How does the Mishna handle doubt about which of several donkeys is the firstborn, and is an unredeemed firstborn donkey forbidden for benefit?
כיצד מטפלת המשנה בספק איזה מן החמורים הוא הבכור, והאם פטר חמור שלא נפדה אסור בהנאה?
The end of the eldersסוף הזקנים
At the place of the deep waters he filled a jug with their water. Before the emperor the elders seemed humbled; when he scattered earth from their land on them, they became defiant, and the emperor gave them to him. He told them to fill a vessel with the water he had brought; as they poured, it swallowed it, until their shoulders gave out and they perished.
כשהגיעו לבי בליעי מילא כוזא דמיא משם. לפני הקיסר נראו הזקנים כנכנעים; כששפך עליהם מעפר ארצם, הקשו פניהם כלפי המלך, והקיסר מסר אותם בידו. הוא אמר להם למלא כלי במים שהביא; כל מה ששפכו נבלע, עד ששמטו כתפיהם ובלו.
The Mishna: donkey twinsהמשנה: תאומי חמורים
A donkey that had not given birth bore two males: one lamb to the kohen. A male and female: he sets aside one lamb for himself. Two donkeys that had not given birth bore two males: two lambs; a male and female, or two males and a female: one lamb; two females and a male, or two males and two females: nothing for the kohen. One that had given birth and one that had not, with two males: one lamb; a male and female: he sets one aside for himself.
חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקבה, מפריש טלה אחד לעצמו. שתי חמוריו שלא ביכרו וילדו שני זכרים, נותן שני טלאים לכהן; זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן טלה אחד; שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות, אין לכהן כלום. אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים, נותן טלה אחד; זכר ונקבה, מפריש לעצמו.
The source is “redeem with a lamb from sheep or goats,” male or female, large or small, unblemished or blemished; one may redeem with it many times; it enters the pen for tithing; and if it died, one may benefit from it.
המקור הוא "ופטר חמור תפדה בשה", מן הכבשים ומן העזים, זכר ונקבה, גדול וקטן, תמים ובעל מום; ופודה בו פעמים הרבה; נכנס לדיר להתעשר; ואם מת, נהנין בו.
Can births be simultaneous?האם אפשר לצמצם?
Rabbi Yirmeya says the Mishna does not follow Rabbi Yose HaGelili, who holds that two heads can emerge at once, and then both would belong to the kohen. Abaye says it can follow him, since the verse “the males to the Lord” applies only to pure animals. A baraita, however, says Rabbi Yose HaGelili gives both to the kohen even with a donkey, so Abaye is refuted.
רבי ירמיה אומר שהמשנה אינה כרבי יוסי הגלילי, הסובר שאפשר לצמצם, ושאז שניהם לכהן. אביי אומר שאפשר להעמידה כמותו, שהרי "הזכרים לה׳" נאמר רק בבהמה טהורה. אבל ברייתא אומרת שרבי יוסי הגלילי נותן את שניהם לכהן אף בחמור, ולכן תיובתא דאביי.
Do the Rabbis then hold that part of the womb sanctifies, since otherwise the first would interpose? Rav says a creature of the same kind does not interpose.
האם רבנן סוברים אפוא שמקצת רחם מקדיש, שאם לא כן הראשון חוצץ? רב אומר: מין במינו אינו חוצץ.
Separating a lamb for oneselfהפרשת טלה לעצמו
Why separate a lamb if it remains his? To remove the prohibition from the donkey. This implies an unredeemed firstborn donkey is forbidden for benefit, which is Rabbi Yehuda’s view, against Rabbi Shimon who permits. Ulla explains Rabbi Yehuda: there is nothing the Torah insisted be redeemed with a lamb that is permitted beforehand.
מדוע להפריש טלה אם הוא נשאר שלו? לאפקועי לאיסוריה מן החמור. מכאן שפטר חמור שלא נפדה אסור בהנאה, וזו שיטת רבי יהודה, נגד רבי שמעון המתיר. עולא מסביר את רבי יהודה: אין לך דבר שהקפידה עליו תורה לפדותו בשה ומותר קודם לכן.
An objection from Rav Neḥemya, who redeemed one with boiled vegetables worth its value, is answered: the point is that the Torah insisted on a lamb for removing the prohibition. Second tithe, which requires Tyrian silver, still lets a woman betroth with it according to Rabbi Yehuda; so too a firstborn donkey can be used for betrothal through its exchange. Later authorities discuss the status of a firstborn donkey before redemption.
קושיה מרב נחמיה, שפדה בשילקי בשוויו, מתורצת: העיקר הוא שהקפידה תורה בשה לאפקועי לאיסוריה. מעשר שני, שהקפידה עליו תורה בכסף צורי, ובכל זאת לפי רבי יהודה מקדשים בו; כך גם בפטר חמור מקדשת האשה בהך דביני וביני. פוסקים מאוחרים דנים במעמד פטר חמור קודם פדייתו.
Rabbi Shimon and the versesרבי שמעון והפסוקים
Ulla explains Rabbi Shimon: is there anything whose redemption is permitted while it is forbidden? Seventh-year produce seems to be such a case, but its redemption is forbidden too, the last one being forbidden. Alternatively they dispute the verses “do not work your firstborn ox, do not shear your firstborn sheep”: Rabbi Yehuda excludes yours and others’, Rabbi Shimon excludes a firstborn son and a firstborn donkey.
עולא מסביר את רבי שמעון: יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור? שביעית נראית כמקרה כזה, אבל גם פדיונה אסור, האחרון אחרון אסור. או שהם חולקים בפסוקים "לא תעבד בבכור שורך ולא תגז בכור צאנך": רבי יהודה ממעט שלך ושל אחרים, ורבי שמעון ממעט בכור אדם ופטר חמור.
The Gemara refines this: all agree “your ox” excludes a firstborn son; they differ about “your flock,” where Rabbi Yehuda holds gentile partnership is obligated and needs a verse to permit shearing, while Rabbi Shimon needs it for the donkey; the difficulty about Rabbi Shimon remains.
הגמרא מחדדת: לדברי הכול "שורך" ממעט בכור אדם; הם חולקים ב"צאנך", שרבי יהודה סובר ששותפות נכרי חייבת וצריך פסוק להתיר גיזה ועבודה, ואילו רבי שמעון צריך אותו לפטר חמור; והקושיה על רבי שמעון נשארת.
After breaking the neckלאחר עריפה
Rabba says Rabbi Shimon agrees that after its neck is broken it is forbidden, learning “breaking” from the heifer. Rava brings support from a baraita listing items that impart food impurity, where Rabbi Shimon says they do not, since Rabbi Yoḥanan explains that only food one can give to others is called food.
רבה אומר שרבי שמעון מודה שלאחר עריפה הוא אסור, וגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה. רבא מביא סיוע מברייתא המונה דברים המטמאים טומאת אוכלים, שבה אומר רבי שמעון שאינם מטמאים, שכן רבי יוחנן מסביר שרק אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does the elders’ story teach about the price of arrogance?מה מלמד סיפור הזקנים על מחירה של גאווה?
- Why does the Mishna give the kohen nothing in some mixed cases?מדוע המשנה אינה נותנת לכהן כלום בחלק מן המקרים המעורבים?
- What is the logic of separating a lamb that remains one’s own?מהו ההיגיון בהפרשת טלה שנשאר של בעליו?
- How does the comparison to seventh-year produce clarify Rabbi Shimon’s view?כיצד מבהירה ההשוואה לשביעית את שיטת רבי שמעון?
The source sheetדף המקורות
כִּי מָטֵי לְבֵי בְלִיעֵי, מְלָא כּוּזָא דְּמַיָּא מִבֵּי בְלִיעֵי. כַּד אֲתוֹ, אוֹקְמִינְהוּ קַמֵּי קֵיסָר. חֲזָנְהוּ דַּהֲווֹ מְעַנִּי, אֲמַר לֵיהּ: הָנֵי לָאו נִינְהוּ. שְׁקַל מֵעַפְרַיְיהוּ וּשְׁדָא עִילָּוַיְיהוּ, אַקְשׁוֹ לְאַפֵּי מַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ: כֹּל דְּבָעֵית עֲבֵיד בְּהוּ.
אַיְיתִינְהוּ מַיָּא דְּאַיְיתִי מִבֵּי בְלִיעֵי, שְׁדִינְהוּ בְּתִיגְדָּא, אֲמַר לְהוּ: מַלְיוּהּ לְהוּ וְאֵיזִילוּ לְכוּ. מְלוֹ וּשְׁדוֹ בֵּיהּ קַמָּאֵי קַמָּאֵי, וּבְלַע לְהוּ, מְלוֹ עַד דְּשָׁמֵיט כַּתְפַּיְיהוּ, וּבְלוֹ לְהוּ וַאֲזוּל.
מַתְנִי׳ חֲמוֹרָה שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן, זָכָר וּנְקֵבָה — מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.
שְׁתֵּי חֲמוֹרָיו שֶׁלֹּא בִּיכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה — נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת — אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם.
אַחַת בִּיכְּרָה, וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה, וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן; זָכָר וּנְקֵבָה — מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.
שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה״, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, זָכָר וּנְקֵבָה, גָּדוֹל וְקָטָן, תָּמִים וּבַעַל מוּם, פּוֹדֶה בּוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה, נִכְנָס לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר, וְאִם מֵת — נֶהֱנִין בּוֹ.
גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — הָאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם!
אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב ״הַזְּכָרִים לַה׳״.
וְלִיגְמַר מִינֵּיהּ! הָא מַיעֵט רַחֲמָנָא ״הַזְּכָרִים״.
אִיכָּא דְאָמְרִי: לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — הָאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם! אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב ״הַזְּכָרִים לַה׳״.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יִרְמְיָה, דְּלָא מוֹקֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי — הַיְינוּ דְּלָא קָתָנֵי ״וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד״, אֶלָּא לְאַבָּיֵי — לִיתְנֵי ״וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד״!
וְעוֹד, תַּנְיָא: חֲמוֹרוֹ שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר ״הַזְּכָרִים לַה׳״.
וְהָא כִּי כְּתִיב הַאי, בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף הוּא דִּכְתִיב! אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״הַזְּכָרִים לַה׳״, תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי, תְּיוּבְתָּא.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְרַבָּנַן, לֵימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן מִקְצָת רֶחֶם מַקְדֵּישׁ? דְּאִי כּוּלֵּיהּ רֶחֶם מַקְדֵּישׁ — נְהִי דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, חֲצִיצָה מִיהָא אִיכָּא!
אָמַר רַב: מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ.
זָכָר וּנְקֵבָה — מַפְרִישׁ טָלֶה כּוּ׳. וְכֵיוָן דִּלְעַצְמוֹ הוּא, לְמָה לִי לְאַפְרוֹשֵׁי? לְאַפְקוֹעֵי לְאִיסּוּרֵיהּ מִינֵּיהּ.
אַלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא מַפְקַע לְאִיסּוּרֵיהּ, אָסוּר בַּהֲנָאָה. מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: פֶּטֶר חֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.
מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר עוּלָּא: יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ פְּדִיָּיה וּמוּתָּר? וְלָא?! וַהֲרֵי בְּכוֹר אָדָם שֶׁצָּרִיךְ פְּדִיָּיה וּמוּתָּר! אֶלָּא, יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּשֶׂה וּמוּתָּר?
וּמִי הִקְפִּידָה?! וְהָא רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף פָּרֵיק לֵיהּ בְּשִׁילְקֵי בְּשׇׁוְיוֹ! בְּשׇׁוְיוֹ לָא קָאָמְרִינַן, כִּי קָאָמְרִינַן שֶׁלֹּא בְּשׇׁוְיוֹ, וְהָכִי קָאָמַר: יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה לְאַפְקוֹעֵי לְאִיסּוּרֵיהּ בְּשֶׂה?
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר, שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּכֶסֶף צוֹרִי, וּתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמֵזִיד — קִידֵּשׁ!
בְּפֶטֶר חֲמוֹר נָמֵי מִיקַּדְּשָׁא, כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלֵּל עַל יָדָהּ, וְעוֹלָה וְאוֹכַלְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם.
הָכָא נָמֵי, אִשָּׁה יוֹדַעַת דְּפֶטֶר חֲמוֹר אִיסּוּרָא אִית בֵּיהּ, וּפָרְקָא לֵיהּ בְּשֶׂה, וּמַקְדְּשָׁא בְּהָךְ דְּבֵינֵי וּבֵינֵי.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמֵאּ? אָמַר עוּלָּא: יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁפִּדְיוֹנוֹ מוּתָּר וְהוּא אָסוּר?
וְלָא? וַהֲרֵי שְׁבִיעִית, דְּפִדְיוֹנָהּ מוּתָּר, וְהִיא אֲסוּרָה!
שְׁבִיעִית נָמֵי פִּדְיוֹנָהּ אָסוּר, דְּאָמַר מָר: הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן אָסוּר.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי, דְּתַנְיָא: ״לֹא תַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ״ — אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בְּשֶׁלְּךָ וּבְשֶׁל אֲחֵרִים, ״וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ״ — אֲבָל אַתָּה גּוֹזֵז שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אֲחֵרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״לֹא תַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ״ — אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בִּבְכוֹר אָדָם, ״לֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ״ — אֲבָל אַתָּה גּוֹזֵז בְּכוֹר חֲמוֹר.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הַיְינוּ דִּכְתִיב תְּרֵי קְרָאֵי, אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, תְּרֵי קְרָאֵי לְמַעוֹטֵי שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אֲחֵרִים לְמָה לִי? וְתוּ לְרַבִּי יְהוּדָה, בְּכוֹר אָדָם נָמֵי נֵימָא דַּאֲסִיר!
אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״שׁוֹרֶךָ״ לְמַעוֹטֵי בְּכוֹר אָדָם הוּא דַּאֲתָא, כִּי פְּלִיגִי בְּ״צֹאנֶךָ״. דְּרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: שׁוּתָּפוּת גּוֹי חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה, וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: שׁוּתָּפוּת גּוֹי פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וּלְעִנְיַן גִּזָּה וַעֲבוֹדָה לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא, כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְפֶטֶר חֲמוֹר.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יְהוּדָה, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״צֹאנֶךָ״ וְ״שׁוֹרֶךָ״, אַטּוּ ״צֹאנֶךָ״. אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, ״שׁוֹרֶךָ״ וְ״צֹאנֶךָ״ לְמָה לִי? קַשְׁיָא.
אָמַר רַבָּה: וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַחַר עֲרִיפָה, שֶׁהוּא אָסוּר.
מַאי טַעְמָא? גָּמַר ״עֲרִיפָה״ ״עֲרִיפָה״ מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה.
אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לֵיהּ דְּתַנְיָא: הָעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב — כּוּלָּן מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אֳוכָלִין.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כּוּלָּן אֵין מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אֳוכָלִין, וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁמְּטַמֵּא טוּמְאַת אֳוכָלִין, הוֹאִיל וְהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
וְאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דִּכְתִיב: ״מִכׇּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל״, אוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים — קָרוּי אוֹכֶל, שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים — אֵינוֹ קָרוּי אוֹכֶל.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.