What happens when the count is mixed up, when the wrong animal is called tenth, or when two animals leave the pen at once?
מה קורה כשהמניין משתבש, כשקוראים לבהמה הלא נכונה עשירי, או כששתי בהמות יוצאות מן הדיר כאחת?
Fifteen and nineteenחמשה עשר ותשעה עשר
A baraita on nineteen lambs says that after taking one from ten, the rest are exempt, unlike fifteen. Rav Huna bar Seḥora explained before Rava: a pen with two openings, nine leaving from each, and one fit for either side. The Gemara notes other answers would require holding that the tenth is holy by itself or by the count of animals; Rav Naḥman bar Yitzḥak praised his mother for his fitting answer.
ברייתא על תשעה עשר טלאים אומרת שלאחר שנטל אחד מעשרה, השאר פטורים, שלא כחמשה עשר. רב הונא בר סחורה תירץ לפני רבא: בריגלא, דיר שיש לו שני פתחים, ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה, ואחד ראוי לכאן ולכאן. הגמרא מעירה שתשובות אחרות היו מחייבות לסבור שעשירי מאליו קדוש או למניין בהמות; רב נחמן בר יצחק אמר: זכאי אמו של רב הונא בר סחורה, ששנה שמועה כשמועתה.
The Mishna: miscountingהמשנה: טעות במניין
If two came out at once, he counts them as two; if he counted them as one, the ninth and tenth are spoiled. If he called the ninth tenth, the tenth ninth and the eleventh tenth, all three are holy: the ninth is eaten blemished, the tenth is tithe, and the eleventh is offered as a peace offering and makes an exchange, says Rabbi Meir. Rabbi Yehuda asks whether an exchange can make an exchange; they said in Rabbi Meir’s name that if it were an exchange it would not be offered.
יצאו שניים כאחד, מונה אותם שניים שניים; מנאם אחד, תשיעי ועשירי מקולקלים. קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, שלושתם מקודשים: התשיעי נאכל במומו, העשירי מעשר, והאחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: וכי יש תמורה עושה תמורה? אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה לא היה קרב.
If he called the ninth tenth, the tenth tenth and the eleventh tenth, the eleventh is not holy; the rule is that unless the name tenth was uprooted from the tenth, the eleventh is not holy.
קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי עשירי, ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר מקודש; זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי מן העשירי, אין אחד עשר מקודש.
Counting in pairsמניין בזוגות
Rabbi Yoḥanan says if he counted in pairs or groups, the tenth by its count is holy. Rav Mari says by his own count, Rav Kahana by the count of animals. The Mishna on two counted as one fits Rav Mari; Rabbi Yoḥanan answers that he meant deliberate counting in pairs, not accidental. A baraita on counting backwards fits Rav Kahana; Rava explains the Persian count, where ten is called one.
רבי יוחנן אומר שמנאם זוגות זוגות או קנטרין קנטרין, עשירי למניינו הוא קדוש. רב מרי אומר למניין שלו, רב כהנא אומר למניין בהמות. המשנה על שניים שנמנו כאחד מתיישבת עם רב מרי; רבי יוחנן משיב שהתכוון למניין מכוון בזוגות, ולא למה שיצא ממילא. ברייתא על מנאם למפרע מתיישבת עם רב כהנא; רבא מסביר שבמניין הפרסי קוראים לעשרה אחד.
Mistakes adjacent to the tenthטעות הסמוכה לעשירי
A baraita derives that all three are holy from “the tenth shall be holy,” but limits it to adjacent animals, not the eighth or twelfth: since it is holy and its mistake becomes holy, only what is adjacent. Another baraita said the mistake is singular like the tenth; a tanna explained this follows Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon, combining Rabbi Yehuda on mistakes as exchange and his father on no exchange after exchange. Later authorities discuss the ninth, tenth and eleventh.
ברייתא לומדת שכולם מקודשים מן "העשירי יהיה קדש", אבל מגבילה זאת לסמוכים, ולא לשמיני ולשנים עשר: הואיל והוא קדוש וטעותו מתקדשת, אף טעותו אינה מתקדשת אלא בסמוך. ברייתא אחרת אמרה שטעותו מיוחדת כמותו; תנא הסביר שזו שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון, המצרף את רבי יהודה שטעות מעשר תמורה הוי ואת אביו שאין מימר חוזר ומימר. פוסקים מאוחרים דנים בתשיעי, בעשירי ובאחד עשר.
Two leaving togetherשניים שיצאו כאחד
Rava says if two left as the ninth and he called them ninth and tenth, tenth and ordinary are mixed, since the tenth is holy by itself; if he called both tenth, tenth and ninth are mixed. If two left as the tenth and he called them tenth, tenth and eleventh are mixed. The novelty: when simultaneous, both become holy even though the name tenth was not uprooted.
רבא אומר שאם יצאו שניים בתשיעי וקראם תשיעי ועשירי, עשירי וחולין מעורבים זה בזה, שהעשירי מאליו קדוש; קראם עשירי ועשירי, עשירי ותשיעי מעורבים. יצאו שניים בעשירי וקראם עשירי, עשירי ואחד עשר מעורבים. החידוש: בבת אחת שניהם קדושים, אף על פי שלא נעקר שם עשירי מן העשירי.
Rav Ashi objected from the Mishna’s rule; Rav Kahana said that applies one after another, not at once. The rule may include a tenth that came out unspoken, and a baraita on two leaving at once is explained by one having briefly emerged first. Rebbi and Rabbi Yose son of Rabbi Yehuda dispute calling the tenth “eleventh,” and baraitot on the fate of two that left as the tenth continue on the next daf.
רב אשי הקשה מכלל המשנה; רב כהנא השיב שהדבר נאמר בזה אחר זה, ולא בבת אחת. הכלל עשוי לרבות יצא עשירי ולא דיבר, וברייתא על שניים שיצאו כאחד מתבארת בכך שאחד הקדים והוציא ראשו. רבי ורבי יוסי ברבי יהודה נחלקים בקורא לעשירי אחד עשר, וברייתות על גורל שניים שיצאו בעשירי נמשכות בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does a mistaken name still create sanctity?מדוע שם שנאמר בטעות עדיין יוצר קדושה?
- What is the difference between “his own count” and “the count of animals”?מה ההבדל בין "למניין שלו" ל"למניין בהמות"?
- Why is the eleventh holy only if the name tenth was uprooted?מדוע האחד עשר קדוש רק אם נעקר שם עשירי?
- Why does simultaneity change the result?מדוע בבת אחת משנה את התוצאה?
The source sheetדף המקורות
לֹא יֹאמַר: אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים, אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר, וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה, וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד, וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר.
וְהָתַנְיָא: תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים, לֹא יֹאמַר: אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד, וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין, אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר, וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד, וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין.
תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא בְּרִיגְלָא: בְּדִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים עָסְקִינַן, וְיָצְאוּ תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה, דְּהַאיְךְ חַד חָזֵי לְהָכָא וּלְהָכָא.
וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ: כְּגוֹן שֶׁמָּנָה תִּשְׁעָה, וְכִי מְטָא עֲשָׂרָה קָרֵי ״חַד״ מֵרֵישָׁא! קָסָבַר: עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קָדוֹשׁ.
וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ בְּגוֹרֶן, וּמְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת! קָסָבַר: עֲשִׂירִי לְמִנְיָן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: זְכַאי אִימֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה, דְּשַׁנִּי לֵיהּ שְׁמַעְתָּא בְּרִיגְלָא כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.
מַתְנִי׳ יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת — מוֹנֶה אוֹתָם שְׁנַיִם שְׁנַיִם, מְנָאָן אֶחָד — תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״ — שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין: הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר, וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה? אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה — לֹא הָיָה קָרֵב. קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״ — אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ, אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת, קִינְטָרִין קִינְטָרִין — עֲשִׂירִי לְמִנְיָנוֹ הוּא קָדוֹשׁ.
״לְמִנְיָנוֹ״ מַאי? רַב מָארִי אָמַר: לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ, רַב כָּהֲנָא אָמַר: לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ.
תְּנַן: יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת — מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם. מְנָאָן אֶחָד — תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ, מִשּׁוּם הָכִי הָווּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין, וְלָעֲשִׂירִי קָא קָרֵי לֵיהּ ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ, לַתְּשִׁיעִי ״תְּשִׁיעִי״ קָא קָרֵי לֵיהּ, וְלָעֲשִׂירִי ״עֲשִׂירִי״ קָא קָרֵי לֵיהּ!
אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי אָמֵינָא אֲנָא — הֵיכִי דְּאִיכַּוֵּין לְאַפּוֹקֵי זוּגוֹת זוּגוֹת, הֵיכָא דִּנְפַק מִמֵּילָא — לָא.
תָּא שְׁמַע: מְנָאָן לְמַפְרֵעַ — עֲשִׂירִי שֶׁבְּמִנְיָן הוּא קָדוֹשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ — שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ, עֲשִׂירִי ״חַד״ קָרֵי לֵיהּ!
אָמַר רָבָא: הוֹאִיל וְאִיתֵיהּ בְּמִנְיָנָא פָּרְסָאָה, דְּקָרוּ לְעַשְׂרָה ״חַד״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן שֶׁאִם קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״, יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁמִינִי וּשְׁנֵים עָשָׂר?
אָמְרַתְּ: הוֹאִיל וְהוּא קָדוֹשׁ, וְטָעוּתוֹ מִתְקַדֶּשֶׁת, מָה הוּא אֵינוֹ מְקוּדָּשׁ אֶלָּא בְּסָמוּךְ, אַף טָעוּתוֹ אֵינָהּ מִתְקַדֶּשֶׁת אֶלָּא בְּסָמוּךְ.
וְהָתַנְיָא: מָה הוּא מְיוּחָד, אַף טָעוּתוֹ מְיוּחֶדֶת!
תָּאנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: הָא מַנִּי? רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ עַד שֶׁיִּשְׁתּוֹק בַּתְּשִׁיעִי, וְיִקְרָא לָעֲשִׂירִי ״תְּשִׁיעִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״.
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: טָעוּת מַעֲשֵׂר תְּמוּרָה הָוֵי, וְסָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ, דְּאָמַר: אֵין מֵימֵר חוֹזֵר וּמֵימֵר.
אָמַר רָבָא: יָצְאוּ שְׁנַיִם בַּתְּשִׁיעִי, קְרָאָן ״תְּשִׁיעִי״ — עֲשִׂירִי וְחוּלִּין מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה, עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קָדוֹשׁ, לַתְּשִׁיעִי ״תְּשִׁיעִי״ קָא קָרֵי לֵיהּ.
קְרָאָן ״עֲשִׂירִי״, עֲשִׂירִי וּתְשִׁיעִי מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה. מַאי טַעְמָא? ״עֲשִׂירִי״ קָא קָרֵי לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ.
יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי וּקְרָאָן ״עֲשִׂירִי״, עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה. קְרָאָן ״אַחַד עָשָׂר״, עֲשִׂירִי וְחוּלִּין מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה.
הָא תּוּ לְמָה לִי? הַיְינוּ הָךְ! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּכֹל בַּת אַחַת תַּרְוַויְיהוּ קָא קָדְשִׁי, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ.
יָתֵיב רַב כָּהֲנָא וְקָאָמַר לֵיהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: וַהֲלֹא לֹא נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ, וּתְנַן זֶה הַכְּלָל: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ — אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ! הָנֵי מִילֵּי בְּזֶה אַחַר זֶה, אֲבָל בְּבַת אַחַת — תַּרְוַיְיהוּ קָא קָדְשִׁי.
זֶה אַחַר זֶה — בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָעֲשִׂירִי ״עֲשִׂירִי״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״ — אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ. ״זֶה הַכְּלָל״ לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵיתוֹיֵי בְּבַת אַחַת?
לָא, לְאֵיתוֹיֵי יָצָא עֲשִׂירִי וְלֹא דִּבֵּר, דְּהָא לֹא נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ.
דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּתַנְיָא: יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי, וְלֹא קָדַם אֶחָד מֵהֶן אֶת חֲבֵירוֹ, וּקְרָאָן ״עֲשִׂירִי״ — עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה, וַהֲלֹא לֹא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: כֹּל בְּבַת אַחַת תַּרְוַיְיהוּ קָא קָדְשִׁי.
אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? דִּקְדֵים חַד מִינַּיְיהוּ וְאַפֵּיק לְרֵישֵׁיהּ, וְקַרְיֵיהּ ״אַחַד עָשָׂר״, וַהֲדַר אִיעָרוּב וּנְפוּק בַּהֲדָדֵי, וּקְרִינְהוּ ״עֲשִׂירִי״, דְּהָא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ.
וְהָא ״לֹא קָדַם״ קָתָנֵי! מַאי ״לֹא קָדַם״? דַּהֲדַר אִיעָרוּב.
וּכְמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי, דְּאִי רַבִּי — הָאָמַר: ״אַחַד עָשָׂר״ לָא הָוֵי עֲקִירָה!
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, כִּי אָמַר רַבִּי הֵיכָא דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמוֹת טוּבָא, דְּאָמְרִינַן: חַד עִישּׂוּרָא קָאָמַר, הָכָא דְּלֵית לֵיהּ בְּהֵמוֹת טְפֵי.
מַאי רַבִּי? דְּתַנְיָא: קָרָא לַעֲשִׂירִי ״אַחַד עָשָׂר״, וְלָאַחַד עָשָׂר ״עֲשִׂירִי״ — אֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ. כְּלָל אָמַר רַבִּי: כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ — אֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ. אָמַר רָבָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּאִית לֵיהּ בְּהֵמוֹת טוּבָא, דְּאָמְרִינַן: חַד עִישּׂוּרָא קָאָמַר.
יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי, תָּנֵי חֲדָא: יִרְעוּ, וְתַנְיָא אִידַּךְ: יִקְרְיבוּ, וְתַנְיָא אִידַּךְ: יָמוּתוּ.
לָא קַשְׁיָא, הָא דְּתַנְיָא יִרְעוּ — רַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִי: אֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל״William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.