Berakhot 44 — The fruits of Gennesaret and the blessing of three in oneפירות גינוסר וברכה אחת מעין שלוש

A new mishnah: if salted food is brought first with bread, one blesses on the salted food and exempts the bread, which is secondary to it. The rule is: whatever is primary, with something secondary, one blesses on the primary and exempts the secondary. The Gemara asks how bread could ever be secondary, and Rav Aḥa son of Rav Avira in Rav Ashi’s name answers: the mishnah speaks of those who eat the fruit of Gennesaret, so sweet that salted food and bread are eaten only to temper it.

משנה חדשה: הביאו לפניו מליח תחילה ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. הגמרא שואלת היכן מצוי מצב שבו הפת טפלה, ורב אחא בריה דרב עוירא בשם רב אשי משיב: באוכלי פירות גינוסר שנו, פירות מתוקים כל כך שאוכלים מליח ופת רק כדי לאזן את מתיקותם.

Rabbah bar bar Ḥana describes following Rabbi Yoḥanan to eat Gennesaret fruit: when they were a hundred, each brought him ten; when ten, each brought a hundred; each hundred filled a basket of three se’ah, and Rabbi Yoḥanan ate them and swore he had not tasted real food. Rabbi Abahu, Rav Ami and Rav Asi and Reish Lakish are described in similarly vivid terms. The stories explain why a fruit could make bread secondary.

רבה בר בר חנה מתאר כיצד הלכו אחר רבי יוחנן לאכול פירות גינוסר: כשהיו מאה, כל אחד הביא לו עשרה; כשהיו עשרה, כל אחד הביא מאה; וכל מאה מילאו סל של שלוש סאין, ורבי יוחנן אכלם ונשבע שלא טעם מזון. רבי אבהו, רב אמי ורב אסי וריש לקיש מתוארים באופן חי דומה. הסיפורים מסבירים כיצד יכול פרי לעשות את הפת טפלה.

The praise of the Land continues with reports brought from the Land of Israel: Rav Dimi tells of King Yannai’s city on the King’s Mountain that sent out six hundred thousand bowls of salted fish for fig cutters each week; Ravin of a tree yielding forty se’ah of young pigeons monthly; Rabbi Yitzḥak of the town Gufnit, with eighty pairs of priestly brothers married to eighty pairs of priestly sisters. Rav says a meal without salt is no meal, and Rabbi Yoḥanan says a meal without broth is no meal.

שבחה של הארץ נמשך בדיווחים שהובאו מארץ ישראל: רב דימי מספר על עיר של ינאי המלך בהר המלך שהוציאה שישים ריבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מערב שבת לערב שבת; רבין על אילן שהורידו ממנו ארבעים סאה גוזלות בחודש; ורבי יצחק על עיר גופנית, שהיו בה שמונים זוגות אחים כהנים נשואים לשמונים זוגות אחיות כהנות. רב אומר שכל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה, ורבי יוחנן אומר שכל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה.

The next mishnah: over grapes, figs and pomegranates Rabban Gamliel requires the three blessings, and the Sages one blessing summarizing three. Rabbi Akiva says even one who ate a cooked vegetable as his meal blesses three. One who drinks water for thirst says shehakol, while Rabbi Tarfon says “who creates many living things.” Rabban Gamliel bases his view on the verse of the seven species followed by “you shall eat and be satisfied and bless”; the Sages hold that the second “land” interrupts, and Rabban Gamliel uses it to exclude raw grain.

המשנה הבאה: אכל ענבים, תאנים ורימונים, רבן גמליאל אומר שלוש ברכות, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלוש. רבי עקיבא אומר שאפילו אכל שלק והוא מזונו, מברך עליו שלוש ברכות. השותה מים לצמאו מברך "שהכל", ורבי טרפון אומר "בורא נפשות רבות". רבן גמליאל מבסס את שיטתו על פסוק שבעת המינים ואחריו "ואכלת ושבעת וברכת"; חכמים סוברים ש"ארץ" השנייה הפסיקה את העניין, ורבן גמליאל משתמש בה למעט את הכוסס את החיטה.

Rabbi Ḥanina rules that for the five grains one blesses mezonot before and one summarizing blessing after; Rabbi Yehoshua ben Levi says the same for the seven species with “fruit of the tree.” Abaye asks Rav Dimi for the summarizing blessing, and Rav Dimi gives its text: for the tree and its fruit, for the produce of the field and the good land given to the fathers, a plea for mercy on Israel, Jerusalem, the Temple and the altar, and for rebuilding; and for grain, “for the sustenance.” It concludes “for the land and for the sustenance.”

רבי חנינא פוסק שעל כל שהוא מחמשת המינים מברכים בתחילה "מזונות" ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש; רבי יהושע בן לוי אומר כן לשבעת המינים עם "בורא פרי העץ". אביי שואל את רב דימי מהי ברכה אחת מעין שלוש, ורב דימי מוסר את נוסחה: על העץ ועל פרי העץ, על תנובת השדה ועל ארץ חמדה שהנחלת לאבותינו, בקשת רחמים על ישראל, על ירושלים, על המקדש ועל המזבח, ובקשה לבניין; ולחמשת המינים, "על המחיה ועל הכלכלה". והוא חותם "על הארץ ועל המחיה".

How does the blessing over fruit conclude? Rav Ḥisda says “for the land and for its fruits,” Rabbi Yoḥanan says “for the land and for the fruits,” and Rav Amram suggests one is for Babylonia and one for the Land of Israel. Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to the result: “they eat and we bless?” So the attributions are reversed: in Babylonia, “for the fruits”; in the Land of Israel, “for its fruits.” The possessive refers to the land’s own produce.

במה חותמים בברכה על הפירות? רב חסדא אומר "על הארץ ועל פירותיה", ורבי יוחנן אומר "על הארץ ועל הפירות", ורב עמרם מציע שאחד לבבל ואחד לארץ ישראל. רב נחמן בר יצחק מקשה על התוצאה: אינהו אכלי ואנן מברכין? לכן הופכים את הייחוסים: בבבל "על הפירות", ובארץ ישראל "על פירותיה". הכינוי הקנייני מתייחס לתוצרת הארץ עצמה.

On the second side Rav Yitzḥak bar Avdimi rules that eggs and kinds of meat receive shehakol before and borei nefashot after, but not vegetables; Rabbi Yitzḥak extends it even to vegetables but not water; Rav Pappa even to water. Mar Zutra followed the first and Rav Shimi bar Ashi the second, and Rav Ashi said that when he remembers, he does like all of them. The variety of practice is preserved, along with one sage’s effort to satisfy every view.

בעמוד השני רב יצחק בר אבדימי פוסק שעל ביצה ועל מיני בשר מברכים בתחילה "שהכל" ולבסוף "בורא נפשות", אבל לא על ירק; רבי יצחק מרחיב אפילו לירק אבל לא למים; ורב פפא אפילו למים. מר זוטרא נהג כראשון, ורב שימי בר אשי כשני, ורב אשי אמר שבזמן שהוא נזכר הוא עושה ככולם. גיוון המנהגים נשמר, יחד עם מאמצו של חכם אחד לצאת ידי כל השיטות.

A source says some things require a blessing before but not after. For Rav Pappa, who requires an after-blessing even for water, the exception must refer to mitzvot, which are blessed before but not after. For the Westerners, who recite a blessing after removing their tefillin, the exclusion must be fragrances. Later codes rule against reciting a blessing on removing tefillin, but the daf preserves the Western practice as a known custom.

מקור אומר שיש שטעון ברכה לפניו ואינו טעון ברכה לאחריו. לרב פפא, המחייב ברכה אחרונה אפילו על מים, החריג מתייחס למצוות, שמברכים עליהן לפניהן ולא לאחריהן. לבני מערבא, המברכים לאחר שמסלקים את תפיליהם "אשר קדשנו במצוותיו לשמור חוקיו", החריג הוא ריחני. בפסיקה המאוחרת נפסק שאין מברכים בשעת סילוק התפילין, אך הדף משמר את מנהג בני מערבא כמנהג ידוע.

Rabbi Yannai in Rabbi’s name says that whatever is the size of an egg, an egg is better than it. Ravin adds that a lightly cooked egg is better than six measures of fine flour, and Rav Dimi that a lightly cooked egg is better than six roasted and a roasted one better than four boiled. The rule has one exception: meat.

רבי ינאי בשם רבי אומר שכל שהוא כביצה, ביצה טובה ממנו. רבין מוסיף: טבא ביעתא מגולגלתא משיתא קייסי סולתא; ורב דימי: ביצה מגולגלת טובה משש צלויות, וצלויה מארבע מבושלות. לכלל יש חריג אחד: בשר.

Rabbi Akiva spoke of a cooked vegetable that is one’s meal; Rav Ashi says the case is a cabbage stalk. A baraita lists effects: spleen is good for the teeth and bad for the intestines; leeks the reverse; raw vegetables make one pale; small things diminish; what has life restores life; what is near the life restores life; cabbage for food and beets for healing; woe to the house through which turnips pass. The Gemara then qualifies almost every line with a remedy, a limit or a definition.

רבי עקיבא דיבר על שלק שהוא מזונו; רב אשי אומר שמדובר בקלח של כרוב. ברייתא מונה השפעות: טחול יפה לשיניים וקשה לבני מעיים; כרישין להפך; כל ירק חי מוריק; כל קטן מקטין; כל נפש משיב את הנפש; כל קרוב לנפש משיב את הנפש; כרוב למזון ותרדין לרפואה; אוי לו לבית שהלפת עוברת בתוכו. הגמרא מסייגת כמעט כל שורה בתקנה, בגבול או בהגדרה.

Spleen should be chewed and spat out; leeks cooked and swallowed. Raw vegetables cause pallor at the first meal after bloodletting. Rabbi Yitzḥak forbids speaking with one who ate vegetables before the fourth hour because of the smell, and forbids eating raw vegetables before the fourth hour; Mar Zutra refrains, explaining that he follows the second statement. A young kid diminishes only if it is less than a quarter-grown; living things include small fish; what is near the life is the neck, and Rava asked his servant for meat from near the place of blessing.

את הטחול ילעס וישליך; את הכרישין ישלוק ויבלע. ירק חי מוריק בסעודה ראשונה שלאחר הקזה. רבי יצחק אוסר לספר עם מי שאכל ירק קודם ארבע שעות מפני הריח, ואוסר לאכול ירק חי קודם ארבע שעות; מר זוטרא נמנע, ומסביר שהוא סובר כמימרה השנייה. גדי קטן מקטין רק אם אין בו רבעא; "נפש" כולל אפילו גילדני דבי גילי, דגים קטנים; קרוב לנפש הוא העונקא, הצוואר, ורבא ביקש משמשו בשר מן המקום הקרוב לבית הברכה.

Cabbage is not only food but also healing, so the baraita is reread as “cabbage even for food,” in light of a list of six things that cure the sick. The turnip’s woe applies without meat, according to Abaye and Rav, without wine according to Rava and Rabbi Yoḥanan, or without wood according to Shmuel; Rav Pappa’s wife broke its effect with eight bundles of Persian wood. A small salted fish can kill on certain days, but only if not well roasted and if one did not drink beer after it.

הכרוב אינו רק מזון אלא גם רפואה, ולכן הברייתא נקראת מחדש "כרוב אף למזון", לאור רשימה של שישה דברים המרפאים את החולה. האוי שבלפת חל מבלי בשר, לדעת אביי ורב, מבלי יין לדעת רבא ורבי יוחנן, או מבלי עצים לדעת שמואל; אשתו של רב פפא שברה את השפעתה בשמונה אופי פרסייתא. דג קטן מליח פעמים שהוא ממית בימים מסוימים, אבל רק אם לא נצלה היטב ואם לא שתה אחריו שכר.

The daf ends with the mishnah’s last clause: one who drinks water for thirst blesses shehakol. The Gemara asks what “for thirst” excludes, and Rav Idi bar Avin begins to answer: it excludes one who… The answer continues on the next daf. The phrase “for thirst” signals that the blessing depends on the purpose of drinking, not on the mere fact of swallowing water.

הדף מסתיים בסיפא של המשנה: השותה מים לצמאו מברך "שהכל". הגמרא שואלת מה בא "לצמאו" להוציא, ורב אידי בר אבין מתחיל להשיב: לאפוקי למאן... והתשובה נמשכת בדף הבא. המילה "לצמאו" מסמנת שהברכה תלויה בתכלית השתייה, ולא בעצם בליעת המים.