What does the presumption that an animal nurses its own offspring rest on, and how is plucking wool from a firstborn defined?
על מה נשענת ההנחה שבהמה מניקה את ולדה, וכיצד מוגדרת תלישת שער מן הבכור?
Why Rav ruled twiceמדוע פסק רב פעמיים
Why rule separately like Rabbi Yose ben HaMeshullam? Without it, one might think “the whole chapter” refers to his two statements and the baraita’s dispute is real; the separate ruling shows “the whole chapter” refers to Rabban Shimon ben Gamliel and the baraita’s dispute is not real.
מדוע לפסוק בנפרד כרבי יוסי בן המשולם? בלעדיו אפשר היה לחשוב ש"בכוליה פירקין" מוסב על שתי מימרותיו, ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא; הפסיקה הנפרדת מראה ש"בכוליה פירקין" מוסב על רבן שמעון בן גמליאל, ופלוגתא דברייתא לאו פלוגתא היא.
The baraita on a nursing animalהברייתא על בהמה מניקה
A baraita: one who buys a nursing animal from a gentile, the next offspring is a doubtful firstborn, since an animal nurses even without having given birth; Rabban Shimon ben Gamliel says it retains its presumption. He also says one who entered his flock at night and saw ten or fifteen firstborn-bearing and others giving birth, and in the morning found males with the others and females with the first-time mothers, need not fear one’s young went to the other.
ברייתא: הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי, הבא אחריו בכור מספק, מפני שמרחמת אף על פי שאינה יולדת; רבן שמעון בן גמליאל אומר: דבר בחזקתו. וכן היה אומר שהנכנס לתוך עדרו בלילה וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות ושאינן מבכירות יולדות, ולמחר מצא זכרים תלויים בשאינן מבכירות ונקבות במבכירות, אינו חושש שמא בנה של זו בא לו אצל זו.
Does a mother nurse another’s young?האם יולדת מרחמת על ולד אחר?
Rabban Shimon ben Gamliel holds an animal nurses only if it gave birth; but does one that gave birth nurse another’s young? The consequence is lashes for “it and its offspring.” Several proofs are rejected: “need not fear it was another’s” means unless it had young; the case of the flock might be one where each nursed its own; and the baraita’s “and similarly” refers only to the firstborn exemption.
רבן שמעון בן גמליאל סובר שבהמה אינה מרחמת אלא אם כן ילדה; אבל האם יולדת מרחמת על ולד שאינו שלה? הנפקא מינה היא מלקות משום אותו ואת בנו. כמה ראיות נדחות: "אינו חושש שמא בנה של אחרת" פירושו אלא אם כן היה לה ולד מעיקרא; מקרה העדר עשוי לעסוק במקום שכל אחת מרחמת על שלה; ו"וכן" שבברייתא מוסב רק על פטור הבכורה.
A piglet following a eweחזיר שכרוך אחר רחל
Rabbi Yoḥanan says one who saw a piglet following a ewe finds the ewe exempt from the firstborn and the piglet forbidden to eat “until he comes and teaches righteousness.” The exemption follows Rabban Shimon ben Gamliel and the prohibition the Rabbis? Rather, he rules like Rabban Shimon ben Gamliel, whose Mishna rulings are halakha except three, but is unsure whether a mother nurses another species’ young.
רבי יוחנן אומר שהרואה חזיר שכרוך אחר רחל, הרחל פטורה מן הבכורה, והחזיר אסור באכילה "עד יבוא ויורה צדק לכם". הפטור כרבן שמעון בן גמליאל והאיסור כרבנן? אלא הוא פוסק כרבן שמעון בן גמליאל, שכל מקום ששנה במשנתנו הלכה כמותו חוץ משלושה, אבל מסתפק אם יולדת מרחמת על ולד ממין אחר.
Why mention a pig rather than a lamb? To teach that even another species might be nursed. Aḥai’s question about a pig following a ewe is explained for the firstborn according to the Rabbis and for eating according to Rabban Shimon ben Gamliel, and remains unresolved.
מדוע להזכיר חזיר ולא טלה? כדי ללמד שאפילו ולד ממין אחר אולי היא מרחמת. שאלת אחאי בריבי על חזיר שכרוך אחר רחל מתבארת לבכורה לשיטת רבנן ולאכילה לשיטת רבן שמעון בן גמליאל, ונשארת בתיקו.
Plucking wool from a firstbornתלישת שער מן הבכור
The Mishna: Rabbi Yose ben HaMeshullam says one who slaughters a firstborn makes room with a cleaver on both sides and plucks the hair, as long as he does not move it from its place; he may also pluck hair to see a blemish. Rav rules like him. Later authorities discuss Rabbi Yose ben HaMeshullam’s ruling on plucking wool.
המשנה: רבי יוסי בן המשולם אומר שהשוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער, ובלבד שלא יזיזנו ממקומו; וכן תולש את השער לראות מקום מום. רב פוסק כמותו. פוסקים מאוחרים דנים בפסקו של רבי יוסי בן המשולם בתלישת השער.
Rav Huna was asked about doing so on Yom Tov: is plucking not shearing, and forbidden on Yom Tov as uprooting from its place of growth, or is it shearing, permitted because unintended, which is permitted on Yom Tov? He sent them to Rav Ḥananel, who reported Rav’s ruling, and Rav Huna concluded it is permitted on Yom Tov.
רב הונא נשאל על כך ביום טוב: האם תולש אינו גוזז, ואסור ביום טוב משום עוקר דבר מגידולו, או שתולש היינו גוזז, ומותר משום דבר שאין מתכוין, המותר ביום טוב? הוא שלח אותם לרב חננאל, שמסר את פסק רב, ורב הונא הסיק שכנגדו ביום טוב מותר.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does the Gemara care whether a disagreement in a baraita is “a real dispute”?מדוע חשוב לגמרא אם מחלוקת בברייתא היא "פלוגתא"?
- How does nursing behavior become a legal presumption?כיצד הופכת התנהגות ההנקה לחזקה הלכתית?
- What does “until he comes and teaches righteousness” express?מה מבטא "עד יבוא ויורה צדק לכם"?
- Why might plucking be permitted on Yom Tov as unintended?מדוע עשויה התלישה להיות מותרת ביום טוב כדבר שאין מתכוין?
The source sheetדף המקורות
הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם לְמָה לִי?
אִי אָמַר הִלְכְתָא דְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין, וְלָא אָמַר הִלְכְתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם, הֲוָה אָמֵינָא: אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם קָאֵי, וּמַאי ״בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין״? דְּרַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי אָמַר, וּפְלוּגְתָּא דְּבָרַיְיתָא פְּלוּגְתָּא הִיא.
אַשְׁמְעִינַן הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי — לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָאֵי, וּפְלוּגְתָּא דְּבָרַיְיתָא לָאו פְּלוּגְתָּא הִיא.
מַאי בָּרַיְיתָא? דְּתַנְיָא: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי, הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר מִסָּפֵק, מִפְּנֵי שֶׁמְּרַחֶמֶת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ.
וְכֵן הָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַנִּכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ בַּלַּיְלָה וְרָאָה כְּעֶשֶׂר כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, מַבְכִּירוֹת וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת, יוֹלְדוֹת, לְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא זְכָרִים (תְּלוּיוֹת) [תְּלוּיִין] בְּשֶׁאֵין מַבְכִּירוֹת, וּנְקֵבוֹת תְּלוּיוֹת בְּמַבְכִּירוֹת — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ דְּקָאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאֵינָהּ מְרַחֶמֶת אֶלָּא אִם כֵּן יוֹלֶדֶת — הָא הֵיכָא דְּאוֹלִיד חָיְישִׁינַן לְרַחוֹמֵי, אוֹ דִלְמָא: דִּידַהּ מְרַחֲמָא, דְּלָא דִּידַהּ לָא מְרַחֲמָא לֵיהּ?
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְמִלְקֵא עֲלַהּ מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״. אִי אָמְרַתְּ דִּידַהּ מְרַחֲמָא, דְּלָא דִּידַהּ לָא מְרַחֲמָא — לָקֵי, וְאִי אָמְרַתְּ דְּלָא דִּידַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא — לָא לָקֵי.
מַאי? תָּא שְׁמַע, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. מִי קָתָנֵי ״הוּא״? ״הָיָה״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לָהּ וָלָד מֵעִיקָּרָא.
תָּא שְׁמַע: נִכְנַס בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, וְאֶת שֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת — אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.
אַמַּאי? לֵיחוּשׁ דִּלְמָא רַחוֹמֵי רַחֵים! בִּמְקוֹם דִּידַהּ, לָא שָׁבְקָא דִּידַהּ וּמְרַחֲמָא דְּלָא דִּידַהּ.
תָּא שְׁמַע: דָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ כּוּ׳. מַאי לָאו רֵישָׁא דּוּמְיָא דְּסֵיפָא? מָה סֵיפָא וַדַּאי דִּידַהּ, אַף רֵישָׁא וַדַּאי דִּידַהּ.
מִידֵּי אִירְיָא? הַאי כִּדְאִיתֵאּ, וְהַאי כִּדְאִיתֵאּ. וּמַאי ״וְכֵן״? אַפְּטוּרָה דִּבְכוֹרָה.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל, פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאָסוּר בַּאֲכִילָה ״עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם״.
פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה — כְּמַאן? כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְאָסוּר בַּאֲכִילָה — כְּרַבָּנַן.
וְתוּ, אִי כְּרַבָּנַן, מַאי ״עַד יָבֹא וְיוֹרֶה צֶדֶק לָכֶם״? ״עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ דָּבָר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
וְכִי תֵּימָא: מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי כְּרַבָּנַן, אִי מְסַפְּקָא לֵיהּ — אַמַּאי פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה? וְתוּ: מִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָתֵינוּ — הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, חוּץ מֵעָרֵב, וְצַיְדָן, וּרְאָיָה אַחֲרוֹנָה!
לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מִיהוּ מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי סָבַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל יוֹלֶדֶת מְרַחֶמֶת, אוֹ אֵינָהּ מְרַחֶמֶת. אִי הָכִי, עַד דְּאַשְׁמְעִינַן חֲזִיר, לַישְׁמְעִינַן טָלֶה, וּלְמִילְקֵי עֲלֵיהּ מִשּׁוּם ״אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ״!
חֲזִיר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן טָלֶה, הֲוָה אָמֵינָא: אִם תִּמְצָא לוֹמַר דְּסָבַר יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא — דְּמִינַהּ, דְּלָא מִינַהּ — לָא. אַשְׁמְעִינַן חֲזִיר, דִּמְרַחֶמֶת, וַאֲפִילּוּ דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי, דְּאִיכָּא לְמֵימַר דִּלְמָא מְרַחֲמָא.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בָּעֵיWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אַחַאי בְּרִיבִּי: רָאָה חֲזִיר שֶׁכָּרוּךְ אַחַר רָחֵל, מַהוּ? מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא לִבְכוֹרָה, וְקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ אִי הִלְכְתָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי הִלְכְתָא כְּרַבָּנַן, תִּיבְּעֵי לֵיהּ טָלֶה!
כִּי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ, לִבְכוֹרָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, לַאֲכִילָה וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
לִבְכוֹרָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּנַן דְאָמְרִי מְרַחֲמָא, כִּי מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ, דְּלָא מִינַהּ — לָא, אוֹ דִלְמָא דְּלָא מִינַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא?
לַאֲכִילָה, וַאֲפִילּוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — אִם תִּמְצָא לוֹמַר סָבַר: יוֹלֶדֶת מְרַחֲמָא דְּמִינַהּ, דְּלָאו מִינַהּ — לָא; אוֹ דִלְמָא: דְּלָאו מִינַהּ נָמֵי מְרַחֲמָא? תֵּיקוּ.
מַתְנִי׳ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם אוֹמֵר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר, עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִיכָּן וּמִיכָּן, וְתוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ, וְכֵן תּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם.
גְּמָ׳ אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב הוּנָא: כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב מַהוּ? טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם מִשּׁוּם דְּקָסָבַר תּוֹלֵשׁ לָאו הַיְינוּ גּוֹזֵז, וּבְיוֹם טוֹב אָסוּר, דְּהָוֵה לֵיהּ עוֹקֵר דָּבָר מִגִּידּוּלוֹ.
אוֹ דִלְמָא בְּעָלְמָא סָבַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם תּוֹלֵשׁ הַיְינוּ גּוֹזֵז, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִּשְׁרֵי, דְּהָוֵה לֵיהּ דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין, וּבְיוֹם טוֹב דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר?
אֲמַר לְהוּ: זִילוּ שַׁיְילוּהּ לְרַב חֲנַנְאֵל, אִי אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם, אֶיפְשׁוֹט לְכוּ. אֲתוֹ שַׁיְילוּהּ, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אֲמַר לְהוּ: כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב מוּתָּר. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַב חֲנַנְיָה בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹבWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.