How does the daf decide the status of an offspring that differs from its mother, and how does that lead to the question of why milk is permitted at all?
כיצד מכריע הדף את מעמדו של ולד השונה מאמו, וכיצד מוביל הדבר לשאלה מדוע החלב מותר בכלל?
Excluding horses and camelsמיעוט סוסים וגמלים
Rabbi Yose HaGelili derives from the doubled “firstborn of a donkey” that only donkeys, not horses or camels, are redeemed. Rav Aḥai explains why both mentions are needed: one alone might teach that the donkey left the general rule to teach about all impure animals, redeemed with a lamb. The Sages instead derive it from “all your livestock… ox, sheep and donkey,” a general and particular that includes only the particulars.
רבי יוסי הגלילי לומד מן "פטר חמור" הכפול שרק פטרי חמורים נפדים, ולא פטרי סוסים וגמלים. רב אחאי מסביר מדוע נחוצות שתי האזכרות: אחת לבדה הייתה מלמדת שהחמור יצא מן הכלל ללמד על כל הבהמה הטמאה, הנפדית בשה. רבנן לומדים זאת מן "וכל מקנך תזכר… שור ושה", כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט.
Mixed offspring with some signsולד מעורב שיש בו מקצת סימנים
The Sages asked: a cow that bore a kind of donkey with some signs of its mother, is it a firstborn? Between goat and sheep, both pure and bodily sanctified, it is; here one is impure and monetary. Further: a donkey that bore a kind of horse; and a cow that bore a kind of horse. A baraita’s case of a pure animal bearing an impure kind with some signs is applied to a cow bearing a donkey kind.
החכמים שאלו: פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים, האם הוא בכור? בין עז לרחל, ששתיהן טהורות ובקדושת הגוף, הוא בכור; כאן האחת טמאה והאחרת טהורה, קדושת הגוף מול קדושת דמים. ועוד: חמור שילדה מין סוס; ופרה שילדה מין סוס. ברייתא על בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה עם מקצת סימנים מוסבת על פרה שילדה מין חמור.
Why teach that a donkey that bore a horse kind is exempt? One might think horns and hooves distinguish a cow from a donkey, but a horse and donkey both lack horns and have uncloven hooves, so it might be a red donkey; the teaching excludes that.
מדוע לשנות שחמור שילדה מין סוס פטור? אפשר היה לחשוב שקרניים ופרסות מבדילות בין פרה לחמור, אבל לסוס ולחמור אין קרניים ופרסותיהם קלוטות, ואימא חמור אדום בעלמא הוא; ההוראה שוללת זאת.
What comes from the impure is impureהיוצא מן הטמא טמא
The Mishna’s phrase is a mnemonic: follow the mother, not the offspring’s appearance. The source: “but this you shall not eat of those that chew the cud” includes an animal that has signs yet is forbidden, namely a pure-looking animal born of an impure one; “the camel is impure,” “it” is impure, but an impure-looking animal born of a pure one is pure. Rabbi Shimon reads the doubled “camel” as including a camel born of a cow.
לשון המשנה היא סימנא בעלמא: לך אחר האם ולא אחר מראה הוולד. המקור: "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה" מלמד שיש בהמה שמעלה גרה ומפריסה פרסה ואי אתה אוכלה, והוא טהור שנולד מן הטמא; "גמל טמא הוא", הוא טמא, ואין טמא הנולד מן הטהור טמא. רבי שמעון קורא את "גמל גמל" הכפול: גמל הנולד מן הגמלה וגמל הנולד מן הפרה.
Shimon HaAmsoni and every “et”שמעון העמסוני וכל "את"
The Sages use the doubled “camel” to forbid the animal and its fat, while Rabbi Shimon derives its milk from “et ha-gamal,” since the Sages do not interpret every “et.” Shimon HaAmsoni interpreted every “et” until “et Hashem Elokekha tira,” where he withdrew, saying he would be rewarded for withdrawing as for interpreting, until Rabbi Akiva taught that it includes Torah scholars. Later authorities connect this to the difference between awe of God and fear of parents.
רבנן משתמשים ב"גמל" הכפול לאסור את עצמו ואת חלבו, ואילו רבי שמעון לומד את חלבו מ"את הגמל", ורבנן אתים לא דרשי. שמעון העמסוני היה דורש כל "את" שבתורה, עד שהגיע ל"את ה׳ אלהיך תירא" ופירש, ואמר: כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ולימד "את ה׳ אלהיך תירא" לרבות תלמידי חכמים. פוסקים מאוחרים קושרים זאת להבדל בין יראת ה׳ למורא הורים.
Is milk permitted?האם החלב מותר?
Rav Aḥa son of Rava asks why a derivation is needed to forbid an impure animal’s milk, when a baraita forbids the juices of impure creatures. One might think that milk of a pure animal is itself a novelty, as “blood is spoiled and becomes milk,” or according to another view a quasi limb from a living animal, so it might be permitted even from an impure animal.
רב אחא בריה דרבא שואל מדוע נחוץ לימוד לאסור חלב בהמה טמאה, כשברייתא אוסרת ציר ורוטב של הטמאים. אפשר היה לחשוב שחלב בהמה טהורה עצמו חידוש הוא, שהרי דם נעכר ונעשה חלב, או לדעה אחרת כאבר מן החי, ולכן אולי היה מותר אף בבהמה טמאה.
The source permitting milk of a pure animal is sought: not from meat with milk, since milk alone might be forbidden for eating; not from disqualified sacrifices; but from “goats’ milk enough for your food,” the cheeses brought to the army, “a land flowing with milk and honey,” or “buy wine and milk.” Later authorities discuss the milk of animals disqualified from sacrifice and the eggs of kosher birds.
מחפשים מקור להיתר חלב בהמה טהורה: לא מבשר בחלב, שהרי אפשר שחלב לבדו אסור באכילה; לא מפסולי המוקדשין; אלא מן "ודי חלב עזים ללחמך", מעשרת חריצי החלב שהובאו למחנה, מ"ארץ זבת חלב ודבש", או מן "לכו שברו… יין וחלב". פוסקים מאוחרים דנים בחלב פסולי המוקדשין ובביצי עוף טהור.
Head and majorityראשו ורובו
The doubled names “hyrax, hare, pig” come to teach about the split-hoofed animal and the bird ra’ah, and wherever a doubling can be interpreted, it is. A baraita says a ewe that bore a goat kind is exempt unless it has some signs; Rabbi Shimon requires its head and majority to resemble its mother. Does he require this for eating as well? The question continues on the next daf.
השמות הכפולים שפן, ארנבת וחזיר באים ללמד על השסועה ועל הראה בעופות, וכל היכא דאיכא למידרש דרשינן. ברייתא אומרת שרחל שילדה מין עז פטורה מן הבכורה, אלא אם יש בה מקצת סימנים; רבי שמעון אומר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו. האם הוא מחייב זאת גם לאכילה? השאלה נמשכת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does Shimon HaAmsoni’s withdrawal teach about intellectual honesty?מה מלמדת פרישתו של שמעון העמסוני על יושר אינטלקטואלי?
- Why does the offspring follow the mother rather than its own appearance?מדוע הולך הוולד אחר האם ולא אחר מראהו?
- Why is permitting milk considered a novelty?מדוע נחשב היתר החלב לחידוש?
- What role do signs play in determining species?איזה תפקיד ממלאים הסימנים בקביעת המין?
The source sheetדף המקורות
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ שְׁנֵי פְּעָמִים — פִּטְרֵי חֲמוֹרִים אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים.
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: אִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַד, הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל, וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד, לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּלָל כּוּלּוֹ יָצָא, וּלְעוֹלָם בְּשֶׂה.
כְּתַב רַחֲמָנָא ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ אַחֲרִינָא, פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים, וְאֵימָא: מַעֲטִינְהוּ מֹשֶׁה, וּלְעוֹלָם בְּכׇל דָּבָר!
אִם כֵּן, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״פֶּטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה״ וַ״חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה״. ״פֶּטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה״, ״פֶּטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה״ לְמָה לִי? פִּטְרֵי חֲמוֹרִים אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים.
וְתַנָּא דִידַן, לְמַעוֹטֵי סוּסִים וּגְמַלִּים, מְנָא לֵיהּ?
אָמַר רַב פָּפָּא: כׇּל מִקְנְךָ תִּזָּכָר — כָּלַל, שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר — פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט — אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? ״פֶּטֶר״ הִפְסִיק הָעִנְיָן, וְרַבָּנַן? וָי״ו הֲדַר עָרְבֵיהּ קְרָא.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי? לָא לִכְתּוֹב לָא וָי״ו וְלָא ״פֶּטֶר״.
וְרַבָּנַן? אַיְּידֵי דְּהָא קְדוּשַּׁת דָּמִים, וְהָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף — פָּסֵיק לְהוּ וַהֲדַר עָרֵיב לְהוּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר, וְיֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — מַהוּ?
עֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל, וְרָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, דְּכִי יֵשׁ מִקְצָת סִימָנִין — חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה, דְּהָא טְהוֹרָה וְהָא טְהוֹרָה, הָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף וְהָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף.
הָכָא, דְּהָא טְמֵאָה וְהָא טְהוֹרָה, הָא קְדוּשַּׁת הַגּוּף וְהָא קְדוּשַּׁת דָּמִים — לָא, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּאִידֵּי וְאִידֵּי בְּנֵי מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה — קָדוֹשׁ?
וְאִם תִּמְצֵי לוֹמַר: כֵּיוָן דְּאִידֵּי וְאִידֵּי מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה קָדוֹשׁ, חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס מַהוּ? הָכָא וַדַּאי לָא בַּת מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה הוּא, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּמִין טְמֵאָה הוּא קָדוֹשׁ?
אִם תִּמְצָא לוֹמַר: כֵּיוָן דְּמִין טְמֵאָה הוּא קָדוֹשׁ, פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס מַהוּ? הָכָא וַדַּאי הָא טְהוֹרָה וְהָא טְמֵאָה, הָא בַּת מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה וְהָא לָא בַּת מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה, אוֹ דִלְמָא סִימָנִין מִילְּתָא הִיא?
תָּא שְׁמַע: בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה מִין בְּהֵמָה טְמֵאָה — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, אִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה. מַאי לָאו אֲפִילּוּ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס? לֹא, פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר.
תָּא שְׁמַע: פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר, וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, אִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה. מַאי לָאו אַתַּרְוַיְיהוּ? לָא, אַפָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר.
אֲבָל חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס, לְמַאי קָתָנֵי לַהּ? לִפְטוּרָא? פְּשִׁיטָא! הַשְׁתָּא, וּמָה פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר, דְּאִידֵּי וְאִידֵּי בְּנֵי מִיקְדָּשׁ בִּבְכוֹרָה נִינְהוּ, אָמְרַתְּ: אִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — אִין, וְאִי לָא — לָא, חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה מִין סוּס מִיבַּעְיָא?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ: הָתָם הוּא דְּיֵשׁ לָהּ קַרְנַיִם, וְהָא אֵין לָהּ קַרְנַיִם; הָא פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת, וְהָא פַּרְסוֹתֶיהָ קְלוּטוֹת.
אֲבָל הָכָא, דְּאִידֵּי וְאִידֵּי אֵין לָהּ קַרְנַיִם, אִידֵּי וְאִידֵּי פַּרְסוֹתֶיהָ קְלוּטוֹת, אֵימָא חֲמוֹר אָדוֹם בְּעָלְמָא הוּא, קָמַשְׁמַע לַן.
וּמָה הֵן בַּאֲכִילָה כּוּ׳. לְמָה לִי לְמִיתְנֵי ״שֶׁהַיּוֹצֵא״?
סִימָנָא בְּעָלְמָא הוּא, דְּלָא תִּיחַלַּף לָךְ, דְּלָא תֵּימָא: זִיל בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ, וְהַאי טָהוֹר מְעַלְּיָא הוּא, וְהַאי טָמֵא מְעַלְּיָא הוּא, אֶלָּא זִיל בָּתַר אִימֵּיהּ.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה״ — יֵשׁ לְךָ שֶׁהוּא מַעֲלֵה גֵרָה וּמַפְרִיס פַּרְסָה וְאִי אַתָּה אוֹכְלוֹ, וְאֵיזֶה זֶה? טָהוֹר שֶׁנּוֹלַד מִן הַטָּמֵא. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר, וּמַאי ״מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה״?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הָכִי קָאָמַר: דָּבָר הַבָּא מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה לָא תֵּיכוּל, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״גָּמָל... טָמֵא הוּא״ — הוּא טָמֵא, וְאֵין טָמֵא הַנּוֹלָד מִן הַטָּהוֹר טָמֵא אֶלָּא טָהוֹר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״גָּמָל״ ״גָּמָל״ שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד גָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַגְּמַלָּה, וְאֶחָד גָּמָל הַנּוֹלָד מִן הַפָּרָה.
וְרַבָּנַן, הַאי ״גָּמָל״ ״גָּמָל״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? חַד לֶאֱסוֹר עַצְמוֹ, וְחַד לֶאֱסוֹר חֲלָבוֹ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, לֶאֱסוֹר חֲלָבוֹ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״אֶת הַגָּמָל״. וְרַבָּנַן, ״אֶתִּים״ לָא דָּרְשִׁי.
כִּדְתַנְיָא: שִׁמְעוֹן הָעַמְסוֹנִי הָיָה דּוֹרֵשׁ כׇּל ״אֵת״ וָ״אֵת״ שֶׁבַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ פֵּירַשׁ. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כׇּל ״אֶתִּין״ שֶׁדָּרַשְׁתָּ מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: כְּשֵׁם שֶׁקִּבׇּלְתִּי שָׂכָר עַל הַדְּרִישָׁה, כָּךְ אֲנִי מְקַבֵּל שָׂכָר עַל הַפְּרִישָׁה.
עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִימֵּד: ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ — לְרַבּוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, טַעְמָא דְרַבָּנַן מִ״גָּמָל״ ״גָּמָל״, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵ״אֶת הַגָּמָל״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא חָלָב דִּבְהֵמָה טְמֵאָה שְׁרֵי?
מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא: ״הַטְּמֵאִים״ — לֶאֱסוֹר צִירָן, וְרוֹטְבָן, וְקֵיפֶה שֶׁלָּהֶן?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל דִּבְהֵמָה טְהוֹרָה נָמֵי חִידּוּשׁ הוּא, דְּאָמַר מַר: דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב, וְכֵיוָן דְּחִידּוּשׁ הוּא — בִּבְהֵמָה טְמֵאָה נָמֵי לִישְׁתְּרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵיבָרֶיהָ מִתְפָּרְקִין הֵימֶנָּה וְאֵין נַפְשָׁהּ חוֹזֶרֶת עָלֶיהָ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְלֵיכָּא מִידֵּי דְּאָתֵי מֵחַי וְשַׁרְיֵיהּ רַחֲמָנָא, וְהַאי חָלָב כִּי אֵבֶר מִן הַחַי הוּא, וּשְׁרֵי, וְהִילְכָּךְ אֲפִילּוּ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה לִישְׁתְּרֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְחָלָב דִּבְהֵמָה טְהוֹרָה מְנָלַן דִּשְׁרֵי? אִילֵימָא מִדַּאֲסַר רַחֲמָנָא ״בָּשָׂר בְּחָלָב״, הָא לְחוּדֵיהּ שְׁרֵי, וְאֵימָא: חָלָב לְחוּדֵיהּ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה, בָּשָׂר בְּחָלָב — בַּהֲנָאָה נָמֵי אָסוּר!
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּשָׁרֵי בַּהֲנָאָה, מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ לְמִילְקֵי עַל בִּישּׁוּלֵיהּ!
אֶלָּא מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא דְּבִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין, ״תִּזְבַּח״ — וְלֹא גִּיזָּה, ״בָּשָׂר״ — וְלֹא חָלָב, הָא דְּחוּלִּין שְׁרֵי.
וְאֵימָא: דְּחוּלִּין אָסוּר בַּאֲכִילָה וּשְׁרֵי בַּהֲנָאָה, דְּקָדָשִׁים בַּהֲנָאָה נָמֵי אָסוּר!
אֶלָּא, מִדִּכְתִיב: ״וְדֵי חֲלֵב עִזִּים לְלַחְמְךָ לְלֶחֶם בֵּיתֶךָ וְחַיִּים לְנַעֲרוֹתֶיךָ״.
וְדִילְמָא לִסְחוֹרָה? אֶלָּא מִדִּכְתִיב ״וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִיצֵי הֶחָלָב״.
וְדִלְמָא לִסְחוֹרָה? אַטּוּ דַּרְכָּהּ שֶׁל מִלְחָמָה לִסְחוֹרָה?!
וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ״, וְאִי לָא דִּשְׁרֵי, מִשְׁתַּבַּח לַן קְרָא בְּמִידֵּי דְּלָא חֲזֵי? וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר יַיִן וְחָלָב״.
אֶלָּא מֵעַתָּה, ״שָׁפָן״ ״שָׁפָן״, ״אַרְנֶבֶת״ ״אַרְנֶבֶת״, ״חֲזִיר״ ״חֲזִיר״, לְהָנֵי הוּא דְּאָתוּ?
אֶלָּא לְכִדְתַנְיָא: לָמָּה נִשְׁנוּ בַּבְּהֵמָה — מִפְּנֵי ״הַשְּׁסוּעָה״, וּבָעוֹפוֹת — מִפְּנֵי ״הָרָאָה״.
״גָּמָל״ ״גָּמָל״ נָמֵי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא! כֹּל הֵיכָא דְּאִיכָּא לְמִידְרָשׁ דָּרְשִׁינַן.
תָּנוּ רַבָּנַן: רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִים — חַיֶּיבֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: לַאֲכִילָה, מִי בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ, אוֹ לָא?
לְעִנְיַן בְּכוֹרָה, כְּתִיב: ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״, עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר. אֲבָל לַאֲכִילָה, גָּמָל הוּא דְּאָמַר רַחֲמָנָא דַּאֲסִיר, הָאWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.