֶעְבַּד רְעוּתָא דְמָרַיְיכוּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא כִּי הֲוָה מָטֵי לְבָבֶל הֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא בְּסוּדָרֵיהּ וְשָׁדֵי לְבַרָּא, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד״. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא, הָא דְּרַב הַמְנוּנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, אֶלָּא מִדַּעְתַּאי בָּרֵיכְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.