How did the substitution of the Levites for the firstborn in the desert become the basis for their permanent exemption?
כיצד הפכה החלפת הבכורות בלויים במדבר ליסוד לפטורם הקבוע?
What did the Levites exempt?מה פטרו הלויים?
The Gemara asks: did the Levites exempt people, or animals? People exempted people and animals exempted animals, “take the Levites in place of every firstborn… and the Levites’ animals in place of their animals.” Abaye reads the Mishna as exempting the animals of kohanim and Levites: if the Levites’ animals annulled the Israelites’ animals in the desert, all the more their own.
הגמרא שואלת: האם הלויים פטרו אדם או בהמה? אדם פטר אדם ובהמה פטרה בהמה, "קח את הלוים תחת כל בכור… ואת בהמת הלוים תחת בהמתם". אביי קורא את המשנה כפוטרת את בהמתם של כהנים ולויים: אם הפקיעה בהמתם של לויים בהמה של ישראל במדבר, דין הוא שתפקיע את של עצמן.
Rava objects that the Mishna says they themselves are exempt, and that by Abaye’s reading they would be exempt even from the firstborn of a pure animal, while the Mishna says they are exempt only from redeeming a son and a donkey. Rava reads: kohanim and Levites exempted themselves a fortiori, since the Levites’ sanctity annulled that of Israel’s firstborn.
רבא מקשה שהמשנה אומרת "פטרו הן עצמן", ושלפי אביי היו פטורים אפילו מבכור בהמה טהורה, ואילו המשנה אומרת שלא נפטרו אלא מפדיון הבן ופטר חמור. רבא קורא: כהנים ולויים פטרו הן עצמן בקל וחומר, שאם הפקיעה קדושתם של לויים את קדושת בכורי ישראל, לא תפקיע את של עצמן?
Impure animals and difficult casesבהמה טמאה ומקרים קשים
The source for impure animals: “you shall redeem the firstborn of man, and the firstborn of the impure animal”: whoever is subject to redeeming a firstborn son is subject to an impure animal’s firstborn, and vice versa. Rav Safra asks about a Levite who had no lamb, or a son less than a month old, who did not take part in the exchange.
המקור לבהמה טמאה: "אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה": כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה, וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה. רב ספרא שואל על בן לוי שלא היה לו שה, או בן פחות מבן חודש, שלא השתתף בהחלפה.
A Levite woman should not be exempt, yet Rav Adda bar Ahava says that if a Levite woman gave birth, her son is exempt from the five sela’im; Rava explains that the Torah made it depend on “the opening of the womb.” Aaron was not counted, as the dots over his name show, yet “the Levites” teaches that all Levites are compared; and kohanim are called Levites in twenty-four places.
לויה לא הייתה צריכה להיפטר, ובכל זאת אומר רב אדא בר אהבה שלויה שילדה, בנה פטור מחמש סלעים; רבא מסביר שבפטר רחם תלה רחמנא. אהרן לא היה באותו מניין, כפי שמלמד הניקוד על שמו, ובכל זאת "הלוים" מלמד שהוקשו כל הלויים זה לזה; וכהנים נקראו לויים בעשרים וארבעה מקומות.
For all generations, and with a lambלדורות ובשה
For later generations, “the Levites shall be Mine” teaches that their status endures. Why a lamb? Rav Ḥisda compares money and lamb, both said for generations; this is refuted, since money redeems consecrated property, so the source is the comparison of the firstborn son and the impure animal: as the son is redeemed with money in both eras, the donkey with a lamb in both.
לדורות, "והיו לי הלוים" מלמד שבהווייתן יהו. ומנין שבשה? רב חסדא משווה כסף ושה שנאמרו לדורות; הדבר נפרך, שהרי בכסף פודים הקדשות ומעשר שני, ולכן הלימוד הוא מהיקש בכור אדם לבהמה טמאה: מה בכור אדם בכסף בין לדורות בין לאותה שעה, אף בהמה טמאה בשה בין לדורות בין לאותה שעה.
One lamb for many donkeysשה אחד לפטרי חמורים רבים
Rabbi Ḥanina says one lamb of a Levite exempted many firstborn donkeys of Israel. Abaye proves it: the Torah counted the surplus people but not surplus animals. One might say the Levites had many animals, but Reuben and Gad had much livestock; and “the Levites’ animal in place of their animals” is singular against plural, so one exempted many.
רבי חנינא אומר ששה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל. אביי מוכיח: הכתוב מנה עודפים באדם ולא מנה עודפים בבהמה. אפשר לומר שהיו ללויים בהמות רבות, אבל "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד"; ו"בהמת הלוים תחת בהמתם" הוא יחיד מול רבים, ומכאן חד פטר טובא.
Rava adds that the Mishna teaches “one may redeem with it many times,” and Rabbi Ḥanina explains its reason: one Levite lamb exempted many firstborn donkeys.
רבא מוסיף שתנינא "ופודה בו פעמים הרבה", ורבי חנינא מפרש את טעם המשנה: משום ששה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל.
Were firstborns sanctified in the desert?האם קדשו בכורות במדבר?
Rabbi Yoḥanan says firstborns were sanctified in the desert, “sanctify to Me every firstborn”; Reish Lakish says not, since “when He brings you… you shall set apart” implies before that they were not. Rabbi Yoḥanan objects that before the Tabernacle, sacrifice was by the firstborn; Reish Lakish answers that refers to those who left Egypt.
רבי יוחנן אומר קדשו בכורות במדבר, "קדש לי כל בכור"; ריש לקיש אומר לא קדשו, שהרי "והיה כי יביאך… והעברת" מלמד שמעיקרא לא קדוש. רבי יוחנן מקשה שעד שלא הוקם המשכן הייתה עבודה בבכורות; ריש לקיש משיב: באותם שיצאו ממצרים.
Baraitot about the day the Tabernacle was set up, and about three places where firstborns were sanctified, are debated. Rav Naḥman bar Yitzḥak suggests three warnings with partial sanctification, and Rav Pappa objects from “count every firstborn male,” so the dispute is restated: Rabbi Yoḥanan says they were sanctified and it did not lapse, while Reish Lakish’s view continues on the next daf.
ברייתות על יום הקמת המשכן ועל שלושה מקומות שבהם קדשו בכורות נדונות. רב נחמן בר יצחק מציע שלוש אזהרות עם קדושה חלקית, ורב פפא מקשה מ"פקוד כל בכור זכר", ולכן המחלוקת מנוסחת מחדש: רבי יוחנן אומר קדשו ולא פסקו, ושיטת ריש לקיש נמשכת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- What is the difference between Abaye’s and Rava’s readings of the Mishna?מה ההבדל בין קריאת אביי לקריאת רבא במשנה?
- Why does the exemption depend on “the opening of the womb” rather than the father?מדוע הפטור תלוי ב"פטר רחם" ולא באב?
- What does the singular “animal” against plural “animals” teach?מה מלמד היחיד "בהמת" מול הרבים "בהמתם"?
- What would it mean if the sanctity of firstborns lapsed in the desert?מה המשמעות אם קדושת הבכורות פסקה במדבר?
The source sheetדף המקורות
גְּמָ׳ אִינְהוּ פָּטְרִי?! אָדָם — אָדָם פָּטַר, בְּהֵמָה — בְּהֵמָה פָּטְרָה, דִּכְתִיב: ״קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם״!
אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין בְּהֶמְתָּם מִקַּל וְחוֹמֶר — אִם הִפְקִיעָה בְּהֶמְתָּם שֶׁל לְוִיִּם בְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דִּין הוּא שֶׁתַּפְקִיעַ אֶת שֶׁל עַצְמָן.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא ״פָּטְרוּ״ אִינְהוּ קָתָנֵי!
וְעוֹד, אִם אִיתָא, אֲפִילּוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה נִפַּטְרוּ! אַלְּמָה תְּנַן: לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּפֶטֶר חֲמוֹר?
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פָּטְרוּ הֵן עַצְמָן מִקַּל וָחוֹמֶר, אִם הִפְקִיעָה קְדוּשָּׁתָן שֶׁל לְוִיִּם קְדוּשַּׁת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, לֹא יַפְקִיעַ אֶת שֶׁל עַצְמָן?
אַשְׁכְּחַן אָדָם, בְּהֵמָה טְמֵאָה מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״, כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּבְכוֹר אָדָם — יֶשְׁנוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בִּבְכוֹר אָדָם — אֵינוֹ בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ בְּהֶמְתָּם, בֶּן לֵוִי דַּהֲוָה לֵיהּ שֶׂה דְּאַפְקַע — לַיפְקַע, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ שֶׂה דְּלַיפְקַע — לָא לַיפְקַע!
בֵּין לְדִידָךְ, בֵּין לְרָבָא, בֶּן חֹדֶשׁ דְּאַפְקַע — לַיפְקַע, פָּחוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ דְּלָא אַפְקַע — לָא לַיפְקַע!
לְוִיָּה לָא תַּיפְקַע? אַלְּמָה אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: לְוִיָּה שֶׁיָּלְדָה — בְּנָהּ פָּטוּר מֵחֲמֵשׁ סְלָעִים?
הָא לָא קַשְׁיָא, כִּדְמָר בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, דְּאָמַר: ״פֶּטֶר רֶחֶם״ בְּפֶטֶר רֶחֶם תְּלָה רַחֲמָנָא.
וְאַהֲרֹן שֶׁלֹּא הָיָה בְּאוֹתוֹ מִנְיָן — לָא לַיפְקַע! דְּתַנְיָא: לָמָּה נָקוּד עַל ״אַהֲרֹן״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים — שֶׁלֹּא הָיָה בְּאוֹתוֹ מִנְיָן.
אָמַר קְרָא: ״הַלְוִיִּם״, הוּקְשׁוּ כׇּל הַלְוִיִּם זֶה לָזֶה.
כֹּהֲנִים מְנָלַן? כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים ״לְוִיִּם״, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן: ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק״.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וּלְדוֹרוֹת מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם״, ״וְהָיוּ״ — בַּהֲוָויָיתָן יְהוּ.
וּמִמַּאי דִּבְשֶׂה? אָמַר רַב חִסְדָּא: נֶאֱמַר כֶּסֶף לְדוֹרוֹת, וְנֶאֱמַר שֶׂה לְדוֹרוֹת.
מָה כֶּסֶף הָאָמוּר לְדוֹרוֹת — בּוֹ פָּדוּ לְדוֹרוֹת, בּוֹ פָּדוּ לְאוֹתָהּ שָׁעָה, אַף שֶׂה הָאָמוּר לְדוֹרוֹת — בּוֹ פָּדוּ לְדוֹרוֹת, בּוֹ פָּדוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
מָה לְכֶסֶף — שָׁכֵן פּוֹדִין בּוֹ הֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי!
אֶלָּא, אָמַר קְרָא: ״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֶת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה״, מָה בְּכוֹר אָדָם לֹא חִלַּקְתָּ בֵּין לְדוֹרוֹת בֵּין לְאוֹתָהּ שָׁעָה — בְּכֶסֶף, אַף בְּהֵמָה טְמֵאָה לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין לְדוֹרוֹת בֵּין לְאוֹתָהּ שָׁעָה — בְּשֶׂה.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: שֶׂה אֶחָד שֶׁל בֶּן לֵוִי פָּטַר כַּמָּה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר אַבָּיֵי: תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי מָנָה הַכָּתוּב עוֹדְפִים בְּאָדָם, וְלֹא מָנָה עוֹדְפִין בִּבְהֵמָה.
מִמַּאי? דִּילְמָא לָא הָוֵי נְפִישִׁי לְהוּ בְּהֵמוֹת טוּבָא? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ! דִּכְתִיב: ״וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד״.
דִּילְמָא אֲפִילּוּ הָכִי, פְּשׁוּטִים דִּלְוִיִּם הֲווֹ קָיְימִי לְבַהֲדֵי בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל! אָמַר קְרָא: ״וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם״, בְּהֵמָה אַחַת תַּחַת בְּהֵמוֹת הַרְבֵּה.
וְאֵימָא בְּהֵמָה רַבָּה? אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב קְרָא אוֹ ״בְּהֵמָה תַּחַת בְּהֵמָה״ אוֹ ״בְּהֶמְתָּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם״! מַאי ״בֶּהֱמַת... תֵּחַת בְּהֶמְתָּם״? שְׁמַע מִינַּהּ חַד פָּטַר טוּבָא.
אָמַר רָבָא, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: וּפוֹדֶה בּוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה. וְרַבִּי חֲנִינָא טַעְמָא דְמַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ, וְהָכִי קָאָמַר: מַאי טַעְמָא פּוֹדֶה בּוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה? מִשּׁוּם דְּשֶׂה אֶחָד שֶׁל בֶּן לֵוִי פּוֹטֵר כַּמָּה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לֹא קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר, דְּרַחֲמָנָא אָמַר לִיקְדְּשׁוּ, דִּכְתִיב: ״קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר״.
וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: לֹא קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר, מִדִּכְתִיב: ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְהַעֲבַרְתָּ״, מִכְּלָל דְּמֵעִיקָּרָא לָא קְדוּשׁ.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הָיוּ בָּמוֹת מוּתָּרוֹת וַעֲבוֹדָה בִּבְכוֹרוֹת! אֲמַר לֵיהּ: בְּאוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרָיִם.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, בֶּן שָׁנָה בַּר מֶיעְבַּד עֲבוֹדָה הוּא?
וּדְקָאָרֵי לַהּ, מַאי קָאָרֵי לַהּ?
הָכִי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּלָא פָּסֵיק קְדוּשְׁתַּיְיהוּ — הָנָךְ דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי לָא פָּקְעָא קְדוּשְׁתַּיְיהוּ, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּפָסֵק קְדוּשְׁתַּיְיהוּ — הָנָךְ דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי פָּקְעָא לֵיהּ קְדוּשְׁתַּיְיהוּ.
וְאִידַּךְ: דִּקְדוּשׁ — קְדוּשׁ, דְּלָא קְדוּשׁ — לָא קְדוּשׁ.
אֵיתִיבֵיהּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, קָרְבוּ בּוֹ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל נְדָרִים וּנְדָבוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, בְּכוֹרוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. הָכִי נָמֵי — בְּאוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרָיִם. וּמִינַּהּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הוּא דִּקְרוּב, מִיכָּן וְאֵילָךְ לָא קְרוּב!
אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן קָרְבוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל נְדָרִים וּנְדָבוֹת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת בְּכוֹרוֹת וּמַעַשְׂרוֹת. אוֹתוֹ הַיּוֹם — אִין, מִיכָּן וְאֵילָךְ — לָא! אֵימָא: מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם וְאֵילָךְ.
וּמַאי קָמַשְׁמַע לַן? מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם — אִין, מֵעִיקָּרָא — לָא. אַלְמָא חוֹבוֹת בְּבָמָה לָא קְרוּב.
תָּא שְׁמַע, נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת לְיִשְׂרָאֵל — בְּמִצְרַיִם, וּבַמִּדְבָּר, וּבִכְנִיסָתָן יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ. בְּמִצְרַיִם מַהוּ אוֹמֵר? ״קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר״. בַּמִּדְבָּר הוּא אוֹמֵר: ״כִּי לִי כׇל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״. בִּכְנִיסָתָם לָאָרֶץ הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ... וְהַעֲבַרְתָּ״.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הוּזְהֲרוּ עַל הַבְּכוֹרוֹת לִיקְדַּשׁ, וְלֹא קָדְשׁוּ. וּבְמִצְרַיִם נָמֵי לָא קְדוּשׁ? הָא קָאָמְרִינַן דִּקְדוּשׁ! הָכִי אָמַר: מֵהֶן קָדְשׁוּ, וּמֵהֶן לֹא קָדְשׁוּ.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: וּבַמִּדְבָּר לֹא קָדְשׁוּ? וְהָכְתִיב: ״פְּקֹד כׇּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״! אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: קָדְשׁוּ וְלֹא פָּסְקוּ, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: קָדְשׁוּWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.