How do the positions on hair from a firstborn finally line up, and how long must an Israelite care for a firstborn before giving it to the kohen?
כיצד מסתדרות לבסוף השיטות בשער הבכור, וכמה זמן חייב ישראל לטפל בבכור לפני שיתננו לכהן?
An expert’s permissionהיתר מומחה
The objection about plucking from an unblemished firstborn is answered: wherever an expert did not permit, it is called unblemished. A baraita records Rabbi Yose, who says even Abba Ḥalafta agreed that when slaughtered it is permitted, and that the Sages said to put it in a window in case there is hope.
הקושיה מתולש צמר מבכור תם מתורצת: כל היכא דלא התירו מומחה, תם קרי ליה. ברייתא מביאה את רבי יוסי, האומר שאף אבא חלפתא הודה שבשחטו מותר, ושחכמים אמרו יניחנו בחלון שמא יש תקווה.
Do they differ about an expert’s permission? Rava says all require it, and there are three positions: the first tanna has them dispute after death and all the more after slaughter; Rabbi Yehuda says after death all forbid and they dispute after slaughter; Rabbi Yose says after slaughter all permit and they dispute after death.
האם הם נחלקים בהיתר מומחה? רבא אומר שהכול מחייבים אותו, ויש שלוש מחלוקות בדבר: תנא קמא סבור שנחלקו במת, והוא הדין בשחטו; רבי יהודה אומר במת הכול אוסרים ונחלקו בשחטו; ורבי יוסי אומר בשחטו הכול מתירים ונחלקו במת.
The ruling like Rabbi Yehudaהלכה כרבי יהודה
Rav Naḥman rules like Rabbi Yehuda, since the Mishna in Eduyot agrees with him. Rav Naḥman bar Yitzḥak supports this from the Mishna on loose wool: it cannot follow Rabbi Yose in either case, nor Rabbi Yehuda after death, so it must be the Sages of Rabbi Yehuda after slaughter.
רב נחמן פוסק כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. רב נחמן בר יצחק מסייע מן המשנה על צמר המדולדל: היא אינה יכולה להיות כרבי יוסי בשום מקרה, ולא כרבי יהודה במת, ולכן היא רבנן של רבי יהודה בשחטו.
Wool from a burnt offeringצמר מעולה
Rabbi Yannai asks about wool that fell from an unblemished burnt offering. For sin and guilt offerings, which atone, one does not delay; for firstborn and tithe, which do not atone, one might delay; what of a burnt offering, which atones only for a positive commandment? A proof from the firstborn is deflected: “plucking” shows Akavya’s strength, “fell” shows the Sages’.
רבי ינאי שואל על צמר שנתלש מעולה תמימה. בחטאת ואשם, שבאים לכפרה, אין משהים; בבכור ומעשר, שאינם לכפרה, עשויים להשהות; ומה בעולה, המכפרת רק על עשה? ראיה מן הבכור נדחית: "תולש" להודיעך כוחו דעקביא, "נשר" להודיעך כוחם דרבנן.
Loose woolצמר המדולדל
What is loose wool not seen with the fleece? Reish Lakish says hair whose root turns toward the head; Rav Natan bar Oshaya says any that does not compress with the fleece. Reish Lakish rejects the latter, since no fleece is without loose strands.
מהו צמר מדולדל שאינו נראה עם הגיזה? ריש לקיש אומר כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו; רב נתן בר אושעיא אומר כל שאינו מתמעך עם הגיזה. ריש לקיש דוחה זאת, שאי אפשר לגיזה בלא נימין המדולדלות.
The period of careזמן הטיפול
The fourth chapter opens: an Israelite must care for a firstborn thirty days for a small animal and fifty for a large one; Rabbi Yose says three months for a small one. If the kohen asks for it within that time, he may not give it, unless it is blemished and he asks to eat it, or in Temple times it is unblemished and he asks to sacrifice it. A firstborn is eaten within its year, and if blemished within its year it may be kept twelve months, then only thirty days.
הפרק הרביעי נפתח: עד כמה ישראל חייבים ליטפל בבכור? בדקה שלושים יום ובגסה חמישים יום; רבי יוסי אומר בדקה שלושה חודשים. אמר לו הכהן בתוך הזמן "תנהו לי", לא יתננו לו, אלא אם בעל מום הוא ואמר "שאוכלנו", או בשעת המקדש תמים ואמר "ואקריבנו". הבכור נאכל שנה בשנה; נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש, ולאחר מכן רק שלושים יום.
Rav Kahana derives thirty days from “the firstborn of your sons give to Me; so shall you do with your sheep.” Rava derives the extra time for oxen from the added “you shall do,” and a baraita says Scripture entrusted it to the Sages; Rabbi Yose’s three months are because a small animal’s teeth are fine. Later authorities discuss when the firstborn belongs to the kohen.
רב כהנא לומד שלושים יום מן "בכור בניך תתן לי, כן תעשה לצאנך". רבא לומד את הזמן הנוסף לשור מן "תעשה" היתר, וברייתא אומרת שלא מסרך הכתוב אלא לחכמים; שלושה החודשים של רבי יוסי הם מפני ששיניה דקות. פוסקים מאוחרים דנים מתי הבכור שייך לכהן.
Priests at the threshing floorכהנים בבית הגרנות
Why may he not give it within the time? Rav Sheshet says it looks like a kohen helping at the threshing floor. A baraita: kohanim, Levites and poor people who help at shepherds’, threshing floors or slaughterhouses are not given teruma or tithe as wages; if so, they profaned them, “you corrupted the covenant of Levi.” The Sages wished to penalize them but did not, lest they separate from exempt produce for obligated produce.
מדוע לא יתננו לו בתוך הזמן? רב ששת אומר: מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות. ברייתא: כהנים, לויים ועניים המסייעים בבית הרועים, בבית הגרנות ובבית המטבחיים, אין נותנים להם תרומה ומעשר בשכרם, ואם עושים כן חיללו, ועליהם הכתוב אומר "שחתם ברית הלוי". חכמים ביקשו לקונסם ולא קנסום, שמא יפרישו מן הפטור על החיוב.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why must hair from a blemished firstborn be set aside “in case there is hope”?מדוע יש להניח שער מבכור בעל מום בחלון "שמא יש תקווה"?
- Why might a burnt offering be treated differently from a sin offering?מדוע עשויה עולה להיות שונה מחטאת?
- What is the purpose of the period of care before giving the firstborn?מה מטרת זמן הטיפול לפני נתינת הבכור?
- Why is it wrong to pay priests with their own gifts?מדוע אסור לשלם לכהנים במתנותיהם?
The source sheetדף המקורות
הָא בַּעַל מוּם שְׁרֵי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ מוּמְחֶה! תַּנָּא: כֹּל הֵיכָא דְּלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה — תָּם קָרֵי לֵיהּ.
לֵימָא כְּתַנָּאֵי: הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מִבְּכוֹר תָּם, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם וּשְׁחָטוֹ — אָסוּר. בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁתָּלַשׁ מִמֶּנּוּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת — עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא בָּזֶה הִתִּיר עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, אֶלָּא בִּשְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ — בָּזֶה עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מוֹדֶה אַבָּא חֲלַפְתָּא בְּזֶה שֶׁהוּא מוּתָּר, אֲבָל בְּיִיחוּד אָמְרוּ חֲכָמִים: יַנִּיחֶנּוּ בַּחַלּוֹן, שֶׁמָּא יֵשׁ תִּקְוָה. שְׁחָטוֹ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר, מֵת — עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
רַבִּי יוֹסֵי — הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אֶלָּא לָאו הִתִּירוֹ מוּמְחֶה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ?
דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: הִתִּירוֹ מוּמְחֶה — אִין, וְאִי לָא — לָא, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: אַף עַל גַּב דְּלֹא הִתִּירוֹ מוּמְחֶה!
אָמַר רָבָא: לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִי הִתִּירוֹ מוּמְחֶה — אִין, אִי לֹא הִתִּירוֹ — לָא, וְשָׁלֹשׁ מַחְלוֹקוֹת בַּדָּבָר, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: פְּלִיגִי בְּמֵת, וְהוּא הַדִּין לִשְׁחָטוֹ, וְהַאי דְּקָמִיפַּלְגִי בְּמֵת — לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דַּעֲקַבְיָא.
וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: בְּמֵת — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר, כִּי פְּלִיגִי — בִּשְׁחָטוֹ, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: בִּשְׁחָטוֹ — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר, כִּי פְּלִיגִי — בְּמֵת.
אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּוָותֵיהּ, דִּתְנַן: שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ — עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא, דִּתְנַן: צֶמֶר הַמְדוּלְדָּל בַּבְּכוֹר, אֶת שֶׁנִּרְאֶה עִם הַגִּיזָּה — מוּתָּר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה — אָסוּר.
מַנִּי? אִילֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי; וּבְמַאי? אִילֵימָא בִּשְׁחָטוֹ — בֵּין עֲקַבְיָא בֵּין רַבָּנַן, אִידֵּי וְאִידֵּי מִשְׁרָא שָׁרֵי!
וְאֶלָּא בְּמֵת? וְאִי רַבָּנַן — אִידֵּי וְאִידֵּי מֵיסָר אָסְרִי, וְאִי עֲקַבְיָא — אִיפְּכָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: נִרְאֶה עִם הַגִּיזָּה — אָסוּר, דְּמִיתָה קָאָסְרָה לֵיהּ; אֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּיזָּה — מוּתָּר, דְּמֵעִיקָּרָא תְּלִישׁ!
אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי יְהוּדָה, וּבְמַאי? אִילֵימָא בְּמֵת — בֵּין לַעֲקַבְיָא בֵּין לְרַבָּנַן, אִידֵּי וְאִידֵּי מֵיסָר אָסְרִי!
אֶלָּא לָאו בִּשְׁחָטוֹ? וְאִי עֲקַבְיָא — אִידֵּי וְאִידֵּי מִשְׁרָא שָׁרֵי! אֶלָּא לָאו רַבָּנַן הִיא? וּשְׁמַע מִינַּהּ: בִּשְׁחָטוֹ פְּלִיגִי. שְׁמַע מִינַּהּ.
בָּעֵי רַבִּי יַנַּאי: הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מֵעוֹלָה תְּמִימָה, מַהוּ? תּוֹלֵשׁ? מִי אִיכָּא מַאן דְּשָׁרֵי? אֶלָּא, צֶמֶר שֶׁנִּתְלַשׁ מֵעוֹלָה תְּמִימָה, מַהוּ?
דְּחַטָּאת וְאָשָׁם לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכֵיוָן דִּלְכַפָּרָה אָתוּ — לָא מְשַׁהוּ לְהוּ. דִּבְכוֹר וּמַעֲשֵׂר נָמֵי, דְּכֵיוָן דְּלָאו לְכַפָּרָה אָתוּ — מְשַׁהוּ לְהוּ. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דְּעוֹלָה, מַאי? כֵּיוָןWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
דְּעִיקַּר לָאו לְכַפָּרָה אָתֵי — מְשַׁהֵי לַהּ, אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּעוֹלָה נָמֵי מְכַפְּרָא אַעֲשֵׂה — לָא מְשַׁהֵי לַהּ?
תָּא שְׁמַע: הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר מִבְּכוֹר תָּם, אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בּוֹ מוּם, שְׁחָטוֹ — אָסוּר. טַעְמָא דְּתוֹלֵשׁ, הָא נִתְלַשׁ — שָׁרֵי, וְכׇל שֶׁכֵּן עוֹלָה דְּלָא מְשַׁהֵי לַהּ!
הוּא הַדִּין אֲפִילּוּ נִתְלַשׁ נָמֵי אָסוּר, וְהַאי דְּקָתָנֵי ״תּוֹלֵשׁ״ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דַּעֲקַבְיָא, דִּבְבַעַל מוּם אֲפִילּוּ בְּתוֹלֵשׁ נָמֵי שָׁרֵי.
וְהָאֲנַן ״נָשַׁר״ תְּנַן! תְּנָא ״נָשַׁר״ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנַן, תְּנָא ״תּוֹלֵשׁ״ לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דַּעֲקַבְיָא.
צֶמֶר הַמְדוּלְדָּל כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי ״אֵינוֹ נִרְאֶה עִם הַגִּיזָּה״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כֹּל שֶׁעִיקָּרוֹ הָפוּךְ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ. רַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מִתְמַעֵךְ עִם הַגִּיזָּה.
וְרֵישׁ לָקִישׁ, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב נָתָן בַּר אוֹשַׁעְיָא? אָמַר רַבִּי אִילְעָא: קָסָבַר רֵישׁ לָקִישׁ, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַגִּיזָּה בְּלֹא נִימִין הַמְדוּלְדָּלוֹת.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה.
מַתְנִי׳ עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּיבִין לִיטַּפֵּל בִּבְכוֹר? בַּדַּקָּה — שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבַגַּסָּה — חֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּדַּקָּה — שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ הַזְּמַן: ״תְּנֵהוּ לִי״ — הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנֶנּוּ לוֹ. וְאִם בַּעַל מוּם הוּא, וְאָמַר לוֹ: ״תְּנֵהוּ לִי שֶׁאוֹכְלֶנּוּ״ — מוּתָּר. וּבִשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ, אִם הָיָה תָּמִים, אָמַר לוֹ: ״תֵּן [לִי] וְאַקְרִיבֶנּוּ״ — מוּתָּר.
הַבְּכוֹר נֶאֱכָל שָׁנָה בְּשָׁנָה, בֵּין תָּם בֵּין בַּעַל מוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה״. נוֹלַד לוֹ מוּם בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ — רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ אֶלָּא שְׁלֹשִׁים יוֹם.
גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: דְּאָמַר קְרָא ״בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי״, ״כֵּן תַּעֲשֶׂה לְצֹאנֶךָ״.
״מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר״, ״כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ״.
אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא דְּמַקְדַּם לְמַקְדַּם, דִּמְאַחַר לְדִמְאַחַר. אַדְּרַבָּה, דִּסְמִיךְ לֵיהּ לְדִסְמִיךְ לֵיהּ!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״תַּעֲשֶׂה״, הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּיה אַחֶרֶת בְּשׁוֹרְךָ.
וְאֵימָא: שִׁיתִּין! לֹא מְסָרְךָ הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי״, ״כֵּן תַּעֲשֶׂה לְצֹאנֶךָ״ — יָכוֹל אַף לְשׁוֹרְךָ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תַּעֲשֶׂה״ — הוֹסִיף לְךָ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּיה אַחֶרֶת בְּשׁוֹרְךָ, לֹא מְסָרְךָ הַכָּתוּב אֶלָּא לַחֲכָמִים.
מִכָּאן אָמְרוּ: עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּיבִין לְהִטַּפֵּל בִּבְכוֹר? בִּבְהֵמָה דַּקָּה — שְׁלֹשִׁים יוֹם, בְּגַסָּה — חֲמִשִּׁים יוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּדַּקָּה — שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁטִּפּוּלָהּ מְרוּבָּה. תָּנָא: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁינֶּיהָ דַּקּוֹת.
אִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן בְּתוֹךְ הַזְּמַן ״תְּנֵהוּ לִי״, הֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכֹהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגֳּרָנוֹת.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָעֲנִיִּים הַמְסַיְּיעִים בְּבֵית הָרוֹעִים, וּבְבֵית הַגֳּרָנוֹת, וּבְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם — אֵין נוֹתְנִין לָהֶם תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר בִּשְׂכָרָן, וְאִם עוֹשִׂין כֵּן חִילֵּלוּ, וַעֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי״, וְאוֹמֵר: ״וְאֶת קׇדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ״.
מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: מִיתָה לָא — תָּא שְׁמַע: ״וְאֶת קׇדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ״.
וּבִקְּשׁוּ חֲכָמִים לְקוֹנְסָן, וְלִהְיוֹת מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה מִשָּׁלֵם, וּמִפְּנֵי מָה לֹא קְנָסוּם? דִּלְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב.
וּבְכוּלָּן יֵשׁ בָּהֶןWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.