Why are bought animals and partnerships exempt from animal tithe, and when do brothers who inherited together count as partners?
מדוע לקוח ושותפות פטורים ממעשר בהמה, ומתי נחשבים אחים שירשו יחד לשותפים?
“So shall you do”"כן תעשה"
As one’s sons are not bought or received as a gift, so too one’s cattle and sheep. The verse refers to the firstborn, but “you shall do” is irrelevant there, since it is sanctified from the womb, so it applies to animal tithe. The alternatives of sin and guilt offerings, burnt and peace offerings, and the pilgrim’s offering are each rejected by the comparison to a son.
מה בניך אינם בלקוח ובמתנה, אף צאנך ובקרך אינם בלקוח ובמתנה. הפסוק נאמר בבכור, אבל "תעשה" אינו שייך שם, שהרי ברחם קדוש, ולכן תנהו עניין למעשר בהמה. החלופות של חטאת ואשם, עולה ושלמים ועולת ראייה נדחות כל אחת בהשוואה לבנך.
Ten fetusesעשרה עוברים
If bought animals are entirely excluded, why does Rabbi Yoḥanan say one who bought ten fetuses in their mothers must tithe them? Rava answers: “you shall make,” at the time of making the verse excluded. Rabbi Elazar says Rabbi Yoḥanan saw this in a dream. Rabbi Shimon ben Elyakim objects that purchase applies to one lacking time; this is Rabbi Shimon ben Yehuda in Rabbi Shimon’s name.
אם לקוח ממועט כליל, מדוע אומר רבי יוחנן שלקח עשרה עוברים במעי אמם, כולם נכנסים לדיר להתעשר? רבא משיב: "תעשה", בשעת עשייה מיעט הכתוב. רבי אלעזר אומר שרבי יוחנן ראה זאת בחלומו. רבי שמעון בן אליקים מקשה שהלקוח חל על מחוסר זמן; זו שיטת רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון.
A prohibited gift that returnedאתנן שחזר ונלקח
A tanna taught before Rav that a prohibited payment given to a woman and bought back enters the pen for tithe; the objection that it was bought is answered by Rabbi Yoḥanan’s fetuses. Why not have her tithe it? The case is a gentile woman, and a payment to a Jewish woman of this kind is not considered the prohibited category, as Abaye says, with consequences for a kohen.
תנא שנה לפני רב שאתנן שניתן לאשה וחזר ונלקח ממנה נכנס לדיר להתעשר; הקושיה שהוא לקוח מתורצת בדברי רבי יוחנן על העוברים. מדוע לא תעשר היא? המקרה בנכרית, ואילו אתנן לישראלית אינו נחשב אתנן, כדברי אביי, עם השלכות לכהן.
Brothers and partnersאחים ושותפים
The Mishna: brothers and partners who are liable for the surcharge on the half-shekel are exempt from animal tithe, and those liable for animal tithe are exempt from the surcharge. If they acquired from the estate, they are liable; otherwise exempt. If they divided and then joined again, they are liable for the surcharge and exempt from tithe. The source is “it shall be yours,” not a partnership, but “it shall be” includes estate acquisitions. Later authorities discuss partners’ tithe.
המשנה: האחים והשותפים שחייבים בקלבון פטורים ממעשר בהמה, וחייבים במעשר בהמה פטורים מן הקלבון. קנו מתפיסת הבית, חייבים; ואם לאו, פטורים. חלקו וחזרו ונשתתפו, חייבים בקלבון ופטורים ממעשר בהמה. המקור הוא "יהיה לך", ולא של שותפות, ו"יהיה" מרבה מה שקנו מתפיסת הבית. פוסקים מאוחרים דנים במעשר של שותפים.
Four casesארבעה מקרים
Rabbi Yirmeya says they may be liable for both, if they divided money but not animals; exempt from both, if they divided animals but not money; liable for the surcharge only, if they divided both; and liable for tithe only, if they divided neither. The novelty of the second is that dividing animals does not reveal intent to divide everything.
רבי ירמיה אומר שפעמים חייבים בזה ובזה, כשחלקו בכספים ולא בבהמה; פטורים מזה ומזה, כשחלקו בבהמה ולא בכספים; חייבים בקלבון בלבד, כשחלקו בזה ובזה; וחייבים במעשר בלבד, כשלא חלקו בזה ובזה. החידוש בשני הוא שחלוקת הבהמה אינה מגלה דעת לחלוק בכול.
Is division a clarification?האם החלוקה בירור?
Rav Anan says this applies only when they divided kids against goats; if like against like, each received his original share. Rav Naḥman says even then we do not say so. Rabbi Elazar and Rabbi Yoḥanan dispute similarly about nine against ten. The discussion continues on the next daf.
רב ענן אומר שזה דווקא כשחלקו גדיים כנגד תיישים; אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים, אומרים זה חלקו המגיעו משעה ראשונה. רב נחמן אומר שאפילו אז אין אומרים כך. רבי אלעזר ורבי יוחנן נחלקים באופן דומה בתשעה כנגד עשרה. הדיון נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is the firstborn son the model for exempting bought animals?מדוע בכור אדם הוא הדגם לפטור לקוח?
- What does “at the time of making” mean for fetuses?מה פירוש "בשעת עשייה" לעניין עוברים?
- Why are partners exempt from animal tithe?מדוע שותפים פטורים ממעשר בהמה?
- What is the significance of whether division clarifies original shares?מה המשמעות של השאלה אם החלוקה מבררת את החלקים מראשיתם?
The source sheetדף המקורות
מָה בָּנֶיךָ — אֵין בְּלָקוּחַ וּבְמַתָּנָה, אַף צֹאנְךָ וּבְקָרְךָ — אֵינוֹ בְּלָקוּחַ וּבְמַתָּנָה.
וְהַאי בִּבְכוֹר כְּתִיב! אָמַר קְרָא: ״כֵּן תַּעֲשֶׂה״, אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְכוֹר, דְּלָא אִיתֵיהּ בַּעֲשִׂיָּיה, דִּבְרֶחֶם קָדוֹשׁ — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
וְאֵימָא: תְּנֵהוּ עִנְיָן לְחַטָּאת וּלְאָשָׁם! דּוּמְיָא דְּבִנְךָ — מָה בִּנְךָ שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אַף צֹאנְךָ וְשׁוֹרְךָ שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא.
וְאֵימָא: תְּנֵהוּ עִנְיָן לְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים! דּוּמְיָא דְּבִנְךָ — מָה בִּנְךָ שֶׁאֵינוֹ בָּא בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, אַף צֹאנְךָ וְשׁוֹרְךָ כּוּ׳.
וְאֵימָא: תְּנֵהוּ עִנְיָן לְעוֹלַת רְאִיָּיה! דּוּמְיָא דְּבִנְךָ — מָה בִּנְךָ שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן, אַף שׁוֹרְךָ וְצֹאנְךָ שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן.
אִי מָה בִּנְךָ אֵינוֹ בְּלָקוּחַ כְּלָל, אַף שׁוֹרְךָ וְצֹאנְךָ אֵינוֹ בְּלָקוּחַ כְּלָל, אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָקַח עֲשָׂרָה עוּבָּרִין בִּמְעֵי אִמָּן — כּוּלָּם נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר?
אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״תַּעֲשֶׂה״ — בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּיה מִיעֵט הַכָּתוּב.
גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָקַח עֲשָׂרָה עוּבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּן — כּוּלָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. וְהָא אֲנַן תְּנַן: הַלּוֹקֵחַ אוֹ שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה פָּטוּר מִן מַעְשַׂר בְּהֵמָה!
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בְּחֶילְמָא, מִילְּתָא מְעַלְּיָא אָמֵינָא. אָמַר קְרָא ״תַּעֲשֶׂה״, בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּיה מִיעֵט הַכָּתוּב. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרַבִּי אֶלְעָזָר: הַלָּקוּחַ חָל עַל מְחוּסַּר זְמַן!
אֲמַר לֵיהּ: זוֹ אֵינָהּ מִשְׁנָה, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר מִשְׁנָה — רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה הִיא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: מְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, וַהֲרֵי הוּא כִּבְכוֹר, מָה בְּכוֹר קָדוֹשׁ לִפְנֵי זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ — אַף מְחוּסַּר זְמַן קָדוֹשׁ לִפְנֵי זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב: אֵיזֶהוּ אֶתְנַן שֶׁנִּכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר? כֹּל שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ וְחָזַר וּלְקָחוֹ הֵימֶנָּה. וְהָא אִיפְּסִיל לֵיהּ בְּלוֹקֵחַ!
אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָקַח עֲשָׂרָה עוּבָּרִין בִּמְעֵי אִמָּן — כּוּלָּם נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְתִיעַשְּׂרֵהּ אִיהִי! בְּזוֹנָה גּוֹיָה.
וְלוֹקְמַהּ בְּזוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית, וְתִיעַשְּׂרֵהּ אִיהִי! קָא מַשְׁמַע לַן דְּזוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית לָא הָוֵי אֶתְנַן.
כִּדְאַבָּיֵי, דְּאָמַר אַבָּיֵי: זוֹנָה גּוֹיָה — אֶתְנַנָּהּ אָסוּר, וְכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״. זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית — אֶתְנַנָּהּ מוּתָּר, וְכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״.
זוֹנָה גּוֹיָה אֶתְנַנָּהּ אָסוּר — גָּמַר ״תּוֹעֵבָה״ ״תּוֹעֵבָה״ מֵעֲרָיוֹת.
מָה עֲרָיוֹת, דְּלָא תָּפְסִי בְּהוּ קִדּוּשֵׁי — אַף זוֹנָה, בְּהָךְ דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשֵׁי.
וְכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ אֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״, דְּלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי לָאו זַרְעֵיהּ הוּא.
מַתְנִי׳ הָאַחִין וְהַשּׁוּתָּפִין, שֶׁחַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן — פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, חַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה — פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.
קָנוּ מִתְּפִיסַת הַבַּיִת — חַיָּיבִין, וְאִם לָאו — פְּטוּרִין. חָלְקוּ, חָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ — חַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״יִהְיֶה לְךָ״ — וְלֹא שֶׁל שׁוּתָּפוּת. יָכוֹל אֲפִילּוּ קָנוּ בִּתְפִיסַת הַבַּיִת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה״.
וְהַאי בִּבְכוֹר כְּתִיב! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְכוֹר, דְּהָא אִיתֵיהּ בְּשׁוּתָּפוּת, דִּכְתִיב: ״וּבְכוֹרוֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם״, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: פְּעָמִים שֶׁחַיָּיבִין בָּזֶה וּבָזֶה, וּפְעָמִים שֶׁפְּטוּרִין מִזֶּה וּמִזֶּה, פְּעָמִים שֶׁחַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, וּפְעָמִים שֶׁחַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּפְטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.
חַיָּיבִין בָּזֶה וּבָזֶה — שֶׁחָלְקוּ בַּכְּסָפִים וְלֹא חָלְקוּ בַּבְּהֵמָה, פְּטוּרִין מִזֶּה וּמִזֶּה — שֶׁחָלְקוּ בַּבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ בַּכְּסָפִים.
חַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה — שֶׁחָלְקוּ בָּזֶה וּבָזֶה.
חַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּפְטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן — שֶׁלֹּא חָלְקוּ בְּזֶה וּבָזֶה.
פְּשִׁיטָא! חָלְקוּ בַּבְּהֵמָה וְלֹא חָלְקוּ בַּכְּסָפִים אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּחָלְקוּ בַּבְּהֵמָה, גַּלּוֹ דַּעְתַּיְיהוּ דִּלְמִיפְלַג קָיְימִי, וְלִיחַיְּיבוּ בְּקָלְבּוֹן — קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר רַב עָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד תְּיָישִׁים וּתְיָישִׁים כְּנֶגֶד גְּדָיִים.
אֲבָל חָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּתְיָישִׁים כְּנֶגֶד תְּיָישִׁים — אוֹמֵר זֶה חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ.
וְרַב נַחְמָן אָמַר: אֲפִילּוּ חָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּתְיָישִׁים כְּנֶגֶד תְּיָישִׁים — אֵין אוֹמְרִים זֶה הוּא חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָלְקוּ תִּשְׁעָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה, וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה.
אֲבָל חָלְקוּ תִּשְׁעָה כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה — אוֹמֵר זֶה חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ חָלְקוּ תִּשְׁעָה כְּנֶגֶד תִּשְׁעָה, וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה, אֵין אוֹמֵר זֶה חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעוֹ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לְכָךְ.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.