How does the daf move from technical questions about the times of prayer to a public crisis of leadership over the status of the evening prayer?
כיצד עובר הדף משאלות טכניות על זמני התפילה אל משבר ציבורי של הנהגה סביב מעמדה של תפילת ערבית?
Until, and including?עד ועד בכלל?
Is Rabbi Yehuda’s “until four hours” inclusive? If exclusive, there would be no time when Musaf and Minḥa coincide, though a baraita discusses which comes first: the Sages say Minḥa, which is more frequent, and Rabbi Yehuda says Musaf, which is passing. The Gemara concludes inclusive, and pelag haMinḥa refers to the end of the first half. Rabbi Yehuda ben Bava testified that the morning offering was once brought at four hours, and Rav Kahana rules like Rabbi Yehuda because the Mishna in Eduyot agrees.
האם "עד ארבע שעות" של רבי יהודה הוא עד ועד בכלל? אם עד ולא עד בכלל, אין זמן שבו מוסף ומנחה באים יחד, אף שברייתא דנה איזו קודמת: חכמים אומרים מנחה, שזו תדירה, ורבי יהודה אומר מוסף, שזו עוברת. הגמרא מסיקה עד ועד בכלל, ופלג המנחה הוא סוף הפלג הראשון. רבי יהודה בן בבא העיד שתמיד של שחר קרב פעם בארבע שעות, ורב כהנא פוסק כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה.
“When the sun grew hot it melted” refers to four hours, when the sun is hot but the shade is cool. This fits both views: for the Sages “morning, morning” divides it in two; for Rabbi Yehuda the extra “morning” moves it an hour earlier.
"וחם השמש ונמס" מתייחס לארבע שעות, שעה שהשמש חם והצל צונן. הדבר מתיישב עם שתי השיטות: לרבנן "בבקר בבקר" מחלק אותו לשני בקרים; לרבי יהודה "בקר" היתר מקדים לו שעה אחת.
Minḥa and early Shabbatמנחה ושבת מוקדמת
For Minḥa, Rav Ḥisda inferred from Rav’s early Shabbat prayer that the halakha follows Rabbi Yehuda, while Rav Huna and the Rabbis did not pray until night. Since no ruling was given, whoever follows one view has acted properly and whoever follows the other has acted properly. Later authorities discuss accepting Shabbat early.
לגבי מנחה, רב חסדא הסיק מתפילת השבת המוקדמת של רב שהלכה כרבי יהודה, ואילו רב הונא ורבנן לא התפללו עד אורתא. השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. פוסקים מאוחרים דנים בקבלת שבת מוקדמת.
Rav once prayed the Shabbat prayer on Friday afternoon while Rabbi Yirmeya bar Abba prayed behind him, and Rav did not interrupt him by passing. Three lessons follow: one may pray Shabbat on Friday, a student may pray behind his teacher, and one may not pass in front of those praying, which applies within four cubits.
רב התפלל פעם של שבת בערב שבת בעוד רבי ירמיה בר אבא מתפלל מאחוריו, ורב לא פסק לתפילתו במעבר. שלושה לקחים נלמדים: מתפלל אדם של שבת בערב שבת, מתפלל תלמיד אחורי רבו, ואסור לעבור כנגד המתפללים, ודווקא תוך ארבע אמות.
Behind one’s teacherאחורי רבו
Yet Rav said one should not pray in front of or behind his teacher, and Rabbi Eliezer lists praying behind one’s teacher, greeting him and disputing his academy as causing the Shekhina to depart. The answer is that Rabbi Yirmeya was a student-colleague. Did Rav accept Shabbat restrictions on Friday? Rebbi prayed early and entered the bath, but only to sweat, before the decree. Abaye permitted Rav Dimi bar Livai to sift baskets, but that was an error; and when clouds made people think it was dark, Rebbi ruled that a congregation’s prayer stands.
ובכל זאת אמר רב שלא יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו, ורבי אליעזר מונה המתפלל אחורי רבו, הנותן שלום לרבו והחולק על ישיבתו כגורמים לשכינה שתסתלק. התשובה היא שרבי ירמיה תלמיד חבר הוה. האם רב פרש ממלאכה בערב שבת? רבי התפלל מוקדם ונכנס למרחץ, אבל רק כדי להזיע, וקודם גזירה. אביי התיר לרב דימי בר ליואי לכברויי סלי, אבל ההוא טעותא הואי; וכשעננים גרמו לאנשים לחשוב שחשכה, פסק רבי שהואיל והתפללו, התפללו, שאני ציבור דלא מטרחינן להו.
Kiddush, Havdala and the pillarקידוש, הבדלה והעמוד
Rav prayed Shabbat on Friday and Rabbi Yoshiya prayed the weekday prayer on Shabbat; Shmuel rules that one says Kiddush or Havdala over a cup in each case. A report that Rabbi Yishmael son of Rabbi Yose prayed Shabbat early beside a pillar was corrected by Ulla: it was beside a palm tree, by Rabbi Elazar son of Rabbi Yose, and it was the weekday prayer on Shabbat.
רב התפלל של שבת בערב שבת, ורבי יאשיה התפלל של מוצאי שבת בשבת; שמואל פוסק שבכל מקרה אומר קידוש או הבדלה על הכוס. מסורת שרבי ישמעאל ברבי יוסי התפלל של שבת בערב שבת בצד עמוד תוקנה על ידי עולא: בצד תמרה הוה, ורבי אלעזר ברבי יוסי הוה, ושל מוצאי שבת בשבת הוה.
Is the evening prayer obligatory?תפילת ערבית רשות או חובה?
“The evening prayer has no fixed time” means it is optional. Rabban Gamliel says it is obligatory, Rabbi Yehoshua optional; Abaye rules obligatory and Rava optional. A student asked Rabbi Yehoshua, who said optional, and Rabban Gamliel, who said obligatory; Rabban Gamliel waited for the scholars to assemble and asked publicly whether anyone disagreed. Rabbi Yehoshua said no, and Rabban Gamliel said, “Yehoshua, stand on your feet and let them testify against you.”
"תפלת הערב אין לה קבע" פירושו שהיא רשות. רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע אומר רשות; אביי פוסק כדברי האומר חובה, ורבא כדברי האומר רשות. תלמיד אחד שאל את רבי יהושע, שאמר רשות, ואת רבן גמליאל, שאמר חובה; רבן גמליאל המתין עד שייכנסו בעלי תריסין, ושאל בפומבי אם יש חולק. רבי יהושע אמר לאו, ורבן גמליאל אמר: "יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך."
Rabbi Yehoshua stood and said, “if I were alive and he dead, the living could contradict the dead; but both are alive, so how can the living deny the living?” Rabban Gamliel continued teaching while Rabbi Yehoshua stood, until the people murmured and told the interpreter to stop. They said: he has troubled him on Rosh Hashana, in Bekhorot and now; let us remove him. Rabbi Yehoshua was a party to the affair, and Rabbi Akiva lacked ancestral merit, so they chose Rabbi Elazar ben Azarya, wise, wealthy and tenth generation from Ezra; he went to consult his wife, and the story continues on the next daf.
רבי יהושע עמד ואמר: "אלמלא אני חי והוא מת, יכול החי להכחיש את המת; ועכשיו שאני חי והוא חי, היאך יכול החי להכחיש את החי?" רבן גמליאל המשיך לדרוש ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן "עמוד", ועמד. אמרו: עד כמה נצעריה? בראש השנה, בבכורות, והכא נמי; תא ונעבריה. רבי יהושע בעל מעשה הוא, ורבי עקיבא אין לו זכות אבות, ולכן בחרו ברבי אלעזר בן עזריה, שהוא חכם, עשיר ועשירי לעזרא; הוא הלך להימלך באשתו, והסיפור נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does “whoever follows one view has acted properly” teach about halakhic pluralism?מה מלמד "דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד" על ריבוי דעות בהלכה?
- Why is a student-colleague allowed what an ordinary student is not?מדוע מותר לתלמיד חבר מה שאסור לתלמיד רגיל?
- Why did Rabban Gamliel insist on a public ruling about the evening prayer?מדוע עמד רבן גמליאל על הכרעה פומבית בעניין תפילת ערבית?
- What qualities did the Sages seek in a new leader, and why?אילו תכונות חיפשו החכמים במנהיג חדש, ומדוע?
The source sheetדף המקורות
הַיְינוּ רַבָּנַן!
אֶלָּא מַאי, עַד וְלֹא עַד בַּכְּלָל? אֵימָא סֵיפָא: וְשֶׁל מוּסָפִין כׇּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת. וְתַנְיָא: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת, אַחַת שֶׁל מוּסָף וְאַחַת שֶׁל מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מוּסָף, שֶׁזּוֹ תְּדִירָה, וְזוֹ אֵינָהּ תְּדִירָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָף וְאַחַר כָּךְ שֶׁל מִנְחָה, שֶׁזּוֹ עוֹבֶרֶת, וְזוֹ אֵינָהּ עוֹבֶרֶת.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ״עַד וְעַד בַּכְּלָל״, הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ ״עַד וְלֹא עַד בַּכְּלָל״, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי? כֵּיוָן דְּאָתְיָא לַהּ שֶׁל מִנְחָה, אָזְלָא לַהּ שֶׁל מוּסָפִין!
אֶלָּא מַאי, ״עַד וְעַד בַּכְּלָל״? קַשְׁיָא רֵישָׁא, מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יְהוּדָה לְרַבָּנַן?! — מִי סָבְרַתְּ דְּהַאי ״פְּלַג מִנְחָה״ פְּלַג אַחֲרוֹנָה קָאָמַר? פְּלַג רִאשׁוֹנָה קָאָמַר, וְהָכִי קָאָמַר: אֵימַת נָפֵיק פְּלַג רִאשׁוֹנָה וְעָיֵיל פְּלַג אַחֲרוֹנָה — מִכִּי נָפְקִי אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת חָסֵר רְבִיעַ.
אָמַר רַב נַחְמָן: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא הֵעִיד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים: שֶׁמְמָאֲנִין אֶת הַקְּטַנָּה, וְשֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְעַל תַּרְנְגוֹל שֶׁנִּסְקַל בִּירוּשָׁלַיִם עַל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וְעַל יַיִן בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
שְׁמַע מִינַּהּ ״עַד וְעַד בַּכְּלָל״. שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רַב כָּהֲנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּווֹתֵיהּ.
וְעַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר שֶׁקָּרֵב בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, מַאן תְּנָא לְהָא דִּתְנַן: ״וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס״, בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
אַתָּה אוֹמֵר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת?! כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״כְּחֹם הַיּוֹם״, הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס״ — בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. מַנִּי? לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא רַבָּנַן. אִי רַבִּי יְהוּדָה עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת נָמֵי צַפְרָא הוּא! אִי רַבָּנַן — עַד חֲצוֹת נָמֵי צַפְרָא הוּא.
אִי בָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה, אִי בָּעֵית אֵימָא רַבָּנַן: אִי בָּעֵית אֵימָא רַבָּנַן: אָמַר קְרָא ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר״ — חַלְּקֵהוּ לִשְׁנֵי בְּקָרִים. וְאִי בָּעֵית אֵימָא רַבִּי יְהוּדָה: הַאי בֹּקֶר יַתִּירָא — לְהַקְדִּים לוֹ שָׁעָה אַחַת. דְּכוּלָּא עָלְמָא מִיהָא ״וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס״ בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אָמַר קְרָא ״וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס״ — אֵיזוֹ הִיא שָׁעָה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חַם וְהַצֵּל צוֹנֵן — הֱוֵי אוֹמֵר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת.
תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב יִצְחָק: הָתָם אָמַר רַב כָּהֲנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּווֹתֵיהּ, הָכָא מַאי? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אָמַר רַב חִסְדָּא: נֶחְזֵי אֲנַן, מִדְּרַב מְצַלֵּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שְׁמַע מִינַּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה.
אַדְּרַבָּה מִדְּרַב הוּנָא וְרַבָּנַן לָא הֲווֹ מְצַלּוּ עַד אוּרְתָּא, שְׁמַע מִינַּהּ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, דַּעֲבַד כְּמָר — עֲבַד, וְדַעֲבַד כְּמָר — עֲבַד.
רַב אִיקְּלַע לְבֵי גְּנִיבָא וְצַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וַהֲוָה מְצַלֵּי רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לַאֲחוֹרֵי דְרַב, וְסַיֵּים רַב וְלָא פַּסְקֵיהּ לִצְלוֹתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּשְׁמַע מִינַּהּ מִתְפַּלֵּל תַּלְמִיד אֲחוֹרֵי רַבּוֹ. וּשְׁמַע מִינַּהּ אָסוּר לַעֲבוֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְּלִין.
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לַעֲבוֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְּלִין. אִינִי?! וְהָא רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי חָלְפִי. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי — חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת הוּא דְּחָלְפִי.
וְרַבִּי יִרְמְיָה הֵיכִי עָבֵיד הָכִי?! וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם אַל יִתְפַּלֵּל אָדָםWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לֹא כְּנֶגֶד רַבּוֹ, וְלֹא אֲחוֹרֵי רַבּוֹ.
וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי רַבּוֹ, וְהַנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, וְהַמַּחֲזִיר שָׁלוֹם לְרַבּוֹ, וְהַחוֹלֵק עַל יְשִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ — גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל!
שָׁאנֵי רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא דְּתַלְמִיד חָבֵר הֲוָה. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא לְרַב: מִי בְּדַלְתְּ? אָמַר לֵיהּ: אִין, בְּדֵילְנָא, וְלָא אֲמַר ״מִי בְּדֵיל מָר״?
וּמִי בְּדֵיל? וְהָאָמַר רַבִּי אָבִין: פַּעַם אַחַת הִתְפַּלֵּל רַבִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְנִכְנַס לַמֶּרְחָץ, וְיָצָא וְשָׁנָה לַן פִּרְקִין, וַעֲדַיִין לֹא חָשְׁכָה! אָמַר רָבָא: הָהוּא דְּנִכְנַס לְהַזִּיעַ, וְקוֹדֶם גְּזֵירָה הֲוָה.
אִינִי, וְהָא אַבָּיֵי שְׁרָא לֵיהּ לְרַב דִּימִי בַּר לֵיוַאי לְכַבְרוֹיֵי סַלֵּי!
הַהוּא טָעוּתָא הֲוַאי.
וְטָעוּתָא מִי הָדְרָא? וְהָא אָמַר אֲבִידָן: פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים, כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר חֲשֵׁכָה הוּא, נִכְנְסוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִתְפַּלְּלוּ שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת. וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה,
וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי. וְאָמַר: הוֹאִיל וְהִתְפַּלְּלוּ — הִתְפַּלְּלוּ! שָׁאנֵי צִבּוּר, דְּלָא מַטְרְחִינַן לְהוּ.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: רַב צַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַבִּי יֹאשִׁיָּה מְצַלֵּי שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת. רַב צַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת: אוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.
רַבִּי יֹאשִׁיָּה מְצַלֵּי שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת: אוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת וְאוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר רַב: בְּצַד עַמּוּד זֶה הִתְפַּלֵּל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת
כִּי אֲתָא עוּלָּא אָמַר: בְּצַד תְּמָרָה הֲוָה, וְלֹא בְּצַד עַמּוּד הֲוָה. וְלֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי הֲוָה, אֶלָּא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי הֲוָה, וְלֹא שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת הֲוָה, אֶלָּא שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת הֲוָה.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. מַאי אֵין לָהּ קֶבַע? אִילֵּימָא דְּאִי בָּעֵי מְצַלֵּי כּוּלֵּיהּ לֵילְיָא, לִיתְנֵי ״תְּפִלַּת הָעֶרֶב כׇּל הַלַּיְלָה״! אֶלָּא מַאי אֵין לָהּ קֶבַע —
כְּמַאן דְּאָמַר, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: תְּפִלַּת עַרְבִית: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חוֹבָה, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר רְשׁוּת. אָמַר אַבָּיֵי: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר חוֹבָה. וְרָבָא אָמַר: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר רְשׁוּת.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לֵיהּ: רְשׁוּת.
בָּא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: חוֹבָה. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת?! אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
כְּשֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲלֵי תְּרִיסִין, עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאַל: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: חוֹבָה. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁחוֹלֵק בְּדָבָר זֶה? אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי רְשׁוּת!
אָמַר לֵיהּ: יְהוֹשֻׁעַ, עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ. עָמַד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת — יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַמֵּת. וְעַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי — הֵיאַךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי?
הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִנְּנוּ כׇּל הָעָם וְאָמְרוּ לְחוּצְפִּית הַתּוּרְגְּמָן: עֲמוֹד! וְעָמַד.
אָמְרִי: עַד כַּמָּה נְצַעֲרֵיהּ וְנֵיזִיל, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אֶשְׁתָּקַד צַעֲרֵיהּ. בִּבְכוֹרוֹת בְּמַעֲשֵׂה דְרַבִּי צָדוֹק צַעֲרֵיהּ. הָכָא נָמֵי צַעֲרֵיהּ, תָּא וְנַעְבְּרֵיהּ!
מַאן נוֹקֵים לֵיהּ? נוֹקְמֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — בַּעַל מַעֲשֶׂה הוּא. נוֹקְמֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא — דִּילְמָא עָנֵישׁ לֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת.
אֶלָּא נוֹקְמֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא חָכָם, וְהוּא עָשִׁיר, וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא. הוּא חָכָם — דְּאִי מַקְשֵׁי לֵיהּ, מְפָרֵק לֵיהּ. וְהוּא עָשִׁיר — דְּאִי אִית לֵיהּ לְפַלּוֹחֵי לְבֵי קֵיסָר, אַף הוּא אָזֵל וּפָלַח. וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא — דְּאִית לֵיהּ זְכוּת אָבוֹת, וְלָא מָצֵי עָנֵישׁ לֵיהּ. אֲתוֹ וַאֲמַרוּ לֵיהּ: נִיחָא לֵיהּ לְמָר דְּלֶיהְוֵי רֵישׁ מְתִיבְתָּא? אֲמַר לְהוּ: אֵיזִיל וְאִימְּלִיךְ בְּאִינָשֵׁי בֵּיתִי. אֲזַל וְאִמְּלִיךְ בִּדְבֵיתְהוּ. אֲמַרָה לֵיהּ:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.