Bekhorot 27 — Teruma outside the Land and the firstborn’s yearתרומת חוצה לארץ ושנתו של בכור

In all of these the owner retains the benefit of gratitude: if an Israelite set aside teruma and another said, “take this sela and give it to my daughter’s son, a kohen,” it is permitted; if a kohen to a kohen, forbidden. Why not list priestly gifts? Teruma has bodily sanctity and cannot be redeemed, so no one errs, while gifts of monetary sanctity, redeemable for four zuz, might be treated as ordinary.

ובכולם יש טובת הנאה לבעלים: ישראל שהפריש תרומה מכריו, ובא ישראל אחר ואמר לו "הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן", מותר; אם היה כהן לכהן, אסור. מדוע לא נשנו מתנות כהונה? תרומה קדושת הגוף היא ואינה מתחללת, ולא אתי למיטעי בה, ואילו מתנות שבקדושת דמים, שמתחללות בארבעה זוזים, אתי למינהג בהן מנהג חולין.

Rava says teruma outside the Land is not subject to the rule of a kohen helping at the threshing floor, and Rav Ḥama gave it to his servant. Shmuel says it is nullified in a majority; Rabba nullified it and ate it during his impurity. Rav Huna son of Rav Yehoshua would pour two jugs of ordinary wine and one of teruma, take out one, and then add one and take one.

רבא אומר שתרומת חוצה לארץ אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות, ורב חמא נתנה לשמשו. שמואל אומר שתרומת חוצה לארץ בטלה ברוב; רבה ביטלה ברוב ואכלה בימי טומאתו. רב הונא בריה דרב יהושע, כשנזדמן לו יין של תרומה, היה שופך שני נטלים של חולין ונטל אחד של תרומה ונוטל אחד, ומכאן ואילך מוסיף אחד ונוטל אחד.

Shmuel adds that outside the Land one may eat and separate afterwards, and that such teruma is forbidden only to one whose impurity issues from his body, and only for eating. Ravina concludes that a nidda may separate ḥalla and give it to a minor kohen, or burn it and separate another so the law of ḥalla is not forgotten, and an adult kohen eats it.

שמואל מוסיף שבחוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, ושתרומה זו אינה אסורה אלא במי שהטומאה יוצאת עליו מגופו, ורק באכילה ולא בנגיעה. רבינא מסיק שנדה קוצה חלה ואוכלה כהן קטן, או שורפת אותה ומפרישה חלה אחרת כדי שלא תשתכח תורת חלה, ואוכלה כהן גדול.

Rav Naḥman, Rav Amram and Rami bar Ḥama were on a boat when a woman asked whether one impure from a corpse may immerse and eat teruma outside the Land. Rav Naḥman said, “do we have sprinkling?” and Rami bar Ḥama suggested not relying on the elder; Rav Amram returned and reported Rav: one impure from a corpse immerses and eats. The halakha does not follow this, nor Rav Sheshet’s ruling about a sheretz. Later authorities discuss immersion after contact with a corpse.

רב נחמן, רב עמרם ורמי בר חמא היו בספינה, ואשה אחת שאלה אם טמא מת טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ. רב נחמן אמר "וכי הזאה יש לנו?", ורמי בר חמא הציע שלא לחשוש לדברי הזקן; רב עמרם חזר ומסר בשם רב: טמא מת טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ. אין הלכה כמותו, ולא כדברי רב ששת בטמא שרץ. פוסקים מאוחרים דנים בטבילה אחרי מגע במת.

“If it became blemished within its year” implies counting its own year. Rav derives from “before the Lord your God you shall eat it year by year”: a year that enters the next is the firstborn’s own year. The school of Rav reads “year by year” as one day this year and one the next, teaching that the firstborn is eaten for two days and one night. Later authorities discuss counting a firstborn’s year.

"נולד לו מום בתוך שנתו" מלמד שמונים את שנתו שלו. רב לומד מן "לפני ה׳ אלהיך תאכלנו שנה בשנה": איזוהי שנה שנכנסת בחברתה? הוי אומר שנה של בכור. דבי רב קורא "שנה בשנה" יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו, ולימד על הבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד. פוסקים מאוחרים דנים במניין שנתו של בכור.

The school of Rav learns from sacrifices, where Rav Aḥa bar Yaakov derives “a lamb of its year,” its own year, not the calendar year. Rav derives two days and one night from “their meat shall be yours like the breast of waving and the right thigh,” comparing it to peace offerings.

דבי רב לומדים מקדשים, ובהם רב אחא בר יעקב לומד "כבש בן שנתו", שנתו שלו ולא שנה של מניין עולם. רב לומד שני ימים ולילה אחד מן "ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין", היקש לשלמים.