Berakhot 50 — “Let us bless” and the dignity of bread"נברך" וכבוד הפת

The answer to Shmuel’s challenge: the mishnah means one may also say “bless,” but “let us bless” is preferable. The proof comes from the mishnah’s rule that six may divide into two groups until ten: if “bless” were preferable, there would be no reason for groups of three to form, since they could not then use it. A baraita says no one is faulted for either form, but the precise ones do take note, and one recognizes a scholar by his blessings.

התשובה לקושיה על שמואל: המשנה אומרת אף "ברכו", אבל מכל מקום "נברך" עדיף. הראיה היא מדין המשנה ששישה נחלקים עד עשרה: אילו "ברכו" היה עדיף, לא היה טעם להיחלק לשלושה ושלושה. ברייתא אומרת שבין שאמר "ברכו" בין שאמר "נברך" אין תופסים אותו על כך, והנקדנים תופסים אותו על כך, ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו.

Rabbi says one who says “and through His goodness” is a scholar, “and from His goodness” is a boor, since the latter implies a limited portion. Abaye objects from David’s “from Your blessing may Your servant’s house be blessed,” and Rav Dimi answers that a request is different; when Abaye cites “open your mouth wide and I will fill it,” the answer is that this refers to Torah. Rabbi also prefers “through His goodness we live” to “live,” and the Neharbelai version that reverses it is rejected.

רבי אומר שהאומר "ובטובו" הרי זה תלמיד חכם, "ומטובו" הרי זה בור, שהרי הלשון השנייה מרמזת על חלק מוגבל. אביי מקשה מדברי דוד "ומברכתך יבורך בית עבדך", ורב דימי משיב שבשאלה שאני; וכשאביי מביא "הרחב פיך ואמלאהו", התשובה היא שזה נאמר בדברי תורה. רבי מעדיף גם "ובטובו חיינו" על פני "חיים", והנוסח של נהרבלאי המהפך זאת נדחה.

Rabbi Yoḥanan says “let us bless Him of whose food we ate” is a scholar’s formula, “to Him of whose food we ate” a boor’s, since “to whom” sounds as if the identity is in doubt. Rav Aḥa son of Rava objects from “to Him who did for our fathers all these miracles,” and Rav Ashi answers that there it is obvious who does miracles. “Blessed is He of whose food we ate” is a scholar’s formula, “for the food we ate” a boor’s; Rav Huna son of Rav Yehoshua limits this to three, since with ten God’s name is mentioned and the meaning is clear.

רבי יוחנן אומר ש"נברך שאכלנו משלו" הוא נוסח של תלמיד חכם, ו"למי שאכלנו משלו" נוסח של בור, שהרי "למי" נשמע כאילו הזהות מוטלת בספק. רב אחא בריה דרבא מקשה מן "למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו", ורב אשי משיב ששם מוכחא מילתא מאן עביד ניסי. "ברוך שאכלנו משלו" הוא נוסח של תלמיד חכם, "על המזון שאכלנו" נוסח של בור; רב הונא בריה דרב יהושע מגביל זאת לשלושה, שבעשרה מזכירים שם שמיים והדבר מוכח.

The mishnah seems inconsistent, saying both that ten and ten thousand are the same and that the formula changes for a hundred, a thousand and ten thousand. Rav Yosef answers that the graded list is Rabbi Yose the Galilean’s, and the equal treatment is Rabbi Akiva’s. Rabbi Akiva uses the verse “in assemblies bless God” for Rabbi Meir’s teaching that even embryos in their mothers’ wombs sang at the sea, and the other derives that from “from the source of Israel.”

המשנה נראית סותרת: היא אומרת שאחד עשרה ואחד עשרה רבוא, ושוב מחלקת את הנוסח למאה, לאלף ולרבוא. רב יוסף משיב שהרשימה המדורגת היא של רבי יוסי הגלילי, והשוויון הוא של רבי עקיבא. רבי עקיבא משתמש בפסוק "במקהלות ברכו אלהים" לדרשתו של רבי מאיר שאפילו עוברים שבמעי אמם אמרו שירה על הים, והאחר לומד זאת מ"ממקור ישראל".

Rava rules like Rabbi Akiva. At the Exilarch’s house Rav Ḥama bar Buzi looked around for a hundred, and Ravina told him it was unnecessary. Rava says that at the Exilarch’s house they bless in threes; when asked why not in tens, he explains that the Exilarch would be offended, and they cannot fulfill their duty through his zimmun because in the noise no one hears. Rabbah Tosfa’a adds: if of three one blessed early on his own, they fulfill their duty through his zimmun, but he does not through theirs, since there is no zimmun retroactively.

רבא פוסק כרבי עקיבא. בבית ריש גלותא חיפש רב חמא בר בוזי מאה, ורבינא אמר לו שאין צורך. רבא אומר שבבית ריש גלותא מברכים שלושה שלושה; כששואלים מדוע לא עשרה עשרה, הוא מסביר שריש גלותא היה מקפיד, ואי אפשר לצאת בזימונו משום שבתוך הרעש איש אינו שומע. רבה תוספאה מוסיף: שלושה שכרכו יחד, וקדם אחד מהם ובירך לדעתו, הם יוצאים בזימון שלו, והוא אינו יוצא בזימון שלהם, לפי שאין זימון למפרע.

On Rabbi Yishmael’s formula “bless the Lord who is blessed”: Rafram bar Pappa came to the synagogue of Avi Gibar, where the reader said “bless the Lord” and stopped without “who is blessed,” and the whole congregation cried out “bless the Lord who is blessed.” Rava told him: black pot, why get involved in a dispute, and besides, the world practices like Rabbi Yishmael. Practice again settles the formula.

על נוסחו של רבי ישמעאל "ברכו את ה׳ המבורך": רפרם בר פפא הגיע לבית הכנסת של אבי גיבר, וקם הקורא ואמר "ברכו את ה׳" ושתק ולא אמר "המבורך", וכל הקהל הרעישו: "ברכו את ה׳ המבורך". רבא אמר לו: פתיא אוכמא, בהדי פלוגתא למה לך? ועוד, הא נהוג עלמא כרבי ישמעאל. שוב המנהג מכריע את הנוסח.

The mishnah: three who ate together may not divide, nor four or five; six may divide until ten; ten may not until twenty. Two groups in one house join if some see each other. The Gemara asks what is new and answers with Shmuel: three who sat to eat may not divide even before eating, or even if each eats from his own loaf; or with Rav Huna: three who came from three groups may not divide, and Rav Ḥisda specifies, from three groups of three.

המשנה: שלושה שאכלו כאחת אינם רשאים ליחלק, וכן ארבעה וכן חמישה; שישה נחלקים עד עשרה; ועשרה אינם נחלקים עד עשרים. שתי חבורות שאוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואים אלו את אלו, מצטרפות לזימון. הגמרא שואלת מה החידוש, ומשיבה בשם שמואל: שלושה שישבו לאכול כאחת אינם רשאים ליחלק אפילו לפני שאכלו, או אפילו כשכל אחד אוכל מככרו; או בשם רב הונא: שלושה שבאו משלוש חבורות אינם רשאים ליחלק, ורב חסדא מפרט: משלוש חבורות של שלושה בני אדם.

On the second side Rava adds that this applies only if the original groups did not already include them in their zimmun; if they did, the zimmun has left them. His proof is from a bed that was stolen in half or divided by brothers: it becomes pure, and if reassembled it is susceptible to impurity only from then on, not retroactively. Once divided, the status has departed. A tanna adds that if a waiter serves both groups, he joins them.

בעמוד השני מוסיף רבא שזה רק כשלא הקדימו החבורות הראשונות וזימנו עליהם במקומם; אם זימנו עליהם, פרח זימון מהם. ראייתו היא ממיטה שנגנבה חציה, או שחלקוה אחים או שותפים: טהורה, ואם החזירוה, מקבלת טומאה מכאן ולהבא, ולא למפרע. כיוון שנחלקה, פרח ממנה המעמד. תנא מוסיף: אם יש שמש ביניהם, השמש מצרפם.

The mishnah says one does not bless on wine until water is added, according to Rabbi Eliezer, while the Sages permit it. A baraita explains: for Rabbi Eliezer undiluted wine receives “fruit of the tree,” and one may wash hands with it; once diluted, it receives “fruit of the vine” and one may not. The Sages say it always receives “fruit of the vine” and one may not wash with it. Shmuel’s permission to use bread for all one’s needs follows Rabbi Eliezer’s attitude to food.

המשנה אומרת שאין מברכים על היין עד שיתן לתוכו מים, לדעת רבי אליעזר, וחכמים מתירים. ברייתא מסבירה: לרבי אליעזר, יין שלא נמזג מברכים עליו "בורא פרי העץ" ונוטלים ממנו לידיים; משנתן לתוכו מים, מברכים עליו "בורא פרי הגפן" ואין נוטלים ממנו לידיים. חכמים אומרים שבין כך ובין כך מברכים עליו "בורא פרי הגפן" ואין נוטלים ממנו לידיים. דבריו של שמואל שעושה אדם כל צרכיו בפת הולכים בשיטת רבי אליעזר.

Rabbi Yose son of Rabbi Ḥanina says the Sages agree with Rabbi Eliezer about the cup of blessing, which is not blessed until water is added, since one seeks the choicest fulfillment of the mitzvah. Asked what undiluted wine is good for according to the Sages, Rabbi Zeira answers: it is fit for kurayti, a medicinal preparation. Even undiluted wine has a recognized use, and so it keeps its blessing.

רבי יוסי ברבי חנינא אומר שמודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה, שאין מברכים עליו עד שיתן לתוכו מים, משום שבעינן מצווה מן המובחר. כששואלים למה הוא ראוי לדעת חכמים, משיב רבי זירא: חזי לקורייטי, לתכשיר של רפואה. גם ליין שלא נמזג יש שימוש מוכר, ולכן הוא שומר על ברכתו.

A baraita states four rules for bread: one does not place raw meat on bread, pass a full cup over bread, throw bread, or prop a dish on bread. When Mar Zutra threw a pomegranate to Rav Ashi, Rav Ashi cited a baraita that one does not throw food; two contradictory baraitot are reconciled: food that would be spoiled may not be thrown, food that would not be spoiled may. Later authorities discuss whether bread may be thrown even when it would not be spoiled, and many forbid it.

ברייתא קובעת ארבעה דברים בפת: אין מניחים בשר חי על הפת, אין מעבירים כוס מלא על הפת, אין זורקים את הפת, ואין סומכים את הקערה בפת. כשמר זוטרא זרק רימון לרב אשי, הביא רב אשי ברייתא שאין זורקים את האוכלים; שתי ברייתות סותרות מיושבות: במידי דממאיס אסור, במידי דלא ממאיס מותר. פוסקים מאוחרים דנים אם מותר לזרוק פת גם כשאינה נמאסת, ורבים אוסרים.

A baraita permits running wine through pipes before a groom and bride and throwing roasted grain and nuts before them in summer but not in the rainy season, and never pastries. Rav Yehuda says one who forgot and put food in his mouth without a blessing moves it to one side and blesses. Three baraitot say swallow it, spit it out, or move it aside, and they are reconciled: liquids are swallowed, food that will not become repulsive is spat out, and food that would become repulsive is moved aside.

ברייתא מתירה להמשיך יין בצנורות לפני חתן וכלה ולזרוק לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, ולעולם לא גלוסקאות. רב יהודה אומר ששכח והכניס אוכלים לתוך פיו בלא ברכה, מסלקם לצד אחד ומברך. שלוש ברייתות אומרות בולען, פולטן או מסלקן, והן מיושבות: במשקים בולען, במידי דלא ממאיס פולטן, ובמידי דממאיס מסלקן.