When it is unknown which son is the firstborn, who owes the redemption, and how do the father’s death and the division of the estate affect the obligation?
כשאין ידוע איזה בן הוא הבכור, מי חייב בפדיון, וכיצד משפיעים מות האב וחלוקת הנכסים על החיוב?
The Mishna: twinsהמשנה: תאומים
If a man’s wife had not given birth and bore two males, he gives five sela’im to the kohen; if one died within thirty days, the father is exempt. If the father died and the sons live, Rabbi Meir says if they gave before dividing the estate, they gave, otherwise they are exempt; Rabbi Yehuda says the property became obligated. A male and a female: nothing for the kohen.
מי שלא ביכרה אשתו וילדה שני זכרים, נותן חמש סלעים לכהן; מת אחד מהם בתוך שלושים יום, האב פטור. מת האב והבנים קיימים, רבי מאיר אומר אם נתנו עד שלא חלקו, נתנו, ואם לאו פטורים; רבי יהודה אומר נתחייבו נכסים. זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.
When did the father die?מתי מת האב?
If after thirty days, the property was already bound, so why are they exempt after division? If within thirty days, why does division matter, since the kohen could be pushed away by each brother even before? Rabbi Yirmeya infers that a creditor may collect from two men with the same name who bought a field jointly, telling each, “if I am owed by you, I take your share.”
אם מת לאחר שלושים, הנכסים כבר משועבדים, ומדוע פטורים לאחר חלוקה? ואם בתוך שלושים, מה שנא חלקו, הרי הכהן יכול להידחות מכל אח גם קודם לכן? רבי ירמיה מסיק שבעל חוב גובה משני יוסף בן שמעון שלקחו שדה בשותפות, ואומר לכל אחד: אם בך אני נושה, את חלקך אני לוקח.
Rava objects: a person’s property is his guarantor, and one cannot claim from the guarantor what one cannot claim from the debtor himself.
רבא מקשה: נכסיו של אדם הם ערבים בו, ואין תובעים מן הערב מה שאין תובעים מן הלווה עצמו.
Rava’s readingקריאת רבא
Rava explains the father died after thirty days and only five sela’im remain. All accept Rav Asi that brothers who divided are half heirs and half buyers, that a Torah debt is not like a written one, and Rav Pappa that an oral debt is collected from heirs but not buyers. They dispute whether five can be collected as half of five.
רבא מסביר שהאב מת לאחר שלושים, ואין שם אלא חמש סלעים. הכול מקבלים את דברי רב אסי שהאחים שחלקו מחצה יורשים ומחצה לקוחות, שמלווה הכתובה בתורה אינה ככתובה בשטר, ואת דברי רב פפא שמלווה על פה גובה מן היורשים ולא מן הלקוחות. הם נחלקים אם "חמש ולא חצי חמש".
But then Rabbi Yehuda should say “the man became obligated,” and another baraita shows he requires ten zuz of inheritance for each; so all hold “five, not half of five,” and they dispute Rav Asi and Rav Pappa. Later authorities discuss mixed-up twins and doubts in redemption.
אבל אם כן היה רבי יהודה צריך לומר "נתחייב גברא", וברייתא אחרת מראה שהוא מחייב עשרה זוז של ירושה לכל אחד; לכן הכול סוברים "חמש ולא חצי חמש", ונחלקו ברב אסי ורב פפא. פוסקים מאוחרים דנים בתאומים שהתחלפו ובספקות בפדיון.
The second versionהגרסה השנייה
Another version places the question on Rabbi Yehuda’s “the property became obligated”: if within thirty days, why does he obligate them after division? Rabbi Yirmeya infers that if one of two men named Yosef ben Shimon bought a field from the other, a creditor may collect from him; Rava objects as before.
גרסה אחרת מתנה את השאלה על "נתחייבו נכסים" של רבי יהודה: אם בתוך שלושים, מדוע הוא מחייב לאחר חלוקה? רבי ירמיה מסיק שאם אחד משני יוסף בן שמעון לקח שדה מחברו, בעל חוב גובה ממנו; ורבא מקשה כבראשונה.
Two womenשתי נשים
The Mishna: two women who had not given birth bore two males: he gives ten sela’im; if one died within thirty days and he gave to one kohen, the kohen returns five, but if to two kohanim, he cannot recover. Male and female, or two males and a female: five; two females and a male, or two and two: nothing. One that had given birth and one that had not: five, with the same disputes after the father’s death.
המשנה: שתי נשים שלא ביכרו וילדו שני זכרים, נותן עשרה סלעים לכהן; מת אחד מהם בתוך שלושים, אם לכהן אחד נתן, יחזיר לו חמש סלעים, ואם לשני כהנים, אינו יכול להוציא מידם. זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה, נותן חמש; שתי נקבות וזכר, או שניים ושניים, אין לכהן כלום. אחת ביכרה ואחת לא, נותן חמש, עם אותן מחלוקות לאחר מות האב.
For two women of two men: each gives five; if one son died, a single kohen returns five, two kohanim cannot be compelled. A male and a female: the fathers are exempt and the son must redeem himself. Why can two kohanim each push the claim away but a single kohen not? Shmuel’s answer continues on the next daf.
שתי נשים של שני אנשים: זה נותן חמש וזה נותן חמש; מת אחד מהם, כהן אחד מחזיר חמש, ושני כהנים אין יכולים להוציא מידם. זכר ונקבה, האבות פטורים והבן חייב לפדות את עצמו. מה שנא שני כהנים, שכל אחד דוחה, וכהן אחד לא? תשובת שמואל נמשכת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why might a debt from the Torah differ from a written debt?מדוע מלווה הכתובה בתורה שונה ממלווה בשטר?
- What is the logic of “five, not half of five”?מהו ההיגיון של "חמש ולא חצי חמש"?
- Why does the son redeem himself when the fathers are exempt?מדוע הבן חייב לפדות את עצמו כשהאבות פטורים?
- How does doubt shift the burden between payer and recipient?כיצד מעביר הספק את הנטל בין הנותן למקבל?
The source sheetדף המקורות
מַתְנִי׳ מִי שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לְכֹהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — הָאָב פָּטוּר.
מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּימִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ — נָתָנוּ, וְאִם לָאו — פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִתְחַיְּיבוּ נְכָסִים. זָכָר וּנְקֵבָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
גְּמָ׳ דְּמִית הָאָב אֵימַת? אִילֵּימָא דְּמִית לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — בְּהָא אָמַר רַבִּי מֵאִיר כִּי חָלְקוּ פְּטוּרִין? וְהָא אִשְׁתַּעְבַּדוּ לְהוּ (לנכסי) [נִכְסֵי]!
אֶלָּא, דְּמִית בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, מַאי שְׁנָא כִּי חָלְקוּ — דְּאָזֵיל לְגַבֵּי הַאי וּמְדַחֵי לֵיהּ, דְּאָזֵיל לְגַבֵּי הַאי וּמְדַחֵי לֵיהּ; כִּי לֹא חָלְקוּ נָמֵי — לֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי וְלִידַחֲיֵיהּ, וְלֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי וְלִידַחֲיֵיהּ!
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֹאת אוֹמֶרֶת, שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת, וְלָקְחוּ שָׂדֶה בְּשׁוּתָּפוּת — בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶם, דְּאָמַר לֵיהּ: אִי בְּדִידָךְ מַסֵּיקְנָא — מְנָתָא דִּידָךְ קָא שָׁקֵילְנָא, וְאִי בְּחַבְרָךְ מַסֵּיקְנָא — מְנָתָא דְּחַבְרָךְ קָא שָׁקֵילְנָא.
אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי נִכְסֵי דְּבַר אִינִישׁ אִינּוּן עָרְבִין בֵּיהּ, מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּלְדִידֵיהּ לָא מָצֵי תָּבַע לֵיהּ, וּלְעָרֵב מָצֵי תָּבַע לֵיהּ? וְהָתְנַן: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל יְדֵי עָרֵב — לֹא יִפָּרַע מִן הֶעָרֵב, וְקַיְימָא לַן דְּלֹא יִתְבַּע מִן הֶעָרֵב תְּחִלָּה!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם שֶׁמֵּת לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְאִי דְּאִיכָּא נִכְסֵי טוּבָא — הָכִי נָמֵי דְּשָׁקֵיל, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּלֵיכָּא אֶלָּא חָמֵשׁ סְלָעִים.
וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב אַסִּי, דְּאָמַר רַב אַסִּי: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ — מֶחֱצָה יוֹרְשִׁין וּמֶחֱצָה לָקוֹחוֹת, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא מִלְוֶה הַכְּתוּבָה בַּתּוֹרָהWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לָאו כִּכְתוּבָה בִּשְׁטָר דָּמְיָא, וּדְכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב פָּפָּא, דְּאָמַר רַב פָּפָּא: מִלְוָה עַל פֶּה גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת.
וְהָכָא בְּחָמֵשׁ וְלֹא בַּחֲצִי חָמֵשׁ קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: חָמֵשׁ וְלֹא חֲצִי חָמֵשׁ, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: חָמֵשׁ וַאֲפִילּוּ חֲצִי חָמֵשׁ.
אִי הָכִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נִתְחַיְּיבוּ נְכָסִים, נִתְחַיֵּיב גַּבְרָא מִיבְּעֵי לֵיהּ! וְעוֹד, תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, אִם יֵשׁ עֲשָׂרָה זוּז לָזֶה וַעֲשָׂרָה זוּז לָזֶה — חַיָּיבִין, וְאִם לָאו — פְּטוּרִין.
מַאי עֲשָׂרָה זוּז לָזֶה וַעֲשָׂרָה זוּז לָזֶה? אִילֵּימָא בֵּין דִּירוּשָּׁה בֵּין דְּלָקוֹחוֹת, וְחָמֵשׁ וַאֲפִילּוּ חֲצִי חָמֵשׁ — אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא עֲשָׂרָה? אֲפִילּוּ בְּצִיר מֵעֲשָׂרָה נָמֵי!
אֶלָּא פְּשִׁיטָא, עֲשָׂרָה זוּז דִּירוּשָּׁה לָזֶה, וַעֲשָׂרָה זוּז דִּירוּשָּׁה לָזֶה, אַלְמָא: חָמֵשׁ וְלֹא חֲצִי חָמֵשׁ סְבִירָא לֵיהּ!
אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא חָמֵשׁ וְלֹא חֲצִי חָמֵשׁ, וְהָכָא בִּדְרַב אַסִּי וְרַב פָּפָּא קָמִיפַּלְגִי.
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לֵיהּ אַסֵּיפָא, נִתְחַיְּיבוּ הַנְּכָסִים, דְּמִית הָאָב אֵימַת? אִילֵּימָא דְּמִית לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, מִכְּלָל דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר כִּי חָלְקוּ פְּטוּרִין? הָא אִישְׁתַּעְבַּדוּ לְהוּ נִכְסֵי!
אֶלָּא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, כִּי חָלְקוּ, אַמַּאי מְחַיֵּיב רַבִּי יְהוּדָה? לֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי לִידַחֲיֵיהּ, וְגַבֵּי הַאי וְלִידְחֲיֵיהּ!
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֹאת אוֹמֶרֶת, שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת, וְלָקַח אֶחָד מֵהֶם שָׂדֶה מֵחֲבֵירוֹ — בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי בְּדִידָךְ מַסֵּיקְנָא — מְנָתָא דִּידָךְ קָא שָׁקֵילְנָא, וְאִי בְּחַבְרָךְ מַסֵּיקְנָא — מִשְׁתַּעְבְּדָא לִי מִקַּמֵּי דִּידָךְ.
אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי נִכְסוֹהִי דְּבַר אִינִישׁ אִינּוּן עָרְבִין בֵּיהּ, וְכוּלַּהּ כְּלִישָּׁנָא קַמָּא.
מַתְנִי׳ שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלֹּא בִּכֵּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן עֲשָׂרָה סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן — יַחֲזִיר לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים, וְאִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתַן — אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִיָּדָם.
זָכָר וּנְקֵבָה, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה — נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן; שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
אַחַת בִּכֵּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכֵּרָה, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן, מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — הָאָב פָּטוּר.
מֵת הָאָב וְהַבָּנִים קַיָּימִים, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם נָתְנוּ עַד שֶׁלֹּא חָלְקוּ נָתְנוּ, וְאִם לָאו פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נִתְחַיְּיבוּ נְכָסִים, זָכָר וּנְקֵבָה אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם.
שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִּכֵּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — זֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן וְזֶה נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים. מֵת אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים — אִם לַכֹּהֵן אֶחָד נָתָנוּ, יַחֲזִיר לָהֶם חָמֵשׁ סְלָעִים. אִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתָנוּ — אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָם.
זָכָר וּנְקֵבָה — הָאָבוֹת פְּטוּרִין, וְהַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ; שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וּשְׁנֵי זְכָרִים — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
אַחַת בִּכֵּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכֵּרָה, שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים — זֶה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן; זָכָר וּנְקֵבָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא שְׁנֵי כֹּהֲנִים, דְּאָזֵיל לְגַבֵּי הַאי וּמְדַחֵי לֵיהּ, וְאָזֵיל לְגַבֵּי הַאי וּמְדַחֵי לֵיהּ?
כֹּהֵן אֶחָד נָמֵי לֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי וְלִידַחֲיֵיהּ, וְלֵיזִיל לְגַבֵּי הַאי וְלִידַחֲיֵיהּ! אָמַר שְׁמוּאֵל:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.