How does the Gemara organize the eye blemishes of a kohen, and what does it learn from the body’s proportions and functions?
כיצד מארגנת הגמרא את מומי העין של כהן, ומה היא לומדת ממידות הגוף ותפקודיו?
Eye positionsמצבי העיניים
The Gemara explains: both eyes high or low means set high or low, and one high and one low means set unevenly; “seeing room and attic at once” is another case. A baraita derives these from “in his eye,” whatever is in the eye, including one who speaks with one person while another thinks he is being looked at.
הגמרא מסבירה: שתי עיניו למעלה או למטה פירושו שקבועות למעלה או למטה, ועינו אחת למעלה ואחת למטה פירושו שאינן שוות; "רואה את החדר ואת העלייה כאחת" הוא מקרה אחר. ברייתא לומדת זאת מן "בעינו", כל מה שבעינו, ובכלל זה המדבר עם חברו ואחר אומר "לי רואה".
Rava’s order of eye defectsסדר מומי העין של רבא
Blindness in both eyes or one, permanent whiteness or water, are derived from “a blind man.” Rava explains why “blind man,” “dak,” “tevalul” and “in his eye” are all needed: total absence, lack of sight, deficiency, confusion and variation. Thus each category of eye defect is learned from a different word. Later authorities discuss kohanim who wear glasses.
עיוור בשתי עיניו או באחת, חורוור ומים הקבועים, נלמדים מן "איש עור". רבא מסביר מדוע נחוצים "עור", "איש", "דק", "תבלול" ו"בעינו": היעדר מוחלט, חוסר ראייה, חסרון, בלבול ושינוי. כך כל סוג של מום עין נלמד ממילה אחרת. פוסקים מאוחרים דנים בכהנים המרכיבים משקפיים.
Further terms are explained: sun-shy, mismatched eyes, tearing eyes, and eyelash defects, distinguishing whether stubs remain.
מונחים נוספים מתבארים: סכי שמש, זגדום שעיניו אינן שוות, צירן שעיניו דומעות, ומומי ריסים, בהבחנה אם נשתיירו גרדומים.
Proportions and Moses’ heightמידות הגוף וקומת משה
The Mishna lists eyes large like a calf’s or small like a goose’s, a body disproportionate to its limbs, a nose disproportionate, small or sponge-like ears, a protruding upper or lower lip, and lost teeth for appearance. Rav says Moses was ten cubits tall, since he spread the tent over the Tabernacle; Rav Shimi bar Ḥiyya objects that this would make him disproportionate, and Rav answers he meant the cubit of the boards.
המשנה מונה עיניים גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז, גוף גדול או קטן מאבריו, חוטם גדול או קטן מאבריו, הצומם והצומע, שפה עליונה עודפת על התחתונה או להפך, ושנשרו שיניו מפני מראית העין. רב אומר שמשה רבינו היה עשר אמות, שנאמר "ויפרש את האהל על המשכן"; רב שימי בר חייא מקשה שעשיתו בעל מום, ורב משיב: באמה של קרש קאמר.
Horns and the cut hornsקרניים
Rav Ḥisda says a goat without horns and a ewe with horns are fit for the altar, and a baraita lists things like blemishes that permit slaughter in the Temple but not outside. Amemar distinguishes horns removed with their core, which disqualify without redemption, from hooves, which disqualify and permit redemption; a baraita is reconciled by uprooting versus cutting.
רב חסדא אומר שעז שאין לה קרניים ורחל שיש לה קרניים כשרות למזבח, וברייתא מונה דברים שהם כמומים, שוחטים עליהם במקדש ולא במדינה. אמימר מבחין: נטלו קרניהם וזכרותם עמהם, פסולים ואין פודים; נטלו טלפיים וזכרותם עמהם, פסולים ונפדים; ברייתא מתיישבת בהבחנה בין עקירה לגמימה.
Bodily conditionsמצבים גופניים
The Mishna lists further conditions, including a swollen belly, epilepsy and shortness of breath. Rabbi Abba warns not to hold back from relieving oneself out of embarrassment, and Shmuel even risked his garment rather than endanger himself. Reish Lakish reads “there shall be no barren among you or your animals” as a blessing; Rabbi Yehoshua ben Levi reads it as no barren students and no fruitless prayer.
המשנה מונה מצבים נוספים, ובהם כריסו צבה, נכפה ורוח קצרית. רבי אבא מזהיר שלא להתאפק מפני הבושה, ושמואל העדיף לסכן את גלימתו ולא את עצמו. ריש לקיש קורא "לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך" כברכה; רבי יהושע בן לוי קורא אותו כ"שלא יהא עקר מן התלמידים", ושלא תהא תפילתך עקורה.
Rav Pappa gives hygiene advice, and Rabban Shimon ben Gamliel and Reish Lakish list conditions linked to excess. Later authorities discuss the dignity of persons and the obligation to protect health.
רב פפא נותן עצות היגיינה, ורבן שמעון בן גמליאל וריש לקיש מונים מצבים הקשורים לעודף. פוסקים מאוחרים דנים בכבוד האדם ובחובה לשמור על הבריאות.
The meroaḥ ashekhמרוח אשך
The Mishna defines the Torah’s meroaḥ ashekh: Rabbi Yishmael says crushed, Rabbi Akiva swollen, Rabbi Ḥanina ben Antigonus one whose complexion is dark. The Gemara explains each by reading the verse with altered letters, and the next Mishna continues with knees and ankles.
המשנה מגדירה את "מרוח אשך" שבתורה: רבי ישמעאל אומר שנימוחו, רבי עקיבא שרוח באשכיו, ורבי חנינא בן אנטיגנוס שמראיו חשוכים. הגמרא מסבירה כל שיטה בקריאת הפסוק בשינוי אותיות, והמשנה הבאה ממשיכה בקרסוליים ובארכובות.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does each eye defect need its own word in the verse?מדוע כל מום עין צריך מילה משלו בפסוק?
- How does Rav Shimi’s question show care in interpreting stories about Moses?כיצד מראה קושיית רב שימי זהירות בפירוש סיפורים על משה?
- Why does the Gemara include health advice among laws of blemishes?מדוע כוללת הגמרא עצות בריאות בין דיני המומים?
- What does Rabbi Yehoshua ben Levi’s reading about barrenness teach?מה מלמדת קריאתו של רבי יהושע בן לוי על עקרות?
The source sheetדף המקורות
אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת.
שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה. מָה ״שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה״ ״שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה״? אִילֵּימָא שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה — דְּחָזֵי לְמַעְלָה, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה — דְּחָזֵי לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה — דַּחֲזַאי עֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה, הַיְינוּ ״רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאֶחָת״!
אֶלָּא, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה — דְּקָיְימָן לְמַעְלָה, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה — דְּקָיְימָן לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה — דְּקָיְימִי עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, וְקָיְימִי כְּסִדְרָן נָמֵי, וְרוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאַחַת.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּעֵינוֹ — כׇּל מָה שֶׁבְּעֵינוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ: שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, וְרוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּיה כְּאֶחָת, אוֹ שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵירוֹ וְאַחֵר אוֹמֵר: לִי רוֹאֶה.
תָּנוּ רַבָּנַן: עִוֵּר — בֵּין סוֹמֵא בִּשְׁתֵּי עֵינָיו, בֵּין סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו. חֲוַרְוָור וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישׁ עִוֵּר״.
אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אִישׁ״, ״עִוֵּר״, ״דַּק״, ״תְּבַלּוּל״, ״בְּעֵינוֹ״? צְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עִוֵּר״ מִשּׁוּם דְּלֵיתַנְהוּ כְּלָל, אֲבָל חֲוַרְוָור וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִין דְּאִיתַנְהוּ בֵּיהּ — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״אִישׁ״.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״אִישׁ״ — מִשּׁוּם דְּלָא קָא חָזֵי כְּלָל, אֲבָל מַחְסוֹרַיְיתָא — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״דַּק״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״דַּק״ — מִשּׁוּם דִּמְחַסְּרָן, אֲבָל מְבַלְבְּלִיתָא — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״תְּבַלּוּל״.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״תְּבַלּוּל״ — מִשּׁוּם דִּמְבַלְבְּלָן, אֲבָל מִשּׁוּם מְשַׁנְּיוּתָא — לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״בְּעֵינוֹ״.
אָמַר רָבָא: הִלְכָּךְ, כֹּל מֵחֲמַת כַּהְיוּתָא — אָתְיָא מֵ״אִישׁ״, מַחְסוֹרַיְיתָא — מִ״דַּק״, מְבַלְבְּלִיתָא — מִ״תְּבַלּוּל״, מְשַׁנְּיוּתָא — מִ״בְּעֵינוֹ״.
סָכֵי שֶׁמֶשׁ. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״סָנֵי שֶׁמֶשׁ״. זַגְדְּיָין. מַחְוֵי רַב הוּנָא: חַד מִדִּידַן וְחַד מִדִּידְהוּ, וְאִיקְּפַד רַב יְהוּדָה.
מֵיתִיבִי: שָׁכְבָנָא — שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִים, זַגְדּוֹם — אֶחָד שָׁחוֹר וְאֶחָד לָבָן. תַּנָּא: כֹּל זוּגָא דְּלָא שָׁוֵי לַהֲדָדֵי, ״זַגְדּוֹם״ קָרֵי לֵיהּ.
הַצַּיְרָן. עֵינָיו תְּרוּטוֹת, וְצִירָנִיּוֹת, דּוֹמְעוֹת, דּוֹלְפוֹת, טוֹרְדוֹת.
תַּנָּא: הַזִּדֵּיר וְהַלּוּפְיָן (וְהַתָּמִיר) [וְהַתִּימְיָן]. זִוֵּיר — דִּמְזַוַּר עֵינֵיהּ, לוּפְיָן — דִּנְפִישִׁין זִיפֵיהּ, (תָּמִיר) [תִּימְיָן] — שֶׁתַּמּוּ (זִיפִין) [זִיפָיו]. וְהָנֵי גַּבֵּי מוּמִין תָּנוּ לְהוּ? וְהָתְנַן: שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן! לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִשְׁתְּיוּר גַּרְדּוּמֵי, הָא דְּלָא אִישְׁתְּיוּר גַּרְדּוּמֵי.
מַתְנִי׳ עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּוז. גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו. חוֹטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטָן מֵאֵיבָרָיו. הַצִומֵּם וְהַצִּומֵּעַ — אֵיזֶהוּ צִומֵּעַ? כֹּל שֶׁאׇזְנָיו קְטַנּוֹת, וְהַצִּומֵּם — כֹּל שֶׁאׇזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג. שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה — הֲרֵי זֶה מוּם. וְשֶׁנָּשְׁרוּ שִׁינָּיו — פָּסוּל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.
גְּמָ׳ אָמַר רַב: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עֶשֶׂר אַמּוֹת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״, מִי פְּרָשׂוֹ? מֹשֶׁה רַבֵּינוּ פְּרָשׂוֹ, וּכְתִיב: ״עֶשֶׂר אַמּוֹת אוֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ״.
אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: אִם כֵּן עֲשִׂיתוֹ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּעַל מוּם! דִּתְנַן: גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו. אֲמַר לֵיהּ: שִׁימִי! בְּאַמָּה שֶׁל קֹדֶשׁ קָאָמֵינָא.
חוֹטְמוֹ גָּדוֹל וכו׳. תָּנָא: כְּאֶצְבַּע קְטַנָּה.
הַצִּומֵּם וְהַצִּומֵּעַ. תָּנָא: אַף הַצִּימֵּחַ. לָא הֲווֹ יָדְעִי רַבָּנַן מַאי ״צִימֵּחַ״, שְׁמַעוּ לְהָהוּא טַיָּיעָא דַּהֲוָה קָאָמַר: ״מַאן דְּבָעֵי צִימֵּחַ״, וְאִישְׁתְּכַח גַּדְיָא חֲזִיזָא.
אָמַר רַב חִסְדָּא: עֵז שֶׁאֵין לָהּ קַרְנַיִם, וְרָחֵל שֶׁיֵּשׁ לָהּ קַרְנַיִם — כְּשֵׁרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּמוּמִין, וְאֵינָן כְּמוּמִין, וְשׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶם בְּמִקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה. וְאֵלּוּ הֵן: עֵז שֶׁאֵין (לוֹ) [לָהּ] קַרְנַיִם, וְרָחֵל שֶׁיֵּשׁ (לוֹ) [לָהּ] קַרְנַיִם, וְהַצִּימֵּחַ, וְהַצִּימֵּם, וְהַצִּימֵּעַ.
אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אַמֵּימָר: נִטְּלוּ קַרְנוֹתָן וְזַכְרוּתָן עִמָּהֶן — פְּסוּלָה, וְאֵין פּוֹדִין עֲלֵיהֶם. נִטְּלוּ טְלָפַיִים וְזַכְרוּתָם עִמָּהֶן — פְּסוּלִין, וְנִפְדִּין עֲלֵיהֶם.
מֵיתִיבִי: נִטְּלוּ קַרְנַיִין וּטְלָפַיִין וְזַכְרוּתָן עִמָּהֶן — פְּסוּלִין וְנִפְדִּין עֲלֵיהֶן! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיתְעֲקוּר אִיתְעֲקוֹרֵי, הָא דְּאִיגּוּם אִיגּוֹמֵי.
וּדְאִיגּוּם אִיגּוֹמֵי, פָּסוּל? וּרְמִינְהוּ: פָּרָה שֶׁקַּרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ שְׁחוֹרִים — יָגוֹד! תַּרְגְּמַהּ זְעֵירִי: מֵעִילָּוֵי זַכְרוּת.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
מַתְנִי׳ דַּדִּין שׁוֹכְבִין כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵיסוֹ צָבָה, טִיבּוּרוֹ יוֹצֵא, נִכְפֶּה — אֲפִילּוּ אַחַת לְיָמִים, רוּחַ קְצָרָה בָּאָה עָלָיו, הַמְאוּשְׁבָּן, וּבַעַל גֶּבֶר.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: מַשְׁתִּינִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים, וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי: מַשְׁתִּינִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים, וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּיקֵּשׁ לְהַשְׁתִּין מַיִם וְלֹא הִשְׁתִּין, וְנִמְצָא כְּרֵיסוֹ צָבָה.
שְׁמוּאֵל אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְרִגְלָא, נְגַדוּ לֵיהּ גְּלִימָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דַּאֲבוּהּ, אֲמַר לֵיהּ: אֶתֵּן לָךְ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי וְזִיל אַהְדַּר עוֹבָדָא. אַתְּ — דְּאֶפְשָׁר לָךְ, דְּלָא אֶפְשָׁר לֵיהּ — לִיסְתַּכַּן.
מָר בַּר רַב אָשֵׁי אִיצְטְרִיךְ אַגּוּדָּא גַּמְלָא, אַשְׁתֵּין. אֲמַרוּ לֵיהּ: חֲמָתָךְ קָאָתְיָא! אֲמַר לְהוּ: בְּאוּדְנַהּ.
וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם עַלְקָא! בְּשׁוֹתֵת.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנֵי נְקָבִים יֵשׁ בּוֹ בָּאָדָם, אֶחָד מוֹצִיא שֶׁתֶן וְאֶחָד מוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם. בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם נִצְרָךְ, אִם נִקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה — נִמְצָא עָקָר.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ״? אֵימָתַי לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר? בִּזְמַן שֶׁ״בִּבְהֶמְתֶּךָ״.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ״לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר״ — מִן הַתַּלְמִידִים, ״וַעֲקָרָה״ — שֶׁלֹּא תְּהֵא תְּפִלָּתֶךָ עֲקוּרָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מֵשִׂים עַצְמְךָ כִּבְהֵמָה.
אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא יַשְׁתִּין אָדָם מַיִם לֹא עַל כְּלֵי חֶרֶס, וְלֹא עַל מְקוֹם קָשֶׁה, דְּאָמַר רַב: הָנֵי מְדוֹרֵי דְּבָבֶל מְהַדְּרִי מַיָּא לְעֵין עֵיטָם. אָמַר אַבָּיֵי: הָא אִיתְּתָא לָא תְּקוּם לְהֶדְיָא בְּאַנְפֵּי יָנוֹקָא, אַגִּיסָא לֵית לַן בַּהּ.
תַּנְיָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַמּוּד הַחוֹזֵר מֵבִיא אָדָם לִידֵי הִדְרוֹקָן, סִילוֹן הַחוֹזֵר מֵבִיא אָדָם לִידֵי יֵרָקוֹן. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמַר רַב קַטִּינָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: דָּם רָבֶה — שְׁחִין רָבֶה, שִׁכְבַת זֶרַע רָבָה — צָרַעַת רָבָה, צוֹאָה רָבָה — הִדְרוֹקָן רָבֶה, מֵי רַגְלַיִם רָבִין — יֵרָקוֹן רָבֶה.
רוּחַ קַצְרִית בָּאָה עָלָיו. מַאי נִינְהוּ? תָּנָא: רוּחַ בֶּן נְפָלִים בָּאָה עָלָיו.
הַמְאוּשְׁבָּן וּבַעַל גֶּבֶר. תָּנָא: מְשׁוּבָּן בַּבֵּיצִים, וּבַעַל גֶּבֶר בַּגִּיד. תָּנָא: מְשׁוּבָּן — זֶה הַקַּיָּין, הַגְרַבְתָּן — זֶה בַּעַל קִיק; קַיָּין — בַּבֵּיצִים, גְּרַבְתָּא — בַּגִּיד.
וְעַד כַּמָּה? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: עַד רְכוּבָּה. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: עַד רְכוּבָּה — פָּסוּל, לְמַעְלָה מִן רְכוּבָּה — כָּשֵׁר. אִיכָּא דְּאָמְרִי: עַד רְכוּבָּה — כָּשֵׁר, לְמַטָּה מִן הָרְכוּבָּה — פָּסוּל.
מַתְנִי׳ אֵין לוֹ בֵּיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת — הֲרֵי זֶה ״מְרוֹחַ אָשֶׁךְ״ הָאָמוּר בְּתוֹרָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁנִּימּוֹחוּ אֲשָׁכָיו. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין.
גְּמָ׳ קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הָא ״חֲסַר אָשֶׁךְ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי: שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו. קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא: הַאי ״מַמְרוֹחַ אָשֶׁךְ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי: שֶׁהָרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו.
קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס: הַאי ״רוּחַ אָשֶׁךְ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! תְּנִי שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִין, קָסָבַר גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין.
הַיְינוּ כּוּשִׁי! רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס לָא תָּנֵי ״כּוּשִׁי״.
מַתְנִי׳ מַקִּישׁ בְּקַרְסוּלָּיו, וּבְאַרְכֻבּוֹתָיו,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.