Berakhot 51 — The cup of blessingכוס של ברכה

Why should food that will not become repulsive be spat out rather than moved aside? Rav Yitzḥak Kaskesa’ah explains before Rabbi Yose bar Avin in Rabbi Yoḥanan’s name: “let my mouth be filled with Your praise,” a mouth full of food cannot bless properly. Rav Ḥisda is asked whether one who ate and drank without blessing may go back and bless, and answers with an image: should one who ate garlic and smells of it eat more garlic so that the smell continues? He should bless.

מדוע במידי דלא ממאיס פולטן ולא מסלקן לצד אחד? רב יצחק קסקסאה מסביר לפני רבי יוסי בר אבין בשם רבי יוחנן: "ימלא פי תהלתך", פה מלא אוכל אינו יכול לברך כראוי. רב חסדא נשאל אם מי שאכל ושתה ולא בירך חוזר ומברך, ומשיב בדימוי: האם מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף? יברך.

Ravina concludes that even after finishing the meal one may still bless, comparing one who immerses and blesses as he comes up. The Gemara rejects the comparison: there the person was unfit to bless before immersing, while here he was fit and missed the moment, so once set aside it is set aside. The rejection concerns only the analogy, not Rav Ḥisda’s answer; the distinction lies in whether one was ever fit to bless at the proper time.

רבינא מסיק שאפילו גמר סעודתו יחזור ויברך, ומשווה לטובל, המברך בעלייתו. הגמרא דוחה את ההשוואה: שם מעיקרא גברא לא חזי, ואילו כאן מעיקרא גברא חזי, והואיל ואידחי אידחי. הדחייה נוגעת רק להשוואה ולא לתשובתו של רב חסדא; ההבחנה היא אם האדם היה ראוי לברך בזמן הראוי.

A baraita praises asparagus, a medicinal wine drink: good for the heart and eyes and all the more for the intestines, good for the body when drunk regularly, harmful in excess. Contradictions about its effect on intestines are resolved by distinguishing aged from new wine, and between wine-based and beer-based versions. Six rules apply to it, including that it is drunk undiluted and full, received with the right hand and drunk with the left, and returned only to the one who gave it.

ברייתא משבחת את האספרגוס, משקה יין של רפואה: יפה ללב וטוב לעיניים, וכל שכן לבני מעיים; הרגיל בו יפה לכל גופו, והמשתכר ממנו קשה לכל גופו. סתירות בעניין השפעתו על בני המעיים מיושבות בהבחנה בין יין מיושן לחדש, ובין אספרגוס של יין לאספרגוס של שכר. שישה דברים נאמרו בו, ובהם שאין שותים אותו אלא חי ומלא, מקבלו בימין ושותהו בשמאל, ואין מחזירים אותו אלא למי שנתנו לו.

Rabbi Yishmael ben Elisha reports three things told to him by Suriel, Prince of the Presence: do not take your shirt from the attendant in the morning and put it on, do not wash your hands from one who has not washed, and return the asparagus cup only to the one who gave it, because destructive angels lie in wait. Rabbi Yehoshua ben Levi reports three things from the Angel of Death, including not standing before women returning from a funeral, and gives remedies: move away four cubits, cross a river, take another road, or say “the Lord rebuke you, Satan.”

רבי ישמעאל בן אלישע מוסר שלושה דברים שסח לו סוריאל שר הפנים: אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש, אל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו, ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך, מפני שמלאכי חבלה מצפים לאדם. רבי יהושע בן לוי מוסר שלושה דברים שסח לו מלאך המוות, ובהם שלא לעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת, ונותן תקנות: יקפוץ ארבע אמות, יעבור נהר, ילך בדרך אחרת, או יאמר "יגער ה׳ בך השטן".

Rabbi Zeira in Rabbi Abahu’s name lists ten requirements for the cup of blessing: rinsing and washing, undiluted, full, crowning, wrapping, taking it with both hands, placing it in the right, lifting it a handbreadth, looking at it, and, some say, sending it as a gift to his household. Rabbi Yoḥanan says we have only four: rinsing, washing, undiluted and full. Rinsing is inside, washing outside. Rabbi Yoḥanan promises one who blesses on a full cup an inheritance without boundaries.

רבי זירא בשם רבי אבהו מונה עשרה דברים בכוס של ברכה: הדחה ושטיפה, חי, מלא, עיטור, עיטוף, נוטלו בשתי ידיו, נותנו בימין, מגביהו מן הקרקע טפח, נותן עיניו בו, ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו. רבי יוחנן אומר: אנו אין לנו אלא ארבעה, הדחה, שטיפה, חי ומלא. הדחה מבפנים, ושטיפה מבחוץ. רבי יוחנן מבטיח למברך על כוס מלא נחלה בלי מצרים.

Each requirement is explained by practice or verse. Rav Yehuda “crowned” it with students around him; Rav Ḥisda with cups around it. Rav Pappa wrapped himself and sat, Rav Asi spread a scarf on his head. Two hands come from “lift your hands in holiness.” On whether the left hand may help the right, the early sages asked and did not resolve, and Rav Ashi says we act stringently. Lifting comes from “I will lift the cup of salvation,” looking keeps attention, and sending it home brings blessing to one’s wife.

כל דרישה מוסברת במנהג או בפסוק. רב יהודה עיטר אותו בתלמידים; רב חסדא עיטר אותו בנטלי, כוסות סביבו. רב פפא התעטף וישב, רב אסי פרס סודר על ראשו. נוטלו בשתי ידיו נלמד מ"שאו ידיכם קודש וברכו את ה׳". אם השמאל מסייעת לימין, ראשונים שאלו ולא נפשט להם, ורב אשי אומר שנעשה לחומרא. ההגבהה נלמדת מ"כוס ישועות אשא", הנתינת עיניים נועדה שלא יסיח דעתו, והשילוח לאנשי ביתו נועד שתתברך אשתו.

Ulla visited Rav Naḥman, ate, blessed and gave the cup of blessing to Rav Naḥman. Rav Naḥman asked him to send it to Yalta, his wife. Ulla quoted Rabbi Yoḥanan that the fruit of a woman’s womb is blessed only through the fruit of a man’s womb, since the verse says “the fruit of your womb,” not “her womb,” and a baraita of Rabbi Natan says the same. His theological reason is also a refusal of a direct gesture to a woman.

עולא הגיע לבית רב נחמן, כרך ריפתא, בירך ברכת המזון ונתן את כוס של ברכה לרב נחמן. רב נחמן ביקש ממנו לשלוח את הכוס לילתא, אשתו. עולא הביא את רבי יוחנן שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר "וברך פרי בטנך", ולא נאמר "פרי בטנה", וברייתא של רבי נתן אומרת כך גם כן. הנימוק התיאולוגי שלו הוא גם סירוב למחווה ישירה כלפי אשה.

Yalta heard, rose in anger, went to the wine store and broke four hundred jars of wine. Rav Naḥman asked Ulla to send her another cup, and Ulla sent word that all of this flask is a cup of blessing. She sent back: from peddlers come words, and from rags come lice. The Gemara reports her response without comment. Later commentators debate her motives and the destruction of property, but the text preserves her protest in full.

ילתא שמעה, קמה בזיהרא, עלתה לבית היין ושברה ארבע מאות דני יין. רב נחמן ביקש מעולא לשלוח לה כוס אחרת, ועולא שלח: כל האי נבגא דברכתא היא. היא השיבה: ממהדורי מילי, ומסמרטוטי כלמי, מן הרוכלים דברים, ומן הסמרטוטים כינים. הגמרא מוסרת את תגובתה בלי הערה. מפרשים מאוחרים דנים במניעיה ובהשחתת הרכוש, אך הטקסט משמר את מחאתה במלואה.

Rav Asi says one does not converse over the cup of blessing, and one does not bless over a “cup of punishment,” which Rav Naḥman bar Yitzḥak explains as a second cup, a pair. A baraita adds that one who drinks in pairs should not bless, because “prepare to meet your God, Israel,” and he is not prepared. Rabbi Abahu says one who eats walking blesses standing, one who eats standing blesses sitting, one who reclines blesses sitting, and the halakha is to bless sitting in all cases. The chapter on zimmun ends here.

רב אסי אומר שאין מסיחים על כוס של ברכה, ואין מברכים על כוס של פורענות, ורב נחמן בר יצחק מסביר שזה כוס שני, זוגות. ברייתא מוסיפה שהשותה כפליים לא יברך, משום שנאמר "הכון לקראת אלהיך ישראל", וזה אינו מתוקן. רבי אבהו אומר שהאוכל ומהלך מברך מעומד, כשהוא אוכל מעומד מברך מיושב, וכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך, והלכה שבכולם יושב ומברך. כאן מסתיים פרק שלושה שאכלו.

The last chapter opens with the disputes at a meal. Beit Shammai bless on the day before the wine, Beit Hillel the reverse. Beit Shammai wash hands and then mix the cup, Beit Hillel the reverse. Beit Shammai place the napkin on the table, Beit Hillel on the cushion. Beit Shammai sweep then wash, Beit Hillel the reverse. Beit Shammai order candle, food, spices, havdalah; Beit Hillel candle, spices, food, havdalah. Beit Shammai say “who created the light of fire,” Beit Hillel “who creates the lights of fire.”

הפרק האחרון נפתח במחלוקות בסעודה. בית שמאי מברכים על היום ואחר כך על היין, ובית הלל להפך. בית שמאי נוטלים לידיים ואחר כך מוזגים את הכוס, ובית הלל להפך. בית שמאי מניחים את המפה על השולחן, ובית הלל על הכסת. בית שמאי מכבדים את הבית ואחר כך נוטלים לידיים, ובית הלל להפך. בית שמאי אומרים נר, מזון, בשמים והבדלה; בית הלל נר, בשמים, מזון והבדלה. בית שמאי אומרים "שברא מאור האש", ובית הלל "בורא מאורי האש".

The mishnah continues: no blessing is said over a gentile’s candle or spices, over those of the dead or of idolatry, and not over a candle until one benefits from its light. One who forgot to bless: Beit Shammai say return to the place, Beit Hillel say bless where one remembers, until the food is digested. With one cup after the meal, Beit Shammai bless on wine first, Beit Hillel on the food. One answers amen after an Israelite who blesses, but after a Kuti only after hearing the whole blessing.

המשנה ממשיכה: אין מברכים לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים, לא של מתים ולא של עבודה זרה, ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. מי שאכל ושכח ולא בירך: בית שמאי אומרים יחזור למקומו, ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר, עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו. בא להם יין אחר המזון ואין שם אלא אותו כוס, בית שמאי מברכים על היין תחילה, ובית הלל על המזון. עונים אמן אחר ישראל המברך, ואחר כותי רק לאחר ששמע את כל הברכה כולה.

A baraita explains the first dispute. Beit Shammai: the day causes the wine to come, and the day was sanctified before the wine arrived. Beit Hillel: the wine causes kiddush to be said; alternatively, the wine’s blessing is frequent and the day’s is not, and the frequent comes first. The halakha follows Beit Hillel. The Gemara asks why a second reason was needed and why a ruling is stated when a heavenly voice already decided, and answers: either the statement predates the heavenly voice, or it follows it.

ברייתא מסבירה את המחלוקת הראשונה. בית שמאי: שהיום גורם ליין שיבוא, וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. בית הלל: שהיין גורם לקדושה שתיאמר; דבר אחר: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם. והלכה כבית הלל. הגמרא שואלת מדוע נצרך טעם שני, ומדוע נאמרה הלכה כשהבת קול כבר הכריעה, ומשיבה: איבעית אימא קודם בת קול, ואיבעית אימא לאחר בת קול.