← The libraryספריית השיעורים ←
Source sheetדף מקורות
Berakhot 55ברכות דף 55 31 July 2027כ״ו תמוז תשפ״ז
Daily studyלימוד יומי

Berakhot 55 — Long prayer, Bezalel’s wisdom and the nature of dreamsתפילה ארוכה, חכמת בצלאל וטבעם של חלומות

From the table that atones to a dream that follows its interpretationמן השולחן המכפר ועד החלום ההולך אחר הפה

6 min read6 דקות קריאה · 2 sources2 מקורות · Open to all learnersלכל לומד ולומדת
Nissim Guedj Chacham Dayan
Rabbi portraitדיוקן רבNissim Guedj Chacham Dayan
The guiding questionהשאלה המנחה

What gives a dream its weight: its content, its timing, or the way it is read?

מה נותן לחלום את משקלו: תוכנו, עיתויו, או האופן שבו הוא נקרא?

Prolonging prayer, the table and the privyאריכות בתפילה, בשולחן ובבית הכסא

Is prolonging prayer good? Rabbi Ḥiyya bar Abba in Rabbi Yoḥanan’s name says whoever prolongs his prayer and expects its fulfillment comes to heartache, and Rabbi Yitzḥak lists expecting fulfillment of prayer among three things that recall a person’s sins. The Gemara distinguishes: prolonging is good when one multiplies supplication without expecting its fulfillment. Prolonging at the table is good because a poor person may come and be fed; just as the altar atoned while the Temple stood, now a person’s table atones for him.

האם אריכות בתפילה טובה? רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן אומר שכל המאריך בתפילתו ומעיין בה סופו בא לידי כאב לב, ורבי יצחק מונה עיון תפילה בין שלושה דברים המזכירים עוונותיו של אדם. הגמרא מבחינה: הא דמעיין בה, הא דלא מעיין בה, ומפיש ברחמי. המאריך על שולחנו משובח, שמא יבוא עני וייתנו לו; כשם שבזמן שבית המקדש קיים המזבח מכפר על ישראל, עכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו.

Prolonging in the privy seems harmful, since a baraita lists ten things that cause hemorrhoids, including lingering there too long. The Gemara distinguishes lingering with straining from lingering without it. A matron told Rabbi Yehuda bar Ilai that his face was like that of a pig breeder or usurer; he answered that both are forbidden to him, but there are twenty-four privies between his lodging and the study hall, and he checks himself at each.

אריכות בבית הכסא נראית מזיקה, שהרי ברייתא מונה עשרה דברים המביאים את האדם לידי תחתוניות, ובהם התולה עצמו בבית הכסא יותר מדי. הגמרא מבחינה בין מאריך ותולה לבין מאריך ואינו תולה. מטרוניתא אמרה לרבי יהודה ברבי אלעאי שפניו דומים למגדלי חזירים ולמלווי בריבית; הוא השיב ששניהם אסורים לו, אלא שעשרים וארבעה בתי כסא יש מאכסנייתו לבית המדרש, ובכולם הוא בודק עצמו.

Three that shorten life, three that need mercyשלושה המקצרים ימים ושלושה הצריכים רחמים

Rav Yehuda says three things shorten a person’s life: being given a Torah scroll to read and not reading, being given a cup of blessing and not blessing, and taking on airs of authority. Each is supported: Torah is “your life and length of days”; “I will bless those who bless you”; and Joseph died before his brothers because he took on airs of authority. Later authorities ask whether declining an aliya for a good reason is included, but the daf states the rule simply.

רב יהודה אומר ששלושה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנים לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג עצמו ברבנות. לכל אחד יש סמך: התורה היא "חייך ואורך ימיך"; "ואברכה מברכיך"; ויוסף מת קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות. פוסקים מאוחרים שואלים אם הנמנע מעלייה מטעם הגון נכלל בכך, אך הדף מוסר את הכלל בפשטות.

Rav Yehuda in Rav’s name says three things need prayer for mercy: a good king, a good year and a good dream, each with a verse. Rabbi Yoḥanan says God Himself proclaims three things: famine, plenty and a good leader, the last from “See, I have called by name Bezalel.” Rabbi Yitzḥak learns that a leader is appointed only after consulting the public: God asked Moses whether Bezalel was fitting, and Moses asked the people, though both already knew the answer.

רב יהודה בשם רב אומר ששלושה צריכים רחמים: מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב, וכל אחד עם פסוק. רבי יוחנן אומר ששלושה דברים מכריז עליהם הקדוש ברוך הוא בעצמו: רעב, שובע ופרנס טוב, והאחרון מן "ראה קראתי בשם בצלאל". רבי יצחק לומד שאין מעמידים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור: הקדוש ברוך הוא שאל את משה אם בצלאל הגון עליו, ומשה שאל את ישראל, אף ששניהם כבר ידעו את התשובה.

Bezalel: in the shadow of Godבצלאל: בצל אל

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says Bezalel was named for his wisdom. Moses reversed God’s order, telling him to make the ark and vessels and then the tabernacle. Bezalel answered that one builds a house and then brings in the vessels, and asked whether God had perhaps said tabernacle first; Moses replied: perhaps you were in the shadow of God, betzel El, and knew. Rav Yehuda in Rav’s name says Bezalel knew how to combine the letters by which heaven and earth were created, linking wisdom, understanding and knowledge in both verses.

רבי שמואל בר נחמני אומר שבצלאל על שם חכמתו נקרא. משה הפך את סדר הדברים שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ואמר לו לעשות ארון וכלים ואחר כך משכן. בצלאל השיב שמנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ושאל שמא כך אמר הקדוש ברוך הוא: משכן תחילה; ומשה השיב: שמא בצל אל היית וידעת. רב יהודה בשם רב אומר שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ, ומקשר חכמה, תבונה ודעת בשני הפסוקים.

Rabbi Yoḥanan says God gives wisdom only to one who already has wisdom, from “He gives wisdom to the wise.” Rav Taḥlifa of the West heard this and repeated it before Rabbi Abahu, who said: you learn it from there, we learn it from here, “in the heart of every wise-hearted one I have placed wisdom.” Two schools reach the same principle from different verses.

רבי יוחנן אומר שאין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר "יהב חכמתא לחכימין". רב תחליפא ממערבא שמע זאת ואמרה לפני רבי אבהו, והוא אמר לו: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה, "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה". שני בתי מדרש מגיעים לאותו עיקרון מפסוקים שונים.

Rav Ḥisda on dreamsרב חסדא על חלומות

Rav Ḥisda offers a series of statements: every dream may carry meaning, but not one seen while fasting; an uninterpreted dream is like an unread letter; neither a good dream nor a bad one is fulfilled entirely; a bad dream is better than a good one, since its sadness suffices and the joy of a good dream suffices; Rav Yosef adds that even for him the delight of a good dream dispels it. A bad dream is harsher than lashes, since “God made it so that they fear Him,” which Rabbi Yoḥanan identifies with a bad dream.

רב חסדא מוסר שורת מימרות: כל חלום, ולא טוות; חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא; לא חלמא טבא מקיים כוליה ולא חלמא בישא מקיים כוליה; חלמא בישא עדיף מחלמא טבא, שהרי חלמא בישא עציבותיה מסתייה וחלמא טבא חדויה מסתייה; ורב יוסף מוסיף שחלום טוב, אפילו לגביו, הבדיחות שבו מפכחת אותו. חלום רע קשה מנגדא, שנאמר "והאלהים עשה שייראו מלפניו", ורבי יוחנן מזהה זאת עם חלום רע.

Rabbi Yoḥanan in Rabbi Shimon bar Yoḥai’s name reads “what has the straw to do with the grain”: just as grain cannot be without straw, a dream cannot be without idle matters. Rabbi Berekhya adds that even if part of a dream is fulfilled, not all of it is, from Joseph’s dream of the sun and moon, since his mother was no longer alive. Rabbi Levi says one should wait up to twenty-two years for a good dream, as between Joseph’s dream at seventeen and the years of plenty and famine.

רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי קורא "מה לתבן את הבר": כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. רבי ברכיה מוסיף שחלום אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים, מחלומו של יוסף על השמש והירח, שבאותה שעה אמו לא הייתה. רבי לוי אומר שלעולם יצפה אדם לחלום טוב עד עשרים ושתיים שנה, כמו בין חלומו של יוסף בן שבע עשרה לבין שנות השובע והרעב.

Rav Huna says a good person is not shown a good dream, and a bad person is not shown a bad one, so David never saw a good dream and Ahitophel never a bad one. A verse seems to promise the righteous no bad dreams; the Gemara answers that others see them for him. Rabbi Zeira says one who goes seven nights without a dream is called bad, and the Gemara reconciles: he dreamed but does not know what he saw.

רב הונא אומר שלאדם טוב אין מראים חלום טוב, ולאדם רע אין מראים חלום רע, ולכן כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע. פסוק נראה כמבטיח לצדיק שלא יבהילוהו חלומות רעים; הגמרא משיבה שאחרים רואים עליו. רבי זירא אומר שכל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע, והגמרא מיישבת: חזא ולא ידע מאי חזא.

Improving a dreamהטבת חלום

Rabbi Yoḥanan says one who sees a dream and is troubled should “interpret” it before three; since an uninterpreted dream is like an unread letter, it is read as “improve.” He gathers three and says he saw a good dream, and they answer seven times that it is good and will be good, and then recite three verses of transformation, three of redemption and three of peace. Ameimar, Mar Zutra and Rav Ashi each share something new: a prayer during the priestly blessing for one who does not know what he dreamed, ending with “Mighty One on high” if the priests have finished.

רבי יוחנן אומר שהרואה חלום ונפשו עגומה, ילך ויפתרנו בפני שלושה; ומכיוון שחלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא, קוראים "יטיבנו". הוא מביא שלושה ואומר להם שראה חלום טוב, והם עונים שבע פעמים שטוב הוא וטוב יהיה, ואחר כך אומרים שלוש הפוכות, שלוש פדויות ושלוש שלומות. אמימר, מר זוטרא ורב אשי כל אחד אומר דבר שלא שמע חברו: תפילה בשעת נשיאת כפיים למי שחלם ואינו יודע מה ראה, ואם סיימו הכהנים, "אדיר במרום".

The second sage teaches a remedy against the evil eye on entering a town: holding each thumb in the other hand and saying he is of the seed of Joseph, over whom the evil eye has no power, read from “a fruitful son over the eye” and “they will multiply like fish.” The third says not to reveal an illness on the first day, so as not to weaken one’s fortune, but after that to reveal it, as Rava had his servant announce: those who love me should pray for me, those who hate me should rejoice, and of them it is written “do not rejoice when your enemy falls.”

החכם השני מלמד תקנה נגד עין הרע בכניסה לעיר: אוחז זקפא דידא דימיניה בשמאלו ושל שמאלו בימינו, ואומר שהוא מזרעא דיוסף, שאין עין הרע שולטת בו, ונלמד מ"בן פורת עלי עין" ומ"וידגו לרוב". השלישי אומר שהחולה ביום הראשון לא יגלה, כדי שלא ירע מזלו, ומכאן ואילך יגלה, כמו רבא שאמר לשמשו להכריז: מי שאוהבני יבקש עלי רחמים, ומי ששונאני ישמח לי, ועליו כתוב "בנפול אויבך אל תשמח".

Dreams follow the mouthהחלומות הולכים אחר הפה

Shmuel, on seeing a bad dream, would say “dreams speak falsely,” and on a good one, “do dreams speak falsely? In a dream I speak with him.” Rava resolves the contradiction: one dream comes through an angel, another through a demon. Rabbi Bana’ah went to twenty-four dream interpreters in Jerusalem, each gave a different interpretation, and all were fulfilled, showing that dreams follow the mouth. Rabbi Elazar derives this from “as he interpreted for us, so it was,” and Rava adds that the interpretation must fit the dream.

שמואל, כשראה חלום רע, היה אומר "וחלומות השווא ידברו", וכשראה חלום טוב, "וכי החלומות השווא ידברו? והכתיב בחלום אדבר בו". רבא מיישב את הסתירה: כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד. רבי בנאה הלך לעשרים וארבעה פותרי חלומות בירושלים, וכל אחד פתר לו פתרון אחר, וכולם נתקיימו בו, לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה. רבי אלעזר לומד זאת מן "ויהי כאשר פתר לנו כן היה", ורבא מוסיף: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה.

The chief baker knew Joseph’s interpretation was good because each was shown his own dream and his fellow’s interpretation. Rabbi Yoḥanan says a verse that comes into one’s mouth on waking is a minor prophecy, and three dreams are fulfilled: a morning dream, one a friend dreamed about him, and one interpreted within a dream; some add a repeated dream. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says a person is shown only his heart’s thoughts, and Rava proves it: no one is shown a golden palm or an elephant through a needle’s eye.

שר האופים ידע שפתרונו של יוסף טוב, משום שכל אחד ואחד הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חברו. רבי יוחנן אומר שהשכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה, ושלושה חלומות מתקיימים: חלום של שחרית, חלום שחלם לו חברו וחלום שנפתר בתוך חלום, ויש אומרים אף חלום שנשנה. רבי שמואל בר נחמני אומר שאין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו, ורבא מוכיח: אין מראים לאדם לא דקל של זהב ולא פיל שנכנס בקופה של מחט.

For the study tableלשולחן הלימוד

Keep the conversation goingממשיכים לשאול

  1. How does the Gemara distinguish good and harmful prolonging in prayer?כיצד מבחינה הגמרא בין אריכות טובה לאריכות מזיקה בתפילה?
  2. Why must a leader be appointed with the public’s consent, even when God has chosen him?מדוע יש להעמיד פרנס בהסכמת הציבור, גם כאשר הקדוש ברוך הוא בחר בו?
  3. How can a bad dream be “better” than a good one?כיצד יכול חלום רע להיות "עדיף" מחלום טוב?
  4. What do “dreams follow the mouth” and “only the heart’s thoughts” together suggest about dreams?מה מלמדים יחד "החלומות הולכים אחר הפה" ו"אלא מהרהורי לבו" על החלומות?
Return to the textחוזרים למקור

The source sheetדף המקורות

01

Berakhot 55aברכות נ״ה א

Open source ↗פתיחת המקור ↗
כׇּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וּמְעַיֵּין בָּהּ — סוֹף בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב״. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִים עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ לַשָּׁמַיִם! הָא לָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְעַיֵּין בַּהּ, הָא דְּלָא מְעַיֵּין בַּהּ. וְהֵיכִי עָבֵיד? — דְּמַפֵּישׁ בְּרַחֲמֵי. וְהַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ: דִּלְמָא אָתֵי עַנְיָא וְיָהֵיב לֵיהּ. דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ״, וּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״, פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו. וְהַמַּאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא: מְעַלְּיוּתָא הוּא? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי תַּחְתּוֹנִיּוֹת: הָאוֹכֵל עֲלֵי קָנִים, וַעֲלֵי גְפָנִים, וְלוּלַבֵּי גְפָנִים, וּמוֹרִיגֵּי בְהֵמָה, וְשִׁדְרוֹ שֶׁל דָּג, וְדָג מָלִיחַ שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל כׇּל צָרְכּוֹ, וְהַשּׁוֹתֶה שִׁמְרֵי יַיִן, וְהַמְקַנֵּחַ בְּסִיד וּבְחַרְסִית. וְהַמְקַנֵּחַ בִּצְרוֹר שֶׁקִּנַּח בּוֹ חֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַתּוֹלֶה עַצְמוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא יוֹתֵר מִדַּאי. לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמַאֲרִיךְ וְתָלֵי, הָא דְּמַאֲרִיךְ וְלָא תָּלֵי. כִּי הָא דַּאֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: פָּנֶיךָ דּוֹמִים לִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים וּלְמַלְוֵי בְּרִבִּית. אֲמַר לַהּ: הֵימָנוּתָא, לְדִידִי תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירָן, אֶלָּא — עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא אִיכָּא מֵאוּשְׁפִּיזַאי לְבֵי מִדְרְשָׁא, דְּכִי אָזֵילְנָא, בָּדֵיקְנָא נַפְשַׁאי בְּכוּלְּהוּ. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִים יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת. סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״. כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ — דִּכְתִיב: ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״. וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת — דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה מֵת יוֹסֵף קוֹדֶם לְאֶחָיו — מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שְׁלֹשָׁה צְרִיכִים רַחֲמִים: מֶלֶךְ טוֹב, שָׁנָה טוֹבָה וַחֲלוֹם טוֹב. מֶלֶךְ טוֹב — דִּכְתִיב: ״פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳״. שָׁנָה טוֹבָה — דִּכְתִיב: ״תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה״. חֲלוֹם טוֹב — דִּכְתִיב: ״וְתַחֲלִימֵנִי וְתַחֲיֵינִי״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַכְרִיז עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְאֵלּוּ הֵן: רָעָב, וְשׂוֹבַע, וּפַרְנָס טוֹב. רָעָב — דִּכְתִיב: ״כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב וְגוֹ׳״. שׂוֹבַע — דִּכְתִיב: ״וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ״. פַּרְנָס טוֹב — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִים בַּצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן — לְפָנַי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ: אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הוּא הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל עַל שֵׁם חׇכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמוֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל ״עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים״. הָלַךְ מֹשֶׁה וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן״. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר ״עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן״, כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים״?! אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּצֵל אֵל הָיִיתָ וְיָדַעְתָּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״, וּכְתִיב הָתָם: ״ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה״. וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה״. שְׁמַע רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא וְאַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ. אָמַר לֵיהּ: אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לַהּ, אֲנַן מֵהָכָא מַתְנִינַן לַהּ, דִּכְתִיב: ״וּבְלֵב כׇּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חׇכְמָה״. אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל חֲלוֹם, וְלָא טְווֹת. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא דְּלָא מְפַשַּׁר כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא חֶלְמָא טָבָא מִקַּיַּים כּוּלֵּיהּ וְלָא חֶלְמָא בִּישָׁא מִקַּיַּים כּוּלֵּיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא עֲדִיף מֵחֶלְמָא טָבָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא — עֲצִיבוּתֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ, חֶלְמָא טָבָא — חֶדְוֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: חֶלְמָא טָבָא, אֲפִילּוּ לְדִידִי, בְּדִיחוּתֵיהּ מְפַכְּחָא לֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא קָשֶׁה מִנְּגָדָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה חֲלוֹם רַע. ״הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה׳״. וְכִי מָה עִנְיַן בַּר וְתֶבֶן אֵצֶל חֲלוֹם? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: חֲלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ מִתְקַיֵּים — כּוּלּוֹ אֵינוֹ מִתְקַיֵּים. מְנָא לַן? — מִיּוֹסֵף, דִּכְתִיב: ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְגוֹ׳״.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.

02

Berakhot 55bברכות נ״ה ב

Open source ↗פתיחת המקור ↗
וְהַהִיא שַׁעְתָּא אִמֵּיהּ לָא הֲוָת. אָמַר רַבִּי לֵוִי: לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. מְנָלַן? — מִיּוֹסֵף, דִּכְתִיב: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעׇמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה וְגוֹ׳״. מִן שַׁבְסְרֵי עַד תְּלָתִין כַּמָּה הָוֵי? — תְּלָת סְרֵי, וְשַׁב דְּשִׂבְעָא וְתַרְתֵּי דְּכַפְנָא — הָא עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. אָמַר רַב הוּנָא: לְאָדָם טוֹב אֵין מַרְאִין לוֹ חֲלוֹם טוֹב, וּלְאָדָם רַע אֵין מַרְאִין לוֹ חֲלוֹם רַע. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כׇּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דָּוִד לֹא רָאָה חֲלוֹם טוֹב, וְכׇל שְׁנוֹתָיו שֶׁל אֲחִיתוֹפֶל לֹא רָאָה חֲלוֹם רַע. וְהָכְתִיב: ״לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה״. וְאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שֶׁלֹּא יַבְהִילוּךָ לֹא חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים. ״וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאׇהֳלֶךָ״ — שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סְפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ. אֶלָּא אִיהוּ לָא חָזֵי לֵיהּ, אַחֲרִינֵי חָזוּ לֵיהּ. וְכִי לָא חֲזָא אִיהוּ, מְעַלְּיוּתָא הוּא? וְהָאָמַר רַבִּי זְעֵירָא: כׇּל הַלָּן שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם — נִקְרָא ״רַע״. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע״. אַל תִּקְרֵי ״שָׂבֵעַ״ אֶלָּא ״שֶׁבַע״. — אֶלָּא, הָכִי קָאָמַר: דַּחֲזָא וְלָא יָדַע מַאי חֲזָא. אָמַר רַב הוּנָא בַּר אַמֵּי אָמַר רַבִּי פְּדָת אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹאֶה חֲלוֹם וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה, יֵלֵךְ וְיִפְתְּרֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. ״יִפְתְּרֶנּוּ״?! וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא חֶלְמָא דְּלָא מְפַשַּׁר כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא? אֶלָּא אֵימָא: יְטִיבֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. לַיְתֵי תְּלָתָא וְלֵימָא לְהוּ: ״חֶלְמָא טָבָא חֲזַאי״. וְלֵימְרוּ לֵיהּ הָנָךְ: ״טָבָא הוּא וְטָבָא לֶיהֱוֵי, רַחֲמָנָא לְשַׁוְּיֵיהּ לְטָב. שְׁבַע זִימְנִין לִגְזְרוּ עֲלָךְ מִן שְׁמַיָּא דְּלֶהֱוֵי טָבָא, וְיֶהֱוֵי טָבָא״. וְלֵימְרוּ שָׁלֹשׁ הֲפוּכוֹת, וְשָׁלֹשׁ פְּדוּיוֹת, וְשָׁלֹשׁ שְׁלוֹמוֹת. שָׁלֹשׁ הֲפוּכוֹת — ״הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה״, ״אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְגוֹ׳״, ״וְלֹא אָבָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ וְגוֹ׳״. שָׁלֹשׁ פְּדוּיוֹת, דִּכְתִיב: ״פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרׇב לִי וְגוֹ׳״, ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וְגוֹ׳״, ״וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה וְגוֹ׳״. שָׁלֹשׁ שְׁלוֹמוֹת, דִּכְתִיב: ״בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה׳ וּרְפָאתִיו״, ״וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי וְגוֹ׳״, ״וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְגוֹ׳״. אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הֲווֹ יָתְבִי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אָמְרִי: כֹּל חַד וְחַד מִינַּן לֵימָא מִלְּתָא דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. פְּתַח חַד מִינַּיְיהוּ וַאֲמַר: הַאי מַאן דַּחֲזָא חֶלְמָא וְלָא יָדַע מַאי חֲזָא, לִיקוּם קַמֵּי כָּהֲנֵי בְּעִידָּנָא דְּפָרְסִי יְדַיְיהוּ וְלֵימָא הָכִי: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ, חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא. בֵּין שֶׁחָלַמְתִּי אֲנִי לְעַצְמִי וּבֵין שֶׁחָלְמוּ לִי חֲבֵירַי וּבֵין שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים, אִם טוֹבִים הֵם — חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם כַּחֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף. וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה — רְפָאֵם כְּמֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, וּכְמִרְיָם מִצָּרַעְתָּהּ, וּכְחִזְקִיָּה מֵחׇלְיוֹ, וּכְמֵי יְרִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע לִבְרָכָה, כֵּן הֲפוֹךְ כׇּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי לְטוֹבָה״. וּמְסַיֵּים בַּהֲדֵי כָּהֲנֵי דְּעָנֵי צִבּוּרָא ״אָמֵן״. וְאִי לָא, לֵימָא הָכִי: ״אַדִּיר בַּמָּרוֹם, שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ שָׁלוֹם״. פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: הַאי מַאן דְּעָיֵיל לְמָתָא וְדָחֵיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִנְקוֹט זִקְפָּא דִּידָא דְיַמִּינֵיהּ בִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ וְזִקְפָּא דִּידָא דִשְׂמָאלֵיהּ בִּידָא דְיַמִּינֵיהּ, וְלֵימָא הָכִי: אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִי מִזַּרְעָא דְיוֹסֵף קָאָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִישָׁא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן וְגוֹ׳״, אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״ — מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. וְאִי דָּחֵיל מֵעֵינָא בִּישָׁא דִּילֵיהּ, לִיחְזֵי אַטְרְפָא דִּנְחִירֵיהּ דִּשְׂמָאלֵיהּ. פְּתַח אִידַּךְ וַאֲמַר: הַאי מַאן דַּחֲלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא לְגַלֵּי, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִתָּרַע מַזָּלֵיהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ לְגַלֵּי. כִּי הָא דְּרָבָא, כִּי הֲוָה חֲלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא מְגַלֵּי מִכָּאן וְאֵילָךְ אָמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: פּוֹק אַכְרֵיז: ״רָבָא חֲלַשׁ״. מַאן דְּרָחֵים לִי — לִבְעֵי עֲלַי רַחֲמֵי, וּמַאן דְּסָנֵי לִי — לִחְדֵּי לִי. וּכְתִיב: ״בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ פֶּן יִרְאֶה ה׳ וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ״. שְׁמוּאֵל כִּי הֲוָה חָזֵי חֶלְמָא בִּישָׁא אָמַר: ״וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ״. כִּי הֲוָה חָזֵי חֶלְמָא טָבָא אָמַר: וְכִי הַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ? וְהָכְתִיב ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״! רָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״, וּכְתִיב: ״וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד. אָמַר רַבִּי בִּיזְנָא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר רַבִּי פַּנְדָּא אָמַר רַב נַחוּם אָמַר רַבִּי בִּירִים מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וּמַנּוּ — רַבִּי בְּנָאָה: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, פַּעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם וְהָלַכְתִּי אֵצֶל כּוּלָּם, וּמַה שֶּׁפָּתַר לִי זֶה לֹא פָּתַר לִי זֶה, וְכוּלָּם נִתְקַיְּימוּ בִּי. לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה״. אַטּוּ ״כׇּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה״ קְרָא הוּא? אִין — וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן שֶׁכָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה״. אָמַר רָבָא: וְהוּא דִּמְפַשַּׁר לֵיהּ מֵעֵין חֶלְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר״. ״וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים״, מְנָא יְדַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זוֹ נְבוּאָה קְטַנָּה. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שְׁלֹשָׁה חֲלוֹמוֹת מִתְקַיְּימִין: חֲלוֹם שֶׁל שַׁחֲרִית, וַחֲלוֹם שֶׁחָלַם לוֹ חֲבֵירוֹ, וַחֲלוֹם שֶׁנִּפְתַּר בְּתוֹךְ חֲלוֹם. וְיֵשׁ אוֹמֵר: אַף חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַנְתְּ מַלְכָּא רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע״. אָמַר רָבָא: תִּדַּע, דְּלָא מַחֲווּ לֵיהּ לְאִינִשׁ לָא דִּקְלָא דְּדַהֲבָא וְלָא פִּילָא דְּעָיֵיל בְּקוֹפָא דְמַחְטָא.

William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.