How do conversion, maternal lineage and the father’s death affect who counts as a firstborn for inheritance or redemption?
כיצד משפיעים הגיור, ייחוס האם ומות האב על השאלה מי בכור לנחלה או לפדיון?
A convert’s childrenבני הגר
If a man had children as a gentile and converted, Rabbi Yoḥanan says he has no firstborn for inheritance, since the first was “the first of his strength”; Reish Lakish says he has, since a convert is like a newborn. They follow their views on procreation: Rabbi Yoḥanan says he fulfilled it, “He formed it to be inhabited”; Reish Lakish says not. Both disputes are needed.
היו לו בנים בגיותו ונתגייר, רבי יוחנן אומר אין לו בכור לנחלה, שכבר היה לו ראשית אונו; ריש לקיש אומר יש לו, שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הם הולכים לשיטתם בפריה ורביה: רבי יוחנן אומר קיים, "לא תהו בראה לשבת יצרה"; ריש לקיש אומר לא קיים. שתי המחלוקות צריכות.
The Mishna’s case of a freed maidservant or convert who bore after already giving birth may concern an Israelite father, excluding Rabbi Yose HaGelili; a baraita that a convert with children has a firstborn for inheritance follows Rabbi Yose HaGelili. Later authorities discuss inheritance of a firstborn among converts.
מקרה המשנה בשפחה שנשתחררה או גיורת שילדה לאחר שכבר ילדה עשוי לעסוק באב ישראלי, לאפוקי מרבי יוסי הגלילי; ברייתא שגר שהיו לו בנים יש לו בכור לנחלה היא כרבי יוסי הגלילי. פוסקים מאוחרים דנים בירושת בכור אצל גרים.
A Levite motherאם לויה
Rav Adda bar Ahava says a Levite woman’s son is exempt from five sela’im. Conceived by whom? Not a kohen or Levite, since then any woman; nor an Israelite, since lineage follows the father. Rav Pappa says conceived from a gentile, whose child is still called a Levite though disqualified; Rava says from an Israelite, since the Torah made it depend on “the opening of the womb.” Later authorities discuss redemption of a son of a Levite mother.
רב אדא בר אהבה אומר לויה שילדה, בנה פטור מחמש סלעים. ממי נתעברה? לא מכהן או לוי, שאז כל אשה; ולא מישראל, שהרי "למשפחתם לבית אבותם". רב פפא אומר מנכרי, שבנה נקרא לוי אף שהוא פסול; רבא אומר מישראל, שבפטר רחם תלה רחמנא. פוסקים מאוחרים דנים בפדיון בן של אם לויה.
A kohenetכהנת
The Mishna implies a kohenet is exempt. Rav Pappa asked Rabba about a kohenet who conceived from a gentile; a Levite woman remains in her sanctity and may eat tithe even after captivity, while a kohenet becomes a non-kohen after such relations. Rav Pappa explains the Mishna’s kohenet as an Israelite woman whose son is a kohen.
מן המשנה משתמע שכהנת פטורה. רב פפא שאל את רבה על כהנת שנתעברה מנכרי; לויה בקדושתה קיימת ואוכלת מעשר אף אחר שבייה, ואילו כהנת נעשית זרה. רב פפא מעמיד את "כהנת" שבמשנה בבת ישראל שבנה כהן.
A ḥalal sonבן חלל
If a kohen died leaving a ḥalal son, a disqualified son of a kohen, Rav Ḥisda says the son must redeem himself and Rabba bar Rav Huna says not. If the father died after thirty days, all agree he is exempt, since the father acquired the redemption; they dispute within thirty days, where the son claims he comes through one against whom no claim can be made. Reish Lakish rules he must redeem himself within thirty days.
כהן שמת והניח בן חלל, רב חסדא אומר הבן חייב לפדות את עצמו, ורבה בר רב הונא אומר אינו חייב. מת האב לאחר שלושים, הכול מודים שפטור, שכבר זכה אביו בפדיונו; נחלקו בתוך שלושים, שבו הבן אומר "אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה". ריש לקיש פוסק שבתוך שלושים חייב לפדות את עצמו.
Doubtful paternityספק אב
In the case of a woman who remarried within three months, why not let the son claim a firstborn share from each father? Rabbi Yirmeya says the Mishna concerns the brother after him, who is not a firstborn for inheritance. Why not write authorizations to each other? This supports Rabbi Yannai: if identified and later mixed, they may write authorizations; if never identified, not.
במקרה האשה שנישאה בתוך שלושה חודשים, מדוע לא יטען הבן חלק בכורה מכל אחד? רבי ירמיה אומר שהמשנה עוסקת בבא אחריו, שאינו בכור לנחלה. מדוע לא יכתבו הרשאה זה לזה? הדבר מסייע לרבי ינאי: הוכרו ולבסוף נתערבו, כותבים הרשאה; לא הוכרו, אין כותבים.
Both, and neitherלנחלה ולכהן, ולא לזה ולא לזה
A firstborn for both inheritance and the kohen is one born after a miscarriage of a sac of water, blood or tissue, of fish-like or insect-like forms, or on the fortieth day. A caesarean and the one after it are firstborn for neither; Rabbi Shimon says the first for inheritance and the second for five sela’im, since he includes the caesarean in “she shall bear” and holds a firstborn in one respect is a firstborn. Later authorities discuss caesarean birth and inheritance.
בכור לנחלה ולכהן הוא הבא אחר המפלת שפיר מלא מים, מלא דם או מלא גנינים, כמין דגים, חגבים, שקצים ורמשים, או המפלת ליום ארבעים. יוצא דופן והבא אחריו, שניהם אינם בכור לא לנחלה ולא לכהן; רבי שמעון אומר הראשון לנחלה והשני לחמש סלעים, שהוא מרבה יוצא דופן מ"תלד" וסובר שבכור לדבר אחד הוי בכור. פוסקים מאוחרים דנים ביוצא דופן ובירושה.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What does “a convert is like a newborn” mean for family law?מה משמעות "גר שנתגייר כקטן שנולד" לדיני המשפחה?
- Why does the exemption follow the mother’s womb rather than the father’s lineage?מדוע הפטור הולך אחר רחם האם ולא אחר ייחוס האב?
- How does the timing of a father’s death change the son’s obligation?כיצד משנה מועד מות האב את חובת הבן?
- Why are mixed-up heirs allowed to authorize one another only if once identified?מדוע יורשים שנתערבו רשאים לכתוב הרשאה זה לזה רק אם הוכרו?
The source sheetדף המקורות
״יַכִּיר״ לְחוּד, וְהַכָּרַת פָּנִים לְחוּד.
אִיתְּמַר: הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ וְנִתְגַּיֵּיר — רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵין לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אֵין לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה — דְּהָא הֲוָה לֵיהּ ״רֵאשִׁית אוֹנוֹ״, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה — גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.
וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ וְנִתְגַּיֵּיר — רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לֹא קִיֵּים. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: קִיֵּים — ״לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה — גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא קַמַּיְיתָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מִשּׁוּם דִּבְגַיּוּתָן לָאו בְּנֵי נַחֲלָה נִינְהוּ, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּ״לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״, וְהָא עֲבַד לֵיהּ שֶׁבֶת.
וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא, בְּהָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, צְרִיכָא.
תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלְדָה, עוֹדָהּ שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, עוֹדָהּ גּוֹיָה וְנִתְגַּיְּירָה, וּמִשֶּׁבָּאתָה לְיִשְׂרָאֵל יָלָדָה — וְלָדָהּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְאֵינוֹ בְּכוֹר לַכֹּהֵן.
יָלְדָה מִמַּאן? אִילֵימָא מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים — מַאי אִירְיָא גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה? אֲפִילּוּ בַּת יִשְׂרָאֵל נָמֵי!
אֶלָּא לָאו מִגֵּר שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים וְנִתְגַּיֵּיר, וְקָתָנֵי בְּכוֹר לַנַּחֲלָה!
לָא, לְעוֹלָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ בָּנִים, וְ״אֵינוֹ בְּכוֹר לַכֹּהֵן״ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ.
לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל״ — עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.
תָּא שְׁמַע: הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ וְנִתְגַּיֵּיר, יֵשׁ לוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה! אָמַר רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא: הָא וַדַּאי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִוא, דְּאָמַר ״פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל״ — עַד שֶׁיִּפְטְרוּ רֶחֶם מִיִּשְׂרָאֵל, וְיָלֵיף אִיהוּ מִינַּהּ דִּידַהּ.
אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לְוִיָּיה שֶׁיָּלְדָה — בְּנָהּ פָּטוּר מֵחֲמֵשׁ סְלָעִים. דְּאִיעַבַּר מִמַּאן? אִילֵימָא דְּאִיעַבַּר מִכֹּהֵן וּמִלֵּוִי, מַאי אִירְיָא לְוִיָּיה? אֲפִילּוּ יִשְׂרְאֵלִית נָמֵי!
אֶלָּא דְּאִיעַבַּר מִיִּשְׂרָאֵל, ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״ כְּתִיב!
אָמַר רַב פָּפָּא: דְּאִיעַבַּר מִגּוֹי. וְלָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין מְזַהֲמִין אֶת הַוָּלָד, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מְזַהֲמִין אֶת הַוָּלָד, לֵוִי פָּסוּל מִיקְּרֵי.
מָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: לְעוֹלָם דְּאִיעַבַּר מִיִּשְׂרָאֵל, וְשָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא ״פֶּטֶר רֶחֶם״ — בְּפֶטֶר רֶחֶם תְּלָא רַחְמָנָא.
תְּנַן: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים וְנָשָׂא אִשָּׁה שֶׁלֹּא יָלָדָה, נִתְגַּיְּירָה מְעוּבֶּרֶת, נִשְׁתַּחְרְרָה מְעוּבֶּרֶת.
וְיָלְדָה הִיא וְכֹהֶנֶת הִיא, וּלְוִיָּה הִיא, וְאִשָּׁה שֶׁכְּבָר יָלָדָה. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחֲרֵי בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְנִשֵּׂאת וְיָלָדָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אִם בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן — בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה.
מִכְּלָל (דִּכְהוּנָּה) [דְּכֹהֶנֶת] וּלְוִיָּה פְּטוּרִין, דְּאִיעַבַּר מִמַּאן? אִילֵימָא דְּאִיעַבַּר מִכֹּהֵן וְלֵוִי — אִי הָכִי מַאי אִירְיָא כֹּהֶנֶת וּלְוִיָּה? אֲפִילּוּ בַּת יִשְׂרָאֵל נָמֵי!
אֶלָּא דְּאִיעַבַּר מִגּוֹי — כֹּהֶנֶת פְּטוּרָה? וְהָאָמַר רַב פָּפָּא: בָּדֵיק לַן רַבָּה, כֹּהֶנֶת שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִגּוֹי מַהוּ? וְאָמֵינָא לֵיהּ: לָאו הַיְינוּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר: לְוִיָּה שֶׁיָּלְדָה בְּנָהּ פָּטוּר מֵחָמֵשׁ סְלָעִים?
וַאֲמַר לִי: הָכִי הַשְׁתָּא?! בִּשְׁלָמָא לְוִיָּה בִּקְדוּשְׁתַּהּ קָיְימָא, דְּתַנְיָא: לְוִיָּה שֶׁנִּשְׁבֵּית אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת — נוֹתְנִין לָהּ מִן הַמַּעֲשֵׂר וְאוֹכֶלֶת.
אֶלָּא כֹּהֶנֶת, כֵּיוָן דְּאִי בָּעֵיל לַהּ, הָוְיָא זָרָה!
הָנִיחָא לְמָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, דְּאָמַר דְּאִיעַבַּר מִיִּשְׂרָאֵל, מוֹקֵי לַהּ בִּדְאִיעַבַּר מִיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא לְרַב פָּפָּא בְּמַאי מוֹקֵי לָהּ?
לְעוֹלָם דְּאִיעַבַּר מִכֹּהֵן, וְהִיא בַּת יִשְׂרָאֵל, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״כֹּהֶנֶת״? דִּבְנָה כֹּהֵן.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אִיתְּמַר: כֹּהֵן שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֵּן חָלָל — רַב חִסְדָּא אָמַר: הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: אֵין חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. כֹּל הֵיכָא דְּמֵת הָאָב לְאַחַר שְׁלֹשִׁים, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי זָכָה אָבִיו בְּפִדְיוֹנוֹ.
כִּי פְּלִיגִי הֵיכָא דְּמֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַב חִסְדָּא אָמַר: הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, דְּהָא לֹא זָכָה אָבִיו (לְפִדְיוֹנוֹ) [בְּפִדְיוֹנוֹ]. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: אֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת עַצְמוֹ, דַּאֲמַר לֵיהּ: אָתֵינָא מִכֹּחַ גַּבְרָא דְּלָא מָצֵית לְאִשְׁתַּעוֹיֵי דִּינָא בַּהֲדֵיהּ.
תְּנַן: נִתְגַּיְּירָה מְעוּבֶּרֶת — בְּכוֹר לַכֹּהֵן, וְאַמַּאי? לֵימָא לֵיהּ: אָתֵינָא מִכֹּחַ גַּבְרָא דְּלָא מָצֵית לְאִשְׁתַּעוֹיֵי דִּינָא בַּהֲדֵיהּ! שָׁאנֵי גּוֹי דְּלֵית לֵיהּ חַיִיס.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן יָאסִינְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כֹּהֵן שֶׁמֵּת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וְהִנִּיחַ בֵּן חָלָל — הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ. מֵת לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵין הַבֵּן חַיָּיב לִפְדּוֹת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ.
וְכֵן מִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחֲרֵי בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְכוּ׳.
בְּכוֹר לַנַּחֲלָה הוּא דְּלָא הָוֵי, הָא כְּפָשׁוּט שָׁקֵיל. וְאַמַּאי? לֵיזִיל לְגַבַּי הַאי וְלִידְחֲיֵיהּ, וּלְגַבַּי הַאי וְלִידְחֲיֵיהּ!
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לַבָּא אַחֲרָיו, וְהָכִי קָאָמַר: בְּכוֹר לַכֹּהֵן, וְהַבָּא אַחֲרָיו אֵין בְּכוֹר לַנַּחֲלָה.
וְלִכְתְּבוּ הַרְשָׁאָה לַהֲדָדֵי! וְכִי תֵּימָא: מַתְנִיתִין שֶׁלֹּא בְּהַרְשָׁאָה — הָא מוֹקְמִינַן לַהּ קַמַּן דִּבְהַרְשָׁאָה!
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יַנַּאי, דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי: הוּכְּרוּ וּלְבַסּוֹף נִתְעָרְבוּ — כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה,
לֹא הוּכְּרוּ וּבְסוֹף נִתְעָרְבוּ — אֵין כּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה זֶה לָזֶה.
מַתְנִי׳ אֵי זֶהוּ בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וְלַכֹּהֵן? הַמַּפֶּלֶת שַׁפִּיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָּם, מְלֵא גְּנִינִין, הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, וְהַמַּפֶּלֶת לְיוֹם אַרְבָּעִים — הַבָּא אַחֲרֵיהֶם בְּכוֹר לַנַּחֲלָה וּלְכֹהֵן.
יוֹצֵא דּוֹפֶן, וְהַבָּא אַחֲרָיו — שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר, לֹא לַנַּחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה, וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים.
גְּמָ׳ רִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה לֹא — ״וְיָלְדוּ לוֹ״ בָּעֵינַן, לְחָמֵשׁ סְלָעִים נָמֵי לָא — ״פָּטַר רֶחֶם״ בָּעֵינַן.
שֵׁנִי לַנַּחֲלָה לֹא — ״רֵאשִׁית אוֹנוֹ״ בָּעֵינַן, לְחָמֵשׁ סְלָעִים נָמֵי לָא — קָסָבַר: בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי בְּכוֹר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרִאשׁוֹן לַנַּחֲלָה, וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: ״תֵּלֵד״ לְרַבּוֹת יוֹצֵא דּוֹפֶן.
וְהַשֵּׁנִי לְחָמֵשׁ סְלָעִים, קָסָבַר: בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד הָוֵי בְּכוֹר.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.