How does the daf move from questions about the census and Moses’ honesty to the precise definition of which offspring is a firstborn?
כיצד עובר הדף משאלות על המפקד ועל נאמנות משה אל ההגדרה המדויקת של איזה ולד הוא בכור?
Sanctified and lapsedקדשו ופסקו
Reish Lakish holds the firstborns were sanctified and lapsed; Rabbi Yoḥanan’s source that they did not lapse is “they shall be Mine,” which Rabbi Elazar says Rabbi Yoḥanan saw in a dream. Rabbi Yoḥanan uses “when He brings you” as the school of Rabbi Yishmael taught: do this mitzva, for its sake you will enter the land.
ריש לקיש סובר קדשו ופסקו; מקורו של רבי יוחנן שלא פסקו הוא "לי יהיו", בהווייתן יהו, ורבי אלעזר אומר שרבי יוחנן ראה זאת בחלומו. רבי יוחנן משתמש ב"והיה כי יביאך" כפי ששנה דבי רבי ישמעאל: עשה מצוה זו, שבשבילה תיכנס לארץ.
Rav Mordekhai told Rav Ashi that they reverse the views; Rav Ashi answered that then the objection and Rabbi Elazar’s report must be reversed too. Since the reversed version says “they did not need to be sanctified,” it is the same as ours, and the Gemara notes that a person must speak in his teacher’s words.
רב מרדכי אמר לרב אשי שהם שונים את השיטות להיפך; רב אשי השיב שאם כן יש להפוך גם את התיובתא ואת דברי רבי אלעזר. מכיוון שבגרסה ההפוכה נאמר "לא הוצרכו ליקדש", היינו דידן, והגמרא מעירה: חייב אדם לומר בלשון רבו.
Kontrokos and the Levitesקונטרוקוס והלויים
The officer Kontrokos asked Rabban Yoḥanan ben Zakkai: the Levites’ subtotals add to twenty-two thousand three hundred, yet the total is twenty-two thousand; where did they go? He answered that those three hundred were firstborns, and a firstborn does not cancel a firstborn; Abaye explains that it is enough for a firstborn to release its own sanctity.
השר קונטרוקוס שאל את רבן יוחנן בן זכאי: בפרטם של הלויים אתה מוצא עשרים ושניים אלף ושלוש מאות, ובכללם עשרים ושניים אלף; להיכן הלכו? הוא השיב שאותם שלוש מאות בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור; אביי מסביר: דיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו.
He also asked about the silver: the collection came to two hundred and one talents and eleven maneh, while the giving recorded one hundred talents; was Moses a thief, a gambler or bad at accounts? Rabban Yoḥanan answered that Moses was a faithful and expert treasurer, and the sacred maneh was double.
הוא שאל גם על הכסף: בגביית הכסף אתה מוצא מאתיים ואחת כיכר ואחת עשרה מנה, ובנתינה מאה כיכר; משה רבכם גנב היה, קוביוסטוס היה, או אינו בקי בחשבונות? רבן יוחנן השיב שמשה רבינו גזבר נאמן היה ובקי בחשבונות, ומנה של קודש כפול היה.
The double sacred manehמנה של קודש כפול
Rav Aḥai objects that one verse speaks of casting and another of the rest. The source for the doubled maneh is debated: from the itemized hooks or the bronze of the wave offering, both rejected, and finally Rav Ḥisda derives it from Ezekiel’s maneh of twenty, twenty-five and fifteen shekels, totaling sixty, i.e., two hundred and forty dinar. From this one learns that measures may be increased, but not by more than a sixth, and the sixth is calculated from outside.
רב אחאי מקשה שפסוק אחד מדבר על "לצקת" ואחר על השאר. מקור המנה הכפול נדון: מן הווים שנמנו בפרוטרוט או מנחושת התנופה, ושניהם נדחים, ולבסוף לומד רב חסדא מן המנה של יחזקאל, עשרים, עשרים וחמישה וחמישה עשר שקלים, שהם שישים, כלומר מאתיים וארבעים דינר. ומכאן שמוסיפין על המידות, ואין מוסיפין יותר על שתות, ושתותא מלבר.
Why donkeys?מדוע דווקא חמורים?
Rabbi Ḥanina asked Rabbi Eliezer why firstborn donkeys differ from horses and camels. He answered it is a decree of Scripture, and also because donkeys helped Israel at the Exodus: every Israelite had ninety Libyan donkeys laden with the silver and gold of Egypt.
רבי חנינא שאל את רבי אליעזר מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים. הוא השיב שגזירת הכתוב היא, ועוד שסייעו לישראל בשעת יציאתם ממצרים: אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לוביים טעונים מכספה וזהבה של מצרים.
He also asked about Refidim and Shittim: Rabbi Eliezer says those were their names; Rabbi Yehoshua says Refidim because they slackened their hands from Torah, and Shittim because they engaged in folly. On “they invited the people to the sacrifices of their gods,” Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua offer two explanations of how they were led astray.
הוא שאל גם על רפידים ושיטים: רבי אליעזר אומר שכך שמם; רבי יהושע אומר רפידים שריפו עצמם מדברי תורה, ושיטים שנתעסקו בדברי שטות. על "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן" מביאים רבי אליעזר ורבי יהושע שני הסברים כיצד הוסתו.
The Mishna: a donkey born of a donkeyהמשנה: חמור מן החמור
The Mishna says a cow that bore a kind of donkey, or a donkey that bore a kind of horse, is exempt, for “the firstborn of a donkey” appears twice, until both mother and offspring are donkeys. As for eating, a pure animal that bore a kind of impure animal may be eaten, and an impure that bore a pure kind may not, for what comes from the impure is impure. Later authorities discuss a kosher-looking animal born of a non-kosher mother.
המשנה אומרת שפרה שילדה מין חמור וחמור שילדה כמין סוס פטורים מן הבכורה, שנאמר "פטר חמור" שתי פעמים, עד שיהא היולד חמור והנולד חמור. ולעניין אכילה, בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותרת באכילה, וטמאה שילדה כמין טהורה אסורה, שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור. פוסקים מאוחרים דנים בבהמה שנראית כשרה שנולדה מאם טמאה.
“A firstborn ox” and the other species"בכור שור" ושאר המינים
Rav Yehuda derives the parallel rule for a ewe that bore a goat from “but the firstborn of an ox”: it must be an ox and its firstborn an ox, and “but” excludes even partial signs. The tanna of the Mishna derives the donkey law from the doubled phrase, following Rabbi Yose HaGelili’s method; they dispute whether a law stated for monetary sanctity teaches bodily sanctity or the reverse.
רב יהודה לומד את הדין המקביל ברחל שילדה מין עז מן "אך בכור שור": שיהא הוא שור ובכורו שור, ו"אך" חלק, אפילו יש בו מקצת סימנים. התנא של המשנה לומד את דין החמור מן הכפילות, כשיטת רבי יוסי הגלילי; והם נחלקים אם מה שנאמר בקדושת דמים מלמד על קדושת הגוף או להיפך.
The tanna uses “firstborn, firstborn” for Rabbi Yose son of Rabbi Ḥanina, who explains why the parts burned on the altar are stated for ox, sheep and goat. Rabbi Yose HaGelili uses the doubled “donkey” to exclude horses and camels, which might have been redeemed with anything, as the next daf continues.
התנא משתמש ב"בכור בכור" לדברי רבי יוסי ברבי חנינא, המסביר מדוע נאמרו אימורים בבכור שור, כשב ועז. רבי יוסי הגלילי משתמש ב"פטר חמור" הכפול למעט פטרי סוסים וגמלים, שהיה אפשר לפדותם בכל דבר, כפי שממשיך הדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why must a person speak in his teacher’s words?מדוע חייב אדם לומר בלשון רבו?
- What does the answer about the three hundred firstborn Levites teach about the nature of sanctity?מה מלמדת התשובה על שלוש מאות הלויים הבכורות על טבעה של הקדושה?
- Why did Rabban Yoḥanan ben Zakkai defend Moses’ honesty with a technical calculation?מדוע הגן רבן יוחנן בן זכאי על נאמנות משה בחישוב טכני?
- What is the significance of the donkeys’ help at the Exodus?מהי המשמעות של עזרת החמורים ביציאת מצרים?
The source sheetדף המקורות
וּפָסְקוּ.
בִּשְׁלָמָא רֵישׁ לָקִישׁ, כִּדְאָמַר טַעַם, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן — מַאי טַעְמָא?
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רַבִּי יוֹחָנָן חֲזַאי בְּחֶילְמָא דְּמִילְּתָא מְעַלַּיְתָא אָמֵינָא, אָמַר קְרָא ״לִי יִהְיוּ״ — בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ.
וְרַבִּי יוֹחָנָן, ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ... וְהַעֲבַרְתָּ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עֲשֵׂה מִצְוָה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִילָהּ תִּיכָּנֵס לָאָרֶץ.
אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: אַתּוּן הָכִי מַתְנִיתוּ לַהּ, אֲנַן אִיפְּכָא מַתְנִינַן לַהּ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לֹא קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר.
אֲמַר לֵיהּ: וְאָפְכִית נָמֵי תְּיוּבָתָא, וְאָפְכִיתוּ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר? אֲמַר לֵיהּ: לֹא קָדְשׁוּ לְהוּ — לֹא הוּצְרְכוּ לִיקְדַּשׁ.
אִי הָכִי, הַיְינוּ דִּידַן! קָא מַשְׁמַע לַן: חַיָּיב אָדָם לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ.
שָׁאַל קוּנְטְרוּקוּס הַשַּׂר אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: בִּפְרָטָן שֶׁל לְוִיִּם אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, בִּכְלָלָן אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת לְהֵיכָן הָלְכוּ?
אָמַר לוֹ: אוֹתָן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְאֵין בְּכוֹר מַפְקִיעַ בְּכוֹר. מַאי טַעְמָא? אָמַר אַבָּיֵי: דַּיּוֹ לַבְּכוֹר שֶׁיַּפְקִיעַ קְדוּשַּׁת עַצְמוֹ.
וְעוֹד שְׁאָלוֹ: בְּגִיבּוּי כֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מָאתַיִם וְאַחַת כִּכָּר וְאַחַת עֶשְׂרֵה מָנֶה, דִּכְתִיב: ״בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳״,
וּבִנְתִינַת הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מְאַת כִּכָּר, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וְגוֹ׳״. מֹשֶׁה רַבְּכֶם גַּנָּב הָיָה, אוֹ קוּבְיוּסְטוּס הָיָה, אוֹ אֵינוֹ בָּקִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת? נָתַן מֶחֱצָה וְנָטַל מֶחֱצָה, וּמֶחֱצָה שָׁלֵם לֹא הֶחֱזִיר.
אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ גִּיזְבָּר נֶאֱמָן הָיָה, וּבָקִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת הָיָה, וּמָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה.
הָוֵי בַּהּ רַב אַחַאי: מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, ״וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וְגוֹ׳״? הָנָךְ לָצֶקֶת, וְאִינָךְ בֵּי גַזָּא! כְּתַב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ׳״.
וּדְקָאָמַר לֵיהּ: מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה, מְנָא לֵיהּ?
אִילֵימָא מִינֵּיהּ, שֶׁהֲרֵי כָּאן שִׁבְעִים וְאֶחָד מָנֶה — ״וְאֶת הָאָלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים״, וְלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט, וְאִם אִיתָא — מֵאָה וְאֶחָד כִּכָּר וְאַחַת עֶשְׂרֵה מָנֶה מִיבְּעֵי לֵיהּ!
אֶלָּא, מִדְּלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט, שְׁמַע מִינַּהּ: מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה.
וְדִילְמָא כְּלָלֵי קָחָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי, פְּרָטִי לָא קָא חָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי!
אֶלָּא מֵהָכָא: ״וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל״, שֶׁהֲרֵי כָּאן תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה מָנֶה, וְלֹא מְנָאָן הַכָּתוּב אֶלָּא בִּפְרוֹטְרוֹט, שְׁמַע מִינַּהּ: מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה.
וְדִילְמָא פְּרָטָא רַבָּה קָא חָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי, פְּרָטָא זוּטָא לָא קָחָשֵׁיב בְּכַכְּרֵי!
אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: מֵהָכָא, ״וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְהָא מָאתַן וְאַרְבְּעִין הָוְיָין! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: מָנֶה שֶׁל קוֹדֶשׁ מָנֶה כָּפוּל הָיָה.
וּשְׁמַע מִינַּהּ, מוֹסִיפִין עַל הַמִּדּוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין יָתֵר עַל שְׁתוּת, וּשְׁמַע מִינַּהּ שְׁתוּתָא מִלְּבַר.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּבֵית מוֹתְבָא רַבָּא, מָה נִשְׁתַּנּוּ פִּטְרֵי חֲמוֹרִים מִפִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים? אָמַר לִי: גְּזֵירַת הַכָּתוּב הִיא, וְעוֹד שֶׁסִּיְּיעוּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁאֵין לָךְ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ עִמּוֹ תִּשְׁעִים חֲמוֹרִים לוּבִים טְעוּנִים מִכַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל מִצְרַיִם.
וְעוֹד שְׁאִלְתִּיו: מַאי לְשׁוֹן ״רְפִידִים״? וְאָמַר לִי: רְפִידִים שְׁמָהּ. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רְפִידִים שְׁמָהּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁרִיפּוּ עַצְמָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים מֵרִפְיוֹן יָדָיִם״.
וְעוֹד שְׁאִלְתִּיו: מַאי לְשׁוֹן ״שִׁטִּים״? וְאָמַר לִי: שִׁטִּים שְׁמָהּ. כְּתַנָּאֵי: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁטִּים שְׁמָהּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנִּתְעַסְקוּ בְּדִבְרֵי שְׁטוּת.
״וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן״ — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עֲרוּמּוֹת פָּגְעוּ בָּהֶן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁנַּעֲשׂוּ כּוּלָּן בַּעֲלֵי קְרָיִין.
מַתְנִי׳ פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין חֲמוֹר, וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ שְׁנֵי פְּעָמִים, עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר.
וּמַה הֵם בַּאֲכִילָה? בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה — מוּתָּר בַּאֲכִילָה, וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה — אָסוּר בַּאֲכִילָה, שֶׁהַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא — טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר — טָהוֹר.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל — פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — חַיָּיב.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמַר קְרָא: ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״ — שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר, ״בְּכוֹר כֶּשֶׂב״ — שֶׁיְּהֵא הוּא כֶּשֶׂב וּבְכוֹרוֹ כֶּשֶׂב, ״בְּכוֹר עֵז״ — שֶׁיְּהֵא הוּא עֵז וּבְכוֹרוֹ עֵז.
יָכוֹל אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״ — חִלֵּק.
וְהָא תַּנָּא ״פֶּטֶר״ ״פֶּטֶר״ קָנָסֵיב לַהּ, לְפָרָה!
הוּא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״ — עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר, ״בְּכוֹר כֶּשֶׂב״ — עַד שֶׁיְּהֵא הוּא כֶּשֶׂב וּבְכוֹרוֹ כֶּשֶׂב, ״אוֹ בְכוֹר עֵז״ — עַד שֶׁיְּהֵא הוּא עֵז וּבְכוֹרוֹ עֵז.
יָכוֹל אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אַךְ״ — חִלֵּק.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא דִידַן סָבַר: גַּלִּי רַחֲמָנָא בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים, וְהוּא הַדִּין בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף.
וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: גַּלִּי רַחֲמָנָא בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף, וְהוּא הַדִּין בִּקְדוּשַּׁת דָּמִים, וְגָמַר קְדוּשַּׁת דָּמִים מִקְּדוּשַּׁת הַגּוּף.
וְתַנָּא דִידַן, הַאי ״בְּכוֹר״ ״בְּכוֹר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.
דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לָמָּה נֶאֶמְרוּ אֵימוּרִין בִּבְכוֹר שׁוֹר, אֵימוּרִין בִּבְכוֹר כֶּשֶׂב, אֵימוּרִין בִּבְכוֹר עֵז?
צְרִיכָא, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא בִּבְכוֹר שׁוֹר — שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בִּנְסָכִים.
כֶּשֶׂב — שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה בְּאַלְיָה.
בְּעֵז — שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה בְּיָחִיד.
חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי!
בְּהֵי לָא לִיכְתּוֹב? לָא לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּשׁוֹר, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ — מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ אֵצֶל פְּסָחִים!
לָא לִכְתּוֹב בְּכֶשֶׂב, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ — מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן נִתְרַבּוּ אֵצֶל עֲבוֹדָה זָרָה בְּצִיבּוּר!
לָא נִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּעֵז, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ — מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד רִבּוּי אֵצֶל מִזְבֵּחַ! הִילְכָּךְ צְרִיכִי.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, אִם כֵּן לִיכְתּוֹב קְרָא ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר כֶּשֶׂב וְעֵז״, ״בְּכוֹר״ ״בְּכוֹר״ לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר.
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, הַאי ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ?
מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֶת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִילּוּ פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״פֶּטֶר חֲמוֹר״ — פֶּטֶר חֲמוֹר אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים.
וַעֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר: פִּטְרֵי חֲמוֹר בְּשֶׂה, פִּטְרֵי סוּסִים וּגְמַלִּים בְּכׇל דָּבָר.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.