Why does the Gemara, in the middle of laws of firstborns and species, digress into natural history and a contest of riddles?
מדוע סוטה הגמרא, באמצע דיני בכורות ומינים, אל תולדות הטבע ואל תחרות חידות?
Birth and laying eggsלידה והטלת ביצים
Dolphins bear and multiply like humans. The first rule, that external testes indicate live birth, is refuted from Shmuel’s geese, so the rule becomes external versus internal male organs. Those that mate by day give birth by day, like a rooster; by night, by night, like a bat; and by both, like humans.
הדולפינין, בני ימא, פרים ורבים כבני אדם. הכלל הראשון, שכל שביציו מבחוץ מוליד, נדחה מאווזי שמואל, ולכן הכלל הוא כל שזכרותו מבחוץ מוליד ומבפנים מטיל ביצים. כל שתשמישו ביום יולד ביום, כתרנגול; בלילה יולד בלילה, כעטלף; ובשניהם, כאדם.
The practical consequence is Rav Mari’s ruling: if one checked a hen’s nest on the eve of Yom Tov and found no egg, then found one in the morning, it is permitted, since perhaps he did not check well, or most of it came out and went back the day before, following Rabbi Yoḥanan.
הנפקא מינה היא פסק רב מרי: בדק בקינה של תרנגולים מערב יום טוב ולא מצא ביצה, ולמחר מצא, היא מותרת באכילה ביום טוב, שמא לא בדק יפה, או שיצתה רובה מערב יום טוב וחזרה, כדברי רבי יוחנן.
Mating and the Shekhinaתשמיש ושכינה
Species whose mating and gestation match can bear from one another; all mate face to back, except three that mate face to face: fish, human and snake. In the West they explained: since the Shekhina spoke with them. A tanna adds that the camel mates back to back.
מינים שתשמישם ועיבורם שווה יולדים ומגדלים זה מזה; הכול משמשים פנים כנגד עורף, חוץ משלושה שמשמשים פנים כנגד פנים: דג, אדם ונחש. במערבא אמרו: הואיל ודיברה עמהם שכינה. תנא מוסיף שגמל משמש אחור כנגד אחור.
Gestation and treesימי עיבור ואילנות
A baraita pairs gestation with trees: a hen twenty-one days, like the almond; a dog fifty days, like the fig; a pig sixty days, like the apple; small pure animals five months, like the vine; large impure animals twelve months, like the palm; pure ones nine months, like the olive; wolf, lion, bear, elephant and ape three years; the viper seventy years, like the carob; and the snake seven years.
ברייתא מצמידה ימי עיבור לאילנות: תרנגולת לעשרים ואחד יום, כנגדה לוז; כלב לחמישים יום, כנגדו תאנה; חזיר לשישים יום, כנגדו תפוח; בהמה דקה טהורה לחמישה חודשים, כנגדה גפן; בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש, כנגדה דקל; טהורה לתשעה חודשים, כנגדה זית; הזאב, הארי, הדוב, הפיל והקוף לשלוש שנים; האפעה לשבעים שנה, כנגדו חרוב; ונחש לשבע שנים.
The snake’s seven years derive from “cursed are you above all cattle and above all beasts”: as the cattle was cursed relative to the beast one in seven, the donkey compared to the cat, so the snake was cursed one in seven relative to cattle. Alternatives are rejected because the verse lists cattle before beasts.
שבע השנים של הנחש נלמדות מן "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה": כשם שנתקללה הבהמה מן החיה אחד לשבעה, חמור מחתול, כך נתקלל הנחש מן הבהמה אחד לשבעה. חלופות נדחות, שהרי הכתוב מקדים "מכל הבהמה" ל"מכל החיה".
To the elders of Athensאל זקני בית אתונא
The emperor asked Rabbi Yehoshua ben Ḥananya how long a snake gestates; he answered seven years, and when the emperor cited the elders of Athens, he challenged them, asking for a ship with sixty rooms and sixty cushions. Arriving, he bought the head of a butcher’s animal and, by a play on words, obtained directions to the elders’ hidden meeting place.
הקיסר שאל את רבי יהושע בן חנניה לכמה מתעבר נחש; הוא השיב לשבע שנים, וכשהקיסר הזכיר את זקני בית אתונא, קרא עליהם תיגר וביקש ספינה ובה שישים חדרים ושישים ביסתרקאות. כשהגיע, קנה מטבח אחד את "ראש החיה", ובמשחק מילים השיג ממנו את הדרך אל מקום כינוסם הנסתר של הזקנים.
He passed guards inside and outside by reversing his sandals and greeted the elders first. They agreed that whoever won could do as he wished with the losers, and they posed riddles: a suitor rejected from a lower family who sought a higher one; a man who lends again after losing; and a mule that gave birth. Later commentators explain the parables of the elders of Athens as philosophical debates.
הוא עבר שומרים מבפנים ומבחוץ בהיפוך סנדליו, והקדים שלום לזקנים. הם הסכימו שהמנצח יעשה במפסידים כרצונו, והציגו חידות: אדם שנדחה ממשפחה נמוכה וחיפש גבוהה ממנה; אדם שמלווה שוב לאחר שהפסיד; וכודנית שילדה. מפרשים מאוחרים מסבירים את משלי זקני אתונא כוויכוחים פילוסופיים.
Riddles and the end of the contestהחידות וסוף התחרות
They asked how to salt spoiled salt, and he answered with a mule’s afterbirth; to build a house in the air, and he asked for bricks after fixing a point; where the center of the world is, and he pointed there; and to sew a millstone, and he asked for threads of it. He asked them to tell which egg came from a black hen, matching their questions with his own.
הם שאלו במה מולחים מלח שהסריח, והוא השיב בשליית כודנית; לבנות בית באוויר, והוא ביקש לבנים לאחר שקבע נקודה; היכן מרכז העולם, והוא הצביע: כאן; ולתפור ריחיים, והוא ביקש חוטים ממנו. הוא ביקש מהם לומר איזו ביצה מתרנגולת שחורה, והשיב לשאלותיהם בשאלות משלו.
Asked to show a vessel not worth its loss, he had them bring mats that would not pass the gate and break it, the vessel not worth its loss. He brought them to the ship, each thinking his fellows were in the other rooms, and as they sailed he took earth from their land, as the story continues on the next daf.
כשביקשו ממנו להראות כלי שאינו שווה את הפסדו, הורה להביא מחצלות שלא נכנסו בשער, ולשבור אותו, היינו מנא דלא שווי חביליה. הוא הביא אותם לספינה, כל אחד סבור שחבריו בחדרים האחרים, ובעת שהפליגו נטל מעפר ארצם, כפי שהסיפור נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the purpose of pairing gestation periods with trees?מה מטרת ההצמדה בין ימי עיבור לאילנות?
- Why might the Shekhina’s speech explain face-to-face mating?מדוע אפשר להסביר תשמיש פנים כנגד פנים בכך שדיברה עמהם שכינה?
- What does the contest with the elders of Athens express about wisdom?מה מבטאת התחרות עם זקני אתונא על החכמה?
- How does Rav Mari’s egg ruling show the practical side of natural observation?כיצד מראה פסק הביצה של רב מרי את הצד המעשי של התבוננות בטבע?
The source sheetדף המקורות
הַדּוֹלְפָנִין פָּרִין וְרָבִין כִּבְנֵי אָדָם. מַאי דּוֹלְפָנִין? אָמַר רַב יְהוּדָה: בְּנֵי יַמָּא.
כֹּל שֶׁבֵּיצָיו מִבַּחוּץ — מוֹלִיד, וְכֹל שֶׁבִּפְנִים — מֵטִיל בֵּיצִים.
אִינִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: אֲוָוז וַאֲוָוז בָּר כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה, וְהָוֵינַן בָּהּ: מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: זֶה בֵּיצָיו מִבַּחוּץ, וְזֶה בֵּיצָיו מִבִּפְנִים, וְתַרְוַיְיהוּ מְטִילֵי בֵּיצִים!
אֶלָּא, כֹּל שֶׁזַּכְרוּתוֹ מִבַּחוּץ — מוֹלִיד, מִבִּפְנִים — מֵטִיל בֵּיצִים.
כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם — יוֹלֵד בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה — יוֹלֵד בַּלַּיְלָה, כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה — יוֹלֵד בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה.
תַּשְׁמִישׁוֹ בַּיּוֹם יוֹלֵד בַּיּוֹם — תַּרְנְגוֹל, בַּלַּיְלָה יוֹלֵד בַּלַּיְלָה — עֲטַלֵּף, תַּשְׁמִישׁוֹ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה יוֹלֵד בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה — אָדָם וְכֹל דְּדָמֵי לֵיהּ.
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְכִדְרַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: בָּדַק בְּקִינָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְלֹא מָצָא בָּהּ בֵּיצָה, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָהּ בֵּיצָה — מוּתֶּרֶת בַּאֲכִילָה בְּיוֹם טוֹב, אֵימַר: לֹא בָּדַק יָפֶה.
וַהֲלֹא בָּדַק יָפֶה! אֵימַר: יָצְתָה רוּבָּהּ וְחָזְרָה הֲוָה, וְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּיצָה שֶׁיָּצְתָה רוּבָּהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְחוֹזֶרֶת — מְוֻתֶּרֶת לְאוֹכְלָהּ בְּיוֹם טוֹב.
כֹּל שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ וְעִיבּוּרוֹ שָׁוֶה — יוֹלְדִים וּמְגַדְּלִים זֶה מִזֶּה. הַכֹּל מְשַׁמְּשִׁין פָּנִים כְּנֶגֶד עוֹרֶף, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים, וְאֵלּוּ הֵן: דָּג, וְאָדָם, וְנָחָשׁ.
וּמַאי שְׁנָא הָנֵי תְּלָתָא? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: הוֹאִיל וְדִיבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה.
תָּנָא: גָּמָל — אָחוֹר כְּנֶגֶד אָחוֹר.
תָּנוּ רַבָּנַן: תַּרְנְגוֹלֶת — לְעֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם, וּכְנֶגְדָּהּ בָּאִילָן — לוּז, כֶּלֶב — לַחֲמִשִּׁים יוֹם, וּכְנֶגְדּוֹ בָּאִילָן — תְּאֵינָה, חָתוּל — לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם, וּכְנֶגְדּוֹ בָּאִילָן — תּוּת, חֲזִיר — לְשִׁשִּׁים יוֹם, כְּנֶגְדּוֹ בָּאִילָן — תַּפּוּחַ, שׁוּעָל וְכׇל מִינֵי שְׁרָצִים — שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּם בָּאִילָן — תְּבוּאָה.
בְּהֵמָה דַּקָּה טְהוֹרָה — לַחֲמִשָּׁה חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּן בָּאִילָן — גֶּפֶן. בְּהֵמָה גַּסָּה טְמֵאָה — לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, וּכְנֶגְדּוֹ בָּאִילָן — דֶּקֶל. טְהוֹרָה — לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים, וּכְנֶגְדָּהּ בָּאִילָן — זַיִת. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדּוֹב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַפִּיל וְהַקּוֹף וְהַקִּיפוֹף — לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּכְנֶגְדָּן בָּאִילָן — בְּנוֹת שׁוּחַ.
אֶפְעֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה, וּכְנֶגְדּוֹ בָּאִילָן — חָרוּב. חָרוּב זֶה, מִשְּׁעַת נְטִיעָתוֹ עַד שְׁעַת גְּמַר פֵּירוֹתָיו — שִׁבְעִים שָׁנָה, וִימֵי עִיבּוּרוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. נָחָשׁ לְשֶׁבַע שָׁנִים, וּלְאוֹתוֹ רָשָׁע לֹא מָצִינוּ חָבֵר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מוֹכְסָסִים.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, וּמָטוּ בָּהּ מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָרוּר אַתָּה מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה״. אִם מִבְּהֵמָה נִתְקַלְּלָה, מֵחַיָּה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
אֶלָּא, לוֹמַר לָךְ: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה הַבְּהֵמָה מֵחַיָּה, אֶחָד לְשִׁבְעָה, וּמַאי נִיהוּ? חֲמוֹר מֵחָתוּל, כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה, אַחַת לְשֶׁבַע, דְּהָוֵה לֵיהּ שַׁב שְׁנֵי.
אֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה חַיָּה מִבְּהֵמָה, אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּמַאי נִיהוּ? אֲרִי מֵחֲמוֹר, כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מֵחַיָּה אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, דְּהָוֵה לֵיהּ תֵּשַׁע שָׁנִים.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
מִי כְּתִיב ״מִכׇּל הַחַיָּה וּמִכׇּל הַבְּהֵמָה״? ״מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל הַחַיָּה״ כְּתִיב! אָרוּר הוּא מִבְּהֵמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה מֵחַיָּה.
וְאֵימָא: כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה בְּהֵמָה מֵחַיָּה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, וּמַאי נִיהוּ? עֵז מֵחָתוּל, כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ, דְּהָוֵה לֵיהּ חֲמֵיסַר יַרְחֵי!
אִיבָּעֵית אֵימָא: ״מִכׇּל הַבְּהֵמָה״ כְּתִיב. אִי בָּעֵית אֵימָא: קְלָלָה הוּא, קְלָלָה שְׁדִי עִילָּוֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: נָחָשׁ לְכַמָּה מִיעַבַּר וּמוֹלֵיד? אֲמַר לֵיהּ: לְשַׁב שְׁנֵי. וְהָא סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא אַרְבְּעִינְהוּ, וְאוֹלִיד לִתְלָת! הָנְהוּ מִיעַבְּרִי הֲווֹ מֵעִיקָּרָא אַרְבַּע. וְהָא קָמְשַׁמְּשִׁי שַׁמּוֹשֵׁי! אִינְהוּ נָמֵי מְשַׁמְּשִׁי כְּאָדָם.
וְהָא חַכִּימֵי אִינְהוּ? אֲנַן חֲכִימִינַן מִינַּיְיהוּ. אִי חֲכִימַתְּ, זִיל זַכִּינְהוּ וְאַיְתִינְהוּ לִי! אֲמַר לֵיהּ: כַּמָּה הָווּ? שִׁיתִּין גַּבְרֵי.
אֲמַר לֵיהּ: עֲבֵיד לִי סְפִינְתָּא דְּאִית בַּהּ שִׁיתִּין בָּתֵּי, וְכֹל בֵּיתָא אִית בַּהּ שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי. עֲבַד לֵיהּ. כִּי מְטָא לְהָתָם לְבֵי טַבָּחָא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא פָשֵׁיט חֵיוְתָא. אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁךְ לְזַבּוֹנֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: בְּפַלְגָא דְּזוּזָא. יְהַב לֵיהּ.
לְסוֹף, אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא רֵישָׁא דְּחֵיוְתָא אֲמַרִי לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: אִי בָּעֵית דְּאֶשְׁבְּקָךְ סַגִּי אַחְוִי לִי פִּיתְחָא דְּבֵי אַתּוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: מִסְתְּפֵינָא דְּכֹל דְּמַחְוֵי קָטְלִי לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: דְּרִי כְּרִיכָא דִּקְנֵיא, וְכִי מָטֵית לְהָתָם זִקְפֵהּ כְּמַאן דְּקָא מִתְּפַח.
אַשְׁכַּח דַּרְבְּנָאֵי מִגַּוַּאי וְדַרְבְּנָאֵי מִבָּרַאי, דְּאִי חָזוּ כַּרְעָא דְּעָיְילָא — קָטְלִי לְהוּ לְבָרַאי, וּדְנָפְקָא — קָטְלִי לְהוּ לְגַוַּאי.
אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ — קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי, אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ — קָטְלִי לְהוּ לְכוּלְּהוּ.
אַשְׁכַּח יָנוֹקֵי מִלְּעֵיל, סָבֵי מִלְּתַחַת. אֲמַר: אִי יָהֵיבְנָא שְׁלָמָא לְהָנֵי, קָטְלִי לִי הָנֵי, סָבְרִי: אֲנַן עֲדִיפִינַן, דַּאֲנַן קַשִּׁינַן טְפֵי וְאִינְהוּ דַּרְדַּקֵּי.
אֲמַר: שְׁלָמָא לְכוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מַאי עֲבִידְתָּיךְ? אֲמַר לְהוּ: אֲנָא חַכִּימָא דִיהוּדָאֵי אֲנָא, בָּעֵינָא לְמִיגְמַר חֻכְמְתָא מִינַּיְיכוּ. אִי הָכִי, נִיבְעֵי לָךְ! אֲמַר לְהוּ: לְחַיֵּי, אִי זָכֵיתוּ — כֹּל דְּבָעֵיתוּ עֲבִידוּ בִּי, וְאִי זָכֵינָא בְּכוּ — אִיכְלוּ גַּבַּאי בִּסְפִינְתָּא.
אֲמַרוּ לֵיהּ: הַהוּא גַּבְרָא דְּאָזֵיל וּבָעֵי אִתְּתָא וְלָא יָהֲבוּ לֵיהּ, מַאי חֲזֵי לֵיהּ דְּאָזֵיל הֵיכָא דְּמִדְּלוּ מִינָּיהּ? שְׁקַל סִיכְּתָא, דָּצַהּ לְתַתַּאי — לָא עָאל, לְעִילַּאי — עָאל. אֲמַר: הַאי נָמֵי מִיתְרְמֵי בַּת מַזָּלֵיהּ.
גַּבְרָא דְּאוֹזֵיף וְטָרֵיף, מַאי חֲזָא דַּהֲדַר אוֹזֵיף? אֲמַר לְהוּ: גַּבְרָא אֲזַל לְאַגְמָא, קְטַל קַמָּא טוּנָא וְלָא מָצֵי בֵּיהּ, קָטֵיל וּמַנַּח עִילָּוֵיהּ, עַד (דְּאִיתְרְמִי) [דְּמִיתְרְמֵי] אִינִישׁ מַדְלֵי לֵיהּ.
אֲמַרוּ לֵיהּ: אֵימָא לַן מִילֵּי דִּבְדִיאִי! אֲמַר לְהוּ: הֲוָה הַהִוא כּוּדַנְיְתָא דִּילִידָא, וַהֲוָה תְּלֵי לֵיהּ פִּיתְקָא, וּכְתַב בֵּיהּ דְּמַסֵּיק בְּבֵי אַבָּא מְאָה אַלְפָּא זוּזֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְכוּדַנְיְתָא מִי יָלְדָה? אֲמַר לְהוּ: (הֵי נִיהוּ) [הָנֵי נִינְהוּ] מִילֵּי דִבְדִיאִי.
מִילְחָא כִּי סָרְיָא, בְּמַאי מָלְחִי לַהּ? אֲמַר לְהוּ: בְּסִילְתָּא דְכוּדַנְיְתָא. וּמִי אִיכָּא סִילְתָּא לְכוּדַנְתָּא? וּמִילְחָא מִי סְרֵי?
בְּנִי לַן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא! אָמַר שֵׁם, תְּלָא בֵּין רְקִיעָא לְאַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַסִּיקוּ לִי לִיבְנֵי וְטִינָא. מְצִיעֲתֵיהּ דְּעָלְמָא הֵיכָא? זַקְפַהּ לְאֶצְבַּעְתֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: הָכָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: וּמִי יֵימַר? אַיְיתוֹ אַשְׁלֵי וּמְשַׁחוּ.
אִית לַן בֵּירָא בְּדַבְרָא, עַיְילֵאּ לְמָתָא! אֲמַר לְהוּ: אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי מִפָּארֵי וַאֲעַיְּילֵיהּ. אִית לַן רִיחְיָא דִּתְבִירָא, חַיְּיטַיהּ. אֲמַר: כְּרוּכוּ לִי מִינַּיהּ גַּרְדֵי וְאִיחַיְּיטַיהּ.
מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי בְּמַאי קָטְלִי? בְּקַרְנָא דַּחֲמָרָא. וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לַחֲמָרָא? וּמִי אִיכָּא מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי?
אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּרֵי בֵּיעֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: הֵי דְּזַגְתָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּזַגְתָּא חִיוַּורְתִּי? אַיְיתִי לְהוּ אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינֵי, אֲמַר לְהוּ: הֵי דְּעִיזָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי?
וַרְצוּצָא דְּמִית, מֵהֵיכָא נָפֵיק רוּחֵיהּ? מֵהֵיכָא דְּעָל נְפַק. אַחְוִי לַן מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ! אַיְיתִי (כֹּל חַד וְחַד) בּוּדְיָא, פַּשְׁטֵיהּ. לָא הֲוָה עָיֵיל בְּתַרְעָא. אֲמַר לְהוּ: אַיְיתוֹ מָרֵי סִיתְרוּהּ. הַיְינוּ מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ.
אַיְתִינְהוּ כֹּל חַד וְחַד, כִּי חָזֵי שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי, אָמַר: כּוּלְּהוּ חַבְרַאי לְהָכָא אָתוּ. אֲמַר לֵיהּ לְסָפוֹנָא: שְׁרִי סְפִינְתָּךְ. בַּהֲדֵי דְּקָאָתוּ שְׁקַל עַפְרָא מֵעַפְרַיְיהוּ.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.