Why are the tithing deadlines set where they are, and how is animal tithe actually counted?
מדוע נקבעו מועדי המעשר כפי שנקבעו, וכיצד מונים בפועל את מעשר הבהמה?
Why these times?מדוע מועדים אלה?
Rabba bar Sheila says three times correspond to winter, spring and summer; Rabbi Tanḥum of Kfar Akko says before the festivals so that animals are available for pilgrims. Though one may sell before the threshing time, the owner wants the mitzva done with his property first. It is called a threshing floor because it makes the animals untithed like grain.
רבה בר שילא אומר שהשלוש הן כנגד חורף, אביב וקיץ; רבי תנחום איש כפר עכו אומר לפני הרגלים, כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים. אף שמותר למכור לפני הגורן, ניחא ליה לאדם שתיעשה מצוה בממונו. הוא נקרא גורן משום שהוא קובע את הבהמה לטבל כגורן.
Rabbi Yose son of Rabbi Yehuda says “peras” is not less than fifteen days; Rabbi Abahu explains half of thirty, as one asks and expounds the laws of Pesaḥ thirty days before, while Rabban Shimon ben Gamliel says two weeks.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר שאין פרס פחות מחמישה עשר יום; רבי אבהו מסביר פלגא של שלושים, שהרי שואלים ודורשים בהלכות הפסח שלושים יום קודם, ורבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות.
The reasoning of the viewsנימוקי השיטות
Rabbi Akiva gives no fixed date for Adar since it may be full or deficient; Ben Azzai holds it is always deficient and fixes 29 Adar; 1 Sivan since animals are few and one waits until close to the festival; 29 Av since Elul-born are tithed separately, with a distinction for new and old. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon fix 1 Nisan like Rabban Shimon ben Gamliel, and 29 Elul because 1 Tishrei is the new year and a festival.
רבי עקיבא אינו קובע תאריך באדר, שזימנין מלא וזימנין חסר; בן עזאי סובר שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר וקובע בעשרים ותשעה באדר; באחד בסיון משום שהבהמות מעטות ומחכים סמוך לרגל; בעשרים ותשעה באב משום שהאלולים מתעשרים בפני עצמם, עם היכר לחדש וישן. רבי אלעזר ורבי שמעון קובעים באחד בניסן כרבן שמעון בן גמליאל, ובעשרים ותשעה באלול, שאחד בתשרי ראש השנה ויום טוב.
Ben Azzai and the Elul animalsבן עזאי והאלולים
Ben Azzai said: since some say this and some say that, Elul-born are tithed separately. Why not decide? He claimed all the Sages were like a garlic peel to him except “this bald one,” but Rabbi Yoḥanan says the dates came by tradition from Ḥaggai, Zekharya and Malakhi. Five in Av and five in Elul do not combine, nor Elul and Tishrei, but Tishrei and Av do. Later authorities discuss the three dates and Ben Azzai’s ruling.
בן עזאי אמר: הואיל והללו אומרים כך והללו אומרים כך, האלולים מתעשרים לעצמם. מדוע לא להכריע? הוא אמר שכל חכמי ישראל דומים עליו כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה, אבל רבי יוחנן אומר שמפי השמועה אמרוה, מפי חגי, זכריה ומלאכי. חמשה באב וחמשה באלול אינם מצטרפים, וכן אלול ותשרי, אבל תשרי ואב מצטרפים. פוסקים מאוחרים דנים בשלושת התאריכים ובפסק בן עזאי.
Rava says for Ben Azzai, if five were born in Av, five in Elul and five in Tishrei, he takes one from the Elul-born and the rest are exempt, either way; one cannot combine with another threshing time, since the Torah requires a certain tenth, not a doubtful one.
רבא אומר שלבן עזאי, נולדו לו חמשה באב, חמשה באלול וחמשה בתשרי, נוטל אחד מן האלולים והשאר פטורים, ממה נפשך; ואין לצרף לגורן אחר, שהרי "עשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק".
Counting through the gateהמנייה דרך הפתח
The Mishna: one gathers them into a pen with a small opening so two cannot leave at once, counts one to nine, and marks the tenth with red paint, saying “this is tithe.” If he did not mark, count with the rod, or counted them lying or standing, they are still tithed. If he had a hundred and took ten, or ten and took one, it is not tithe; Rabbi Yose son of Rabbi Yehuda says it is. If a counted one jumps back, they are exempt; if a tithed one, all graze until blemished.
המשנה: כונסם לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהיו שניים יכולים לצאת כאחד, ומונה אחד עד תשעה, והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר "הרי זה מעשר". לא סקרו בסיקרא, ולא מנאם בשבט, או שמנאם רבוצים או עומדים, הרי אלו מתעשרים. היו לו מאה ונטל עשרה, או עשרה ונטל אחד, אין זה מעשר; רבי יוסי ברבי יהודה אומר מעשר. קפץ אחד מן המנויים לתוכם, פטורים; מן המעושרים, כולם ירעו עד שיסתאבו.
A baraita: the mothers stand outside and the young inside, lowing and going out toward their mothers. Why not drive them out? “Pass” means by themselves. Why not lure them with grass? Rav Huna says a decree because of bought animals and orphans. Rabbi Yose son of Rabbi Yehuda follows Abba Elazar ben Gomel that teruma may be taken by estimate, as the next daf continues.
ברייתא: אמותיהם מבחוץ והם מבפנים, וגועות ויוצאות לקראת אמן. מדוע לא להוציאם? "יעבור" כתיב, ולא שיעבירוהו. מדוע לא למשוך אותם בירק? רב הונא אומר גזירה משום לקוח ומשום יתום. רבי יוסי ברבי יהודה סובר כאבא אלעזר בן גומל שתרומה ניטלת באומד, כפי שממשיך הדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why should tithe animals be available before the festivals?מדוע צריכות בהמות המעשר להיות מצויות לפני הרגלים?
- What does Rabbi Yoḥanan’s “by tradition from Ḥaggai, Zekharya and Malakhi” teach?מה מלמד "מפי חגי זכריה ומלאכי" של רבי יוחנן?
- Why must the tenth be certain and not doubtful?מדוע העשירי צריך להיות ודאי ולא ספק?
- Why must the animals pass through the gate on their own?מדוע הבהמות צריכות לעבור בפתח מעצמן?
The source sheetדף המקורות
כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים.
וְאַף עַל גַּב דִּתְנַן: עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַגּוֹרֶן מוּתָּר לִמְכּוֹר וְלִשְׁחוֹט — נִיחָא לֵיהּ דְּלִיתְעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ, וַהֲדַר לִזְבּוֹן וְלֵיכוֹל.
וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״גּוֹרֶן״? דְּטָבְלָה כְּגוֹרֶן.
וְכַמָּה ״פְּרָס״? פֵּירֵשׁ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: אֵין פְּרָס פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם.
מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: ״פְּרוֹס״ — פַּלְגָא. פַּלְגָא דְּמַאי? פַּלְגָא דְּהִלְכוֹת פֶּסַח, כִּי הָא דְּתַנְיָא: שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּהִלְכוֹת פֶּסַח קוֹדֶם לְפֶסַח שְׁלֹשִׁים יוֹם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, בְּאֶחָד בְּסִיוָן. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַבִּי עֲקִיבָא וּבֶן עַזַּאי? רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן זִימְנִין מָלֵא וְזִימְנִין חָסֵר, זִימְנִין דְּמִיקְּלַע בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים וְזִימְנִין דְּמִיקְּלַע בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה, וּמִשּׁוּם הָכִי לָא קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן. וּבֶן עַזַּאי סָבַר: אֲדָר הַסָּמוּךְ לְנִיסָן לְעוֹלָם חָסֵר, הִילְכָּךְ קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר.
בְּאֶחָד בְּסִיוָן — אַיְּידֵי דְּלָא נְפִישִׁי, אִי אָמְרַתְּ לִיקַדֵּים לִיעַשַּׂר — עַד דְּמָטֵי רֶגֶל שָׁלְמִי לְהוּ.
בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּאָב וְכוּ׳. בֶּן עַזַּאי לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: הָאֱלוּלִין מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן.
וְלִיעַשְּׂרִינְהוּ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים! זִימְנִין דִּמְחַסְּרִין לֵיהּ לְאָב, וּבָעֵינַן לְמִיעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן.
רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּנִיסָן, בְּאֶחָד בְּסִיוָן וְכוּ׳. בְּאֶחָד בְּנִיסָן — כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאָמַר: שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בְּאֶחָד בְּסִיוָן — כְּדַאֲמַרַן.
בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל — רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאָמְרִי: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
וְלָמָה אָמְרוּ בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל, וְלֹא אָמְרוּ בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי? מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב וְכוּ׳. וְתִיפּוֹק לֵיהּ, דְּבָעֵינַן לְמֶעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן!
חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר, חֲדָא — דְּבָעֵינַן לְמִיעְבַּד הֶכֵּירָא בְּחָדָשׁ וְיָשָׁן, וְעוֹד — מִפְּנֵי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב, וְאִי אֶפְשָׁר לְעַשֵּׂר בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם סְקַרְתָּא.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר בֶּן עַזַּאי: הוֹאִיל וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים כָּךְ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים כָּךְ — הָאֱלוּלִין מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן.
וְלִיחְזֵי טַעְמֵיהּ דְּמַאן מִסְתַּבַּר! וְכִי תֵּימָא: לָא מָצֵי קָאֵי אַטַּעְמַיְיהוּ, וְהָתַנְיָא: בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כׇּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין עָלַי כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה!
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֲמָרוּהָ, מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.
תַּנְיָא: בְּאֵיזֶה צַד אָמַר בֶּן עַזַּאי הָאֱלוּלִים מִתְעַשְּׂרִין לְעַצְמָן? נוֹלְדוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּאָב וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל — אֵין מִצְטָרְפִין, חֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי — אֵין מִצְטָרְפִין, חֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי וַחֲמִשָּׁה בְּאָב מִצְטָרְפִין.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, כִּי הֵיכִי דְּמַפְסְקִי שָׁנִים, מַפְסְקִי גֳּרָנוֹת, קָא מַשְׁמַע לַן.
כְּדִתְנַן: חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה — אֵין מִצְטָרְפִין, חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.
אָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי בֶּן עַזַּאי, נוֹלְדוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּאָב וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁרִי, כּוֹנְסָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְנוֹטֵל אֶחָד מִן הָאֱלוּלִין וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִי בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — דֶּאֱלוּל וְתִשְׁרִי מִצְטָרְפִין וּדְאָב פְּטוּרִים, וְאִי בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — דְּאָב וֶאֱלוּל מִצְטָרְפִין דְּתִשְׁרִי פְּטוּרִין.
מַאי אָמְרַתְּ: לִצְטַרְפוּ לְגוֹרֶן אַחֵר? עֲשִׂירִי וַדַּאי אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא סָפֵק.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא לִגְזוֹר, דִּילְמָא אָתֵי לְמִישְׁקַל מֵהָנָךְ, קָא מַשְׁמַע לַן.
מַתְנִי׳ בְּאֵי זֶה צַד מְעַשְּׂרִין? כּוֹנְסָן לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶם פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאֶחָת, וּמוֹנִין: אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, וְהַיּוֹצֵא עֲשִׂירִי סוֹקֵר בְּסִיקְרָא וְאוֹמֵר: ״הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר״. לֹא סְקָרוֹ בְּסִיקְרָא, וְלֹא מְנָאָן בַּשֵּׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים — הֲרֵי אֵלּוּ מִתְעַשְּׂרִין.
הָיָה לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד — אֵין זֶה מַעֲשֵׂר. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר. קָפַץ אֶחָד מִן הַמְּנוּיִין לְתוֹכָן — הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין, מִן הַמְעוּשָּׂרִין לְתוֹכָן — כּוּלָּם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בְּאֵי זֶה צַד מְעַשֵּׂר? כּוֹנְסָן לַדִּיר, וְעוֹשֶׂה לָהֶם פֶּתַח קָטָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם יְכוֹלִין לָצֵאת כְּאֶחָד, אִימּוֹתֵיהֶם מִבַּחוּץ וְהֵם מִבִּפְנִים, וְגוֹעוֹת, וְיוֹצְאוֹת לִקְרַאת אִמָּן.
וְלַפְּקִינְהוּ אִינְהוּ! ״יַעֲבוֹר״ כְּתִיב, וְלֹא שֶׁיַּעֲבִירוּהוּ.
וְלִשְׁדֵּי לְהוּ יַרְקָא וְלִיפְּקוּ לְוָתֵיהּ! אָמַר רַב הוּנָא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם לָקוּחַ וּמִשּׁוּם יָתוֹם.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״כׇּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת״ — פְּרָט לַטְּרֵיפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת תַּחַת הַשָּׁבֶט. מִצְוָה לִמְנוֹתָן בְּשֵׁבֶט. לֹא מְנָאָן בְּשֵׁבֶט, אוֹ שֶׁמְּנָאָן רְבוּצִים אוֹ עוֹמְדִים, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הָעֲשִׂירִי קֹדֶשׁ״ — מִכׇּל מָקוֹם.
וְאֵין לִי אֶלָּא שֶׁקְּרָא שְׁמוֹ ״עֲשִׂירִי״, לֹא קְרָא שְׁמוֹ ״עֲשִׂירִי״ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה קֹּדֶשׁ״ מִכׇּל מָקוֹם. יָכוֹל הָיוּ לוֹ מֵאָה וְנָטַל עֲשָׂרָה, עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד, יָכוֹל יִהְיוּ מְעוּשָּׂרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֲשִׂירִי״, וְאֵין זֶה עֲשִׂירִי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲשֵׂר.
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה? סָבַר לֵיהּ כְּאַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גּוֹמֵל, דְּתַנְיָא: אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן גּוֹמֵל אוֹמֵר: ״וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם״ — בִּשְׁתֵּי תְרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
כְּשֵׁם שֶׁהַתְּרוּמָה גְּדוֹלָה נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה —William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.