How does the daf balance personal stringency against communal halakha, and what is the framework of blessings that surround Shema and Torah study?
כיצד מאזן הדף בין חומרה אישית לבין הלכה מחייבת, ומהי מסגרת הברכות העוטפת את קריאת שמע ואת לימוד התורה?
Why Beit Shammai do not read like Beit Hillelמדוע אין בית שמאי קוראים כבית הלל
Beit Shammai argue that had the Torah meant times, it would say “in the morning and in the evening”; “when you lie down and when you rise” means actually lying and standing. They use “when you walk on the way” to exempt one engaged in a mitzva and a groom: from here they said one who marries a virgin is exempt, but one who marries a widow is obligated. Rav Pappa explains: as the way is optional, so every exemption applies only to an optional journey.
בית שמאי טוענים שאילו התכוונה התורה לזמנים, הייתה אומרת "בבוקר ובערב"; "בשכבך ובקומך" פירושו בשעת שכיבה ממש ובשעת קימה ממש. את "ובלכתך בדרך" הם מייחדים לפטור העוסק במצוה וחתן: מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור, ואת האלמנה חייב. רב פפא מסביר: מה דרך רשות, אף כל רשות.
Why not exempt one who marries a widow? A groom of a virgin is preoccupied, one who marries a widow is not. Yet a person whose ship sank is preoccupied and obligated, as a mourner is obligated in all mitzvot except tefillin; the answer distinguishes between preoccupation with a mitzva and preoccupation with private matters. Beit Hillel learn from the verse incidentally that one reads even on the way.
מדוע לא לפטור את הכונס אלמנה? הכונס בתולה טרוד, והכונס אלמנה אינו טרוד. והרי מי שטבעה ספינתו בים טרוד וחייב, כשם שאבל חייב בכל המצוות חוץ מן התפילין; התשובה מבחינה בין טרדא דמצוה לטרדא דרשות. בית הלל לומדים מן הפסוק ממילא שאפילו בדרך קורא.
Rabbi Yishmael and Rabbi Elazar ben Azaryaרבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה
A baraita says that according to Beit Hillel one may read standing, sitting, reclining, walking or working. Rabbi Yishmael was reclining and Rabbi Elazar ben Azarya upright; at the time of Shema Rabbi Elazar reclined and Rabbi Yishmael sat up. Rabbi Elazar compared it to one told his beard is overgrown who answers, “let it be against the destroyers”: when I am upright you recline, and now that I recline you sit up.
ברייתא אומרת שלבית הלל עומדין וקורין, יושבין וקורין, מטין וקורין, הולכין בדרך וקורין ועושין במלאכתן וקורין. רבי ישמעאל היה מוטה ורבי אלעזר בן עזריה זקוף; בזמן קריאת שמע הטה רבי אלעזר וזקף רבי ישמעאל. רבי אלעזר המשיל זאת לאחד שאומרים לו זקנך מגודל, והוא עונה "יהיה כנגד המשחיתים": כל זמן שאני זקוף אתה מוטה, ועכשיו כשאני הטיתי אתה זקפת.
Rabbi Yishmael answered that he acted like Beit Hillel and Rabbi Elazar like Beit Shammai, and moreover the students might see and fix the halakha for generations. The Gemara explains: Beit Hillel permit reclining for one who was already reclining, but a deliberate change of posture would look like following Beit Shammai.
רבי ישמעאל השיב שהוא עשה כדברי בית הלל, ורבי אלעזר עשה כדברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות. הגמרא מסבירה: בית הלל מתירים להטות למי שהיה מוטה מעיקרא, אבל שינוי מכוון של תנוחה ייראה כהליכה כבית שמאי.
Acting like Beit Shammaiהעושה כדברי בית שמאי
Rav Yeḥezkel taught that one who acts like Beit Shammai or Beit Hillel has acted validly. Rav Yosef says one who acts like Beit Shammai has done nothing, as in the sukka case where Beit Shammai told Rabbi Yoḥanan ben HaḤoranit that if he always sat with his table inside the house, he never fulfilled the mitzva. Rav Naḥman bar Yitzḥak says he is liable to death, from Rabbi Tarfon’s story. Later authorities discuss whether one who read Shema according to Beit Shammai has fulfilled his obligation.
רב יחזקאל שנה: עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה. רב יוסף אומר שעשה כדברי בית שמאי לא עשה ולא כלום, כמו במקרה הסוכה שבו אמרו בית שמאי לרבי יוחנן בן החורנית שאם כך היה נוהג, לא קיים מצות סוכה מימיו. רב נחמן בר יצחק אומר שעשה כדברי בית שמאי חייב מיתה, מסיפורו של רבי טרפון. פוסקים מאוחרים דנים אם מי שקרא קריאת שמע כבית שמאי יצא ידי חובתו.
The blessings of Shemaברכות קריאת שמע
The Mishna says that in the morning one says two blessings before Shema and one after, and in the evening two before and two after, one long and one short; where the Sages said to lengthen one may not shorten, and where to seal one may not omit the seal. The first morning blessing is “Creator of light and Creator of darkness,” from Isaiah; it is not changed to “brightness,” though “Creator of evil” is softened to “all things.” Rava explains: to mention the quality of day at night and of night by day, and Abaye cites “rolling away light before darkness.”
המשנה אומרת שבשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתיים לפניה ושתיים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה; מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, ומקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום. הברכה הראשונה בבוקר היא "יוצר אור ובורא חשך", מישעיהו; אין משנים אותה ל"נוגה", אף ש"בורא רע" מתוקן ל"בורא את הכל". רבא מסביר: כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, ואביי מביא "גולל אור מפני חשך".
The second is “great love,” as Shmuel says and Rabbi Elazar taught his son; the Rabbis say “eternal love,” from “I loved you with an eternal love.” Shmuel says one who rose early to study before Shema must bless, but after Shema he is exempt, since “great love” covers it.
השנייה היא "אהבה רבה", כפי שאומר שמואל וכפי שהורה רבי אלעזר לבנו; ורבנן אומרים "אהבת עולם", מן "ואהבת עולם אהבתיך". שמואל אומר שהשכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, ומשקרא קריאת שמע אינו צריך, שכבר נפטר ב"אהבה רבה".
The blessings over Torah studyברכות התורה
Rav Huna requires a blessing for Scripture but not midrash; Rabbi Elazar for Scripture and midrash but not Mishna; Rabbi Yoḥanan also for Mishna but not Talmud; Rava also for Talmud, as Rav washed his hands and blessed before teaching. Shmuel’s blessing is “to engage in words of Torah”; Rabbi Yoḥanan adds “make the words of Your Torah sweet in our mouths,” and Rav Hamnuna “who chose us from all the nations and gave us His Torah,” the finest of blessings; therefore one says them all. Later authorities discuss the meaning of “who chose us.”
רב הונא מחייב ברכה למקרא ולא למדרש; רבי אלעזר למקרא ולמדרש ולא למשנה; רבי יוחנן אף למשנה ולא לתלמוד; ורבא אף לתלמוד, שהרי רב היה נוטל ידיו ומברך לפני שלימד. ברכתו של שמואל היא "לעסוק בדברי תורה"; רבי יוחנן מוסיף "והערב נא ה׳ אלהינו את דברי תורתך בפינו", ורב המנונא "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", מעולה שבברכות; הלכך לימרינהו לכולהו. פוסקים מאוחרים דנים במשמעות "אשר בחר בנו".
The priests’ blessing in the Templeברכת הכהנים במקדש
The Mishna in Tamid relates that the appointed officer told the priests to say one blessing, then they read the Ten Commandments and the three passages of Shema, and blessed the people with three blessings. Shmuel identifies the one blessing as “great love.” Reish Lakish is reported to say “Creator of light,” but Rav Yitzḥak bar Yosef says this was only an inference from the principle that blessings do not prevent each other, continued on the next daf.
המשנה בתמיד מספרת שהממונה אמר לכהנים לברך ברכה אחת, ואחר כך קראו עשרת הדברות ושלוש פרשיות שמע, ובירכו את העם שלוש ברכות. שמואל מזהה את הברכה האחת כ"אהבה רבה". על ריש לקיש מוסרים שאמר "יוצר אור", אבל רב יצחק בר יוסף אומר שהדבר נאמר רק מכללא, מן הכלל שברכות אין מעכבות זו את זו, והדיון נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the difference between preoccupation with a mitzva and preoccupation with private matters?מה ההבדל בין טרדא דמצוה לבין טרדא דרשות?
- Why was Rabbi Yishmael concerned about what the students might see?מדוע חשש רבי ישמעאל ממה שיראו התלמידים?
- How do the three views about one who acts like Beit Shammai relate to each other?כיצד מתייחסות זו לזו שלוש השיטות על העושה כדברי בית שמאי?
- Why does the Gemara conclude that all three versions of the Torah blessing should be said?מדוע מסיקה הגמרא שיש לומר את שלושת נוסחי ברכת התורה?
The source sheetדף המקורות
גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל — קָא מְפָרְשִׁי טַעְמַיְיהוּ וְטַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי, אֶלָּא בֵּית שַׁמַּאי — מַאי טַעְמָא לָא אָמְרִי כְּבֵית הִלֵּל?
אָמְרִי לָךְ בֵּית שַׁמַּאי: אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב״, מַאי ״בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״? בִּשְׁעַת שְׁכִיבָה — שְׁכִיבָה מַמָּשׁ, וּבִשְׁעַת קִימָה — קִימָה מַמָּשׁ.
וּבֵית שַׁמַּאי: הַאי ״וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ״, מַאי עֲבִיד לְהוּ?
הָהוּא מִבְּעֵי לְהוּ, לְכִדְתַנְיָא: ״בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ״ — פְּרָט לְעוֹסֵק בְּמִצְוָה, ״וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ״ — פְּרָט לְחָתָן. מִכָּאן, אָמְרוּ: הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה — פָּטוּר, וְאֶת הָאַלְמָנָה — חַיָּיב.
מַאי מַשְׁמַע?
אָמַר רַב פָּפָּא: כִּי דֶרֶךְ. מָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת, אַף כֹּל רְשׁוּת.
מִי לָא עָסְקִינַן דְּקָא אָזֵיל לִדְבַר מִצְוָה, וַאֲפִילּוּ הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא: לִקְרֵי. אִם כֵּן לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״בְּשֶׁבֶת וּבְלֶכֶת״ מַאי ״בְּשִׁבְתְּךָ וּבְלֶכְתְּךָ״? — בְּשֶׁבֶת דִּידָךְ וּבְלֶכֶת דִּידָךְ הוּא דְּמִחַיְּיבַתְּ, הָא דְּמִצְוָה פְּטִירַתְּ.
אִי הָכִי אֲפִילּוּ כּוֹנֵס אֶת הָאַלְמָנָה נָמֵי?
הַאי טְרִיד, וְהַאי לָא טְרִיד.
אִי מִשּׁוּם טִרְדָּא, אֲפִילּוּ טָבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם נָמֵי! וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי, אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב: אָבֵל חַיָּיב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, חוּץ מִן הַתְּפִילִּין, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶם ״פְּאֵר״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ״?!
הָתָם טְרִיד טִרְדָּא דְמִצְוָה, הָכָא טְרִיד טִרְדָּא דִרְשׁוּת.
וּבֵית שַׁמַּאי?
הָהוּא מִבְּעֵי לְהוּ — פְּרָט לִשְׁלוּחֵי מִצְוָה.
וּבֵית הִלֵּל אָמְרִי: מִמֵּילָא שְׁמַע מִינַּהּ דַּאֲפִילּוּ בַדֶּרֶךְ נָמֵי קָרֵי.
תָּנוּ רַבָּנַן, בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: עוֹמְדִין וְקוֹרִין, יוֹשְׁבִין וְקוֹרִין, וּמַטִּין וְקוֹרִין, הוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ וְקוֹרִין, עוֹשִׂין בִּמְלַאכְתָּן וְקוֹרִין. וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מוּטֶּה, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה זָקוּף. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, הִטָּה רַבִּי אֶלְעָזָר וְזָקַף רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: יִשְׁמָעֵאל אָחִי, אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁאוֹמְרִים לוֹ זְקָנְךָ מְגוּדָּל! אָמַר לָהֶם: יִהְיֶה כְּנֶגֶד הַמַּשְׁחִיתִים. אַף כָּךְ אַתָּה, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי זָקוּף — אַתָּה מוּטֶּה, עַכְשָׁיו כְּשֶׁאֲנִי הִטֵּתִי אַתָּה זָקַפְתָּ.
אָמַר לוֹ: אֲנִי עָשִׂיתִי כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל, וְאַתָּה עָשִׂיתָ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת.
מַאי ״וְלֹא עוֹד״?
וְכִי תֵּימָא: בֵּית הִלֵּל נָמֵי אִית לְהוּ מַטִּין, הָנֵי מִילֵּי דְּמַטֵּה וַאֲתָא מֵעִיקָּרָא. אֲבָל הָכָא, כֵּיוָן דְּעַד הַשְׁתָּא הֲוֵית זָקוּף וְהַשְׁתָּא מוּטֶּה, אָמְרִי: שְׁמַע מִינַּהּ כְּבֵית שַׁמַּאי סְבִירָא לְהוּ, שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת.
תָּנֵי רַב יְחֶזְקֵאל: עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי — עָשָׂה, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל — עָשָׂה.
רַב יוֹסֵף אָמַר: עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מַעֲשֶׂה שֶׁהָלְכוּ זִקְנֵי בֵּית שַׁמַּאי וְזִקְנֵי בֵּית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרָנִית, מְצָאוּהוּ שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשֻׁלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ כְּלוּם.
אָמְרוּ לָהֶם: וּמִשָּׁם רְאָיָה?! אַף הֵם אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן הָיִיתָ נוֹהֵג לֹא קִייַּמְתָּ מִצְוַת סוּכָּה מִיָּמֶיךָ.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: עָשָׂה כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי — חַיָּיב מִיתָה. דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָּא בַּדֶּרֶךְ וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְסִכַּנְתִּי בְּעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים, אָמְרוּ לוֹ: כְּדַאי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
מַתְנִי׳ בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. וּבָעֶרֶב מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אַחַת אֲרוּכָּה וְאַחַת קְצָרָה.
מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, לְקַצֵּר — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתּוֹם — אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם, שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם — אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתּוֹם.
גְּמָ׳ מַאי מְבָרֵךְ?
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
״יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ״.
לֵימָא: ״יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא נוֹגַהּ״!
כְּדִכְתִיב קָאָמְרִינַן.
אֶלָּא מֵעַתָּה ״עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע״, מִי קָא אָמְרִינַן כְּדִכְתִיב?! אֶלָּא כְּתִיב ״רַע״ וְקָרֵינַן ״הַכֹּל״ לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא, הָכָא נָמֵי לֵימָא ״נוֹגַהּ״, לִישָּׁנָא מְעַלְּיָא!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּדֵי לְהַזְכִּיר מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה וּמִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם.
בִּשְׁלָמָא מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם כִּדְאָמְרִינַן: ״יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ״, אֶלָּא מִדַּת יוֹם בַּלַּיְלָה, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?
אָמַר אַבָּיֵי: ״גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר״.
וְאִידָּךְ מַאי הִיא? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ״אַהֲבָה רַבָּה״. וְכֵן אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי פְּדָת בְּרֵיהּ, ״אַהֲבָה רַבָּה״.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֵין אוֹמְרִים ״אַהֲבַת עוֹלָם״, אֶלָּא ״אַהֲבָה רַבָּה״. וְרַבָּנַן אָמְרִי אַהֲבַת עוֹלָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד״.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הִשְׁכִּים לִשְׁנוֹת, עַד שֶׁלֹּא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע — צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מִשֶּׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, שֶׁכְּבָר נִפְטַר בְּ״אַהֲבָה רַבָּה״.
אָמַר רַב הוּנָא: לַמִּקְרָא צָרִיךְ לְבָרֵךְ, וְלַמִּדְרָשׁ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: לַמִּקְרָא וְלַמִּדְרָשׁ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, לַמִּשְׁנָה — אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף לַמִּשְׁנָה נָמֵי צָרִיךְ לְבָרֵךְ [אֲבָל לַתַּלְמוּד, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ].
וְרָבָא אָמַר: אַף לַתַּלְמוּד צָרִיךְ (לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ) [לְבָרֵךְ].
דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי: זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב לְתַנּוֹיֵי פִּרְקִין בְּ״סִפְרָא דְבֵי רַב״, הֲוָה מַקְדֵּים וְקָא מָשֵׁי יְדֵיהּ, וּבָרֵיךְ, וּמַתְנֵי לַן פִּרְקִין.
מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה״.
וְרַבִּי יוֹחָנָן מְסַיֵּים בַּהּ הָכִי ״הַעֲרֵב נָא ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְעוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.
וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר: ״אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכׇּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ נוֹתֵן הַתּוֹרָה״. אָמַר רַב הַמְנוּנָא: זוֹ הִיא מְעוּלָּה שֶׁבַּבְּרָכוֹת.
הִלְכָּךְ לֵימְרִינְהוּ לְכוּלְּהוּ.
תְּנַן הָתָם: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: ״בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת!״. וְהֵם בֵּרְכוּ. וְקָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, ״שְׁמַע״, ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״, ״וַיֹּאמֶר״. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, ״אֱמֶת וְיַצִּיב״, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.
מַאי ״בְּרָכָה אַחַת״? כִּי הָא דְּרַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר אַבָּא אִקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא, בְּעוֹ מִנַּיְיהוּ: מַאי ״בְּרָכָה אַחַת״? לָא הֲוָה בִּידַיְיהוּ. וַאֲתוֹ שַׁיְילוּהוּ לְרַב מַתְנָה לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אֲתוֹ שַׁיְילוּהוּ לְרַב יְהוּדָה. אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל, ״אַהֲבָה רַבָּה״.
וְאָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אַמֵּי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: ״יוֹצֵר אוֹר״. כִּי אֲתָא רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר, הָא דְּרַבִּי זְרִיקָא לָאו בְּפֵירוּשׁ אִתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִתְּמַר. דְּאָמַר רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַבִּי אַמֵּי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: זֹאת אוֹמֶרֶת בְּרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא ״יוֹצֵר אוֹר״ הֲווֹ אָמְרִי, הַיְינוּ דִּבְרָכוֹת אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, דְּלָא קָא אָמְרִי ״אַהֲבָה רַבָּה״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.