How are the conflicting rulings about two tithed animals reconciled, and what happens when an agent makes a mistake while tithing?
כיצד מתיישבים הפסקים הסותרים על שתי בהמות שיצאו בעשירי, ומה דינו של שליח שטעה במעשר?
Graze, offer or dieירעו, יקריבו או ימותו
One baraita says they graze, following the Rabbis that one does not bring sacrifices into a state of disqualification; one says they are offered, following Rabbi Shimon that one may; and one says they die, following Rabbi Yehuda, who holds a mistake in tithe is an exchange, and an exchange of tithe dies.
ברייתא אחת אומרת ירעו, כרבנן, האומרים שאין מביאים קדשים לבית הפסול; אחת אומרת יקריבו, כרבי שמעון, האומר שמביאים; ואחת אומרת ימותו, כרבי יהודה, הסובר שטעות מעשר תמורה הויא, ותמורת מעשר מתה.
Does Rabbi Yehuda hold it dies?האם רבי יהודה סובר שמתה?
But the Mishna’s “if it were an exchange it would not be offered” implies Rabbi Yehuda holds the eleventh is offered. A baraita says the only difference between the eleventh and a peace offering, according to Rabbi Yehuda, is that it does not make an exchange, implying it is offered, and the Sifra, which is Rabbi Yehuda, includes the eleventh as a peace offering from “if from the cattle.”
אבל "אילו היה תמורה לא היה קרב" שבמשנה מלמד שרבי יהודה סובר שהאחד עשר קרב. ברייתא אומרת שאין בין אחד עשר לשלמים לדברי רבי יהודה אלא שזה עושה קדושה ליקרב וזה אינו עושה, ומשמע שהוא עצמו קרב; וסתם ספרא, שהוא רבי יהודה, מרבה אחד עשר לשלמים מן "אם מן הבקר".
The same Sifra excludes the ninth: does sanctity work for what comes before or after? After. Thus Rabbi Yehuda clearly treats the eleventh as offered.
אותו ספרא ממעט את התשיעי: וכי הקדש לפניו מקדש או לאחריו? הוי אומר לאחריו. מכאן שרבי יהודה ודאי רואה באחד עשר דבר שקרב.
Tithe nowadaysמעשר בזמן הזה
Rabbi Shimon son of Rabbi Abba explained before Rabbi Yoḥanan that “they die” refers to tithe nowadays, because of the stumbling block. Why mention two? It is a “not only” case: not only one, where the loss is small, but even two, where one might wait for a blemish and eat them. Later authorities discuss animal tithe nowadays.
רבי שמעון ברבי אבא תירץ לפני רבי יוחנן ש"ימותו" עוסק במעשר בזמן הזה, ומשום תקלה. מדוע להזכיר שניים? לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא אחד, שאין בו פסידא, אלא אפילו שניים, שאפשר היה להשהותם עד שיפול בהם מום ולאוכלם. פוסקים מאוחרים דנים במעשר בהמה בזמן הזה.
The agent who erredהשליח שטעה
One who told his agent to tithe for him: Rav Pappi in Rava’s name says if he called the ninth tenth, it is holy, but the eleventh tenth is not. Rav Pappa says even the ninth is not holy, since the owner says, “I sent you to fix, not to spoil.” Later authorities discuss an agent who miscounted.
האומר לשלוחו "צא ועשר עליי": רב פפי משמיה דרבא אומר שאם קרא לתשיעי עשירי, קדוש, ולאחד עשר עשירי, אינו קדוש. רב פפא אומר שאפילו קרא לתשיעי עשירי אינו קדוש, שאומר לו "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי". פוסקים מאוחרים דנים בשליח שטעה במניין.
The agent who separated terumaהשליח התורם
How does this differ from the Mishna that an agent separates teruma according to the owner’s mind, or a middle measure of one in fifty, and if he took ten less or more his teruma is valid? There, some separate generously and some stingily, so the owner says “I estimated you this way”; here it is a mistake, and he says “you should not have erred.” With this the chapter on animal tithe and the tractate Bekhorot conclude.
במה שונה זאת מן המשנה שהשליח תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע, בבינונית אחד מחמישים, ואם פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה? התם, יש שתורמים בעין יפה ויש בעין רעה, ואומר "להכי אמדתיך"; הכא טעות היא, ואומר "לא איבעי לך למיטעי". בכך מסתיים פרק מעשר בהמה, וסליקא לה מסכת בכורות.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- How do the three baraitot reflect different views on disqualified sacrifices?כיצד משקפות שלוש הברייתות שיטות שונות בקדשים שנפסלו?
- What does “I sent you to fix, not to spoil” teach about the limits of agency?מה מלמד "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" על גבולות השליחות?
- Why is a difference in generosity tolerated, but not a mistake?מדוע שינוי בנדיבות נסבל, אבל טעות לא?
- What theme connects the end of the tractate to its beginning?איזה נושא מקשר בין סוף המסכת לתחילתה?
The source sheetדף המקורות
וְהָא דְּתָנֵי יִקְרְיבוּ — רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.
וְהָא דְּתָנֵי יָמוּתוּ — רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: טָעוּת מַעֲשֵׂר, תְּמוּרָה הָוְיָא, קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: תְּמוּרַת מַעֲשֵׂר מֵתָה.
וְקָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה תְּמוּרַת מַעֲשֵׂר מֵתָה? וְהָתְנַן, אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה לֹא הָיָה קָרֵב, מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר קָרֵב!
וְכִי תֵּימָא: רַבִּי מֵאִיר לְמַאי דִּסְבִירָא לֵיהּ קָאָמַר, וְהָתַנְיָא: אֵין בֵּין אַחַד עָשָׂר לִשְׁלָמִים, אֶלָּא שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב, וְזֶה אֵין עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. קָדוֹשׁ לִיקְרַב הוּא דְּלָא הוּא עָבֵיד, הָא אִיהוּ גּוּפֵיהּ קָרֵיב!
וְעוֹד, דְּתַנְיָא: ״אִם מִן הַבָּקָר״ — לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר לִשְׁלָמִים.
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַתְּשִׁיעִי? אָמַרְתָּ: וְכִי הֶקְדֵּשׁ לְפָנָיו מְקַדֵּשׁ אוֹ לְאַחֲרָיו מְקַדֵּשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר — לְאַחֲרָיו מְקַדֵּשׁ.
סְתָם סִיפְרָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה, וְקָתָנֵי: ״מִן הַבָּקָר״ — לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר לִשְׁלָמִים.
אֶלָּא תַּרְגְּמַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אַבָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: בְּמַעֲשֵׂר בִּזְמַן הַזֶּה עָסְקִינַן, וּמִשּׁוּם תַּקָּלָה.
אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא תְּרֵי? אֲפִילּוּ חַד נָמֵי! לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא חַד דְּלֵית לֵיהּ פְּסֵידָא, אֲבָל תְּרֵי, כֵּיוָן דִּנְפִישִׁי פְּסֵידָא — לִישַׁהִינְהוּ עַד דְּנִיפּוֹל בְּהוּ מוּמָא וְלֵיכְלִינְהוּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
אִיתְּמַר: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״צֵא וְעַשֵּׂר עָלַי״, רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״ — קָדוֹשׁ, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״ — אֵינוֹ קָדוֹשׁ. וְרַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״ — אֵינוֹ קָדוֹשׁ, דְּאָמַר לֵיהּ: לְתַקּוֹנֵי שַׁדַּרְתָּיךָ וְלָא לְעַוּוֹתֵי.
וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ ״צֵא וּתְרוֹם״ — תּוֹרֵם כְּדַעַת בַּעַל הַבַּיִת.
אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת — תּוֹרֵם בְּבֵינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פִּיחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה — תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה?
אָמְרִי: הָתָם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא דְּתָרֵים בְּעַיִן יָפָה, וְאִיכָּא דְּתָרֵים בְּעַיִן רָעָה, אָמַר: לְהָכִי אֲמַדְתִּיךְ. הָכָא טָעוּתָא הִיא, אָמַר: לָא אִיבְּעִי לָךְ לְמִיטְעֵי.
הֲדַרַן עֲלָךְ מַעְשַׂר בְּהֵמָה, וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.