Which defects disqualify an animal from the altar without permitting it to be slaughtered as blemished, and how does the daf handle a firstborn of uncertain sex?
אילו פגמים פוסלים בהמה מן המזבח ואינם מתירים לשחטה כבעלת מום, וכיצד מטפל הדף בבכור שמינו ספק?
“On these blemishes”"על אלו מומין"
A baraita: if the upper lip contracted and not the lower, and similarly in a camel, it is noticeable. The Mishna’s summary, that on these blemishes one slaughters a firstborn and redeems disqualified sacrifices, seems redundant; it is stated because three additions were made by an individual, and the Mishna adopts them without attribution.
ברייתא: קפץ העליון ולא קפץ התחתון, וכנגדו בגמל, ניכר. סיכום המשנה, שעל אלו מומים שוחטים את הבכור ופסולי המוקדשין נפדים עליהם, נראה מיותר; הוא נשנה משום ששלושה מומים הוסיף יחיד, והמשנה קובעת אותם בסתם.
Defects that do not permitמומים שאין שוחטים עליהם
These do not permit slaughter in the Temple or outside: whiteness and water in the eye that are not permanent, inner gums notched but not uprooted, a scab, a wart, a rash, an old, sick or filthy animal, one with which a transgression was committed, or one that killed a person, by one witness or by the owner’s word; and a tumtum or androgynos. Rabbi Yishmael says there is no greater blemish, and the Sages say it is not a firstborn and may be sheared and worked.
אלו אין שוחטים עליהם לא במקדש ולא במדינה: חורוור והמים שאינם קבועים, חוטין הפנימיות שנפגמו ולא שנעקרו, בעל גרב, בעל יבלת ובעל חזזית, זקן, חולה ומזוהם, שנעבדה בו עבירה, ושהמית אדם על פי עד אחד או על פי הבעלים; וטומטום ואנדרוגינוס. רבי ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה, וחכמים אומרים אינו בכור, אלא נגזז ונעבד.
Kinds of skin diseaseסוגי גרב
A scab and rash appear in the Torah; a baraita explains one as the Egyptian rash, which clings until death. The contradiction is resolved: Egyptian rash versus ordinary, and moist versus dry. Since the Egyptian boils were moist and incurable, there are three kinds: dry inside and out, moist outside and inside as in the Mishna, and dry inside and moist outside as in Egypt.
גרב וחזזית כתובים בתורה; ברייתא מפרשת אחד מהם כחזזית המצרית, המלפפת והולכת עד יום המיתה. הסתירה מתיישבת: חזזית המצרית מול חזזית דעלמא, ולח מול יבש. מכיוון ששחין מצרים היה לח ואינו נרפא, יש שלושה סוגים: יבש מבפנים ומבחוץ, לח מבחוץ ומבפנים כבמשנה, ויבש מבפנים ולח מבחוץ כבמצרים.
Old, sick, filthy and transgressionזקן, חולה, מזוהם ועבירה
“From the flock, from the sheep and from the goats” excludes old, sick and filthy animals, and each is needed: the old does not recover, the sick is unusual, both are weak, and the filthy is repulsive. “From the animals” excludes one that copulated with a person, “from the cattle” an idol, “from the flock” one set aside for idolatry, and again one that gored. These deserve death, by one witness or by the owner’s word.
"מן הצאן מן הכשבים ומן העזים" ממעט זקן, חולה ומזוהם, וכל אחד נחוץ: הזקן אינו חוזר לבריאותו, החולה אינו דרכו, שניהם כחושים, והמזוהם מאוס. "מן הבהמה" להוציא רובע ונרבע, "מן הבקר" להוציא את הנעבד, "מן הצאן" להוציא את המוקצה, ושוב להוציא את הנוגח. אלה בני קטלא, על פי עד אחד או על פי הבעלים.
The androgynosהאנדרוגינוס
A tumtum cannot be slaughtered in the Temple, perhaps female, nor outside, perhaps male without a blemish. But an androgynos, even if male, has the female organ as a groove? Abaye says a groove must be like a break, in a bone; Rava says a groove in flesh is not a blemish, since a scab already implies a groove and the Torah needed to mention it. Rabbi Yishmael says it is a visible, ugly blemish. Later authorities discuss the tumtum and androgynos and blemishes in a prayer leader.
טומטום אין שוחטים במקדש, שמא נקבה, ולא במדינה, שמא זכר ואין בו מום. אבל אנדרוגינוס, אף אם הוא זכר, הנקבות שבו הן חריץ? אביי אומר "חרוץ" דומה ל"שבור", במקום עצם; רבא אומר שחריץ במקום בשר אינו מום, שהרי גרב כבר מחייב חריץ, ולמה הוצרך הכתוב. רבי ישמעאל אומר שזה מום רע הניכר. פוסקים מאוחרים דנים בטומטום ואנדרוגינוס ובמומים בשליח ציבור.
Rava’s questionשאלת רבא
Is Rabbi Yishmael certain the androgynos is a firstborn with its blemish, or only saying “if you say”? It matters for lashes for shearing or giving it to the kohen. A baraita of Rabbi Elai seems to say he is certain, but may be “if you say.” Another baraita uses “male” twice to exclude tumtum and androgynos; this fits the later Sages, with two verses for the firstborn.
האם רבי ישמעאל פשוט לו שאנדרוגינוס בכור הוא ומומו עמו, או שהוא אומר "אם תמצא לומר"? הנפקא מינה היא למלקות על גיזה ועבודה או לנתינה לכהן. ברייתא של רבי אלעאי נראית כאילו פשוט לו, אבל אולי "אם תמצא לומר". ברייתא אחרת משתמשת ב"זכר" פעמיים להוציא טומטום ואנדרוגינוס; הדבר מתיישב עם רבנן בתראי, שבבכור כתובים שני פסוקים.
Rav Ḥisda says the dispute concerns the androgynos, but a tumtum is a doubt and sanctified out of doubt; Rava objects that by that reasoning valuation would apply, as the next daf continues.
רב חסדא אומר שהמחלוקת באנדרוגינוס, אבל טומטום לדברי הכול ספק הוא וקדוש מספק; רבא מקשה שלפי זה גם בערכין ייערך, כפי שממשיך הדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why are old or sick animals excluded even if they have no visible blemish?מדוע זקן או חולה ממועטים אף שאין בהם מום נראה?
- What is the difference between a groove in bone and a groove in flesh?מה ההבדל בין חריץ במקום עצם לחריץ במקום בשר?
- Why does it matter whether Rabbi Yishmael is certain or in doubt?מדוע חשוב אם רבי ישמעאל ודאי או מסופק?
- What does the exclusion of animals involved in transgression teach?מה מלמד מיעוט בהמות שנעבדה בהן עבירה?
The source sheetדף המקורות
גְּמָ׳ תָּנָא: קֶפֶץ הָעֶלְיוֹן וְלֹא קֶפֶץ הַתַּחְתּוֹן, וּכְנֶגְדּוֹ בְּגָמָל נִיכָּר.
מַתְנִי׳ עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר, וּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן.
גְּמָ׳ הָא תּוּ לְמָה לִי? הָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא: עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר! סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא: פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן. הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא — מִישְׁחָט שָׁחֲטִינַן, מִיפְרָק מִיבַּעְיָא?
אֶלָּא, אַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה הוֹסִיף, וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ, וְקָתָנֵי וְאָתֵי דִּיחִידָאָה, וְקָא סָתֵים לַהּ בְּכוּלְּהוּ: עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר וּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן.
מַתְנִי׳ וְאֵלּוּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן, לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה: חֲוַורְוָר, וְהַמַּיִם שֶׁאֵין קְבוּעִין, וְחוּטִין הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ — אֲבָל לֹא שֶׁנֶּעֶקְרוּ, וּבַעַל גָּרָב, וּבַעַל יַבֶּלֶת, וּבַעַל חֲזָזִית, זָקֵן, וְחוֹלֶה, וּמְזוֹהָם, וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה, וְשֶׁהֵמִית אָדָם — עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים.
וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ בְּכוֹר, אֶלָּא נִגְזָז וְנֶעֱבָד.
גְּמָ׳ וְגָרָב לָא? וְהָכְתִיב ״גָּרָב״ בְּאוֹרָיְיתָא! וַחֲזָזִית לָא? וְהָכְתִיב ״יַלֶּפֶת״ בְּאוֹרָיְיתָא! וְתַנְיָא: ״גָּרָב״ — זֶה הַחֶרֶס, ״יַלֶּפֶת״ — זוֹ חֲזָזִית הַמִּצְרִית, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״יַלֶּפֶת״? שֶׁמְּלַפֶּפֶת וְהוֹלֶכֶת עַד יוֹם הַמִּיתָה.
בִּשְׁלָמָא חֲזָזִית אַחֲזָזִית לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּחֲזָזִית הַמִּצְרִית, כָּאן בַּחֲזָזִית דְּעָלְמָא. אֶלָּא גָּרָב אַגָּרָב קַשְׁיָא! גָּרָב אַגָּרָב נָמֵי לָא קַשְׁיָא, הָא בְּלַח, הָא בְּיָבֵשׁ. לַח — אִיתַּסִּי, יָבֵשׁ — לָא מִיתַּסֵּי.
וְלַח מִיתַּסֵּי? וְהָכְתִיב: ״יַכְּכָה ה׳ בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וְגוֹ׳״, וּמִדִּכְתִיב ״וּבְחֶרֶס״ הֲרֵי גָּרָב לַח אָמוּר, וְקָאָמַר: ״אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא״!
אֶלָּא, תְּלָתָא הֲווֹ: דִּקְרָא — יָבֵשׁ בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, דְּמַתְנִיתִין — לַח מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים, דְּמִצְרַיִם — יָבֵשׁ מִבִּפְנִים וְלַח מִבַּחוּץ, דִּכְתִיב ״וַיְהִי שְׁחִין פּוֹרֵחַ אֲבַעְבּוּעוֹת בָּאָדָם״.
וְהַזָּקֵן וְהַחוֹלֶה וְהַמְזוֹהָם. מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מִן הַצֹּאן וּמִן הַכְּשָׂבִים וּמִן הָעִזִּים״ — פְּרָט לַזָּקֵן וְלַחוֹלֶה וְלַמְזוֹהָם.
וּצְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לְמַעוֹטֵי זָקֵן, דְּלָא הָדַר בָּרֵיא, אֲבָל חוֹלֶה, דַּהֲדַר בָּרֵיא — אֵימָא לָא. וְאִי כְּתַב לְמַעוֹטֵי חוֹלֶה, דְּלָאו אוֹרְחֵיהּ, אֲבָל זָקֵן, דְּהַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ — אֵימָא לָא.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא תְּרֵי, לְמַעוֹטֵי הָנֵי דִּכְחִישִׁי, אֲבָל מְזוֹהָם דְּלָא כְּחִישׁ — אֵימָא לָא, וְאִי נָמֵי לְמַעוֹטֵי מְזוֹהָם מִשּׁוּם דִּמְאִיס, אֲבָל הָנֵי דְּלָא מְאִיסִי — אֵימָא לָא, צְרִיכִי.
וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בּוֹ עֲבֵירָה וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי?
דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״מִן הַבְּהֵמָה״ — לְהוֹצִיא רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע, ״מִן הַבָּקָר״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנֶּעֱבָד, ״מִן הַצֹּאן״ — לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּקְצֶה, ״וּמִן הַצֹּאן״ — לְהוֹצִיא אֶת הַנּוֹגֵחַ.
הָנֵי בְּנֵי קְטָלָא נִינְהוּ! עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים.
בִּשְׁלָמָא טוּמְטוּם, בַּמִּקְדָּשׁ לָא — דִּילְמָא נְקֵבָה הִיא, בַּמְּדִינָה לָא — דִּילְמָא זָכָר הוּא וְלֵית בֵּהּ מוּמָא.
אֶלָּא אַנְדְּרוֹגִינוֹס, בִּשְׁלָמָא בַּמִּקְדָּשׁ לָא, דִּלְמָא נְקֵבָה הִיא. אֶלָּא בַּמְּדִינָה נָמֵי, נְהִי דְּזָכָר הוּא — תֵּעָשֶׂה נַקְבוּת חָרִיץ, וְיִשְׁחוֹט עָלֶהָ!
אָמַר אַבָּיֵי: אָמַר קְרָא ״אוֹ חָרוּץ אוֹ שָׁבוּר״, חָרוּץ דּוּמְיָא דְּשָׁבוּר, מָה שָׁבוּר בִּמְקוֹם עֶצֶם, אַף חָרוּץ בִּמְקוֹם עֶצֶם.
רָבָא אָמַר: בְּלָא שָׁבוּר נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ חָרוּץ בִּמְקוֹם בָּשָׂר הָוֵי מוּמָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ הָוֵי מוּמָא, כֵּיוָן דְּאָמַר ״גָּרָב״ זֶהוּ חֶרֶס, מִיחְרָץ חֲרִיץ, דִּכְתִיב: ״וּמַרְאֵהוּ עָמוֹק מִן הָעוֹר״, כְּמַרְאֵה חַמָּה הָעֲמוּקָּה מִן הַצֵּל.
וְלִיכְתֹּב רַחֲמָנָא ״חָרוּץ״ וְלָא בָּעֵי ״גָּרָב״, וְאָמֵינָא: ״חָרוּץ״ דְּלָא מְאִיס — הָוֵי מוּמָא, ״גָּרָב״ דִּמְאִיס — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן? כְּתַב רַחֲמָנָא ״גָּרָב״ לְמֵימַר דְּחָרוּץ בִּמְקוֹם בָּשָׂר — לָא הָוֵי מוּמָא.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה. כְּאַבָּיֵי לָא אָמַר, חָרוּץ דּוּמְיָא דְּשָׁבוּר לָא אָמְרִינַן.
כְּרָבָא נָמֵי לָא אָמַר, דִּילְמָא הֵיכָא דְּלָא מִינַּכְרָא, אֲבָל הֵיכָא דְּמִינְּכַר — ״מוּם רָע״ קָרֵינָא בֵּיהּ.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
בָּעֵי רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּכוֹר הוּא וּמוּמוֹ עִמּוֹ, אוֹ דִילְמָא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְ״אִם תִּימְצָא לוֹמַר״ קָאָמַר — אִם תִּימְצָא לוֹמַר בְּכוֹר הוּא, הֲרֵי מוּמוֹ עִמּוֹ!
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִילְקֵא עֲלֵיהּ מִשּׁוּם גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה, אִי נָמֵי לְמִיתְּבֵהּ לְכֹהֵן.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי אִילְעַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּכוֹר הוּא, וּמוּמוֹ עִמּוֹ. שְׁמַע מִינַּהּ מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ! וְדִילְמָא ״אִם תִּימְצָא לוֹמַר״ קָאָמַר!
תָּא שְׁמַע: זָכָר — וְלֹא נְקֵבָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לְמַטָּה ״זָכָר״, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס.
מַנִּי? אִילֵּימָא תַּנָּא קַמָּא — סְפֵיקָא הוּא, וְאָתֵי קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא?
אֶלָּא רַבָּנַן בָּתְרָאֵי מֵחַד קְרָא נָפְקִי, דְּהָא גַּבֵּי בְּכוֹר חַד ״זָכָר״ הוּא דִּכְתִיב, (קא) [וְקָא] מְמַעֲטִי כּוּלְּהוּ מִינַּיְיהוּ!
אֶלָּא, פְּשִׁיטָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִיפְשָׁט פְּשִׁיטָא לֵיהּ — הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מְסַפְּקָא לֵיהּ — אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא?
לְעוֹלָם רַבָּנַן בָּתְרָאֵי, וְגַבֵּי בְּכוֹר תַּרְתֵּי קְרָאֵי כְּתִיב: ״הַזָּכָר״ וְ״הַזְּכָרִים״.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ בְּכוֹר כּוּ׳. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַחְלוֹקֶת בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֲבָל בְּטוּמְטוּם — דִּבְרֵי הַכֹּל סְפֵיקָא הוּא, וְקָדוֹשׁ מִסְּפֵיקָא.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, בַּעֲרָכִין יֵעָרֵךְ?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.