If dreams follow their interpretation, what responsibility does the interpreter bear?
אם החלומות הולכים אחר הפתרון, איזו אחריות מוטלת על הפותר?
Dreams from the day’s thoughtsחלומות מהרהורי היום
The Caesar asked Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, since the Jews are said to be wise, what he would dream. Rabbi Yehoshua said he would see the Persians enslave him and make him herd unclean animals with a golden staff; the Caesar thought about it all day and dreamed it at night. King Shapur asked Shmuel the same, and Shmuel said he would see the Romans capture him and make him grind date pits in a golden mill; he too thought all day and dreamed it. The stories illustrate the previous teaching that dreams come from the heart’s thoughts.
הקיסר אמר לרבי יהושע ברבי חנניה: אמריתו דחכמיתו טובא, אמור לי מה אראה בחלומי. רבי יהושע אמר לו שיראה שהפרסים משעבדים אותו ומרעים בו שקצים בחוטרא דדהבא; הקיסר הרהר כל היום ובלילה ראה. שבור מלכא שאל את שמואל אותה שאלה, ושמואל אמר לו שיראה שהרומאים באים ושובים אותו וטוחנים בו גרעיני תמרים ברחיים של זהב; גם הוא הרהר כל היום וראה. המעשים ממחישים את המימרה הקודמת שאין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו.
One verse, two readingsפסוק אחד, שני פתרונות
Bar Hedya was an interpreter of dreams: to one who paid, he interpreted favorably, and to one who did not, unfavorably. Abaye and Rava saw the same dreams; Abaye paid a zuz and Rava did not. They told him they had read “your ox will be slaughtered before your eyes”: to Rava he said his business would fail and he would be too sad to eat; to Abaye, that his business would profit and he would be too happy to eat. The same pattern repeats with verses about children, captivity and eating bread in joy.
בר הדיא היה פותר חלומות: מי שנתן לו שכר, פתר לו לטובה, ומי שלא נתן לו שכר, פתר לו לרעה. אביי ורבא ראו אותם חלומות; אביי נתן לו זוז ורבא לא נתן. הם אמרו לו שקראו בחלומם "שורך טבוח לעיניך": לרבא אמר שעסקו יפסיד ולא יהנה לאכול מעוצב לבו; לאביי, שעסקו ירוויח ולא יהנה לאכול מחדוות לבו. אותו דפוס חוזר בפסוקים על בנים ובנות, על שבי ועל "לך אכול בשמחה לחמך".
The contrast continues with verses about crops and olives, read for Abaye from their beginning and for Rava from their end, and with images seen in the dream: lettuce on a jar, meat, a jug hanging on a palm, a pomegranate, a jug fallen into a pit. For each, Abaye receives profit and Rava loss. When they saw a donkey’s foal braying by their heads, Abaye was told he would be a head of the academy with a spokesman, and Rava that the words “firstling of a donkey” were erased from his tefillin; Rava checked and found it so.
הניגוד נמשך בפסוקים על זרע ועל זיתים, שנקראו לאביי מרישיה ולרבא מסיפיה, ובתמונות שנראו בחלום: חסא על פום דני, בשר, חבית תלויה בדקל, רימון, חבית שנפלה לבור. בכל אחד מהם אביי מקבל רווח ורבא הפסד. כשראו בר חמור שעומד אצל ראשם ונוער, לאביי נאמר שיהיה מלך ויעמוד אמורא עליו, ולרבא שהמילים "פטר חמור" נמחקו מתפיליו; רבא בדק ומצא שכך הוא.
Rava pays at lastרבא נותן שכר לבסוף
Rava went alone to Bar Hedya and was told a series of terrible interpretations: a fallen door bolt meant his wife would die, falling teeth his children, two doves flying that he would divorce two wives, two turnip heads that he would receive two blows. That day two blind men fought in the study hall, Rava separated them and was struck twice, and said: enough, I saw two. The interpretations seem to cause the events they predict.
רבא הלך לבדו אל בר הדיא, ונאמרו לו שורת פתרונות קשים: דשא ברייתא שנפל, אשתו תמות; שיניים שנשרו, בניו ובנותיו; שתי יונים שפרחו, יגרש שתי נשים; שתי גרגלידי לפתא, יבלע שתי מכות. באותו יום רבו שני סומים בבית המדרש, רבא הלך להפרידם והוכה פעמיים, ואמר: מסתיי, תרין חזאי. נראה שהפתרונות גורמים למאורעות שהם מנבאים.
Finally Rava paid. A fallen wall now meant property without boundaries; Abaye’s house falling and its dust covering him meant Abaye would die and his academy come to Rava; his own house falling and everyone taking bricks meant his teachings would spread; his head split and brain spilling meant stuffing coming from a pillow; and reading Hallel of Egypt meant miracles would happen to him. Payment changes the reading, not the dream.
לבסוף נתן רבא שכר. אשיתא שנפלה פירושה עכשיו נכסים בלא מצרים; אפדנא דאביי שנפל ואבקו כיסהו, אביי ימות ומתיבתו תבוא אליו; אפדנא שלו שנפל וכל אחד נטל לבנה, שמועותיו יתפזרו בעולם; ראשו שנבקע ומוחו נשפך, אודרא מבי סדיא יוצא; וקריאת הלל המצרי, ניסים יתרחשו לו. התשלום משנה את הפתרון, לא את החלום.
The book that fell and the end of Bar Hedyaהספר שנפל וסופו של בר הדיא
Bar Hedya traveled with Rava in a boat, thinking it safe to be with a man to whom miracles happen. As he disembarked, a book fell from him, and Rava saw written in it: “all dreams follow the mouth.” Rava said: wicked one, it depended on you and you caused me all this suffering; I forgive you everything except the daughter of Rav Ḥisda, and cursed him to be handed to an unmerciful government. Bar Hedya’s own book contains the principle that convicts him.
בר הדיא הפליג עם רבא בספינה, וחשב שבטוח להיות עם אדם שניסים מתרחשים לו. כשירד, נפל ממנו ספר, ורבא ראה שכתוב בו "כל החלומות הולכים אחר הפה". רבא אמר: רשע, בדידך קיימא וצערתן כולי האי; כולן מחולות לך חוץ מבתו של רב חסדא, וקילל אותו שיימסר לידי מלכות שאינה מרחמת. ספרו של בר הדיא עצמו מכיל את העיקרון המרשיע אותו.
Bar Hedya reasoned that a sage’s curse comes true even when undeserved, all the more when deserved, and went into exile to Rome, since exile atones. He sat at the door of the king’s wardrobe keeper, who dreamed of a needle in his finger, then of worms on two fingers, then on his whole hand; each time Bar Hedya demanded a zuz, was refused, and said nothing, and finally said worms had fallen on all the silk. The keeper was condemned and blamed Bar Hedya, who was executed by being tied between two bent cedars that tore him apart. His interpreting without pay was as destructive as with it.
בר הדיא חשב שקללת חכם אפילו בחינם היא באה, וכל שכן רבא שבדין קילל, וגלה לרומא, שהרי גלות מכפרת עוון. הוא ישב בפתח ריש טורזינא דמלכא, שחלם שמחט נכנסה באצבעו, אחר כך שתולעים נפלו בשתי אצבעותיו, ואחר כך בכל ידו; בכל פעם ביקש בר הדיא זוז, לא קיבל ולא אמר דבר, ולבסוף אמר שתולעים נפלו בכל השיראים. הממונה נידון ותלה את האשמה בבר הדיא, שהוצא להורג כשנקשר לשני ארזים כפופים שנקרעו לשניים. גם פתרונו בלא שכר היה הרסני כמו בשכר.
Tannaitic dream storiesמעשי חלומות של תנאים
Ben Dama asked Rabbi Yishmael about a dream of his cheeks falling off, and was told two Roman legions plotting against him had died. Bar Kappara told Rabbi of dreams in which his nose, hands and legs were cut off, and Rabbi read each favorably: anger had left him, he would not need to work, he would ride a horse. When Bar Kappara dreamed he died in Adar and did not see Nisan, Rabbi read it as dying in glory and not coming to a test. The same sage can read every loss as a gain.
בן דמא, בן אחותו של רבי ישמעאל, שאל אותו על חלום שבו נשרו לחייו, ונאמר לו ששני גדודי רומי שיעצו עליו רעה מתו. בר קפרא סיפר לרבי על חלומות שבהם נשר חוטמו, נחתכו ידיו ונקטעו רגליו, ורבי פתר כל אחד לטובה: חרון אף נסתלק ממך, לא תצטרך למעשה ידיך, על סוס אתה רוכב. כשחלם בר קפרא שאמרו לו "באדר מתת וניסן לא ראית", פתר רבי: באדרותא מתת ולא באת לידי ניסיון. אותו חכם יכול לקרוא כל אובדן כרווח.
A Sadducee told Rabbi Yishmael a series of dreams, and each was read as a hidden sin: watering olives with oil meant incest with his mother; plucking a star, stealing from a Jew; swallowing a star, selling a Jew; and more, through doves and ravens. When he dreamed of peeling eggs, Rabbi Yishmael said he was stripping the dead, and a woman came in to report a cloak taken from a dead man. Told he had an inheritance in Cappadocia, he was directed to “the tenth beam,” where he found coins. The tannaitic interpreter reads the dreamer’s hidden life.
צדוקי סיפר לרבי ישמעאל שורת חלומות, וכל אחד נפתר כחטא נסתר: משקה שמן לזיתים, בא על אמו; קוטף כוכב, גנב מבר ישראל; בולע כוכב, מכר בר ישראל ואכל את דמיו; ועוד, ביונים ובעורבים. כשחלם שהוא קולף ביצים, אמר לו רבי ישמעאל שהוא מפשיט מתים, ובאה אשה וסיפרה על גלימה של אדם שמת. כשנאמר לו בחלום שאביו השאיר לו נכסים בקפודקיא, הופנה אל "קפא דריש עשרה", ומצא שם זוזים. הפותר התנאי קורא את חייו הנסתרים של החולם.
Preempting a dream with a verseהקדמת החלום בפסוק
Rabbi Ḥanina says one who sees a well in a dream sees peace, Rabbi Natan says he finds Torah, Rava says life itself. Rabbi Ḥanan lists three symbols of peace: a river, a bird and a pot, each with a verse, and Rabbi Ḥanina adds a pot without meat. Rabbi Yehoshua ben Levi teaches that one who sees a river should rise and say “I will extend peace to her like a river” before another verse, “trouble will come like a river,” comes to him first.
רבי חנינא אומר שהרואה באר בחלום רואה שלום, רבי נתן אומר מצא תורה, ורבא אומר חיים ממש. רבי חנן מונה שלוש שלומות: נהר, צפור וקדרה, וכל אחד עם פסוק, ורבי חנינא מוסיף: בקדרה שאין בה בשר. רבי יהושע בן לוי מלמד שהרואה נהר בחלום ישכים ויאמר "הנני נוטה אליה כנהר שלום", קודם שיקדמנו פסוק אחר, "כי יבוא כנהר צר".
The method is extended to many images: bird, pot, grapes, mountain, shofar, dog, lion, shaving, well and reed, each with a favorable verse and a threatening one. A reed signals wisdom, reeds understanding; gourds are shown only to one who fears Heaven with all his strength. Five things are said of an ox in a dream, a donkey signals salvation, a camel a death decree that was annulled, Pinḥas a wonder, and an elephant wonders, until a baraita excepting the elephant raises a difficulty for the next daf.
הדרך מורחבת לתמונות רבות: צפור, קדרה, ענבים, הר, שופר, כלב, ארי, תגלחת, באר וקנה, ולכל אחד פסוק טוב ופסוק מאיים. קנה מורה על חכמה, קנים על בינה; דלועים אין מראים אלא למי שהוא ירא שמיים בכל כוחו. חמישה דברים נאמרו בשור בחלום, חמור מורה על ישועה, גמל על מיתה שנקנסה מן השמיים וניצל ממנה, פינחס על פלא, ופיל על פלאות, עד שברייתא המוציאה את הפיל מעוררת קושיה הנפתרת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does the story of Bar Hedya suggest about the ethics of interpretation?מה מרמז המעשה בבר הדיא על המוסר של הפתרון?
- Why might Rava forgive everything except the loss of Rav Ḥisda’s daughter?מדוע אולי מוחל רבא על הכול חוץ מאבדן בתו של רב חסדא?
- How do Rabbi’s readings for Bar Kappara differ from Rabbi Yishmael’s for the Sadducee?במה שונים פתרונותיו של רבי לבר קפרא מפתרונותיו של רבי ישמעאל לצדוקי?
- What is gained by rising early and saying the favorable verse first?מה מושג כאשר משכימים ואומרים תחילה את הפסוק הטוב?
The source sheetדף המקורות
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי חֲנַנְיָא: אָמְרִיתוּ דְּחָכְמִיתוּ טוּבָא, אֵימָא לִי מַאי חָזֵינָא בְּחֶלְמַאי. אֲמַר לֵיהּ: חָזֵית דִּמְשַׁחֲרִי לָךְ פָּרְסָאֵי וְגָרְבִי בָּךְ, וְרָעֲיִי בָּךְ שִׁקְצֵי בְּחוּטְרָא דְּדַהֲבָא. הַרְהַר כּוּלֵּיהּ יוֹמָא, וּלְאוּרְתָּא חֲזָא. אֲמַר לֵיהּ שַׁבּוּר מַלְכָּא, לִשְׁמוּאֵל: אָמְרִיתוּ דְּחָכְמִיתוּ טוּבָא, אֵימָא לִי מַאי חָזֵינָא בְּחֶלְמַאי. אֲמַר לֵיהּ: חָזֵית דְּאָתוּ רוֹמָאֵי וְשָׁבוּ לָךְ, וְטָחֲנִי בָּךְ קַשְׁיָיתָא בְּרִחְיָיא דְּדַהֲבָא. הַרְהַר כּוּלֵּיהּ יוֹמָא, וּלְאוּרְתָּא חֲזָא.
בַּר הֶדְיָא מְפַשַּׁר חֶלְמֵי הֲוָה. מַאן דְּיָהֵיב לֵיהּ אַגְרָא — מְפַשַּׁר לֵיהּ לִמְעַלְּיוּתָא, וּמַאן דְּלָא יָהֵיב לֵיהּ אַגְרָא — מְפַשַּׁר לֵיהּ לִגְרִיעוּתָא. אַבָּיֵי וְרָבָא חֲזוֹ חֶלְמָא. אַבָּיֵי יְהֵיב לֵיהּ זוּזָא, וְרָבָא לָא יְהֵיב לֵיהּ. אָמְרִי לֵיהּ: אַקְרִינַן בְּחֶלְמִין ״שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְגוֹ׳״. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: פָּסֵיד עִסְקָךְ וְלָא אַהֲנִי לָךְ לְמֵיכַל מֵעוּצְבָּא דְּלִבָּךְ. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: מַרְוַוח עִסְקָךְ וְלָא אַהֲנִי לָךְ לְמֵיכַל מֵחֶדְוָא דְּלִבָּךְ.
אָמְרִי לֵיהּ: אַקְרִינַן ״בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְגוֹ׳״ לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: כְּבִישׁוּתֵיהּ. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ נְפִישִׁי, וּמִינַּסְבָן בְּנָתָךְ לְעָלְמָא, וּמִדַּמְיָין בְּאַפָּךְ כִּדְקָא אָזְלָן בְּשִׁבְיָה.
אַקְרְיֻין ״בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר״. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ נְפִישִׁין, אַתְּ אָמְרַתְּ לְקָרִיבָךְ וְהִיא אָמְרָה לְקָרִיבַהּ, וְאָכְפָה לָךְ וְיָהֲבַתְּ לְהוֹן לְקָרִיבַהּ, דְּהָוֵי כְּעַם אַחֵר. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: דְּבֵיתְהוּ שְׁכִיבָא, וְאָתוּ בְּנֵיהּ וּבְנָתֵיהּ לִידֵי אִיתְּתָא אַחֲרִיתִי. דְּאָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר״ — זוֹ אֵשֶׁת הָאָב.
אַקְרִינַן בְּחֶלְמִין: ״לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ״. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: מַרְוַוח עִסְקָךְ וְאָכְלַתְּ וְשָׁתֵית וְקָרֵית פְּסוּקָא מֵחֶדְוָא דְלִבָּךְ. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: פָּסֵיד עִסְקָךְ, טָבְחַתְּ וְלָא אָכְלַתְּ וְשָׁתֵית וְקָרֵית לְפַכּוֹחֵי פַּחְדָּךְ.
אַקְרִינַן ״זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה״. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ מֵרֵישֵׁיהּ, לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ מִסֵּיפֵיהּ.
אַקְרִינַן ״זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכׇל גְּבוּלֶךָ וְגוֹ׳״. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ מֵרֵישֵׁיהּ, לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ מִסֵּיפֵיהּ.
אַקְרִינַן ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ׳״. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: נָפֵק לָךְ שְׁמָא דְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא הָוֵית, אֵימְתָךְ נְפַלַת בְּעָלְמָא. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: בֵּדַיְינָא דְּמַלְכָּא אִתְּבַר, וּמִתְּפַסַתְּ בְּגַנָּבֵי, וְדָיְינִי כּוּלֵּי עָלְמָא קַל וָחוֹמֶר מִינָּךְ. לִמְחַר אִתְּבַר בֵּדַיְינָא דְּמַלְכָּא וַאֲתוֹ וְתָפְשִׂי לֵיהּ לְרָבָא.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזַן חַסָּא עַל פּוּם דַּנֵּי. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: עִיף עִסְקָךְ כְּחַסָּא. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: מָרִיר עִסְקָךְ כִּי חַסָּא.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזַן בִּשְׂרָא עַל פּוּם דַּנֵּי. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: בָּסֵים חַמְרָךְ, וְאָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא לְמִזְבַּן בִּשְׂרָא וְחַמְרָא מִינָּךְ. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: תָּקֵיף חַמְרָךְ, וְאָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא לְמִזְבַּן בִּשְׂרָא לְמֵיכַל בֵּיהּ.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזַן חָבִיתָא דִּתְלֵי בְּדִיקְלָא. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: מִדְּלֵי עִסְקָךְ כְּדִיקְלָא. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: חֲלֵי עִסְקָךְ כְּתַמְרֵי.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזַן רוּמָּנָא דְּקָדְחָא אַפּוּם דַּנֵּי, לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: עֲשִׁיק עִסְקָךְ כְּרוּמָּנָא. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: קָאוֵי עִסְקָךְ כְּרוּמָּנָא.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזַן חָבִיתָא דִּנְפַל לְבֵירָא. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: מִתְבְּעֵי עִסְקָךְ, כִּדְאָמַר ״נְפַל פִּתָּא בְּבֵירָא וְלָא אִשְׁתְּכַח״. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: פָּסֵיד עִסְקָךְ וְשָׁדֵית לֵיהּ לְבֵירָא.
אָמְרִי לֵיהּ: חֲזֵינַן בַּר חֲמָרָא דְּקָאֵי אַאִיסָדַן וְנוֹעֵר. לְאַבָּיֵי אֲמַר לֵיהּ: מַלְכָּא הָוֵית, וְקָאֵי אָמוֹרָא עֲלָךְ. לְרָבָא אֲמַר לֵיהּ: ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ גְּהִיט מִתְּפִילָּךְ. אֲמַר לֵיהּ: לְדִידִי חֲזֵי לִי וְאִיתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: וָאו דְּ״פֶטֶר חֲמוֹר״ וַדַּאי גְּהִיט מִתְּפִילָּךְ.
לְסוֹף אֲזַל רָבָא לְחוֹדֵיהּ לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דַּשָּׁא בָּרָיְיתָא דִּנְפַל. אֲמַר לֵיהּ: אִשְׁתְּךָ שָׁכְבָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי כַּכַּי וְשִׁנַּי דִּנְתוּר. אֲמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ שָׁכְבָן. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי תַּרְתֵּי יוֹנֵי דְּפָרְחָן. אֲמַר לֵיהּ: תְּרֵי נְשֵׁי מְגָרְשַׁתְּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי תְּרֵי גַּרְגְּלִידֵי דְלִפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: תְּרֵין קוּלְפֵי בָּלְעַתְּ. אֲזַל רָבָא הָהוּא יוֹמָא וִיתֵיב בֵּי מִדְרְשָׁא כּוּלֵּיהּ יוֹמָא. אַשְׁכַּח הָנְהוּ תְּרֵי סַגִּי נְהוֹרֵי דַּהֲווֹ קָמִנְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֲזַל רָבָא לְפָרוֹקִינְהוּ, וּמְחוֹהוּ לְרָבָא תְּרֵי. דְּלוֹ לְמַחוֹיֵיהּ אַחֲרִיתִי, אֲמַר: מִסְתַּיי, תְּרֵין חֲזַאי.
לְסוֹף אֲתָא רָבָא וִיהֵיב לֵיהּ אַגְרָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי אֲשִׁיתָא דִּנְפַל. אֲמַר לֵיהּ: נְכָסִים בְּלֹא מְצָרִים קָנֵית. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי אַפַּדְנָא דְּאַבָּיֵי דִּנְפַל וְכַסְּיַין אַבְקֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אַבָּיֵי שָׁכֵיב וּמְתִיבְתֵּיהּ אָתְיָא לְגַבָּךְ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי אַפַּדְנָא דִידִי דִּנְפַל, וַאֲתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא שְׁקוּל לְבֵינְתָּא לְבֵינְתָּא. אֲמַר לֵיהּ: שְׁמַעְתָּתָךְ מִבַּדְּרָן בְּעָלְמָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דְּאִבְּקַע רֵישִׁי וּנְתַר מוּקְרִי. אֲמַר לֵיהּ: אוּדְרָא מִבֵּי סָדְיָא נָפֵיק. אֲמַר לֵיהּ: אַקְרְיוּן הַלֵּלָא מִצְרָאָה בְּחֶלְמָא. אֲמַר לֵיהּ: נִיסֵּי מִתְרַחְשִׁי לָךְ.
הֲוָה קָא אָזֵיל בַּהֲדֵיהּ בְּאַרְבָּא. אָמַר: בַּהֲדֵי גַּבְרָא דְּמִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא לְמָה לִי. בַּהֲדֵי דְּקָא סָלֵיק נְפַל סִיפְרָא מִינֵּיהּ. אַשְׁכְּחֵיהּ רָבָא וַחֲזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ ״כׇּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה״. אֲמַר: רָשָׁע, בְּדִידָךְ קָיְימָא, וְצַעַרְתַּן כּוּלֵּי הַאי. כּוּלְּהוּ מָחֵילְנָא לָךְ, בַּר מִבְּרַתֵּיה דְּרַב חִסְדָּא. יְהֵא רַעֲוָא דְּלִמְּסַר הַהוּא גַּבְרָא לִידֵי דְּמַלְכוּתָא דְּלָא מְרַחֲמוּ עֲלֵיהּ.
אָמַר: מַאי אַעֲבֵיד? גְּמִירִי דְּקִלְלַת חָכָם, אֲפִילּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה, וְכׇל שֶׁכֵּן רָבָא דִּבְדִינָא קָא לָיֵיט. אָמַר: אֵיקוּם וְאֶגְלֵי, דַּאֲמַר מָר: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן.
קָם גְּלִי לְבֵי רוֹמָאֵי. אֲזַל יְתֵיב אַפִּתְחָא דְּרֵישׁ טוּרְזִינָא דְּמַלְכָּא. רֵישׁ טוּרְזִינָא חֲזָא חֶלְמָא. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי חֶלְמָא דְּעָיֵיל מַחְטָא בְּאֶצְבַּעְתִּי. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי זוּזָא, וְלָא יְהַב לֵיהּ. לָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דִּנְפַל תִּכְלָא בְּתַרְתֵּין אֶצְבְּעָתִי. אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי זוּזָא, וְלָא יְהַב לֵיהּ, וְלָא אֲמַר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דִּנְפַל תִּכְלָא בְּכוּלַּהּ יְדָא. אֲמַר לֵיהּ: נְפַל תִּכְלָא בְּכוּלְּהוּ שִׁירָאֵי. שָׁמְעִי בֵּי מַלְכָּא, וְאַתְיוּהּ לְרֵישׁ טוּרְזִינָא קָא קָטְלִי לֵיהּ. אָמַר לְהוּ: אֲנָא אַמַּאי? אַיְיתוֹ לְהַאי דַּהֲוָה יָדַע וְלָא אֲמַר. אַיְיתוּהוּ בַּר הֶדְיָא, אָמְרִי לֵיהּ: אַמַּטּוּ זוּזָא דִידָךְ חֲרַבוּWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
שִׁירָאֵי דְּמַלְכָּא! כְּפִיתוּ תְּרֵין אַרְזֵי בְּחַבְלָא, אֲסוּר חַד כְּרָעֵיהּ לְחַד אַרְזָא וְחַד כְּרָעֵיהּ לְחַד אַרְזָא, וּשְׁרוֹ לְחַבְלָא עַד דְּאִצְטְלִיק רֵישֵׁיהּ. אֲזַל כׇּל חַד וְחַד וְקָם אַדּוּכְתֵּיהּ וְאִצְטְלִיק וּנְפַל בִּתְרֵין.
שָׁאַל בֶּן דָּמָא בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רָאִיתִי שְׁנֵי לְחָיַי שֶׁנָּשְׁרוּ. אָמַר: שְׁנֵי גְּדוּדֵי רוֹמִי יָעֲצוּ עָלֶיךָ רָעָה, וּמֵתוּ.
אֲמַר לֵיהּ בַּר קַפָּרָא לְרַבִּי: רָאִיתִי חוֹטְמִי שֶׁנָּשַׁר. אֲמַר לֵיהּ: חֲרוֹן אַף נִסְתַּלֵּק מִמְּךָ. אֲמַר לֵיהּ: רָאִיתִי שְׁנֵי יָדַי שֶׁנֶּחְתְּכוּ. אֲמַר לֵיהּ: לֹא תִּצְטָרֵךְ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. אֲמַר לֵיהּ: רָאִיתִי שְׁתֵּי רַגְלַי שֶׁנִּקְטְעוּ. אֲמַר לֵיהּ: עַל סוּס אַתָּה רוֹכֵב. חֲזַאי דְּאָמְרִי לִי בַּאֲדָר מָיְתַתְּ וְנִיסָן לָא חָזֵית. אֲמַר לֵיהּ: בְּאַדְרוּתָא מָיְתַתְּ וְלָא אָתֵית לִידֵי נִסָּיוֹן.
אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רָאִיתִי שֶׁאֲנִי מַשְׁקֶה שֶׁמֶן לְזֵיתִים. אֲמַר לֵיהּ: בָּא עַל אִמּוֹ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דִּקְטִיף לִי כּוֹכְבָא. אֲמַר לֵיהּ: בַּר יִשְׂרָאֵל גְּנַבְתְּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דִּבְלַעְתֵּיהּ לְכוֹכְבָא. אֲמַר לֵיהּ: בַּר יִשְׂרָאֵל זַבֵּנְתֵּיהּ וַאֲכַלְתְּ לִדְמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי עֵינַי דְּנָשְׁקָן אַהֲדָדֵי. אֲמַר לֵיהּ: בָּא עַל אֲחוֹתוֹ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דִּנְשַׁקִי סֵיהֲרָא. אֲמַר לֵיהּ: בָּא עַל אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דְּדָרֵיכְנָא בְּטוּנָא דְּאָסָא. אֲמַר לֵיהּ: בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי טוּנָא מֵעִילַּאי וְהוּא מִתַּתַּאי. אֲמַר לֵיהּ: מִשְׁכָּבְךָ הָפוּךְ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי עוֹרְבֵי דְּהָדְרִי לְפוּרְיֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִשְׁתְּךָ זָנְתָה מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי יוֹנֵי דְּהָדְרִי לְפוּרְיֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: נָשִׁים הַרְבֵּה טִמֵּאתָ. אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דְּנָקֵיטְנָא תְּרֵי יוֹנֵי וּפָרְחָן. אֲמַר לֵיהּ: תַּרְתֵּי נְשֵׁי נְסַבְתְּ וּפְטַרְתִּינּוּן בְּלָא גֵּט.
אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דְּקָלֵיפְנָא בֵּיעֵי. אֲמַר לֵיהּ: שָׁכְבֵי קָא מְשַׁלְּחַתְּ. אֲמַר לֵיהּ: כּוּלְּהוּ אִיתַנְהוּ בִּי, בַּר מֵהָא דְּלֵיתֵיהּ. אַדְּהָכִי וְהָכִי אָתְיָא הַאי אִיתְּתָא וְאָמְרָה לֵיהּ: הַאי גְּלִימָא דְּמִכַּסַּתְּ — דְּגַבְרָא פְּלוֹנִי הוּא, דְּמִית וְאַשְׁלַחְתֵּיהּ.
אֲמַר לֵיהּ: חֲזַאי דְּאָמְרִי לִי: שְׁבַק לָךְ אֲבוּךְ נִכְסֵי בְּקַפּוֹדְקְיָא. אֲמַר לֵיהּ: אִית לָךְ נִכְסֵי בְּקַפּוֹדְקְיָא? אֲמַר לֵיהּ לָאו. אֲזַל אֲבוּךְ לְקַפּוֹדְקְיָא? אֲמַר לֵיהּ: לָאו. אִם כֵּן: קַפָּא כְּשׁוּרָא, דֵּיקָא עַשְׂרָה. זִיל חֲזִי קַפָּא דְּרֵישׁ עַשְׂרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה זוּזֵי. אֲזַל אַשְׁכַּח שֶׁהִיא מְלֵאָה זוּזֵי.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הָרוֹאֶה בְּאֵר בַּחֲלוֹם — רוֹאֶה שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים״. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מָצָא תּוֹרָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים״, וּכְתִיב הָכָא: ״בְּאֵר מַיִם חַיִּים״. רָבָא אָמַר: חַיִּים מַמָּשׁ.
אָמַר רַבִּי חָנָן שָׁלֹשׁ שְׁלוֹמוֹת הֵן: נָהָר, צִפּוֹר, וּקְדֵרָה. נָהָר — דִּכְתִיב: ״הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם״. צִפּוֹר — דִּכְתִיב: ״כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה׳ צְבָאוֹת וְגוֹ׳״. קְדֵרָה — דִּכְתִיב: ״ה׳ תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ״. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וּבִקְדֵרָה שֶׁאֵין בָּהּ בָּשָׂר שָׁנִינוּ. ״וּפָרְשׂוּ כַּאֲשֶׁר בַּסִּיר וּכְבָשָׂר בְּתוֹךְ קַלָּחַת״.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה נָהָר בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר: ״הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״כִּי יָבֹא כַנָּהָר צָר״. הָרוֹאֶה צִפּוֹר בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן וְגוֹ׳״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ וְגוֹ׳״. הָרוֹאֶה קְדֵרָה בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר: ״ה׳ תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת״.
הָרוֹאֶה עֲנָבִים בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ״. הָרוֹאֶה הַר בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר — ״מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי״.
הָרוֹאֶה שׁוֹפָר בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה״.
הָרוֹאֶה כֶּלֶב בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ״. הָרוֹאֶה אֲרִי בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ״.
הָרוֹאֶה תִּגְלַחַת בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״כִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי״. הָרוֹאֶה בְּאֵר בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״בְּאֵר מַיִם חַיִּים״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ״. הָרוֹאֶה קָנֶה בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ״.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קָנֶה בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לְחׇכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קְנֵה חָכְמָה״. קָנִים — יְצַפֶּה לְבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְכׇל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה״. אָמַר רַבִּי זֵירָא: קָרָא, קוּרָא, קִירָא, קַנְיָא — כּוּלְּהוּ מְעַלּוּ לְחֶלְמָא. תַּנְיָא: אֵין מַרְאִין דִּלּוּעִין אֶלָּא לְמִי שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם בְּכָל כֹּחוֹ.
הָרוֹאֶה שׁוֹר בַּחֲלוֹם, יַשְׁכִּים וְיֹאמַר ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ״, קוֹדֶם שֶׁיִּקְדְּמֶנּוּ פָּסוּק אַחֵר — ״כִּי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ״.
תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשׁוֹר. הָאוֹכֵל מִבְּשָׂרוֹ — מִתְעַשֵּׁר. נְגָחוֹ — הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים שֶׁמְנַגְּחִים בַּתּוֹרָה. נְשָׁכוֹ — יִסּוּרִין בָּאִים עָלָיו. בְּעָטוֹ — דֶּרֶךְ רְחוֹקָה נִזְדַּמְּנָה לוֹ. רְכָבוֹ — עוֹלֶה לִגְדוּלָּה.
וְהָתַנְיָא רְכָבוֹ — מֵת! לָא קַשְׁיָא, הָא דְּרָכֵיב הוּא לְתוֹרָא. הָא, דְּרָכֵיב תּוֹרָא לְדִידֵיהּ.
הָרוֹאֶה חֲמוֹר בַּחֲלוֹם — יְצַפֶּה לִישׁוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר״. הָרוֹאֶה חָתוּל בַּחֲלוֹם — בְּאַתְרָא דְּקָרוּ לֵיהּ ״שׁוּנָּרָא״ — נַעֲשֵׂית לוֹ שִׁירָה נָאָה. ״שִׁינָּרָא״ — נַעֲשֶׂה לוֹ שִׁינּוּי רַע. הָרוֹאֶה עֲנָבִים בַּחֲלוֹם, לְבָנוֹת, בֵּין בִּזְמַנָּן, וּבֵין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן — יָפוֹת. שְׁחוֹרוֹת בִּזְמַנָּן — יָפוֹת. שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן — רָעוֹת. הָרוֹאֶה סוּס לָבָן בַּחֲלוֹם, בֵּין בְּנַחַת, בֵּין בְּרָדוּף — יָפֶה לוֹ. אָדוֹם, בְּנַחַת — יָפֶה, בְּרָדוּף — קָשֶׁה.
הָרוֹאֶה יִשְׁמָעֵאל בַּחֲלוֹם — תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת. וְדַוְקָא יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, אֲבָל טַיָּיעָא בְּעָלְמָא — לָא. הָרוֹאֶה גָּמָל בַּחֲלוֹם — מִיתָה נִקְנְסָה לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וְהִצִּילוּהוּ מִמֶּנָּה. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי קְרָאָה — ״וְאָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא: ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת״.
הָרוֹאֶה פִּינְחָס בַּחֲלוֹם — פֶּלֶא נַעֲשָׂה לוֹ. הָרוֹאֶה פִּיל בַּחֲלוֹם — פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ. פִּילִים — פִּלְאֵי פְּלָאוֹת נַעֲשׂוּ לוֹ.
וְהָתַנְיָא כׇּל מִינֵי חַיּוֹת יָפִין לַחֲלוֹם, חוּץ מִן הַפִּיל וּמִן הַקּוֹף! לָא קַשְׁיָא,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.