How did the Sages establish which unusual bodily features count as blemishes, and how do they distinguish blemishes from natural variation?
כיצד קבעו החכמים אילו תכונות גופניות חריגות נחשבות מום, וכיצד הבחינו בין מום לבין שונות טבעית?
The cubits of Shushanאמות שושן הבירה
Two cubit measures were kept at the Shushan gate, one half a finger longer than Moses’ cubit and one a whole finger longer; craftsmen received with the small and returned with the large, to avoid misappropriation. Two were needed, one for gold and silver and one for building; Rav Naḥman bar Yitzḥak relates the finger to the flesh between vertebrae.
בשושן הבירה היו שתי אמות, אחת יתירה על של משה חצי אצבע ואחת יתירה אצבע; כשהיו אומנים נוטלים בקטנה ומחזירים בגדולה, שלא יבואו לידי מעילה. שתיים היו נחוצות, אחת לכסף וזהב ואחת לבניין; רב נחמן בר יצחק מייחס את האצבע לבשר שבין חוליה לחוליה.
Missing testiclesביצים חסרות
The Mishna: if it has no testicles or only one, Rabbi Yishmael says two sacs indicate two testicles; Rabbi Akiva says one sits it on its haunches and presses, and if there is a testicle it will emerge. The Gemara reconstructs the text, since “none” would obviously be a blemish if one is.
המשנה: אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת, רבי ישמעאל אומר אם יש לו שני כיסים יש לו שתי ביצים; רבי עקיבא אומר מושיבו על עכוזו וממעך, ואם יש ביצה סופה לצאת. הגמרא משחזרת את הלשון, שהרי אם אחת מום, ודאי שאין לו כלל.
The story of Pirun of Beit Menaḥem: pressed and nothing emerged, slaughtered and found attached to the loins; Rabbi Akiva permitted and Rabbi Yoḥanan ben Nuri forbade. Rabbi Akiva asked how long he would waste Israel’s money; Rabbi Yoḥanan ben Nuri asked how long he would feed Israel sacrifices outside the Temple.
סיפור פירן של בית מנחם: מיעך ולא יצאה, נשחטה ונמצאה דבוקה בכסלים; רבי עקיבא התיר ורבי יוחנן בן נורי אסר. רבי עקיבא שאל עד מתי הוא מכלה ממונם של ישראל; רבי יוחנן בן נורי שאל עד מתי הוא מאכיל ישראל קדשים בחוץ.
Legs and hipsרגליים וירכיים
An animal with five legs or three, with uncloven hooves like a donkey, or with a dislocated or uneven hip is blemished. Rav Huna says an extra or missing limb in the foreleg; in the hind leg it is tereifa, since anything extra is like missing. Rav Pappa says rounded hooves suffice even if split. A baraita defines shaḥul and kasul, and adds the extended and uncloven.
בעל חמש רגליים או שלוש, שרגליו קלוטות כשל חמור, השחול והכסול, הרי זה מום. רב הונא אומר שחסר ויתר ביד; ברגל טריפה, שכל יתר כנטול דמי. רב פפא אומר שעגולות די אף אם סדוקות. ברייתא מגדירה שחול וכסול, ומוסיפה את השרוע והקלוט.
Ila’s list in Yavneרשימת אילא ביבנה
A broken bone in the foreleg or hind leg, even if not visible, is a blemish; Rav Pappa says not visible by itself but visible through work. Ila listed these in Yavne and the Sages agreed; he added three: an eye round like a human’s, a mouth like a pig’s, and loss of most of the speaking part of the tongue, and a later court agreed.
נשבר עצם ידו ועצם רגלו, אף על פי שאינו ניכר, הרי זה מום; רב פפא אומר שאינו ניכר מחמת עצמו אבל ניכר מחמת מלאכה. מומים אלה מנה אילא ביבנה והודו לו חכמים; ועוד שלושה הוסיף: גלגל עינו עגול כשל אדם, פיו דומה כשל חזיר, ושניטל רוב המדבר שבלשונו, ובית דין של אחריהם אמרו הרי זה מום.
A human-like eye seems to contradict Rabbi Meir, who considers a miscarried animal a possible child because of its eye; Rav Yosef distinguishes the black and the white. Rav Pappa defines the pig mouth as protruding even if not pointed, and the tongue follows Rabbi Yehuda.
עין דומה לאדם נראית סותרת את רבי מאיר, הרואה במפלת דמות בהמה ולד אפשרי משום עינו; רב יוסף מבחין בין השחור ללבן. רב פפא מגדיר פי חזיר כפרוס אף אם אינו שפיד, והלשון כרבי יהודה.
Jaw, ear and tailלחי, אוזן וזנב
Rabban Gamliel asked the Sages about a lower jaw protruding beyond the upper, and they said it is a blemish; Rav Pappa distinguishes cases with and without bone. A kid’s ear folded double: if one cartilage, a blemish. A kid’s tail like a pig’s or lacking three vertebrae: Rav Huna’s numbers are refuted by a baraita, since he mistakenly read the whole Mishna as about a kid.
רבן גמליאל שאל את החכמים על לחי התחתון העודף על העליון, ואמרו הרי זה מום; רב פפא מבחין בין יש בו עצם לאין בו עצם. אוזן הגדי שהייתה כפולה: אם עצם אחד, מום. זנב הגדי הדומה לשל חזיר או שאין בו שלוש חוליות: המספרים של רב הונא נדחים בתיובתא, שהמשנה הטעתה אותו, שסבר שכולה בגדי.
Rabbi Ḥanina ben Antigonus’ listרשימת רבי חנינא בן אנטיגנוס
He adds a wart in the eye, a chipped bone, a dislocated jaw, unequal eyes or ears in appearance; Rabbi Yehuda adds unequal testicles, and the Sages disagree. A wart is a blemish in the verse; the Gemara resolves contradictions by bone, by black versus white, and by Reish Lakish’s distinction of hair. A calf’s tail not reaching the hock is not a blemish, since calves’ tails lengthen as they grow. Later authorities discuss balancing stringencies.
הוא מוסיף יבלת בעינו, עצם ידו ורגלו שנפגם, עצם פיו שנפרק, ועין או אוזן אחת גדולה ואחת קטנה במראה; רבי יהודה מוסיף ביצים אחת גדולה כשתיים שבחברתה, ולא הודו לו חכמים. יבלת מום בפסוק; הגמרא מיישבת סתירות לפי עצם, לפי שחור ולבן, ולפי חילוקו של ריש לקיש בשער. זנב העגל שאינו מגיע לערקוב אינו מום, שכל מרבית עגלים כן, וכל זמן שהם גדלים הם נמתחים. פוסקים מאוחרים דנים באיזון בין חומרות.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why did craftsmen take with the small cubit and return with the large?מדוע נטלו האומנים בקטנה והחזירו בגדולה?
- What does the exchange between Rabbi Akiva and Rabbi Yoḥanan ben Nuri reveal about two concerns?מה חושף הדו־שיח בין רבי עקיבא לרבי יוחנן בן נורי על שני חששות?
- Why is “anything extra like missing” for the hind leg?מדוע "כל יתר כנטול" ברגל האחורית?
- How do the Sages distinguish natural variation from a blemish in the calf’s tail?כיצד מבחינים החכמים בין שונות טבעית למום בזנב העגל?
The source sheetדף המקורות
בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, אַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית, שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית הָיְתָה יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע, וְשֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵירָה עָלֶיהָ חֲצִי אֶצְבַּע, נִמְצֵאת יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה אֶצְבַּע.
וְלָמָה הָיוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה? (כשהיו) [שֶׁהָיוּ] אוּמָּנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה, וּמַחְזִירִין בַּגְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה.
תַּרְתֵּי לְמָה לִי? חֲדָא — דְּכַסְפָּא וְזַהֲבָא, וַחֲדָא — דְּבִנְיָינָא.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, וְאִי תֵּימָא רַב הוּנָא בַּר נָתָן, לְאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא מְלֹא אֶצְבַּע.
מַתְנִי׳ אֵין לוֹ בֵּיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כִּיסִין — יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים, אֵין לוֹ שְׁנֵי כִּיסִין — אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ וּמְמַעֵךְ, אִם יֵשׁ בֵּיצָה — סוֹפָהּ לָצֵאת. מַעֲשֶׂה שֶׁמִּיעֵךְ וְלֹא יָצָא, נִשְׁחֲטָה וְנִמְצֵאת דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים, וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא וְאָסַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.
גְּמָ׳ הַשְׁתָּא אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת אָמְרַתְּ הָוֵי מוּמָא, אֵין לוֹ כְּלָל מִיבַּעְיָא? חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: אֵין לוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים בִּשְׁתֵּי כִּיסִין אֶלָּא בְּכִיס אֶחָד, אִי נָמֵי שְׁתֵּי כִּיסִין וּבֵיצָה אַחַת — הֲרֵי זֶה מוּם.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּיסִים — בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי בֵּיצִים, אֵין לוֹ אֶלָּא כִּיס אֶחָד — כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת דָּמֵי, וַאֲתָא רַבִּי עֲקִיבָא לְמֵימַר: בְּיָדוּעַ לָא אָמְרִינַן, אֶלָּא מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ וּמְמַעֵךְ, אִם יֵשׁ בֵּיצָה סוֹפוֹ לָצֵאת.
וּמַעֲשֶׂה שֶׁמִּיעֵךְ וְלֹא יָצָא וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּפָירָן שֶׁל בֵּית מְנַחֵם, שֶׁמִּיעֵךְ וְלֹא יָצָאת, וְנִשְׁחֲטָה וְנִמְצֵאת דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים, וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָסַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְרַבִּי עֲקִיבָא: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל נְבֵילוֹת! לָאו מִישְׁחָט שַׁחְטֵיהּ?
אֶלָּא: טְרֵיפוֹת. לָא אִיסּוּר טְרֵיפוֹת הוּא?! אֶלָּא: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ!
מַתְנִי׳ בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא שָׁלֹשׁ, וְשֶׁרַגְלָיו קְלוּטוֹת כְּשֶׁל חֲמוֹר, וְהַשָּׁחוּל וְהַכָּסוּל. אֵיזֶהוּ שָׁחוּל? שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵיכוֹ. וְכָסוּל? שֶׁאַחַת מִירֵיכוֹתָיו גְּבוֹהוֹת.
גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁחָסֵר וְיָתֵר בַּיָּד, אֲבָל בָּרֶגֶל — טְרֵפָה נָמֵי הָוֵי, דְּכֹל יָתֵיר כְּנָטוּל דָּמֵי.
אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא דַּעֲגִילָן וְלָא סְדִיקָן, אֶלָּא כֵּיוָן דַּעֲגִילָן, אַף עַל גַּב דִּסְדִיקָן.
וְהַשָּׁחוּל וְהַכָּסוּל וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ כָּסוּל וְאֵיזֶהוּ שָׁחוּל? שָׁחוּל — שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵיכוֹ, כָּסוּל — שֶׁרַגְלוֹ אֶחָד בְּתוֹךְ הַכֶּסֶל, וְרַגְלוֹ אֶחָד עַל גַּבֵּי הַכֶּסֶל. תָּנָא: הַשָּׂרוּעַ וְהַקָּלוּט — שָׂרוּעַ שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב לוֹ יְרֵיכוֹ, קָלוּט — שֶׁרַגְלָיו קְלוּטוֹת כְּשֶׁל חֲמוֹר וּכְשֶׁל סוּס.
מַתְנִי׳ נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ וְעֶצֶם רַגְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר. מוּמִין אֵלּוּ מָנָה אִילָא בְּיַבְנֶה, וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
וְעוֹד שְׁלֹשָׁה הוֹסִיף, אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ. שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם, וּפִיו דּוֹמֶה כְּשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁנִּיטַּל רוֹב הַמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹ. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ: הֲרֵי זֶה מוּם.
גְּמָ׳ אֵינוֹ נִיכָּר, מִי קָא הָוֵי מוּמָא? אָמַר רַב פָּפָּא: אֵינוֹ נִיכָּר מֵחֲמַת עַצְמוֹ, אֲבָל נִיכָּר מֵחֲמַת מְלָאכָה.
מוּמִין אֵלּוּ מָנָה וְכוּ׳. לְמֵימְרָא דְּלָאו הַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ? וּרְמִינְהוּ: הַמַּפֶּלֶת מִין בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין, אִם זָכָר תֵּשֵׁב לְזָכָר.
אִם נְקֵבָה — תֵּשֵׁב לִנְקֵבָה, אֵינוֹ יָדוּעַ — תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר? הוֹאִיל וְגַלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם! אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, הָא בְּאוּכָּמָא, הָא בְּחִיוָּורָא.
וּפִיו דּוֹמֶה כְּשֶׁל חֲזִיר. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא דִּשְׁפִיד וּפְרִוס, אֶלָּא כֵּיוָן דִּפְרִוס אַף עַל גַּב דְּלָא שְׁפִיד.
וְשֶׁנִּיטַּל רוֹב הַמְדַבֵּר שֶׁבִּלְשׁוֹנוֹ. מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: וְאֶת שֶׁנִּיטַּל רוֹב הַלָּשׁוֹן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רוֹב הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ.
מַתְנִי׳ וּמַעֲשֶׂה שֶׁהַלְּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן, וְשָׁאַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים, וְאָמְרוּ: הֲרֵי זֶה מוּם.
גְּמָ׳ מַאי תַּנָּא דְּקָתָנֵי ״וּמַעֲשֶׂה״? מִשּׁוּם דִּתְנַן ״פִּיו דּוֹמֶה לַחֲזִיר״, וּפְלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי, וְקָאָמְרִינַן: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי בִּשְׂפָתוֹ עֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אֲבָל שֶׁהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה — הֲרֵי זֶה מוּם.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וּמַעֲשֶׂה נָמֵי שֶׁלְּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן, שָׁאַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים וְאָמְרוּ: הֲרֵי זֶה מוּם.
וְהָא גַּבֵּי אָדָם הוּא דִּתְנַן: שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹ שֶׁתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה — הֲרֵי זֶה מוּם. גַּבֵּי אָדָם הוּא דִּכְתִיב: ״אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן״, אִישׁ שֶׁשָּׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, אֲבָל בִּבְהֵמָה לָא!
אָמַר רַב פָּפָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִית בַּהּ עֶצֶם, הָא דְּלֵית בַּהּ עֶצֶם.
מַתְנִי׳ אוֹזֶן הַגְּדִי הָיְתָה כְּפוּלָה, אָמְרוּ חֲכָמִים: בִּזְמַן שֶׁהוּא עֶצֶם אֶחָד — מוּם, בִּזְמַן שֶׁאֵין בּוֹ עֶצֶם — אֵינוֹ מוּם. רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זְנַב הַגְּדִי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁאֵין בָּהּ שְׁלֹשׁ חוּלְיוֹת — הֲרֵי זֶה מוּם.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: פִּיו בָּלוּם וְרַגְלָיו מְבוּלָּמוֹת, מֵחֲמַת הָרוּחַ — אֵינוֹ מוּם, מֵחֲמַת הָעֶצֶם — הֲרֵי זֶה מוּם. אׇזְנָיו כְּפוּלוֹת, בְּחַסְחֲסוּת אַחַת — הֲרֵי זֶה מוּם, בִּשְׁתֵּי חַסְחֲסֻיוֹת — אֵינוֹ מוּם.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זְנַב הַגְּדִי שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא דְּקַטִּינָא, אֶלָּא דִּכְרִיכָא, אַף עַל גַּב דַּאֲלִימָא.
אוֹ שֶׁאֵין בָּהּ שָׁלֹשׁ חוּלְיוֹת וְכוּ׳. אָמַר רַב הוּנָא: בַּגְּדִי — שְׁתַּיִם הֲרֵי זֶה מוּם, שָׁלֹשׁ אֵינוֹ מוּם. בַּטָּלֶה — שָׁלֹשׁ הֲרֵי זֶה מוּם, אַרְבַּע אֵינוֹ מוּם. מֵיתִיבִי: בַּגְּדִי — אַחַת הֲרֵי זֶה מוּם, שְׁתַּיִם אֵינוֹ מוּם. בַּטָּלֶה — שְׁתַּיִם הֲרֵי זֶה מוּם, שָׁלֹשׁ אֵינוֹ מוּם. תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא.
וְרַב הוּנָא, מַתְנִיתִין אַטְעִיתֵיהּ; אִיהוּ סָבַר: מִדְּרֵישָׁא בִּגְדִי — סֵיפָא נָמֵי בִּגְדִי, וְלָא הִיא — רֵישָׁא בִּגְדִי, וְסֵיפָא בְּטָלֶה.
מַתְנִי׳ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אֶת שֶׁיַּבֶּלֶת בְּעֵינָיו, וְשֶׁנִּפְגַּם עֶצֶם יָדוֹ וְרַגְלוֹ, וְשֶׁנִּפְרַק עַצְמוֹ שֶׁל פִּיו, עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, אׇזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, בַּמַּרְאֶה אֲבָל לֹא בַּמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁתֵּי בֵּיצָיו, אַחַת גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם שֶׁבַּחֲבֶירְתָּהּ, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּיַבֶּלֶת הָוֵי מוּמָא? וּרְמִינְהוּ: וְאֵלּוּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן לֹא בְּמִקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה — בַּעַל גָּרָב וּבַעַל יַבֶּלֶת!
וְתִסְבְּרָא? הָא כְּתִיבָא ״יַבֶּלֶת״ בְּאוֹרָיְיתָא! אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּגוּפוֹ, הָא — בְּעֵינוֹ.
מִכְּדֵי קְרָא סְתָמָא, מָה לִי בְּגוּפוֹ וּמָה לִי בְּעֵינוֹ? אֶלָּא לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאִית בַּהּ עֶצֶם, הָא דְּלֵית בַּהּ עֶצֶם.
דִּקְרָא — דְּאִית בַּהּ עֶצֶם, מַתְנִיתִין — דְּלֵית בַּהּ עֶצֶם; בְּעֵינוֹ — הָוֵי מוּמָא, בְּגוּפָא — לָא הָוֵי מוּמָא.
וְלֵית לַהּ עֶצֶם בְּגוּפָא פְּסוּלָה? הֲרֵי תִּלְתּוּל בְּעָלְמָא הוּא, דִּתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בַּעֲלֵי הַתִּילּוּלִין פְּסוּלִין בָּאָדָם וּכְשֵׁירִין בַּבְּהֵמָה! אֶלָּא, אִידֵּי וְאִידֵּי בְּעֵינוֹ, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — בַּשָּׁחוֹר, הָא — בַּלָּבָן.
וְהָא אֵין מוּמִין בַּלָּבָן! אֶלָּא: אִידֵּי וְאִידֵּי בַּלָּבָן, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לָא קַשְׁיָא, הָא — דְּאִית בַּהּ שֵׂעָר, הָא — דְּלֵית בַּהּ שֵׂעָר.
עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְכוּ׳. תָּנָא: גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל, קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוָּוז.
אׇזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְכוּ׳. וְרַבָּנַן עַד כַּמָּה? תַּנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ אֵינָהּ לַשְּׁנִיָּה אֶלָּא כְּפוֹל — כְּשֵׁירָה.
מַתְנִי׳ זְנַב הָעֵגֶל — שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לָעַרְקוֹב, אָמְרוּ חֲכָמִים: כֹּל מַרְבִּית עֲגָלִים כֵּן, כׇּל זְמַן שֶׁיְּהוּ מְגַדְּלִין — הֵן נִמְתָּחוֹת. אֵיזֶהוּ עַרְקוֹב שֶׁאָמְרוּ? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: בְּעַרְקוֹב שֶׁבְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.