Berakhot 41 — The order of the verse and the order of the blessingסדר הפסוק וסדר הברכה

The daf closes the discussion of novelot with an argument from naming. If novelot are wind-fallen dates, one can understand why one source says simply “novelot,” while the source on demai specifies “novelot of the date palm.” If novelot are dates scorched by heat, both sources should use the same expression. The Gemara leaves this as a difficulty. A small difference in wording is used as evidence for a definition.

הדף סוגר את הדיון בנובלות בטיעון מן הלשון. אם נובלות הן תמרי דזיקא, מובן מדוע מקור אחד אומר "נובלות" סתם, ואילו המשנה בדמאי מפרטת "נובלות תמרה". אם נובלות הן בושלי כמרא, היה ראוי ששני המקורות ישתמשו באותו לשון. הגמרא משאירה זאת בקושיה. הבדל קטן בלשון משמש כראיה להגדרה.

On the mishnah’s dispute about several kinds, Ulla says it concerns foods with the same blessing: Rabbi Yehuda holds the seven species take precedence, the Sages that the beloved food does. Where the blessings differ, all agree one blesses on each. A baraita seems to contradict him: with radish and olive, one blesses on the radish and exempts the olive. The Gemara places it where the radish is primary, and then must explain why Rabbi Yehuda, who knows the rule of primary and secondary, still says one blesses on the olive.

על מחלוקת המשנה במינים הרבה, עולא אומר שהיא עוסקת במאכלים שברכותיהם שוות: רבי יהודה סובר שמין שבעה עדיף, וחכמים סוברים שמין חביב עדיף. כשאין ברכותיהם שוות, הכול מודים שמברך על זה וחוזר ומברך על זה. ברייתא נראית סותרת: היו לפניו צנון וזית, מברך על הצנון ופוטר את הזית. הגמרא מעמידה אותה כשהצנון עיקר, ואז צריכה להסביר מדוע רבי יהודה, המכיר את דין עיקר וטפל, אומר עדיין שמברך על הזית.

The solution is to read the baraita as missing a clause. With radish primary, one blesses on the radish and exempts the olive; where it is not primary, all agree one blesses on each; and for two ordinary kinds with the same blessing, one may choose, while Rabbi Yehuda says the olive, which is of the seven species. The reconstruction keeps the rule of primary and secondary intact and locates the dispute in a different case.

הפתרון הוא לקרוא את הברייתא כחסורי מחסרא. כשהצנון עיקר, מברך על הצנון ופוטר את הזית; כשאין הצנון עיקר, הכול מודים שמברך על זה וחוזר ומברך על זה; ושני מינים בעלמא שברכותיהם שוות, מברך על איזה מהם שירצה, ורבי יהודה אומר שמברך על הזית, שהוא ממין שבעה. השחזור שומר על דין עיקר וטפל בשלמותו וממקם את המחלוקת במקרה אחר.

Rabbi Ami and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa disagree: one agrees with Ulla, while the other says the dispute exists even where the blessings differ. In that case, Rabbi Yirmeya explains, the dispute is about which to bless first. Rav Yosef, or Rabbi Yitzḥak, gives the principle: whatever comes earlier in the verse of the seven species comes earlier in blessing, and “land” marks the counting.

רבי אמי ורבי יצחק נפחא נחלקים: אחד מסכים לעולא, והאחר אומר שהמחלוקת קיימת גם כשאין ברכותיהם שוות. במקרה כזה, מסביר רבי ירמיה, המחלוקת היא להקדים. רב יוסף, ואיתימא רבי יצחק, נותן את הכלל: כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, והמילה "ארץ" משמשת בספירה.

Rabbi Ḥanan disagrees: the whole verse was said for measures. Wheat gives the time of eating a half-loaf in the law of a leprous house; barley, a bone the size of a barley grain that defiles by touch and carrying; the vine, a quarter-log of wine for a nazirite; the fig, a dried fig for carrying out on Shabbat; the pomegranate, the size of holes in household vessels. The verse becomes a table of measures rather than a list of precedence.

רבי חנן חולק: כל הפסוק כולו לשיעורים נאמר. החיטה נותנת את שיעור אכילת פרס בדין בית המנוגע; השעורה, עצם כשעורה המטמא במגע ובמשא; הגפן, רביעית יין לנזיר; התאנה, גרוגרת להוצאת שבת; הרימון, שיעור כלי בעלי בתים, כרימונים. הפסוק נעשה לטבלה של שיעורים ולא לרשימת קדימה.

On the second side the list continues: “a land of olive oil” is read as a land most of whose measures are olive-sized, since not all of them are; honey yields the large date, the measure for eating on Yom Kippur. The Gemara asks whether these measures are really written in the verse and concludes that they are rabbinic, and the verse is only an asmakhta, a supporting hint. A large structure of measures is placed on a scriptural peg without claiming it was derived from it.

בעמוד השני הרשימה נמשכת: "ארץ זית שמן" נקראת ארץ שרוב שיעוריה כזיתים, שהרי לא כל שיעוריה כך; דבש נותן את הכותבת הגסה, שיעור אכילה ביום הכיפורים. הגמרא שואלת אם השיעורים הללו באמת כתובים בפסוק, ומסיקה שהם מדרבנן והפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא. מבנה גדול של שיעורים מוצב על יתד מן הכתוב, בלי לטעון שנלמד ממנו.

Rav Ḥisda and Rav Hamnuna were at a meal, and dates and pomegranates were brought. Rav Hamnuna blessed on the dates first, and Rav Ḥisda asked whether he did not accept the rule that what is earlier in the verse is earlier in blessing. Rav Hamnuna answered that dates are second after the word “land,” while pomegranates are fifth after the first “land.” Rav Ḥisda replied: who will give us iron legs, so that we may follow you and listen. The principle stays, but its counting method is refined.

רב חסדא ורב המנונא ישבו בסעודה, והביאו לפניהם תמרים ורימונים. רב המנונא בירך על התמרים תחילה, ורב חסדא שאל אם אינו סובר שכל המוקדם בפסוק קודם לברכה. רב המנונא השיב: זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ. רב חסדא השיב: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך, מי ייתן לנו רגלי ברזל כדי ללכת אחריך ולשמוע ממך. הכלל נשאר, אך שיטת הספירה שלו מתחדדת.

If figs and grapes are brought during a meal, Rav Huna and Rav Naḥman say they require a blessing before but not after. Rav Sheshet says they require both, since nothing requires a blessing before without one after, except bread eaten as a snack. This disagrees with Rabbi Ḥiyya, who says bread exempts all kinds of food and wine exempts all kinds of drink. Three positions describe the reach of the meal’s blessings differently.

אם הביאו תאנים וענבים בתוך הסעודה, רב הונא ורב נחמן אומרים שטעונים ברכה לפניהם ואינם טעונים ברכה לאחריהם. רב ששת אומר שטעונים בין לפניהם בין לאחריהם, שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואינו טעון ברכה לאחריו, אלא פת הבאה בכסנין בלבד. הדבר חולק על רבי חייא, האומר שפת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקים. שלוש שיטות מתארות באופן שונה את היקף ברכות הסעודה.

Rav Pappa sets the halakha in three categories. Foods that come because of the meal, during the meal, require no blessing before or after. Foods not because of the meal, during the meal, require a blessing before but not after. Foods after the meal require both. Ben Zoma is asked why the first category needs nothing, and answers that the bread exempts them. When asked why bread does not exempt wine, the answer begins: wine is different, and the explanation continues on the next daf.

רב פפא קובע את ההלכה בשלושה סוגים. דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניהם ואינם טעונים לאחריהם. לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. שאלו את בן זומא מדוע הסוג הראשון אינו טעון ברכה, והוא משיב שהפת פוטרתם. כששואלים מדוע אין הפת פוטרת את היין, התשובה מתחילה: יין שאני, וההסבר נמשך בדף הבא.