Does nullification remove impurity entirely, or only partially, and when does a carcass stop being a carcass?
האם ביטול מסלק את הטומאה לגמרי או רק בחלקה, ומתי חדלה נבלה להיות נבלה?
Ulla’s decreeגזירת עולא
A baraita says the ordinary produce in which teruma was nullified is eaten in small quantities according to Rabbi Eliezer, not an egg’s bulk in one place. Ulla explains: a decree lest one bring a kav of impure ordinary produce and a little more of this kind, thinking it nullified, and the remnant finds its kind and reawakens. Abaye retorts: if impurity reawakens impurity, does purity reawaken impurity?
ברייתא אומרת שהחולין שבהם בטלה התרומה נאכלים לרבי אליעזר בכמויות קטנות, ובלבד שלא יהא כביצה במקום אחד. עולא מסביר: גזירה שמא יביא קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין זה, יסבור שבטלו, והמשהו מצא מין את מינו וניעור. אביי משיב: אם טומאה עוררת טומאה, טהרה עוררת טומאה?
Touch and carryingמגע ומשא
Rav Dimi objects from kosher ashes mixed with unfit ashes, where the majority decides; if impurity remains, it should at least impart impurity by carrying. Rabbi Yose son of Rabbi Ḥanina answers that such a mixture is pure from touch but imparts impurity by carrying. Rav Ḥisda says a carcass is nullified among slaughtered animals; Abaye cites Rabbi Ḥiyya’s version with the same distinction.
רב דימי מקשה מאפר כשר שנתערב באפר מקלה, שהולכים אחר הרוב; אם הטומאה קיימת, לפחות תטמא במשא. רבי יוסי ברבי חנינא משיב שתערובת כזו טהורה מלטמא במגע, אבל מטמאה במשא. רב חסדא אומר שנבלה בטלה בשחוטה; אביי מביא את גרסת רבי חייא עם אותו חילוק.
Then why does the clot not impart impurity by carrying? Rav Dimi was silent. Perhaps it is spoiled impurity: that fits Bar Padda, who says severe impurity lasts until fit for a stranger, but not Rabbi Yoḥanan, for whom both last until fit for a dog.
אם כן, מדוע החררה אינה מטמאה במשא? רב דימי שתק. אולי היא טומאה סרוחה: הדבר מתיישב עם בר פדא, האומר שטומאה חמורה עד לגר, אבל לא עם רבי יוחנן, האומר אחת זו ואחת זו עד לכלב.
Bar Padda and Rabbi Yoḥananבר פדא ורבי יוחנן
Bar Padda derives from “you shall not eat any carcass; give it to the stranger” that what is fit for a stranger is called a carcass; Rabbi Yoḥanan uses the verse to exclude something spoiled from the start, while Bar Padda says that needs no verse, being mere dust. Later authorities discuss the impurity of a carcass and its spoiling.
בר פדא לומד מן "לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה" שהראויה לגר קרויה נבלה; רבי יוחנן משתמש בפסוק למעט היכא דהסריחה מעיקרא, ובר פדא אומר שזה אינו צריך פסוק, עפרא בעלמא הוא. פוסקים מאוחרים דנים בטומאת נבלה ובהסרחתה.
Why say the clot is pure because nullified, rather than never fit at all? Because it was fit at first as part of its mother.
מדוע לומר שהחררה טהורה משום ביטול ברוב, ולא משום שלא נתחזיא כלל? משום שנתחזיא מעיקרא אגב אמה.
Brine and amei ha’aretzציר ועמי הארץ
Rabbi Eliezer ben Yaakov says pure brine into which any water fell is impure. Rav Naḥman infers that amei ha’aretz were suspected of mixing half water into brine. Why half? Because with less, the bit added makes it half, which is not nullified; or because their impurity and that of liquids are rabbinic, decreed for a majority but not half.
רבי אליעזר בן יעקב אומר שציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא. רב נחמן מסיק שנחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר. מדוע מחצה? משום שבפחות מזה, המשהו הנוסף משלים לפלגא, ופלגא ופלגא לא בטיל; או שטומאת עם הארץ וטומאת משקים דרבנן, וגזרו ברוב ולא במחצה.
A nursing animalבהמה מניקה
The Mishna: Rabban Shimon ben Gamliel says one who buys a nursing animal from a gentile need not fear it is another’s offspring; if one entered his flock and saw firstborn-bearing and non-firstborn animals nursing, he need not fear that one’s young went to the other. Rav Naḥman in Rav’s name says the halakha follows the whole chapter except disputes.
המשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר שהלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אין חוששים שמא בנה של אחרת היה; נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות ושאינן מבכירות מניקות, אין חוששים שמא בנה של זו בא לו אצל זו. רב נחמן בשם רב אומר הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא.
Rav Sheshet asks to which statement Rav referred: not the first Mishna, a dispute; not Rabbi Eliezer ben Yaakov, whose Mishna is small and clean; not Rabbi Yose ben HaMeshullam, already ruled; not the blemished hair, a dispute; rather Rabban Shimon ben Gamliel, teaching that the baraita’s contrary opinion is not a real dispute.
רב ששת שואל על איזו מימרה אמר רב זאת: לא על הרישא, שבה נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא; לא על רבי אליעזר בן יעקב, שמשנתו קב ונקי; לא על רבי יוסי בן המשולם, שכבר נפסק; לא על שער בעל מום, שנחלקו בו; אלא על רבן שמעון בן גמליאל, ללמד שהברייתא החולקת אינה מחלוקת.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why might nullified impurity still impart impurity by carrying?מדוע עשויה טומאה שבטלה עדיין לטמא במשא?
- What is the difference between “fit for a stranger” and “fit for a dog”?מה ההבדל בין "ראויה לגר" ל"ראויה לכלב"?
- Why are amei ha’aretz suspected of mixing exactly half?מדוע נחשדו עמי הארץ לערב דווקא מחצה?
- Why is a nursing animal from a gentile presumed to be nursing its own offspring?מדוע מניחים שבהמה מניקה מן הנכרי מניקה את ולדה?
The source sheetדף המקורות
לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה תְּהֵא עֲלֵיהֶן? יֹאכְלוּ נִקּוּדִין, אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵירוֹת, אוֹ תִּתְחַלֵּק לְעִיסּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא כְּבֵיצָה בְּמָקוֹם אֶחָד. וְאָמַר עוּלָּא: מָה טַעַם? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יָבִיא קַב חוּלִּין טְמֵאִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְקַב וְעוֹד מִמִּין זֶה, סָבַר אֱיבַטְּלִינְהוּ בְּרוּבָּא, וְכֵיוָן דְּאִיכָּא הַאי מַשֶּׁהוּ — מָצָא מִין אֶת מִינוֹ וְנֵיעוֹר.
אֲמַר לֵיהּ: אִם טוּמְאָה עוֹרֶרֶת טוּמְאָה, טׇהֳרָה עוֹרֶרֶת טוּמְאָה?
אֵיתִיבֵיהּ: אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מִקְלֶה, הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב לְטַמֵּא, וְאִי רוּבָּא אֵפֶר מִקְלֶה הוּא — לָא מְטַמֵּא. וְאִי אָמְרַתְּ: טוּמְאָה כְּמַאן דְּאִיתֵיהּ דָּמֵי, נְהִי דִּבְמַגָּע לָא מְטַמֵּא — לְטַמֵּא בְּמַשָּׂא!
הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּמַגָּע, אֲבָל מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.
וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: נְבֵילָה בְּטֵילָה בִּשְׁחוּטָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְבֵילָה שֶׁתֵּיעָשֶׂה שְׁחוּטָה. נְהִי דִּבְמַגָּע לָא מְטַמֵּא, לְטַמֵּא בְּמַשָּׂא!
אֲמַר לֵיהּ: אַתּוּן בִּדְרַב חִסְדָּא מַתְנִיתוּ לַהּ, אֲנַן בִּדְרַבִּי חִיָּיא מַתְנֵינַן לַהּ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: נְבֵילָה וּשְׁחוּטָה בְּטֵילוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְאִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּמַגָּע, אֲבָל מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא.
וְהָא דִּתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם — הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר, וְנִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. וְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. אַמַּאי? דִּנְהִי בְּמַגָּע לָא מְטַמֵּא, תְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא! אִישְׁתִּיק.
דִּלְמָא, וַדַּאי שָׁאנֵי הָכָא, דְּהָוְיָא לַהּ טוּמְאָה סְרוּחָה. הָנִיחָא לְבַר פְּדָא, דְּאָמַר: טוּמְאָה חֲמוּרָה עַד לְגֵר, וְטוּמְאָה קַלָּה עַד לְכֶלֶב, הָא לָא חַזְיָא לְגֵר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ עַד לְכֶלֶב, הָא חַזְיָא לְכֶלֶב! קַשְׁיָא.
גּוּפָא, בַּר פְּדָא אָמַר: טוּמְאָה חֲמוּרָה עַד לְגֵר, וְטוּמְאָה קַלָּה עַד לְכֶלֶב. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ עַד לְכֶלֶב. מַאי טַעְמָא דְּבַר פְּדָא? דִּכְתִיב: ״לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לְגֵר וְגוֹ׳״, הָרְאוּיָה לַגֵּר קְרוּיָה ״נְבֵילָה״, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר אֵינָהּ קְרוּיָה ״נְבֵילָה״.
וְאִידַּךְ? לְמַעוֹטֵי הֵיכָא דְּהִסְרִיחָה מֵעִיקָּרָא. וְאִידַּךְ? הִסְרִיחָה מֵעִיקָּרָא לָא צְרִיכָא קְרָא לְמַעוֹטֵי, עַפְרָא בְּעָלְמָא הוּא.
תְּנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר, וְנִפְטֶרֶת מִן הַבְּכוֹרָה. וְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם בִּיטּוּל בְּרוֹב נָגְעוּ בָּהּ.
מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם בִּיטּוּל בְּרוֹב? תִּיפּוֹק לִי דְּלָא אִיתְחֲזִי כְּלָל! הָא נָמֵי אִיתְחֲזִי מֵעִיקָּרָא אַגַּב אִימֵּיהּ.
תְּנַן הָתָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כׇּל שֶׁהוּא — טָמֵא. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: זֹאת אוֹמֶרֶת נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ לְעָרֵב מֶחֱצָה בַּצִּיר. וּלְמָה לִי מֶחֱצָה? אֲפִילּוּ בְּצִיר מִמֶּחֱצָה נָמֵי! וְהָנֵי מַשֶּׁהוּ — הָוֵה לֵיהּ פַּלְגָא, וּפַלְגָא לָא בְּטִיל.
אֵימָא: עַד מֶחֱצָה. אִיבָּעֵית אֵימָא: טוּמְאַת עַם הָאָרֶץ דְּרַבָּנַן, טוּמְאַת מַשְׁקִין דְּרַבָּנַן. בְּרוּבָּא גְּזַרוּ רַבָּנַן, בְּפַלְגָא וּפַלְגָא לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן.
מַתְנִי׳ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי — אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה. נִכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת, וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת — אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ, אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.
גְּמָ׳ אָמַר רַב נַחְמָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: הִלְכְתָא בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין, בַּר מִפְּלוּגְתָּא. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אָמֵינָא כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא! אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַרֵישָׁא — (מפליגי) [מִיפְלָג פְּלִיגִי] רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא!
אֶלָּא אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב — מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב ״קַב וְנָקִי״.
אֶלָּא אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִפְלָג פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא! אֶלָּא אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם — הָא אָמַר רַב חֲדָא זִימְנָא, דְּאָמַר רַב: הִלְכְתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם! אֶלָּא אַשְּׂעַר בַּעַל מוּם מִיפְלָג פְּלִיגִי עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל וְרַבָּנַן!
לְעוֹלָם אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּבָרַיְיתָא לָא פְּלוּגְתָּא הִיא.
וְכֵיוָן דְּאָמַר רַב: הִלְכְתָא בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין בַּר מִפְּלוּגְתָּא,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.