What counts as a limb, and how do the Sages treat features that are unusual but not harmful?
מה נחשב אבר, וכיצד מתייחסים החכמים לתכונות חריגות שאינן מזיקות?
Feet and handsרגליים וידיים
The Mishna lists one whose ankles or knees knock, with bumps, bowlegged, with a protruding big toe or heel, with feet broad like a goose’s, with toes overlapping or webbed above the joint, and an extra digit with a bone that was cut. A baraita derives these from “or a broken leg,” and Rav Pappa explains the goose foot as wide even if split.
המשנה מונה מקיש בקרסוליו ובארכובותיו, בעל הפיקים, העיקל, פיקה יוצא מגודלו ועקבו יוצא לאחוריו, פרסותיו רחבות כשל אווז, אצבעותיו מורכבות או קלוטות למעלה מן הפרק, ויתרת שיש בה עצם וחתכה. ברייתא לומדת אותם מן "או שבר רגל", ורב פפא מסביר שרחבות כשל אווז אף אם סדוקות.
Extra digits and impurityיתרת וטומאה
Rabbi Yoḥanan says an extra digit counts if it is counted along the hand. A baraita says an extra digit with bone but no nail imparts impurity by touch, carrying and tent, and counts toward 125; Rav Ḥisda reports “our great teacher” that it does not impart tent impurity if not counted along the hand. Rabbi Yoḥanan objects that this is like prophecy; Rav Aḥa explains it as a barley-grain bone, and Rav Pappa as a decree, with a distinguishing sign.
רבי יוחנן אומר שיתרת נחשבת אם היא נספרת על גבי היד. ברייתא אומרת שיתרת שיש בה עצם ואין בה ציפורן מטמאה במגע, במשא ובאוהל, ועולה למניין מאה ועשרים וחמישה; רב חסדא מוסר מ"רבינו הגדול" שאינה מטמאה באוהל כשאינה נספרת. רבי יוחנן מקשה שעשו דבריהם כדברי נביאות; רב אחא מסביר משום עצם כשעורה, ורב פפא כגזירה, עם היכר.
The 248 limbsמאתיים וארבעים ושמונה אברים
Most of the structure or most of the count of a corpse imparts impurity; most of the count is 125, and a baraita counts it even for a person with fewer or more limbs. Shmuel reports that Rabbi Yishmael’s students examined the body of an executed woman and found 252 limbs, and he explained that a woman has two additional hinges and doors, which Rabbi Eliezer, Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva derive from verses.
רוב בניינו או רוב מניינו של מת מטמאים; רוב מניינו הוא מאה ועשרים וחמישה, וברייתא מונה זאת אף באדם שיש לו פחות או יותר אברים. שמואל מוסר שתלמידי רבי ישמעאל בדקו גוף של אשה שנתחייבה מיתה ומצאו מאתיים חמישים ושניים אברים, והוא הסביר שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות, שרבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא לומדים מפסוקים.
Rav says these extra limbs do not impart tent impurity, since “a man who dies in a tent” refers to what is common to all people; Abaye supports this from verses using “hinges” for a man. Later authorities discuss the count of limbs in women.
רב אומר שאברים אלה אינם מטמאים באוהל, שנאמר "אדם כי ימות באהל", דבר השווה לכל אדם; אביי מסייע מפסוקים המשתמשים ב"צירים" באיש. פוסקים מאוחרים דנים במניין האברים באשה.
Six and sixשש ושש
Six fingers on each hand and foot, twenty-four: Rabbi Yehuda permits and the Sages disqualify. Rabbi Yitzḥak says both expound the verse about the man of Gat, one as praise and one as disparagement. Rabba explains why both “six and six” and “twenty-four” are written. One with twenty-four came before Rabbi Tarfon, who said, “may your like increase in Israel”; Rabbi Yose says he meant “may mamzerim and netinim decrease like you.”
יתר בידיו וברגליו שש ושש, עשרים וארבע: רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלים. רבי יצחק אומר ששניהם דרשו את הפסוק על איש מדון, אחד לשבח ואחד לגנאי. רבה מסביר מדוע נכתבו גם "שש ושש" וגם "עשרים וארבע". אדם עם עשרים וארבע אצבעות בא לפני רבי טרפון, ואמר לו "כמותך ירבו בישראל"; רבי יוסי אומר שכך אמר לו: "כמותך יתמעטו ממזרים ונתינים מישראל".
The ambidextrousהשולט בשתי ידיו
A left-handed person, in hand or foot, is disqualified; the ambidextrous, Rebbi disqualifies and the Sages permit: one holds the right was weakened, the other that the left was strengthened. Later authorities discuss left-handed kohanim.
איטר, בין ביד בין ברגל, פסול; השולט בשתי ידיו, רבי פוסל וחכמים מכשירים: מר סבר כחישותא אתחלא בימין, ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל. פוסקים מאוחרים דנים בכהנים שמאליים.
Fit in animals, unfit in people, and the reverseכשרים בבהמה ופסולים באדם, ולהפך
The Mishna lists features disqualifying a person but not an animal: unusual complexions, an unusually tall or short person, the deaf, the mentally incompetent, the drunk and those with pure leprous marks. The Gemara explains the complexion terms, and says a drunk profanes service, so the Mishna refers to other intoxicants, against Rabbi Yehuda.
המשנה מונה פסולים באדם וכשרים בבהמה: הכושי, הגיחור והלבקן, הקפח והננס, החרש, השוטה והשיכור, ובעלי נגעים טהורים. הגמרא מסבירה את מונחי הגוון, ואומרת שהשיכור מחלל עבודה, ולכן המשנה עוסקת בשאר דברים המשכרים, ודלא כרבי יהודה.
Conversely, “it and its offspring,” tereifa, caesarean, those involved in transgression and one that killed are fit in a person but not an animal. A kohen who married improperly is disqualified until he vows not to benefit from her, and one who becomes impure for the dead until he undertakes not to. The Gemara discusses whether the vow can be annulled, as the next daf continues.
להפך, אותו ואת בנו, טריפה, יוצא דופן, שנעבדה בהם עבירה ושהמית את האדם כשרים באדם ופסולים בבהמה. הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה, והמיטמא למתים עד שיקבל עליו שלא יהא מיטמא. הגמרא דנה אם אפשר להפר את הנדר, כפי שממשיך הדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does an extra finger count as a limb only if counted along the hand?מדוע נחשבת אצבע יתרה לאבר רק אם היא נספרת על גבי היד?
- What does Rabbi Tarfon’s blessing teach about speaking to a person with a difference?מה מלמדת ברכת רבי טרפון על דיבור עם אדם שונה?
- Why might the ambidextrous be seen either as weakened or strengthened?מדוע אפשר לראות את השולט בשתי ידיו כנחלש או כמחוזק?
- Why are certain features disqualifying in people but not in animals?מדוע תכונות מסוימות פוסלות באדם ולא בבהמה?
The source sheetדף המקורות
וּבַעַל הַפִּיקִים, הָעִיקֵּל. אֵיזֶהוּ הָעִיקֵּל? כׇּל שֶׁהוּא מַקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹקְשׁוֹת זוֹ לָזוֹ. פִּיקָּה יוֹצֵא מִגּוּדָּלוֹ, עֲקֵיבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, פַּרְסוֹתָיו רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּוז.
אֶצְבְּעוֹתָיו מוּרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת לְמַעְלָה עַד הַפֶּרֶק — כָּשֵׁר, לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ — כָּשֵׁר, הָיְתָה בָּהּ יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ, אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם — פָּסוּל, וְאִם לָאו — כָּשֵׁר.
יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ — עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו — רַבִּי פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: שֶׁבֶר רָגֶל — אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבֶר רֶגֶל, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַקִּישָׁן וְהָעִיקֵּל וְהַקִּילְבָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ שֶׁבֶר רָגֶל״. תָּנָא: בַּעַל הַקִּיפִּין וְהַשּׁוּפְנָר. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל הַפִּיקִּין — שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּסָתוֹת הַרְבֵּה, שׁוּפְנָר — שֶׁאֵין לוֹ כְּסָתוֹת כׇּל עִיקָּר.
פִּיקָּה יוֹצָא מִגּוּדָּלוֹ, וַעֲקֵיבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שׁוֹקוֹ יוֹצֵא בָּאֶמְצַע רַגְלוֹ. פַּרְסוֹתָיו רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּוז. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא דִּטְרִיפָה וְלָא סְדִיקָא, אֶלָּא כֵּיוָן דִּטְרִיפָה, אַף עַל גַּב דִּסְדִיקָא.
אֶצְבְּעוֹתָיו מוּרְכָּבוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: ״שֶׁבֶר יָד״ — אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבֶר יָד.
אֶצְבָּעוֹת מוּרְכָּבוֹת לְמַעְלָה אוֹ קְלוּטוֹת לְמַעְלָה מִן הַפֶּרֶק, וְהָאָמְרַתְּ כָּשֵׁר! אֶלָּא וְלֹא חֲתָכָן, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ שֶׁבֶר יָד״.
הָיְתָה בּוֹ יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ, אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם — פָּסוּל, וְאִם לָאו — כָּשֵׁר. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁנִּסְפֶּרֶת עַל גַּבֵּי הַיָּד.
תָּנוּ רַבָּנַן: יְתֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶצֶם, וְאֵין בָּהּ צִפּוֹרֶן — מְטַמָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וּמְטַמָּא בְּאֹהֶל, וְעוֹלָה לְמִנְיַן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּבְנִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד.
אָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל אֲמָרוֹ, הַמָּקוֹם יִהְיֶה בְּעֶזְרוֹ: יְתֶרֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶצֶם וְאֵין בָּהּ צִפּוֹרֶן — מְטַמָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמָּא בְּאֹהֶל. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּבְשֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת עַל גַּב הַיָּד.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָשׂוּ דִּבְרֵיהֶם כְּדִבְרֵי נְבִיאוּת, מָה נַפְשָׁךְ? אִי אֵבֶר הוּא — בְּאֹהֶל נָמֵי תְּטַמֵּא, וְאִי לָאו אֵבֶר הוּא — בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא נָמֵי לָא לִיטַמֵּי!
אָמַר רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: מִשּׁוּם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה נָגְעוּ בָּהּ.
רַב פָּפָּא אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת, אַטּוּ נִסְפֶּרֶת. אִי הָכִי, שֶׁאֵינָהּ נִסְפֶּרֶת בְּאֹהֶל נָמֵי תְּטַמֵּא!
עֲבַדוּ רַבָּנַן הֶיכֵּירָא, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִישְׂרְפוּ עֲלַיְיהוּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
תְּנַן הָתָם: רוֹב בִּנְיָנוֹ וְרוֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ רוֹבַע — טְמֵאִין. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ רוֹב בִּנְיָנוֹ? שְׁנֵי שׁוֹקַיִים וְיָרֵךְ אֶחָד, הוֹאִיל וְרוֹב גּוֹבְהוֹ בְּגָדוֹל. אֵיזֶהוּ רוֹב מִנְיָנוֹ? מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: תַּנָּא מִנְיָינָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן? קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְתַנְיָא: חָסֵר, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא מָאתַיִם, וְיָתֵר, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים וְאֶחָד — כּוּלָּן עוֹלִין לְמִנְיַן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, זִיל בָּתַר רוּבָּא דְאִינָשֵׁי.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁשָּׁלְקוּ זוֹנָה אַחַת שֶׁנִּתְחַיְּיבָה שְׂרֵיפָה לַמֶּלֶךְ, בָּדְקוּ וּמָצְאוּ בָּהּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא בְּאִשָּׁה בְּדַקְתֶּם, שֶׁהוֹסִיף לָהּ הַכָּתוּב שְׁנֵי צִירִים וּשְׁנֵי דְּלָתוֹת.
תַּנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁצִּירִים לַבַּיִת — כָּךְ צִירִים לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁדְּלָתוֹת לַבַּיִת — כָּךְ דְּלָתוֹת לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי״.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְתֵּחַ לַבַּיִת, כָּךְ מַפְתֵּחַ לָאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ״. לְרַבִּי עֲקִיבָא קַשְׁיָא דְּתַלְמִידֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל! דִּלְמָא אַיְּידֵי דְּזוּטַר אִתְּמוֹחֵי מִתְּמַח.
אָמַר רַב: וְכוּלָּן אֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל״, דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכׇל אָדָם.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּבְאִישׁ לֵיכָּא? וְהָכְתִיב: ״צִירִים אֲחָזוּנִי כְּצִירֵי יוֹלֵדָה״! צִירֵי בָשָׂר. וְהָכְתִיב: ״אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי״! הָכָא נָמֵי צִירֵי בָשָׂר. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? לָא בְּאִישׁ וְלָא בְּאִשָּׁה.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה, וּכְתִיב: ״וַיְהִי אִישׁ מָדוֹן אֶצְבַּע יָדָיו וְאֶצְבַּע רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ״, מָר סָבַר בִּגְנוּתֵיהּ מִשְׁתַּעֵי, וּמָר סָבַר בִּשְׁבָחֵיהּ מִשְׁתַּעֵי.
אָמַר רַבָּה: מָה לִי דִּכְתִיב ״שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר״? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ״ הֲוָה אָמֵינָא: שֵׁית דִּידֵיהּ וְשֵׁית דְּכַרְעֵיהּ, כְּתַב ״עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע״. וְאִי כְּתַב ״עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע״ הֲוָה אָמֵינָא: הוּא חֲמֵשׁ מֵהַאי גִּיסָא וּשְׁבַע מֵהַאי גִּיסָא, כְּתַב ״שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ״. ״מִסְפָּר״ — בְּנִסְפֶּרֶת עַל גַּבֵּי הַיָּד.
תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי טַרְפוֹן, יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. אָמַר לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְּיִשְׂרָאֵל! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: מִשָּׁם רְאָיָה? כָּךְ אָמַר לוֹ: כְּמוֹתְךָ יִתְמַעֲטוּ מַמְזֵירֵי וּנְתִינֵי מִיִּשְׂרָאֵל!
הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו. תָּנוּ רַבָּנַן — אִיטֵּר, בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל — פָּסוּל. הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו — רַבִּי פּוֹסֵל וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. מָר סָבַר — כְּחִישׁוּתָא אַתְחִלָא בְּיָמִין, וּמָר סָבַר — בְּרִיּוּתָא אַתְחִלָא בִּשְׂמֹאל.
מַתְנִי׳ הַכּוּשִׁי, הַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁיכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִים — פְּסוּלִין בְּאָדָם וּכְשֵׁרִים בַּבְּהֵמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שׁוֹטָה מִן הַבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמּוּבְחָר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי הַדִּלְדּוּלִין פְּסוּלִין בָּאָדָם וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.
גְּמָ׳ כּוּשִׁי — אוּכָּמָא, גִּיחוֹר — חִיוָּורָא, לַבְקָן — סוּמָּקָא. אִינִי? וְהָא הָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ ״מַאן בָּעֵי לוּקְיָאנֵי״, וְאִישְׁתְּכַח חִיוָּורָא! אֶלָּא: כּוּשִׁי — אוּכָּמָא, גִּיחוֹר — סוּמָּקָא, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״סוּמָּקָא גִּיחְיָא״, לַבְקָן — חִיוָּורָא, כְּהָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ ״מַאן בָּעֵי לוּקְיָאנֵי״, וְאִישְׁתְּכַח חִיוָּורֵי.
קִפֵּחַ. תָּנֵי רַב זְבִיד: גָּבוֹהַּ. אִינִי? וְהָתָנֵי רַבִּי אֲבָהוּ: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בְּבַעֲלֵי קוֹמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גׇּבְהוֹ״. אָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲרִיכָא שְׁמִיטָה סַנְיָא.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: גָּבוֹהַּ לֹא יִשָּׂא גְּבוֹהִית — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן תּוֹרֶן, נַנָּס לֹא יִשָּׂא נַנֶּסֶת — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם אֶצְבָּעִי, לָבָן לֹא יִשָּׂא לְבָנָה — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶם בּוֹהֵק, שָׁחוֹר לֹא יִשָּׂא שְׁחוֹרָה — שֶׁמָּא יֵצֵא מֵהֶן טָפוּחַ.
הַחֵרֵשׁ, הַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר. שִׁכּוֹר מַחֵיל עֲבוֹדָה, בַּהֲדֵי מוּמֵי דְּמַחֲילִי עֲבוֹדָה בָּעֵי לְמִיחְשַׁב!
בִּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְשַׁכְּרִים. וּדְלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: אָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית, וְשָׁתָה חָלָב אוֹ דְּבַשׁ, נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ — חַיָּיב.
מַתְנִי׳ אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה: אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, טְרֵיפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן, וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם.
וְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה — פָּסוּל עַד שֶׁיַּדִּירֶנָּה הֲנָאָה, וְהַמִּטַּמֵּא לְמֵתִים — פָּסוּל עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לְמֵתִים.
גְּמָ׳ וְאֵלּוּ כְּשֵׁירִין בָּאָדָם, מַאי (באותו) [״אוֹתוֹ] וְאֶת בְּנוֹ״?
אִילֵּימָא אַהֲרֹן וּבָנָיו, דִּכְוָתֵיהּ תַּיִישׁ וּבְנוֹ, מִי נָהֵיג? וְהָתַנְיָא: ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים! אֶלָּא תְּיָישָׁה וּבְנָהּ, דִּכְוָותַהּ הָכָא כֹּהֶנֶת וּבְנָהּ, כֹּהֶנֶת בַּת עֲבוֹדָה הִיא?
לְעוֹלָם אַהֲרֹן וּבָנָיו, דִּכְוָותַהּ הָכָא תַּיִישׁ וּבְנוֹ. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: עֲדָא אָמְרָה חֲנַנְיָה הִיא, דְּתַנְיָא: ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״ נוֹהֵג בִּנְקֵבוֹת וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּזְכָרִים, חֲנַנְיָה אוֹמֵר: נוֹהֵג בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת.
וְהַנּוֹשֵׂא נָשִׁים כּוּ׳. תָּנָא: נוֹדֵר וְעוֹבֵד, יוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ.
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזֵיל לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לֵיהּ! קָסָבַר: צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּמַדְּרִינַן לֵיהּ בְּרַבִּים.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בְּרַבִּים אֵין לוֹ הֲפָרָה, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּמַדְּרִינַןWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.