Does the tenth animal become holy automatically, and can a count that was fit to be made exempt animals even if it was never completed?
האם העשירי מתקדש מאליו, והאם מניין שהיה ראוי להיעשות פוטר בהמות אף אם לא הושלם?
By estimateבאומד
Abba Elazar ben Gomel reads “your teruma shall be reckoned for you” as two terumot, great teruma and the tithe of the tithe, both taken by estimate and thought; animal tithe is compared to grain tithe, so it too can be taken by estimate. Later authorities discuss the power of thought in sanctification.
אבא אלעזר בן גומל קורא "ונחשב לכם תרומתכם" כשתי תרומות, תרומה גדולה ותרומת מעשר, ששתיהן ניטלות באומד ובמחשבה; מעשר בהמה הוקש למעשר דגן, ולכן גם הוא ניטל באומד ובמחשבה. פוסקים מאוחרים דנים בכוח המחשבה בהקדשה.
The tenth is holy by itselfעשירי מאליו קדוש
Rava says the tenth is holy by itself. The source is sought: a baraita that one need not call it tenth might mean he called it holy; one where he called the ninth tenth and the tenth came out unspoken, both sanctified, may be because the tenth was identified. A baraita where the tenth died in the pen and all are exempt might be because of the fitting count.
רבא אומר שעשירי מאליו הוא קדוש. מחפשים את המקור: ברייתא שאין צריך לקרוא לו עשירי עשויה לעסוק במי שקרא לו קדש; ברייתא שקרא לתשיעי עשירי ויצא העשירי ולא דיבר, ושניהם קדושים, עשויה להיות משום שנתברר העשירי. ברייתא שמת העשירי בדיר וכולם פטורים עשויה להיות משום מניין הראוי.
The proof comes from a baraita where the tenth remained in the pen and is tithe; a contrary baraita that the ninth is ordinary follows Rabbi Shimon ben Yehuda, for whom the ninth becomes holy only if the name tenth is uprooted from it, unlike the eleventh.
הראיה באה מברייתא שבה נשתייר העשירי בדיר והוא מעשר; ברייתא סותרת שהתשיעי חולין היא כרבי שמעון בן יהודה, שלשיטתו אין התשיעי קדוש אלא אם כן נעקר שם עשירי ממנו, שלא כאחד עשר.
The ninth and the eleventhהתשיעי והאחד עשר
Rabbi Shimon ben Yehuda argues a fortiori: if the eleventh, which can be sacrificed, is holy only when the name tenth is removed from the tenth, then the ninth, which cannot be sacrificed, all the more. The Gemara refutes it: the reverse may hold, or the eleventh differs because the tenth has already been identified.
רבי שמעון בן יהודה טוען בקל וחומר: אם אחד עשר, שעושה קדושה ליקרב, אינו קדוש אלא אם כן נעקר שם עשירי מן העשירי, תשיעי שאינו עושה קדושה ליקרב לא כל שכן. הגמרא פורכת: היא הנותנת, או שאחד עשר שונה משום שכבר נתברר העשירי.
A fitting count exemptsמניין הראוי פוטר
Rava says a fitting count exempts. Not from the Mishna on a counted animal jumping back, since that might refer to those already tithed; rather from “shall pass,” not what already passed, meaning those exempted by the fitting count. A baraita supports him: of ten lambs, five counted and one died, the counted are exempt if the dead was uncounted.
רבא אומר שמניין הראוי פוטר. לא מן המשנה על אחד מן המנויים שקפץ, שעשויה לעסוק במעושרים; אלא מן "יעבור", ולא שכבר עבר, היינו אלה שנפטרו במניין הראוי. ברייתא מסייעת לו: עשרה טלאים, מנה חמשה ומת אחד; אם משאינם מנויים מת, המנויים פטורים.
Two gatesשני פתחים
Rava discusses fourteen lambs leaving by two gates in groups of six and four, with four remaining: if the remaining four left by the gate of six, he takes one; otherwise the counted are exempt and the rest combine with another threshing time. The novelty is that even a doubtful fitting count exempts.
רבא דן בארבעה עשר טלאים שיצאו בשני פתחים, שישה כאן וארבעה כאן, וארבעה נשתיירו: אם אותם ארבעה יצאו בפתח השישה, נוטל אחד מהם; ואם לאו, המנויים פטורים והשאר מצטרפים לגורן אחר. החידוש הוא שאפילו ספק מניין הראוי פוטר.
With fifteen lambs one may not select ten, tithe one and exempt the rest; rather he brings them in, removes ten, takes one, and the rest combine with another threshing time, as a baraita also teaches, continuing on the next daf.
היו לו חמשה עשר טלאים, לא יאמר "אברור עשרה, אטול מהם אחד והשאר פטורים"; אלא כונסם לדיר, מוציא עשרה ונוטל מהם אחד, והשאר מצטרפים לגורן אחר, וכך שונה גם ברייתא הנמשכת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does taking tithe “by thought” imply about the role of intention?מה מלמדת נטילת מעשר "במחשבה" על תפקיד הכוונה?
- Why might the tenth become holy even if not named?מדוע עשוי העשירי להתקדש אף בלי שנקרא בשמו?
- What is a “fitting count,” and why does it exempt?מהו "מניין הראוי", ומדוע הוא פוטר?
- Why may one not pre-select ten out of fifteen?מדוע אסור לברור מראש עשרה מתוך חמשה עשר?
The source sheetדף המקורות
אַף תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה, וּמַעֲשֵׂר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא תְּרוּמָה, דִּכְתִיב: ״כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה׳ תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה״, וְאִיתַּקַּשׁ מַעְשַׂר בְּהֵמָה לְמַעֲשֵׂר דָּגָן, מָה מַעְשַׂר דָּגָן נִיטָּל בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה — אַף מַעְשַׂר בְּהֵמָה נִיטָּל בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה.
אָמַר רָבָא: עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו הוּא קָדוֹשׁ. מְנָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? אִילֵּימָא מֵהָא דְּתַנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא שֶׁקָּרָא שְׁמוֹ ״עֲשִׂירִי״, לֹא קָרָא שְׁמוֹ ״עֲשִׂירִי״ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ״ — מִכׇּל מָקוֹם.
וְדִלְמָא ״עֲשִׂירִי״ הוּא דְּלָא קַרְיֵיהּ, ״קֹדֶשׁ״ קַרְיֵיהּ! אֶלָּא מֵהָא דְּתַנְיָא: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְיָצָא הָעֲשִׂירִי וְלֹא דִּבֵּר — הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר.
וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, דְּאִיבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי, אִי נָמֵי, דְּאַחְוִי עִילָּוֵיהּ!
אֶלָּא מֵהָא דְּתַנְיָא: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וּמֵת עֲשִׂירִי בַּדִּיר — תְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְכוּלָּם פְּטוּרִין. מַאי טַעְמָא כּוּלָּם פְּטוּרִין, לָאו מִשּׁוּם דִּקְדַשׁ לֵיהּ עֲשִׂירִי?
וְדִלְמָא דְּאִיפְּטַרוּ בְּמִנְיָן הָרָאוּי, דְּהָאָמַר רָבָא: מִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר!
אֶלָּא מֵהָא דְּתַנְיָא: קָרָא לַתְּשִׁיעִי ״עֲשִׂירִי״, וְנִשְׁתַּיֵּיר עֲשִׂירִי בַּדִּיר — הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ, וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר. וְהָתַנְיָא: תְּשִׁיעִי חוּלִּין!
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת: הָא מַנִּי? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אַף הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא אִם כֵּן נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ, וְהַדִּין נוֹתֵן.
וּמָה אַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב, אֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא אִם כֵּן נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ, תְּשִׁיעִי שֶׁאֵין עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב — אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ — אִין, אִי לָא — לָא?
הִיא הַנּוֹתֶנֶת! אַחַד עָשָׂר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב, אִי נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ — אִין, אִי לָא — לָא; תְּשִׁיעִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה קְדוּשָּׁה לִיקְרַב, אַף עַל גַּב דְּלָא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ.
אִי נָמֵי, אַחַד עָשָׂר, דְּאִיבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי — אִי נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי הֵימֶנּוּ — אִין, אִי לָא — לָא.
תְּשִׁיעִי, דְּאַכַּתִּי לָא אִיבָּרַר לֵיהּ עֲשִׂירִי, וְאַף עַל גַּב דְּלָא נֶעֱקַר שֵׁם ״עֲשִׂירִי״ הֵימֶנּוּ, תּוּ לָא מִידִּי.
אָמַר רָבָא: מִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר. מְנָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? אִילֵּימָא מֵהָא דִּתְנַן: קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן — כּוּלָּן פְּטוּרִין. מְנוּיִין גּוּפַיְיהוּ דְּאִיפְּטַרוּ — לָאו בְּמִנְיָן הָרָאוּי?
וְדִלְמָא דְּעַשַּׂר עִילָּוַיְיהוּ!
הָהִיא לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, הָא תָּנֵי: מִן הַמְעוּשָּׂרִין לְתוֹכָן!
וְדִלְמָא מַאי ״מְעוּשָּׂרִין״? מַעֲשֵׂר דַּוְקָא, דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי ״יִרְעוּ״!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״יַעֲבוֹר״, וְלֹא שֶׁכְּבָר עָבַר. מַאי שֶׁכְּבָר עָבַר? אִי דְּעַשַּׂר עִילָּוַיְיהוּ — צְרִיכָא לְמֵימְרָא? אֶלָּא לָאו דְּאִיפְּטַרוּ לְהוּ בְּמִנְיָן הָרָאוּי? שְׁמַע מִינַּהּ.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא: הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לַדִּיר, וּמָנֶה חֲמִשָּׁה, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם — אִם מִן הַמְּנוּיִים מֵת — מוֹנֶה וּמַשְׁלִים עֲלֵיהֶם, וְאִם מִשֶּׁאֵינָן מְנוּיִים מֵת — מְנוּיִים פְּטוּרִין, וְשֶׁאֵינָן מְנוּיִים מִצְטָרְפִין לַגּוֹרֶן אַחֵר.
וְאָמַר רָבָא: הָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר טְלָאִים וְהִכְנִיסָן לְדִיר, וְיָצְאוּ שִׁשָּׁה בְּפֶתַח זֶה, וְאַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה, וְאַרְבָּעָה נִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם. אוֹתָם אַרְבָּעָה, אִם בְּפֶתַח הַשִּׁשָּׁה יָצְאוּ — נוֹטֵל אֶחָד מֵהֶם, וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר;
וְאִם לָאו — שִׁשָּׁה פְּטוּרִין, וְאַרְבָּעָה אַרְבְּעָה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר.
יָצְאוּ אַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה, וְשִׁשָּׁה בְּפֶתַח זֶה, וְנִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם אַרְבָּעָה — אִם אוֹתָם אַרְבָּעָה בְּפֶתַח הַשִּׁשָּׁה יָצְאוּ — נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד, וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים; וְאִם לָאו — אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה פְּטוּרִים, וְאַרְבָּעָה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר.
יָצְאוּ אַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה, וְאַרְבָּעָה בְּפֶתַח זֶה, וְנִשְׁתַּיְּירוּ שָׁם שִׁשָּׁה — אִם אוֹתָן שִׁשָּׁה יָצְאוּ בְּפֶתַח אֶחָד — נוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים; וְאִם לָאו — אַרְבָּעָה פְּטוּרִים, וְשִׁשָּׁה מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, דְּמִנְיָן הָרָאוּי פּוֹטֵר? וְהָאַמְרַהּ רָבָא חֲדָא זִמְנָא! מַהוּ דְּתֵימָא: וַדַּאי מִנְיָן הָרָאוּי אָמְרִינַן, סְפֵק מִנְיָן הָרָאוּי, דַּחֲזֵי לְהָכָא וְדַחֲזֵי לְהָכָא — לָא אָמְרִינַן, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְאָמַר רָבָא: הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר טְלָאִים, לֹא יֹאמַר: אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאַכְנִיסֵם לַדִּיר וְאֶטּוֹל מֵהֶם אֶחָד, וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים, אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר, וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה, וְנוֹטֵל מֵהֶם אֶחָד, וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: הָיוּ לוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר טְלָאִים,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.