When does a product of an impure creature share its prohibition, and when is it treated as something independent?
מתי תוצר של בריה טמאה שותף לאיסורה, ומתי הוא נחשב לדבר עצמאי?
Head and majority for eatingראשו ורובו לאכילה
Does Rabbi Shimon require head and majority for eating, or is changing from a camel enough? A baraita that requires it “for the firstborn” might mean only the firstborn, since “but the firstborn of an ox” demands it entirely. A final baraita states it explicitly for eating: a camel born of a cow whose head and majority resemble its mother is permitted.
האם רבי שמעון מחייב ראשו ורובו לאכילה, או שדי שאישתני מגמל? ברייתא המחייבת זאת "לבכורה" עשויה לעסוק בבכורה דווקא, שהרי "אך בכור שור" מחייב את כולו. ברייתא אחרונה אומרת זאת במפורש לאכילה: גמל הנולד מן הפרה שראשו ורובו דומה לאמו מותר באכילה.
Conceived from an impure fatherעיבורו מן הטמא
A baraita reads “but this you shall not eat” as permitting an animal with one sign, an impure-looking animal born of a pure mother and conceived from a pure father; Rabbi Yehoshua requires both parents to be sheep, while Rabbi Eliezer permits even if conceived from an impure father, “ox, sheep, goats” in any case. The Gemara notes that this tanna agrees with Rabbi Shimon in one respect and disagrees in another.
ברייתא קוראת "אך את זה לא תאכלו" כמתירה את הבא בסימן אחד, טמא הנולד מן הטהור ועיבורו מן הטהור; רבי יהושע מחייב שיהא אביו כבש ואמו כבשה, ורבי אליעזר מתיר אפילו עיבורו מן הטמא, "שה כשבים ושה עזים" מכל מקום. הגמרא מעירה שתנא זה סבר כרבי שמעון בחדא ופליג עליה בחדא.
Can such conception happen? Rabbi Yehoshua ben Levi says a pure animal never conceives from an impure one, nor large from small, except for Rabbi Eliezer’s view; Rabbi Yirmeya speaks of a calf born unusually. The Gemara asks whether this means Rabbi Eliezer permits when two causes combine, though elsewhere he forbids the offspring of a tereifa, and explains that here the verse’s extra words decide.
האם עיבור כזה אפשרי? רבי יהושע בן לוי אומר שלעולם אין טהורה מתעברת מן הטמא, ולא דקה מן הגסה, חוץ משיטת רבי אליעזר; רבי ירמיה מדבר על מקלוט בן פרה. הגמרא שואלת אם פירוש הדבר שרבי אליעזר סובר זה וזה גורם מותר, אף שבמקום אחר הוא אוסר ולד טריפה, ומסבירה שכאן מכריעות המילים היתרות בפסוק.
A donkey’s urineמי רגלים של חמור
Rav Sheshet was asked about a donkey’s urine. Horses’ and camels’ urine is clear and is not a question, but a donkey’s is cloudy like milk: is it drawn from its body, or water in and water out, clouded by the body’s warmth? Rav Sheshet answered: “what comes from the impure is impure,” not only the impure itself. In another version the question concerns drinking it as a remedy for jaundice.
רב ששת נשאל על מי רגלים של חמור. של סוסים וגמלים צלולים ואין בהם ספק, אבל של חמור עכורים ודומים לחלב: האם מגופו קא מימצצי, או מיא עול מיא נפוק, והעכירות היא הבלא דבישרא? רב ששת השיב: "היוצא מן הטמא טמא", ולא "הטמא" בלבד. בגרסה אחרת השאלה עוסקת בשתייתם כתרופה לירקון.
Bee honeyדבש דבורים
An objection: why is bee honey permitted? Because bees bring it into their bodies and do not draw it from their bodies. This follows Rabbi Yaakov, who reads “this you may eat of all flying swarming things” as permitting what an impure flying creature produces, namely bee honey, but not hornet or wasp honey, which has a qualifying name. Later authorities discuss bee honey and honey resembling dairy.
קושיה: מפני מה אמרו דבש דבורים מותר? מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן. זו שיטת רבי יעקב, הקורא "אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף" כהיתר למה שעוף טמא משריץ, והוא דבש דבורים, אבל לא דבש הגזין והצרעין, שיש לו שם לוואי. פוסקים מאוחרים דנים בדבש דבורים ובדבש הדומה לחלב.
A baraita that hornet honey is pure and permitted does not follow Rabbi Yaakov; “pure” implies it requires intention to become food. Rav Safra explains a substance found on the ya’ḥmur as the seed of a stag, not eggs, and Rav Huna permits the membrane over a donkey’s foal’s face, as mere waste.
ברייתא שדבש הגזין והצרעין טהור ומותר באכילה אינה כרבי יעקב; "טהור" מלמד שהוא צריך מחשבה. רב ספרא מסביר את "חלי דיחמורתא" כזרע של איל ולא כביצים, ורב הונא מתיר את העור הבא כנגד פני החמור, שהוא פירשא בעלמא.
A fish that swallowed a fishדג שבלע דג
The Mishna says a pure fish found inside an impure fish is permitted, and an impure fish inside a pure fish is forbidden, since it is not its offspring. If unseen, we assume impure fish bear live young, as a baraita says pure fish lay eggs. Rav Sheshet, Rav Pappa and Rav Naḥman explain the case where it was swallowed: found in the digestive tract, the gullet, or whole; Rav Ashi says most fish bear their own kind, so it is as if swallowed before us.
המשנה אומרת שדג טהור שנמצא בתוך דג טמא מותר, ודג טמא בתוך דג טהור אסור, לפי שאינו גידולו. אם לא ראינו, אנו מניחים שדג טמא משריץ, כפי שברייתא אומרת שדג טהור מטיל ביצים. רב ששת, רב פפא ורב נחמן מסבירים את המקרה של "בלע": שמצאו דרך הריעי, דרך בית הבליעה, או שלם; רב אשי אומר שרוב דגים במינם משריצים, וכמי שבלע לפנינו דמי.
A baraita adds: an impure fish bears live young and a pure one lays eggs; whatever bears live young nurses, and whatever lays eggs gathers food, except the bat, which lays eggs and nurses.
ברייתא מוסיפה: דג טמא משריץ ודג טהור מטיל ביצים; כל המוליד מניק וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the difference between “from the impure” and “the impure” itself?מה ההבדל בין "היוצא מן הטמא" לבין הטמא עצמו?
- Why is bee honey permitted while hornet honey is debated?מדוע דבש דבורים מותר, ואילו דבש הגזין שנוי במחלוקת?
- How does the principle “it is not its offspring” work in the fish case?כיצד פועל הכלל "שאינו גידולו" במקרה הדגים?
- What does the debate on conception from an impure father teach about combined causes?מה מלמד הדיון בעיבור מן הטמא על "זה וזה גורם"?
The source sheetדף המקורות
אִישְׁתַּנִּי מִגָּמָל שַׁפִּיר דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?
תָּא שְׁמַע: בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה מִין בְּהֵמָה טְמֵאָה — אָסוּר בַּאֲכִילָה, וְאִם דּוֹמֶה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְאִמּוֹ — חַיָּיב בִּבְכוֹרָה. שְׁמַע מִינַּהּ: לַאֲכִילָה נָמֵי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ!
לָא, לִבְכוֹרָה דַּוְקָא. דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָא שָׁבְקַהּ לַאֲכִילָה וְקָם לֵיהּ אַבְּכוֹר. שְׁמַע מִינַּהּ: לִבְכוֹרָה הוּא דְּבָעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ, אֲבָל לַאֲכִילָה — לָא.
לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: לַאֲכִילָה נָמֵי בָּעֵי, וּבְכוֹרָה אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּכְתִיב ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״, עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר, וְלֹא תִּיסְגֵּי לֵיהּ בְּרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ עַד דְּאִיכָּא כּוּלֵּיהּ, קָמַשְׁמַע לַן.
תָּא שְׁמַע: ״אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה״, זֶה — אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד.
וְאִי זֶה זֶה הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד? זֶה טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר, וְעִבּוּרוֹ מִן הַטָּהוֹר.
יָכוֹל אֲפִילּוּ עִבּוּרוֹ מִן הַטָּמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים״, עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו כֶּבֶשׂ וְאִמּוֹ כִּבְשָׂה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר אֶת הַמּוּתָּר, אֶלָּא לְהוֹסִיף עַל הַמּוּתָּר, וְאֵיזֶה זֶה? טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר וְעִבּוּרוֹ מִן הַטָּמֵא. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עִבּוּרוֹ מִן הַטָּהוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים״ מִכׇּל מָקוֹם.
קָרֵי לֵיהּ ״טָמֵא״, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְקָאָמַר: אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד!
הַאי תַּנָּא סָבַר לֵיהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.
וְאִיכָּא דְּמַקְשֵׁי וּמוֹתֵיב: עִבּוּרוֹ מִן הַטָּמֵא — מִי מִעַבְּרָא?
וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אֵין מִתְעַבֶּרֶת לֹא טְמֵאָה מִן הַטָּהוֹר, וְלֹא טְהוֹרָה מִן הַטָּמֵא, וְלֹא גַּסָּה מִן הַדַּקָּה, וְלֹא דַּקָּה מִן הַגַּסָּה, וְלֹא בְּהֵמָה מִן חַיָּה, וְלֹא חַיָּה מִן בְּהֵמָה.
חוּץ מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמַחְלוּקְתּוֹ, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים חַיָּה מִתְעַבֶּרֶת מִבְּהֵמָה!
וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּאִיעַבַּר מִקָּלוּט בֶּן פָּרָה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, וְקָאָמַר: אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל הַבָּא בְּסִימָן אֶחָד!
הַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּוָותֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.
לְמֵימְרָא, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם — מוּתָּר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם — אָסוּר?
וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ: וְלַד טְרֵיפָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא יִקְרַב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יִקְרַב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ!
בְּעָלְמָא סָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם — אָסוּר, וְשָׁאנֵי הָכָא, דְּאִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא: ״שֵׂה כְשָׂבִים וְעִזִּים״, ״שֵׂה״ ״וְשֵׂה״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: שֶׂה — מִכׇּל מָקוֹם.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לְךָ: בְּעָלְמָא זֶה וָזֶה גּוֹרֵם — מוּתָּר, וְהָכָא אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא: ״שׁוֹר כֶּשֶׂב וָעֵז״, ״כְּשָׂבִים וְעִזִּים״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ עַד שֶׁיְּהֵא אָבִיו כֶּבֶשׂ וְאִמּוֹ כִּבְשָׂה.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, ״גָּמָל״ ״גָּמָל״ שְׁנֵי פְּעָמִים — אֶחָד גָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַגָּמָל, וְאֶחָד גָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַפָּרָה, וְאִם רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ — מוּתָּר בַּאֲכִילָה.
שְׁמַע מִינַּהּ, לַאֲכִילָה נָמֵי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ, שְׁמַע מִינַּהּ.
שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא וְכוּ׳. בְּעוֹ מִינַּהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: מֵי רַגְלַיִם שֶׁל חֲמוֹר, מַהוּ?
וְתִיבְּעֵי לֵיהּ דְּסוּסִים וּגְמַלִּים? דְּסוּסִים וּגְמַלִּים לָא מִיבַּעְיָא לְהוּ, דְּלָא עֲכִירִי וְלָא דָּמוּ לְחָלָב, מַיָּא עוּל מַיָּא נְפוּק. כִּי קָמִיבַּעְיָא לְהוּ דַּחֲמוֹר, דַּעֲכִירִי וְדָמוּ לְחָלָב, מַאי? מִגּוּפֵיהּ קָא מִימַּצְצִי וַאֲסִירִי, אוֹ דִלְמָא מַיָּא עוּל מַיָּא נְפוּק, וְהַאי דַּעֲכִירִי — הַבְלָא דְּבִישְׂרָא הוּא?
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת, תְּנֵיתוּה: שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא — טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר — טָהוֹר. ״מִטָּמֵא״ לָא קָאָמַר, אֶלָּא ״מִןWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הַטָּמֵא״, וְהָנֵי נָמֵי מִינָא דְּטָמֵא הוּא.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, דְּסוּסִים וּגְמַלִּים לָא קָא מִיבַּעְיָא לְהוּ, דְּלָא שָׁתוּ אִינָשֵׁי. כִּי קָמִיבַּעְיָא לְהוּ דַּחֲמוֹר, דְּשָׁתוּ אִינָשֵׁי וּמְעַלּוּ לְיַרְקוֹנָא, מַאי?
אֲמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת, תְּנֵיתוּהָ: הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר טָהוֹר — וְהָנֵי נָמֵי מִטָּמֵא קָאָתֵי.
מֵיתִיבִי: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ דְּבַשׁ דְּבוֹרִים מוּתָּר? מִפְּנֵי שֶׁמַּכְנִיסוֹת אוֹתוֹ לְגוּפָן, וְאֵין מְמַצּוֹת אוֹתוֹ מִגּוּפָן.
הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יַעֲקֹב, דְּאָמַר: דּוּבְשָׁא רַחֲמָנָא שַׁרְיֵיהּ.
דְּתַנְיָא, רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: ״אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף״ — זֶה אַתָּה אוֹכֵל, וְאִי אַתָּה אוֹכֵל שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא.
שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא בְּהֶדְיָא כְּתִיב! אֶלָּא שֶׁרֶץ עוֹף טָמֵא אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל מַה שֶּׁעוֹף טָמֵא מַשְׁרִיץ, וְאֵיזֶה זֶה? זֶה דְּבַשׁ דְּבוֹרִים.
יָכוֹל אַף דְּבַשׁ הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין? אָמַרְתָּ: לֹא. וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת דְּבוֹרִים, וּלְהוֹצִיא הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין? מְרַבֶּה אֲנִי דְּבַשׁ דְּבוֹרִים שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם לְוַוי, וּמוֹצִיא אֲנִי דְּבַשׁ הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי.
כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: דְּבַשׁ הַגַּזִּין וְהַצִּירְעִין טָהוֹר וּמוּתָּר בַּאֲכִילָה? דְּלָא כְּרַבִּי יַעֲקֹב.
טָהוֹר — אַלְמָא בָּעֵי מַחְשָׁבָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: דְּבַשׁ בְּכַוַּורְתּוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אֳוכָלִין שֶׁלֹּא בְּמַחְשָׁבָה.
חָלֵי דְּיַחְמוּרְתָּא, סְבוּר רַבָּנַן לְמֵימַר: בֵּיעֵי נִינְהוּ וַאֲסִירָן. אָמַר רַב סָפְרָא: זַרְעָא דְּאַיָּלָא הוּא, דְּאָזֵיל בָּתַר אַיָּלְתָּא, וְאַיְּידֵי דְּרַחְמָהּ צַר לָא מִזְדַּקְקָא, וְאָזֵיל בָּתַר יַחְמוּרְתָּא וְנָתְרִי.
אָמַר רַב הוּנָא: עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל חֲמוֹר — מוּתָּר, מַאי טַעְמָא? פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּע לָךְ: עוֹר הַבָּא כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם, בֵּין חַי בֵּין מֵת — טָהוֹר. מַאי לָאו בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ חַיָּה, בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה?
לָא, בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ מֵתָה, בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ חַיָּה. וְהָתַנְיָא: בֵּין הוּא חַי וְאִמּוֹ חַיָּה, בֵּין הוּא מֵת וְאִמּוֹ מֵתָה! אִי תַּנְיָא, תַּנְיָא.
מַתְנִי׳ דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר, מוּתָּר בַּאֲכִילָה, וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא, אָסוּר בַּאֲכִילָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִּידּוּלוֹ.
גְּמָ׳ טַעְמָא דַּחֲזֵינֵיהּ דִּבְלַע, הָא לָא חֲזֵינֵיהּ דִּבְלַע — אָמְרִי: אַשְׁרוֹצֵי אַשְׁרֵיץ.
מְנָלַן? דְּתַנְיָא: דָּג טָמֵא מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר מֵטִיל בֵּיצִים. אִי הָכִי, כִּי חָזֵינָא דִּבְלַע אָמְרִינַן: הַאי אִיעַכַּלָא, וְהַאי אַשְׁרוֹצֵי אַשְׁרֵיץ!
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ דֶּרֶךְ הָרֶיעִי. רַב פָּפָּא אָמַר: כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ דֶּרֶךְ בֵּית הַבְּלִיעָה. רַב נַחְמָן אָמַר: כְּגוֹן שֶׁמְּצָאוֹ שָׁלֵם.
רַב אָשֵׁי אָמַר: רוֹב דָּגִים בְּמִינָן מַשְׁרִיצִין, וּכְמִי שֶׁבָּלַע לְפָנֵינוּ דָּמֵי.
תָּנוּ רַבָּנַן: דָּג טָמֵא — מַשְׁרִיץ, דָּג טָהוֹר — מֵטִיל בֵּיצִים, כָּל הַמּוֹלִיד — מֵנִיק, וְכׇל הַמֵּטִיל בֵּיצִים — מְלַקֵּט, חוּץ מֵעֲטַלֵּף שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֵּטִיל בֵּיצִים — מֵנִיק.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.