With what may a firstborn son be redeemed, may a kohen return the money, and who bears the risk if the redemption is lost?
במה ניתן לפדות בכור, האם הכהן רשאי להחזיר את הכסף, ומי נושא באחריות אם אבד הפדיון?
Ḥanan the Wickedחנן בישא
Ḥanan had a worn half-zuz that would not circulate, so he struck the man again and gave it to him. The Mishna repeats the sums for a slave, rapist and slanderer, since one might think that where shekels are not written, ordinary zuz suffice; it teaches they are learned from one another.
לחנן היה חצי זוז מאכלא שלא היה יוצא, ולכן תקע לו שוב ונתנו לו. המשנה חוזרת על הסכומים של עבד, אונס ומוציא שם רע, שכן אפשר היה לחשוב שבמקום שלא נכתבו שקלים די בזוזים סתם; היא מלמדת שהם נלמדים זה מזה.
Except shekelsחוץ מן השקלים
A tanna adds tithe and the pilgrim’s offering. Shekels may be changed into gold darics because of the burden of the road; tithe because “bind up the silver in your hand”; and the pilgrim’s offering, Rav Yosef teaches, so that one not bring a crowd of animals into the Temple court.
תנא מוסיף מעשר וראיון. מצרפים שקלים לדרכונות מפני משאוי הדרך; מעשר משום "וצרת הכסף בידך"; והראיון, תני רב יוסף, שלא יביא סיגה לעזרה.
The Mishna: what does not redeemהמשנה: במה אין פודים
One does not redeem with slaves, documents, land or consecrated property. If one wrote to a kohen that he owes five sela’im, he must pay, but his son is not redeemed; therefore the kohen may give it back as a gift. One who set aside his son’s redemption and it was lost is liable, “it shall be yours; you shall surely redeem.”
אין פודים לא בעבדים, ולא בשטרות, ולא בקרקעות, ולא בהקדשות. כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי; לפיכך אם רצה הכהן ליתן לו במתנה, רשאי. המפריש פדיון בנו ואבד, חייב באחריותו, שנאמר "יהיה לך… אך פדה תפדה".
The Mishna does not follow Rebbi, who permits everything except documents by inclusion and exclusion. The Rabbis expound general-particular-general: like the particular, movable and intrinsically valuable, excluding land, slaves compared to land, and documents. Ravina asks why Rebbi uses general and particular elsewhere; here the doubled general follows the school of Rabbi Yishmael, while the Rabbis follow the West.
המשנה אינה כרבי, המתיר בכל חוץ מן השטרות, בדרך ריבוי ומיעוט. רבנן דורשים כלל ופרט וכלל: כעין הפרט, דבר המיטלטל וגופו ממון, ויצאו קרקעות, עבדים שהוקשו לקרקעות, ושטרות. רבינא שואל מדוע רבי דורש כלל ופרט במקום אחר; כאן הכלל הכפול הוא כדבי רבי ישמעאל, ורבנן כדאמרי במערבא.
A written obligationשטר חוב לכהן
Ulla says by Torah law the son is redeemed; the Rabbis decreed he is not, lest people say one may redeem with a document. A tanna taught before Rav Naḥman that the son is redeemed when he pays; Rav Naḥman said this is an individual opinion and the halakha is that he is not.
עולא אומר שדבר תורה בנו פדוי; רבנן גזרו שאינו פדוי, שמא יאמרו פודים בשטר. תנא שנה לפני רב נחמן שבנו פדוי לכשיתן; רב נחמן אמר שזו סתימתא של יחיד, והלכה שאין בנו פדוי.
The kohen who returnsהכהן המחזיר
A baraita: if he gave it to ten kohanim at once, or one after another, or the kohen took it and returned it, he fulfilled. Rabbi Tarfon would take and return, and the Sages said he fulfilled this halakha too. Rabbi Ḥanina, who did the same, saw a man coming and going before him and said he had not fully resolved to give, so his son was not redeemed. Later authorities discuss redemption through an agent.
ברייתא: נתנו לעשרה כהנים בבת אחת, יצא; בזה אחר זה, יצא; נטלו והחזירו לו, יצא. רבי טרפון היה נוטל ומחזיר, וכששמעו חכמים אמרו: קיים זה אף הלכה זו. רבי חנינא, שנהג כך, ראה אדם הולך ובא לפניו, ואמר לו שלא גמר בדעתו ליתן, ולכן אין בנו פדוי. פוסקים מאוחרים דנים בפדייה על ידי שליח.
Liabilityאחריות
Reish Lakish derives liability from “valuation, valuation”; Rav Dimi in Rabbi Yonatan’s name compares “you shall redeem” to “they shall not appear empty,” as with the pilgrim’s offering. Rav Pappa says the reason is stated in the Mishna, so Reish Lakish’s derivation refers to one who died after thirty days, and Rabbi Yonatan’s teaches that heirs are obligated. The next Mishna introduces the firstborn’s double share.
ריש לקיש לומד אחריות מ"ערך ערך" מערכין; רב דימי בשם רבי יונתן משווה "תפדה" ל"ולא יראו פני ריקם", כעולת ראייה. רב פפא אומר שהטעם מפורש במשנה, ולכן לימוד ריש לקיש מוסב על מת לאחר שלושים, ולימוד רבי יונתן מלמד שהיורשים חייבים. המשנה הבאה פותחת את פי שניים של הבכור.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why may one not redeem with a document?מדוע אין פודים בשטר?
- What did Rabbi Tarfon’s practice of returning the money express?מה הביע מנהגו של רבי טרפון להחזיר את הכסף?
- Why did Rabbi Ḥanina rule that the redemption was invalid?מדוע פסק רבי חנינא שהפדייה אינה תקפה?
- Why do heirs remain obligated in a father’s redemption?מדוע היורשים נשארים חייבים בפדיון של האב?
The source sheetדף המקורות
זוּזָא מָאכָא בַּהֲדֵיהּ דְּלָא נָפֵיק, תְּקַע לֵיהּ אַחֲרִינָא וְיַהֲבֵיהּ נִיהֲלֵיהּ.
שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, חֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה וְכוּ׳. הָא תּוּ לְמָה לִי? הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא!
אוֹנֵס וּמוֹצִיא שֵׁם רַע אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ ״שְׁקָלִים״, אֵימָא זוּזֵי בְּעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמֵילָף קָא יָלְפִי מֵהֲדָדֵי.
חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים. תָּנָא: חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים, וּמַעֲשֵׂר, וְהָרֵאָיוֹן.
שְׁקָלִים — דִּתְנַן: מְצָרְפִין שְׁקָלִים לְדַרְבּוֹנוֹת, מִפְּנֵי מַשּׂאוֹי הַדֶּרֶךְ.
מַעֲשֵׂר — דִּכְתִיב: ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״, וְהָרֵאָיוֹן — תָּנֵי רַב יוֹסֵף: שֶׁלֹּא יָבִיא סִיגָה לָעֲזָרָה.
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹדִין לֹא בַּעֲבָדִים, וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת, וְלֹא בְּקַרְקָעוֹת, וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת. כָּתַב לְכֹהֵן שֶׁהוּא חַיָּיב לִיתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים — חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ, וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי. לְפִיכָךְ, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִיתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה — רַשַּׁאי.
הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ, וְאָבַד — חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִהְיֶה לָּךְ״ וּ״פָדֹה תִפְדֶּה״.
גּמ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: בַּכֹּל פּוֹדִין בְּכוֹר אָדָם, חוּץ מִן הַשְּׁטָרוֹת. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי?
דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי, ״וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה״ — רִיבָּה, ״בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״ — מִיעֵט, ״תִּפְדֶּה״ — רִיבָּה.
רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה, רִיבָּה הַכֹּל. מַאי רַבִּי? רַבִּי כֹּל מִילֵּי, וּמַאי מַיעֵט? מַיעֵט שְׁטָרוֹת.
וְרַבָּנַן דָּרְשִׁי כְּלָל וּפְרָט: ״ופְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ״ — כָּלַל, ״בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״ — פָּרַט, (פדה) ״תִּפְדֶּה״ — חָזַר וְכָלַל.
כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ — דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן, אַף כׇּל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל וְגוּפוֹ מָמוֹן. יָצְאוּ קַרְקָעוֹת — שֶׁאֵין מִטַּלְטְלִין, יָצְאוּ עֲבָדִים — שֶׁהוּקְּשׁוּ לְקַרְקָעוֹת, יָצְאוּ שְׁטָרוֹת — שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּלְטְלִין, אֵין גּוּפָן מָמוֹן.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר: וְרַבִּי, רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי דָּרֵישׁ? וְהָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ בְּמַרְצֵעַ!
דְּתַנְיָא: ״מַרְצֵעַ״ — אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל וְהַסִּירָא וְהַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלָקַחְתָּ״ — לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר שֶׁנִּלְקָח בַּיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: ״מַרְצֵעַ״ — מָה מַרְצֵעַ מְיוּחָד שֶׁל מַתֶּכֶת, אַף כֹּל שֶׁל מַתֶּכֶת.
וְאָמְרִינַן: בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבִּי דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי, ורבי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דָּרֵישׁ רִיבּוּיֵי וּמִיעוּטֵי.
אִין בְּעָלְמָא רַבִּי כְּלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ, וְהָכָא כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בְּמַיִם״ ״בַּמַּיִם״ שְׁתֵּי פְעָמִים, אֵין זֶה כְּלָל וּפְרָט, אֶלָּא רִיבָּה וּמִיעֵט.
וְרַבָּנַן אָמְרִי: כִּדְאָמְרִינַן בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁתֵּי כְלָלוֹת הַסְּמוּכִים זֶה לָזֶה — הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶם, וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט.
וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת. פְּשִׁיטָא, לָאו דִּידֵיהּ נִינְהוּ! אֵימָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְלֹא הֶקְדֵּשׁוֹת בְּכׇל אֵלּוּ.
כָּתַב לְכֹהֵן שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים חַיָּיב לִיתֵּן לוֹ כּוּ׳. אָמַר עוּלָּא: דְּבַר תּוֹרָה בְּנוֹ פָּדוּי, מַאי טַעְמָא אֵין בְּנוֹ פָּדוּי? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ פּוֹדִין בִּשְׁטָר.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: בְּנוֹ פָּדוּי לִכְשֶׁיִּתֵּן. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה (סתימתא) [סְתִימְתָּאָה], וְאָמְרִי לַהּ: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְתִימְתָּאָה, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין בְּנוֹ פָּדוּי. וְהִלְכְתָא: אֵין בְּנוֹ פָּדוּי.
לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִיתֵּן לוֹ בְּמַתָּנָה — רַשַּׁאי. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: נְתָנוֹ לַעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בְּבַת אַחַת — יָצָא, בְּזֶה אַחַר זֶה — יָצָא, נְטָלוֹ וְהֶחְזִירוֹ לוֹ — יָצָא.
וְכָךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַבִּי טַרְפוֹן, שֶׁהָיָה נוֹטֵל וּמַחְזִיר. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ: קִיֵּים זֶה הֲלָכָה זוֹ. הֲלָכָה זוֹ וְתוּ לָא? אֶלָּא, קִיֵּים זֶה אַף הֲלָכָה זוֹ.
רַבִּי חֲנִינָא הֲוָה רְגִיל (ושקיל) [דְּשָׁקֵיל] וּמַהְדַּר, חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא אָזֵיל וְאָתֵי קַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: לָא גְּמַרְתְּ וִיהֵיבְתְּ — מִידַּעַם בִּישׁ, הִילְכָּךְ אֵין בְּנוֹ פָּדוּי.
הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן בְּנוֹ וְאָבַד — חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ. מְנָלַן? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָתְיָא ״עֵרֶךְ״ ״עֵרֶךְ״ מֵעֲרָכִין.
רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״וְכֹל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״, וְיָלֵיף ״רֵיקָם״ ״רֵיקָם״ מֵעוֹלַת רְאִיָּיה, מָה עוֹלַת רְאִיָּיה חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, אַף פִּדְיוֹן הַבֵּן חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: קְרָא לִקְרָא? אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: הָא כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא — ״יִהְיֶה לָּךְ... אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה״.
וְכִי אִיתְּמַר דְּרֵישׁ לָקִישׁ — אַרֵישָׁא אִיתְּמַר: מֵת לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן — יִתֵּן. מְנָא לַן? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אָתְיָא ״עֵרֶךְ״ ״עֵרֶךְ״ מֵעֲרָכִין.
רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: ״וְכֹל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם״, מָה לְהַלָּן יוֹרְשִׁין חַיָּיבִין, אַף כָּאן יוֹרְשִׁין חַיָּיבִין.
מַתְנִי׳ הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאָב, וְאֵינוֹ נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי הָאֵם, וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּשֶּׁבַח, וְלֹא בְּרָאוּי כִּבְמוּחְזָק.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.