How small a gentile share is enough to remove the sanctity of the firstborn, and when is removing that sanctity itself improper?
כמה קטנה יכולה להיות שותפות הנכרי ועדיין לפטור מקדושת הבכורה, ומתי הפקעת הקדושה עצמה פסולה?
The size of the penaltyשיעור הקנס
The baraita’s fine refers to the animal, as its wording “up to ten times” shows, supporting Reish Lakish that one who sells a large animal to a gentile is fined up to ten times its value. Is the number exact? Rabbi Yehoshua ben Levi fines one who sells his slave to a gentile up to a hundred times, but a slave is different, since every day he is removed from mitzvot.
הקנס בברייתא מוסב על הבהמה, כפי שמדייקת לשונה "עד עשרה בדמיו", ומסייע לריש לקיש שהמוכר בהמה גסה לנכרי קונסין אותו עד עשרה בדמיה. האם המספר מדויק? רבי יהושע בן לוי קונס את המוכר עבדו לנכרי עד מאה בדמיו, אבל עבד שאני, שכל יומא ויומא מפקע ליה ממצוות.
In another version Reish Lakish says a hundred times for a sale, while giving to raise is only ten, since a sale cuts off the animal entirely. Rabbi Yehoshua ben Levi’s ten for a slave is explained: one might expect a stricter fine for an animal, which returns, but the Rabbis did not decree on an uncommon case.
בגרסה אחרת אומר ריש לקיש עד מאה בדמיה במכירה, ואילו בקבלנות רק עד עשרה, שהמכירה פסקה מיניה. דברי רבי יהושע בן לוי על עשרה בעבד מתבארים: אפשר היה לצפות לקנס חמור יותר בבהמה, שחוזרת, אבל עבד מילתא דלא שכיחא היא, ולא גזרו בה רבנן.
“Every firstborn”"כל בכור"
Rabbi Yehoshua says both sides interpret “every firstborn”: the Sages hold “firstborn” could mean partly a firstborn, so “every” requires all of it; Rabbi Yehuda holds “firstborn” means wholly, so “every” includes even partly. Alternatively both hold “firstborn” means most of it, and they dispute whether “every” fills it out or reduces it.
רבי יהושע אומר ששניהם מקרא אחד דרשו, "כל בכור": רבנן סוברים "בכור" מקצת בכור משמע, וכתב רחמנא "כל" עד דאיכא כוליה; רבי יהודה סובר "בכור" כוליה משמע, ו"כל" אפילו כל דהוא. או ששניהם סוברים "בכור" רובא משמע, ונחלקו אם "כל" למלויי אתא או לגרועי אתא.
The minimal gentile shareשיעור שותפות הנכרי
How much gentile partnership exempts the animal? Rav Huna says even its ear; Rav Naḥman objects that the Jew would simply say “take your ear and go.” Rav Ḥisda says a part whose removal would make it a carcass, and Rava says a part that would make it a tereifa; they disagree whether a tereifa can live. The Sages suggested to Rav Pappa that Rav Huna refers to the offspring and the others to its mother, but he rejected the distinction.
כמה תהא שותפות של נכרי ותהא פטורה מן הבכורה? רב הונא אומר אפילו אזנו; רב נחמן מקשה: ולימא ליה שקיל אזנך וזיל. רב חסדא אומר דבר שעושה אותו נבלה, ורבא אומר דבר שעושה אותו טריפה; ונחלקו אם טריפה חיה. החכמים הציעו לפני רב פפא שרב הונא עוסק בולד ושאר האמוראים באמו, אבל הוא דחה את החילוק.
Mar bar Rav Ashi compares stillborn animals, which are sanctified though they cannot live; the answer is that there no non-sacred element is mixed in, while here part of the animal belongs to a gentile and is not “every firstborn.”
מר בר רב אשי משווה לנפלים, שקדושים אף שאינם בני חיותא; התשובה היא ששם לא עריבו בהו חולין, ואילו כאן מקצת הבהמה של נכרי ואין קורין בה "כל בכור".
Even a minor blemishאפילו מום קל
Rabbi Elazar missed the study hall and asked Rabbi Asi what was said; he reported Rabbi Yoḥanan: even a minor blemish, like Rav Huna and against Rav Ḥisda and Rava. Rabbi Yoḥanan also said that a ewe that bore a kind of goat, which is exempt, but with some signs of its mother is obligated, has a permanent blemish, since the change itself is a blemish.
רבי אלעזר לא נכנס לבית המדרש ושאל את רבי אסי מה אמרו; הוא מסר בשם רבי יוחנן: אפילו מום קל, כרב הונא ולאפוקי מרב חסדא ורבא. עוד אמר רבי יוחנן שרחל שילדה מין עז, שפטורה, ואם יש בו מקצת סימנים חייב, יש בו מום קבוע, שכיוון דאישתני הוה ליה מומא.
The Gemara compares the Mishna that a mouth like a pig’s is a blemish, and one eye large like a calf’s and one small like a goose’s, and discusses whether the reason is the change or the asymmetry; for a person both eyes large or small is a blemish, since “a man of the seed of Aaron” must be uniform, while for an animal a change is a blemish but symmetric size reflects overall build.
הגמרא משווה למשנה שפיו דומה לשל חזיר הרי זה מום, ועינו אחת גדולה כשל עגל ואחת קטנה כשל אווז, ודנה אם הטעם הוא השינוי או חוסר הסימטריה; באדם שתיהן גדולות או קטנות מום, שנאמר "איש מזרע אהרן" שווה בזרעו, ואילו בבהמה שינוי הוי מומא, אבל גודל שווה נובע מבריאות או כחישות של כל הגוף.
The convert and Rav Mari bar Raḥelהגיורת ורב מרי בר רחל
A convert whose gentile brothers gave her animals to fatten came before Rava, who told her that no one is concerned for Rabbi Yehuda’s view that gentile partnership obligates. Rav Mari bar Raḥel transferred the ears of his firstborn animals to a gentile, yet forbade their shearing and work and gave them to kohanim; his animals died.
גיורת שאחיה הנכרים מסרו לה בהמות לפטמה באה לפני רבא, והוא אמר לה שלית דחש להא דרבי יהודה ששותפות נכרי חייבת בבכורה. רב מרי בר רחל היה מקנה לאוזני בכורותיו לנכרי, ובכל זאת אסרם בגיזה ועבודה ונתנם לכהנים; וכלו חיותא דרב מרי.
Why did his animals die? Because he removed them from holiness. Yet Rav Yehuda permits making a blemish before birth; that removes only from the altar’s holiness, while here even from the kohen’s holiness. Alternatively, Rav Mari knew how to make a complete transfer, but another might imitate him wrongly and stumble.
מדוע כלו בהמותיו? משום שהפקיען מקדושתן. והרי רב יהודה מתיר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאוויר העולם; שם מפקיע רק מקדושת מזבח, ואילו כאן אפילו מקדושת כהן. או שרב מרי ידע להקנות קנין גמור, אבל אחר עלול לחקות אותו ולבוא לידי תקלה.
Kohanim and Levites are exemptכהנים ולויים פטורים
The Mishna says kohanim and Levites are exempt by an a fortiori argument: if they exempted the firstborn of Israelites in the desert, all the more their own. Later authorities discuss the various exemptions from the firstborn in connection with this Mishna.
המשנה אומרת שכהנים ולויים פטורים בקל וחומר: אם פטרו את של ישראל במדבר, דין הוא שיפטרו את של עצמן. פוסקים מאוחרים דנים בפטורים השונים מן הבכורה בהקשר של משנה זו.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is selling a slave to a gentile fined more severely than selling an animal?מדוע המוכר עבדו לנכרי נקנס בחומרה רבה יותר מן המוכר בהמה?
- How can one word, “every,” support opposite conclusions?כיצד יכולה מילה אחת, "כל", לתמוך במסקנות הפוכות?
- What is the logic of “take your ear and go”?מהו ההיגיון של "שקיל אזנך וזיל"?
- Why was Rav Mari’s conduct problematic even if legally effective?מדוע הייתה הנהגתו של רב מרי בעייתית אף אם הייתה יעילה מבחינה משפטית?
The source sheetדף המקורות
מַאי לָאו אַבְּהֵמָה? לָא, אַעוּבָּר.
דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי: קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, שְׁמַע מִינַּהּ.
מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ.
דַּוְקָא אוֹ לָאו דַּוְקָא? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד מֵאָה בְּדָמָיו! שָׁאנֵי עֶבֶד, דְּכׇל יוֹמָא וְיוֹמָא מַפְקַע לֵיהּ מִמִּצְוֹת.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה גַּסָּה לְגוֹי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד מֵאָה בְּדָמֶיהָ. תְּנַן: וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמֶיהָ!
מְכִירָה — פָּסְקָה מִינֵּיהּ, קַבְּלָנוּת — לָא פָּסְקָה מִינֵּיהּ.
דַּוְקָא אוֹ לָאו דַּוְקָא? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו! שָׁאנֵי עֶבֶד, דְּלָא הָדַר לֵיהּ.
בְּהֵמָה מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דְּקָא הָדְרָא לֵיהּ, נִיקְנְסֵיהּ טְפֵי חַד! אֶלָּא, עֶבֶד — מִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא הִיא, וְכׇל מִילְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל זְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹי כּוּ׳. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, ״כׇּל בְּכוֹר״.
רַבָּנַן סָבְרִי: ״בְּכוֹר״ — מִקְצָת בְּכוֹר מַשְׁמַע, כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל״ — עַד דְּאִיכָּא כּוּלֵּיהּ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״בְּכוֹר״ — כּוּלֵּיהּ בְּכוֹר מַשְׁמַע, כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל״ — דַּאֲפִילּוּ כׇּל דְּהוּא.
אִיבָּעֵית אֵימָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״בְּכוֹר״ רוּבָּא מַשְׁמַע, מָר סָבַר: ״כׇּל״ מַשְׁמַע לְמַלּוֹיֵי אֲתָא, וּמָר סָבַר: לְגָרוֹעֵי אֲתָא.
וְכַמָּה תְּהֵא שׁוּתָּפוּת שֶׁל גּוֹי, וּתְהֵא פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה? אָמַר רַב הוּנָא: אֲפִילּוּ אׇזְנוֹ. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן: וְלֵימָא לֵיהּ: ״שְׁקֵיל אׇזְנָךְ וְזִיל״!
אִיתְּמַר, רַב חִסְדָּא אָמַר: דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ נְבֵלָה, וְרָבָא אָמַר: דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ טְרֵיפָה.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? בִּטְרֵיפָה חַיָּה. לְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ טְרֵיפָה — קָסָבַר טְרֵיפָה אֵינָהּ חַיָּה, וּלְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ נְבֵלָה — אֲבָל טְרֵיפָה חַיָּה.
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא: הָא דְּרַב הוּנָא, וְרַב חִסְדָּא וְרָבָא — לָא פְּלִיגִי, הָא בּוֹ, הָא בְּאִמּוֹ.
אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא: מַאי שְׁנָא בּוֹ, דְּבָעֵינַן ״כׇּל בְּכוֹר״ וְלֵיכָּא? אִמּוֹ נָמֵי בָּעֵינַן ״כׇּל מִקְנְךָ תִּזָּכָר״ וְלֵיכָּא! אֶלָּא, לָא שְׁנָא.
מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: מַאי שְׁנָא מִנְּפָלִים, דְּאַף עַל גַּב דְּלָאו בְּנֵי חִיּוּתָא נִינְהוּ קָדְשִׁי, דְּאָמַר מָר: ״פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה״ — שֶׁגֶר בִּבְהֵמָה!
הָתָם, כֵּיוָן דְּלָא עָרִיבוּ בְּהוּ חוּלִּין — קָרֵינָא בְּהוּ בִּבְהֵמָה ״כָּל בְּכוֹר״, הָכָא, כֵּיוָן דְּעָרִיבוּ בְּהוּ חוּלִּין — לָא קָרֵינָא בְּהוּ ״כׇּל בְּכוֹר״.
רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עַל לְבֵי מִדְרְשָׁא, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי אַסִּי, אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמוּר רַבָּנַן בֵּי מִדְרְשָׁא? אֲמַר לֵיהּ:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ מוּם קַל. וְהָדִתְנַן: רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין — חַיָּיב. מוּם קָבוּעַ הָוֵי לִשְׁחוֹט עָלָיו.
בִּשְׁלָמָא מוּם קַל — קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב הוּנָא, וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִסְדָּא וְרָבָא.
אֶלָּא מוּם קָבוּעַ — מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? דְּכֵיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא? תְּנֵינָא: וּפִיו דּוֹמֶה כְּשֶׁל חֲזִיר — הֲרֵי זֶה מוּם!
וְכִי תֵּימָא, הָתָם נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה, הָכָא נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁבְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה, הָא נָמֵי תְּנֵינָא: עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה.
וְתַנָּא גְּדוֹלָה — גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל, וּקְטַנָּה — קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוָּוז. בִּשְׁלָמָא קְטַנָּה כְּשֶׁל אַוָּוז, אֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה, אֶלָּא גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל — יֵשׁ בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא?
לָא, מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ ״שָׂרוּעַ״. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דִּתְנַן: מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין — פּוֹסְלִין. יָתֵר עֲלֵיהֶן אָדָם: עֵינָיו שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת, שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת.
גַּבֵּי אָדָם הוּא דִּכְתִיב: ״אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן״, דְּבָעֵינַן אִישׁ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, אֲבָל בְּהֵמָה, שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת — נָמֵי לָא הָוֵי מוּמָא.
אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, מַאי טַעְמָא? אִי מִשּׁוּם שִׁינּוּי — אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת, שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי! אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ ״שָׂרוּעַ״?
לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִשּׁוּם שִׁינּוּי, שִׁינּוּי הָוֵי מוּמָא. וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ: אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת, שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת? הָתָם, אִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא יַתִּירָא — תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי לְמִיבְרָא, אִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא יַתִּירָא — תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי מִיכְחַשׁ.
הָהִיא גִּיּוֹרְתָּא דַּהֲווֹ מָסְרִין לַהּ אַחֵי חֵיוְתָא לְפַטּוֹמַהּ, אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לַהּ: לֵית דְּחַשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׁוּתָּפוּת גּוֹי חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה.
רַב מָרִי בַּר רָחֵל הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא חֵיוָתָא, הֲוָה מַקְנֶה לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי, וְאָסַר לְהוּ בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה, וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים, וּכְלַאי חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי בַּר רָחֵל.
וְכִי מֵאַחַר דְּאָסַר לְהוּ בְּגִיזָה וַעֲבוֹדָה, וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים, אַמַּאי מַקְנֶה לְהוּ לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי, דִּלְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה? אִי הָכִי, מַאי טַעְמָא כְּלוֹ חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי? מִשּׁוּם דְּמַפְקַע לְהוּ מִקְּדוּשְׁתַּיְיהוּ.
וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לָאָדָם לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם! הָתָם מִקְּדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ קָא מַפְקַע לֵיהּ, מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן לָא מַפְקַע לֵיהּ. הָכָא אֲפִילּוּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן קָא מַפְקַע לֵיהּ.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַב מָרִי בַּר רָחֵל יָדַע לְאַקְנוֹיֵי קִנְיַן גָּמוּר, וְחָזֵי לֵיהּ אִינִישׁ אַחֲרִינָא, וְאָזֵיל וְעָבֵיד, וְסָבַר רַב מָרִי מִילְּתָא הוּא דַּעֲבַד, וְאָתֵי בָּהּ לִידֵי תַקָּלָה.
מַתְנִי׳ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין, מִקַּל וָחוֹמֶר: אִם פָּטְרוּ אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ אֶת שֶׁל עַצְמָן.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.