How does the daf encourage persistent prayer while refusing to make a response something the worshipper can control?
כיצד מעודד הדף התמדה בתפילה בלי להפוך את המענה לדבר הנתון לשליטת המתפלל?
An advocate names the circumstancesהסנגור מצביע על הנסיבות
The daf continues the discussion of bold speech before Heaven. Verses about the potter and the transformation of the heart are read as resources for defending Israel. The school of Rabbi Yannai then reads the gold mentioned in Deuteronomy as part of Moses’ argument after the calf: abundance itself helped create the setting of failure. Several parables explore the force of that claim. They place circumstances within an advocate’s plea rather than within a detached explanation of wrongdoing.
הדף ממשיך בדיבור הנועז כלפי שמים. פסוקים על היוצר ועל שינוי הלב נקראים כמשענת לסנגוריה על ישראל. דבי רבי ינאי דורשים את הזהב שבדברים כחלק מטיעון משה לאחר העגל: השפע סייע ביצירת נסיבות החטא. משלים שונים בוחנים את כוח הטענה. הם מציבים את הנסיבות בתוך בקשת סנגור ולא בתוך הסבר מרוחק למעשה העבירה.
The comparison to an overfed animal or to a son placed in temptation should not be made into a permission to sin. The textual setting is intercession for a people who have already failed. Notice the change of speaker and purpose: Moses seeks mercy, while the verses describing wealth also warn against forgetting HaShem. A careful reading can hold those functions together without eliminating responsibility or making the defence say more than the passage says.
אין להפוך את המשל לבהמה שהאביסו או לבן שהוצב בפני פיתוי להיתר לחטוא. מסגרת הדיון היא בקשת רחמים על ציבור שכבר נכשל. נבחין בדובר ובמטרה: משה מבקש רחמים, ואילו הפסוקים המתארים שובע מזהירים גם מפני שכחת השם. קריאה זהירה יכולה לשמר את שני התפקידים בלי לבטל אחריות ובלי להרחיב את הסנגוריה מעבר לדברי הקטע.
Moses refuses a private futureמשה מסרב לעתיד פרטי
Moses first loses strength when told to descend from his greatness, which had been given for Israel’s sake. The command to leave HaShem alone then becomes, in the Gemara’s reading, an opening for intervention. A parable about a king and his friend explains how an apparently discouraging statement can invite a plea. The narrative turns on Moses’ recognition that his standing is bound to the people, not separable from their fate.
משה נחלש כשנאמר לו לרדת מגדולתו, שניתנה לו בשביל ישראל. לאחר מכן נעשית האמירה להניח להשם, בקריאת הגמרא, פתח להתערבות. משל למלך ולאוהבו מסביר כיצד אמירה הנראית מרחיקה עשויה להזמין בקשה. המפנה תלוי בהכרת משה שמעמדו קשור בציבור ואינו ניתן להפרדה מגורלו. אין זו רק שאלה של יכולת דיבור, אלא של אחריותו למי שנמסרו להנהגתו.
The offer to make a new nation from Moses is met with concern for the ancestors and shame at seeking personal greatness while failing to ask mercy for Israel. Different readings of vayḥal then describe his plea through bodily strain, self-offering, release from a vow and an appeal to mercy. Keep these images as interpretations, with the speakers attached. Their intensity does not require turning every image into a literal description of the divine being.
ההצעה לעשות ממשה גוי חדש נענית בדאגה לאבות ובבושה מפני בקשת גדולה לעצמו במקום רחמים על ישראל. פירושים שונים לויחל מתארים את בקשתו במאמץ גופני, במסירת עצמו, בהתרת נדר ובעוררות רחמים. נשאיר את התמונות כדרשות ונציין את דובריהן. עוצמתן אינה מחייבת להפוך כל דימוי לתיאור מילולי של הישות האלוהית.
Praise, petition and ethical weightשבח, בקשה ומשקל מוסרי
Rabbi Simlai draws a sequence from Moses’ prayer in Deuteronomy: arrange praise before making the request. This is a teaching about the order of address, not a claim that sufficient compliments purchase an answer. Compare it with the earlier bold arguments. The daf can place reverence and protest in the same extended conversation without making their forms identical. Each must still be read in its own scriptural and narrative setting.
רבי שמלאי לומד מתפילת משה בדברים שיש לסדר שבח לפני הבקשה. זהו לימוד על סדר הפנייה, ולא טענה שכמות מספקת של שבחים קונה מענה. נשווה אותו לטיעונים הנועזים שהופיעו קודם. הדף מציב יראה ומחאה בתוך שיחה רחבה אחת בלי לזהות את צורותיהן. כל אחת זקוקה עדיין לקריאה בהקשרה המקראי והסיפורי המסוים.
The second side contains comparisons of prayer with deeds and sacrifices, alongside the statement about a priest who has killed and the lifting of hands. The verses from Isaiah keep ethical conduct within view. Do not extract the praise of prayer as though it made behaviour irrelevant. The sequence itself resists that simplification. In study, distinguish a saying’s emphasis from a comprehensive ranking that its speaker has not supplied.
בעמוד השני מופיעות השוואות בין תפילה למעשים ולקורבנות, ולצדן המימרה על כהן שהרג ועל נשיאת כפיים. פסוקי ישעיהו משאירים את ההתנהגות המוסרית בתוך הדיון. אין להוציא את שבח התפילה מהקשרו כאילו המעשים אינם חשובים. הרצף עצמו מתנגד לפישוט כזה. בלימוד נבחין בין ההדגשה של מימרה לבין דירוג כולל שהדובר לא מסר.
Persistence without calculationהתמדה בלי חשבון המענה
One teaching describes the gates of prayer as closed after the destruction of the Temple while leaving the gates of tears open. Another commends prolonged prayer. An apparent objection associates prolonged prayer accompanied by expectant scrutiny with heartache. The resolution distinguishes length accompanied by that expectation from length without it. The Gemara is not simply counting minutes. It examines the relation between continued asking and the assumption that asking must produce a particular response.
מימרה אחת מתארת ששערי תפילה ננעלו לאחר החורבן אך שערי דמעה לא ננעלו. אחרת משבחת הארכה בתפילה. קושיה קושרת הארכה ועיון בתפילה לכאב לב, והתירוץ מבחין בין הארכה בצירוף אותו עיון לבין הארכה בלעדיו. הגמרא אינה סופרת רק דקות. היא בוחנת את היחס בין המשך הבקשה לבין ההנחה שהבקשה מחייבת תוצאה מסוימת.
A person who prayed without receiving an answer is told to return and pray, through the repeated call to hope in Psalm 27. Prayer joins Torah, good deeds and ordinary worldly effort among things requiring strengthening. Later, the dialogue with Zion distinguishes forgetting the calf from remembering Sinai. These passages sustain hope without providing a schedule for its fulfilment. Our proposed synthesis is that persistence means remaining in relationship, rather than claiming possession of the outcome.
מי שהתפלל ולא נענה נקרא לחזור ולהתפלל מתוך הקריאה החוזרת לקוות במזמור כ״ז. התפילה נמנית עם תורה, מעשים טובים ודרך ארץ כדבר הצריך חיזוק. בהמשך מבחין הדו־שיח עם ציון בין שכחת העגל לבין זכירת סיני. הדברים מקיימים תקווה בלי לתת לה לוח מימוש. כסיכום מוצע, התמדה היא הישארות בקשר ולא בעלות על התוצאה המבוקשת.
The time around prayerהזמן שסביב התפילה
The early pious wait before prayer, pray, and wait afterward. The Gemara itself asks how their Torah and work could survive so much time, and answers by describing their particular piety and blessing. Preserve the exceptional character of that account. It is not presented here as an ordinary timetable assigned to every reader. The surrounding time nevertheless makes preparation and return visible, rather than treating the spoken prayer as an isolated event.
החסידים הראשונים שוהים לפני התפילה, מתפללים ושוהים אחריה. הגמרא עצמה שואלת כיצד תורתם ומלאכתם מתקיימות בזמן כה רב ומשיבה מתוך תיאור חסידותם וברכתם. נשמור על אופיו המיוחד של התיאור. אין הוא מוצג כאן כלוח שעות רגיל המוטל על כל קורא. ובכל זאת, הזמן שסביב התפילה מגלה הכנה ושיבה, ואינו משאיר את אמירת המילים כאירוע מנותק.
The mishnah’s refusal to interrupt for a king is then qualified by a distinction between kings of Israel and other rulers. The Gemara also considers an approaching danger and whether shortening is possible. The closing story, completed on the next daf, gives the issue a dramatic form. Read the explicit qualifications before drawing an inspirational lesson from the story. Prayer’s seriousness does not authorize a general disregard of danger, and the daf’s own distinctions must remain visible.
לאחר מכן מסויג דין המשנה שאין משיבים למלך באמצעות הבחנה בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם. הגמרא דנה גם בסכנה מתקרבת ובאפשרות לקצר. הסיפור החותם, שיסתיים בדף הבא, מעניק לעניין צורה דרמטית. נקרא את ההבחנות המפורשות לפני שנפיק מן הסיפור לקח מעורר השראה. רצינות התפילה אינה מתירה זלזול כללי בסכנה, ויש לשמור על ההבחנות שהדף עצמו מציב.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- How does Moses’ defence name circumstances without becoming a general permission for wrongdoing?כיצד מצביעה סנגוריית משה על הנסיבות בלי להפוך להיתר כללי לעבירה?
- What different aspects of intercession appear in the interpretations of vayḥal?אילו צדדים שונים בבקשת רחמים מופיעים בדרשות ויחל?
- What distinguishes persistent prayer from prolonged prayer accompanied by expectant calculation?מה מבדיל התמדה בתפילה מהארכה המלווה בחשבון של ציפייה למענה?
- Why must the explicit qualifications about danger be read before the closing story?מדוע יש לקרוא את ההבחנות המפורשות בדבר סכנה לפני הסיפור החותם?
The source sheetדף המקורות
דכתיב (מיכה ד, ו) ואשר הרעותי:
אמר רבי חמא ברבי חנינא אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל
חד דכתיב ואשר הרעותי וחד דכתיב (ירמיהו יח, ו) הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל וחד דכתיב (יחזקאל לו, כו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר
רב פפא אמר מהכא (יחזקאל לו, כז) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו
ואמר רבי אלעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר (במדבר יא, ב) ויתפלל משה אל ה' אל תקרי אל ה' אלא על ה'
שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין
דבי רבי ינאי אמרי מהכא (דברים א, א) ודי זהב
מאי ודי זהב אמרי דבי ר' ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל
אמרי דבי ר' ינאי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר
אמר רבי אושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו אמר לה מי גרם ליך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך
אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות מה יעשה אותו הבן שלא יחטא
אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי שנאמר (הושע יג, ו) כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני רב נחמן אמר מהכא (דברים ח, יד) ורם לבבך ושכחת את ה' ורבנן אמרי מהכא (דברים לא, כ) ואכל ושבע ודשן ופנה
ואי בעית אימא מהכא (דברים לב, טו) וישמן ישרון ויבעט אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:
(שמות לב, ז) וידבר ה' אל משה לך רד מאי לך רד אמר רבי אלעזר אמר לו הקדוש ב"ה למשה משה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר וכיון שאמר (דברים ט, יד) הרף ממני ואשמידם אמר משה דבר זה תלוי בי מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים
משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר אמר המלך אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיך אמר דבר זה תלוי בי מיד עמד והצילו:
(שמות לב, י) ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו' אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם:
(שמות לב, י) ואעשה אותך לגוי גדול וגו' אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה
ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים:
(שמות לב, יא) ויחל משה את פני ה' אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו ורבא אמר עד שהפר לו נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם (במדבר ל, ג) לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו
ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם שנאמר (שמות לב, לב) ואם אין מחני נא מספרך
אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים
ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה
ויחל משה את פני ה' תניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו מאי אחילו אמר רבי אלעזר אש של עצמות מאי אש של עצמות אמר אביי אשתא דגרמי
(שמות לב, יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך מאי בך אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים:
(שמות לב, יג) ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי האי אשר אמרתי אשר אמרת מיבעי ליה
אמר רבי אלעזר עד כאן דברי תלמיד מכאן ואילך דברי הרב ורבי שמואל בר נחמני אמר אלו ואלו דברי תלמיד אלא כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם דברים שאמרת לי לך אמור להם לישראל בשמי הלכתי ואמרתי להם בשמך עכשיו מה אני אומר להם:
(במדבר יד, טז) מבלתי יכולת ה' יכול ה' מיבעי ליה
אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל אמר הקב"ה למשה והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים אמר לפניו רבונו של עולם עדיין יש להם לומר למלך אחד יכול לעמוד לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד
אמר ר' יוחנן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה שנאמר (במדבר יד, כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך תני דבי רבי ישמעאל כדבריך עתידים אוה"ע לומר כן
אשרי תלמיד שרבו מודה לו
(במדבר יד, כא) ואולם חי אני אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שאמר לו הקדוש ב"ה למשה משה החייתני בדבריך:
דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל מנלן ממשה דכתיב (דברים ג, כג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך וכתיב בתריה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו':
(סימן מעשי"ם צדק"ה קרב"ן כה"ן תעני"ת מנע"ל ברז"ל):Wikisource Talmud Bavli · CC-BY-SA · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר (דברים ג, כו) אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה:
וא"ר אלעזר גדולה תענית יותר מן הצדקה מאי טעמא זה בגופו וזה בממונו:
וא"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנא' (ישעיהו א, יא) למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם
א"ר יוחנן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' (ישעיהו א, טו) ידיכם דמים מלאו:
וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג, ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא ננעלו שנאמר (תהלים לט, יג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש
רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא משום שנא' (איכה ג, מד) סכותה בענן לך מעבור תפלה:
וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שנא' (יחזקאל ד, ג) ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר:
א"ר חנין א"ר חנינא כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם מנא לן ממשה רבינו שנא' (דברים ט, כו) ואתפלל אל ה' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא
איני והא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המאריך בתפלתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנא' (משלי יג, יב) תוחלת ממושכה מחלה לב מאי תקנתיה יעסוק בתורה שנא' (משלי יג, יב) ועץ חיים תאוה באה ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה לא קשיא הא דמאריך ומעיין בה הא דמאריך ולא מעיין בה
א"ר חמא בר' חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כז, יד) קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה':
ת"ר ארבעה צריכין חזוק ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ
תורה ומעשים טובים מנין שנא' (יהושע א, ז) רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה חזק בתורה ואמץ במעשים טובים
תפלה מנין שנא' קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'
דרך ארץ מנין שנא' (שמואל ב י, יב) חזק ונתחזק בעד עמנו וגו':
(ישעיהו מט, יד) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני היינו עזובה היינו שכוחה אמר ר"ל אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני
אמר לה הקב"ה בתי י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה וכולן לא בראתי אלא בשבילך ואת אמרת עזבתני ושכחתני
(ישעיהו מט, טו) התשכח אשה עולה אמר הקב"ה כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל אמר לה (ישעיהו מט, טו) גם אלה תשכחנה
אמרה לפניו רבש"ע הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני אמר לה (ישעיהו מט, טו) ואנכי לא אשכחך
והיינו דא"ר אלעזר א"ר אושעיא מאי דכתיב גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני:
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת:
מנא הני מילי א"ר יהושע ב"ל אמר קרא (תהלים פד, ה) אשרי יושבי ביתך
ואמר ר' יהושע ב"ל המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנא' (תהלים קמ, יד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך
תניא נמי הכי המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו ושעה אחת אחר תפלתו קודם תפלתו מנין שנא' אשרי יושבי ביתך לאחר תפלתו מנין דכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך
תנו רבנן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין שעה אחת וחוזרין ושוהין שעה אחת וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית
אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת:
אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו:
אמר רב יוסף לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי עכו"ם פוסק
מיתיבי המתפלל וראה אנס בא כנגדו ראה קרון בא כנגדו לא יהא מפסיק אלא מקצר ועולה
לא קשיא הא דאפשר לקצר (יקצר ואם לאו פוסק)
ת"ר מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום המתין לו עד שסיים תפלתו לאחר שסיים תפלתו א"ל ריקא והלא כתוב בתורתכם (דברים ד, ט) רק השמר לך ושמור נפשך וכתיב (דברים ד, טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי
א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים א"ל אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום הייתWikisource Talmud Bavli · CC-BY-SA · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.