How does the daf define the signs and timing of birth, and what may a buyer assume about an animal bought from a fellow Jew?
כיצד מגדיר הדף את סימני הלידה ומועדיה, ומה רשאי הקונה להניח על בהמה שקנה מישראל?
The kid and the disputesהגדייה והמחלוקות
The baraita implies that an animal with a discharge does not give birth again within its year, or at least that one that gave birth does not. What separates the first tanna from Rabbi Shimon? Possibly Ze’iri’s thirty days, partial months, or part of a day counting as a whole.
מן הברייתא משתמע שמטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה, או לפחות שיולדת ודאי אינה חוזרת ויולדת. מה בין תנא קמא לרבי שמעון? אולי שלושים הימים של זעירי, יולדת למקוטעין, או מקצת היום ככולו.
Lacking timeמחוסר זמן
Or they dispute whether an animal lacking time, less than eight days old, enters the pen for tithing. Rabbi Shimon ben Yehuda in Rabbi Shimon’s name says it does, like the firstborn, which is sanctified before its time and offered after. Why learn from the firstborn rather than sacrifices? The firstborn resembles tithe in several respects, while sacrifices resemble it in others; rather, Rabbi Shimon learns from the shared word “pass.”
או שהם נחלקים אם מחוסר זמן, פחות משמונה ימים, נכנס לדיר להתעשר. רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר שנכנס, והרי הוא כבכור, שקדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו. מדוע ללמוד מבכור ולא מקדשים? הבכור דומה למעשר בכמה דברים, והקדשים דומים לו באחרים; אלא רבי שמעון גמר "העברה העברה".
What is a discharge?מהו טינוף?
Rava describes it as a murky mass that blocks the womb; Shmuel says bubbles of blood, and it must be shown to an expert; Rav Pappa says an expert shepherd. Rav Ḥisda notes that a human fetus forms in forty days and asks about animals; Ze’iri’s thirty days concerned only receiving.
רבא מתאר זאת כרעותא דצלתא שאוצרת את החיה; שמואל אומר בעבועי דדמא, וצריך להראותו לחכם; רב פפא אומר רועה חכם. רב חסדא מעיר שיצירת הוולד באשה ארבעים יום, ושואל בבהמה בכמה; שלושים הימים של זעירי נאמרו רק לעניין קבלה.
Buying from an Israeliteלוקח מישראל
We find the law of buying from a gentile; what of buying from an Israelite? Rav says it is a certain firstborn, since if it had given birth the seller would have boasted of it; Shmuel says doubtful, since the seller assumed it was bought for slaughter; Rabbi Yoḥanan says certainly ordinary, since if it had not given birth he would have informed the buyer of the prohibition.
מצינו לוקח מנכרי; ומה בלוקח מישראל? רב אומר בכור ודאי, שאם ביכרה היה המוכר משתבח בכך; שמואל אומר בכור ספק, שהמוכר סבר שלשחיטה קנאה; רבי יוחנן אומר חולין ודאים, שאם לא ביכרה, כיוון דאיכא איסורא, היה מודיע.
A baraita supports Rabbi Yoḥanan: if he did not inform him, the buyer may slaughter without hesitation. Rav and Shmuel answer that there it depends on the seller, here on the buyer. Later authorities discuss the seller’s duty to disclose defects in an animal.
ברייתא מסייעת לרבי יוחנן: אם לא הודיעו, הולך ושוחט ואינו נמנע. רב ושמואל משיבים: התם במוכר תליא מילתא, הכא בלוקח. פוסקים מאוחרים דנים בחובת המוכר לגלות מומים בבהמה.
A clot of bloodחררת דם
The Mishna: Rabbi Eliezer ben Yaakov says a large animal that discharged a clot of blood must be buried, and it is exempt from the firstborn. Rabbi Ḥiyya teaches that it does not impart impurity by touch or carrying; if so, why bury it? The answer continues on the next daf.
המשנה: רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם, הרי זו תקבר, ופטורה מן הבכורה. רבי חייא שונה שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא; ואם כן, מדוע תקבר? התשובה נמשכת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why might an animal lacking time be sanctified for tithe?מדוע עשוי מחוסר זמן להתקדש במעשר?
- Why does the presumption depend on what the seller would have said?מדוע ההנחה תלויה במה שהמוכר היה אומר?
- What is the difference between depending on the seller and depending on the buyer?מה ההבדל בין "במוכר תליא" ל"בלוקח תליא"?
- Why would a clot that is not impure still need burial?מדוע חררה שאינה מטמאה עדיין צריכה קבורה?
The source sheetדף המקורות
לֵימָא קָסָבַר: מְטַנֶּפֶת אֵינָהּ חוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ. אִם תִּימְצֵי לוֹמַר: מְטַנֶּפֶת חוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ — יוֹלֶדֶת וַדַּאי אֵינָהּ חוֹזֶרֶת וְיוֹלֶדֶת בְּתוֹךְ שְׁנָתָהּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֲנִי רָאִיתִי גְּדִיָּיה כּוּ׳. מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דִּזְעֵירִי.
תַּנָּא קַמָּא אִית לֵיהּ דִּזְעֵירִי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֵית לֵיהּ דִּזְעֵירִי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דִּזְעֵירִי, וְהָכָא בְּיוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין קָא מִיפַּלְגִי. לְתַנָּא קַמָּא אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן יוֹלֶדֶת.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵינָהּ יוֹלֶדֶת לִמְקוּטָּעִין, וְהָכָא בְּמִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ קָמִיפַּלְגִי: לְתַנָּא קַמָּא — לָא אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן — אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ, וְהָכָא בִּמְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר קָמִיפַּלְגִי,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְהָתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: מְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר, וַהֲרֵי הֵן כִּבְכוֹר — מָה בְּכוֹר קָדוֹשׁ לִפְנֵי זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ, אַף מְחוּסַּר זְמַן קָדוֹשׁ לִפְנֵי זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ.
וְאַדְּיָלֵיף מִבְּכוֹר, נֵילַיף מִקֳּדָשִׁים? מִסְתַּבְּרָא מִבְּכוֹר הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן: גּוֹאֵל, מוּם, תְּמוּרַת, אֲכִילָה.
אַדְּרַבָּה, מִקֳּדָשִׁים הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן זָכָר, קָדוֹשׁ, בְּמַתָּנוֹת, פָּשׁוּט. אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן ״הַעֲבָרָה״ ״הַעֲבָרָה״ גְּמִיר.
הֵיכִי דָּמֵי טִינּוּף? אָמַר רָבָא, כִּדְאָמְרִי רָעֲוָתָא: דְּצָלְתָּא אֲצַר חֵיוְתָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בַּעְבּוּעֵי דִּדְמָא. וְצָרִיךְ לְהַרְאוֹתוֹ לְחָכָם. חָכָם מְנָא יָדַע? אָמַר רַב פָּפָּא: רוֹעֶה חָכָם.
אָמַר רַב חִסְדָּא: הֲרֵי אָמְרוּ יְצִירַת הַוָּולָד בָּאִשָּׁה אַרְבָּעִים יוֹם. בָּעֵי רַב חִסְדָּא: בִּבְהֵמָה בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לָאו הַיְינוּ דִּזְעֵירִי, דְּאָמַר זְעֵירִי: אֵין טִינּוּף פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם? הַהוּא לְקַבֵּל אִיתְּמַר.
מָצִינוּ לוֹקֵחַ מִגּוֹי, לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל מַאי? אָמַר רַב: בְּכוֹר וַדַּאי, דְּאִם אִיתָא דְּבִכְּרָה — אִישְׁתַּבּוֹחֵי הֲוָה מִישְׁתַּבַּח לֵיהּ.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בְּכוֹר סָפֵק, סָבַר לִשְׁחִיטָה קָא בָעֵי לֵיהּ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חוּלִּין וַדָּאִין, מַאי טַעְמָא? אִם אִיתָא דְּלֹא בִּכְּרָה, כֵּיוָן דְּאִיכָּא אִיסּוּרָא, אוֹדוֹעֵי הֲוָה מוֹדַע לֵיהּ.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר חוּלִּין: אִם לֹא הוֹדִיעוֹ — הוֹלֵךְ וְשׁוֹחֵט וְאֵינוֹ נִמְנָע. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב וּשְׁמוּאֵל? הָתָם בְּמוֹכֵר תַּלְיָא מִילְּתָא, הָכָא בְּלוֹקֵחַ תַּלְיָא מִילְּתָא.
מַתְנִי׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם, הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר, וּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
גְּמָ׳ תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא. וּמֵאַחַר דְּאֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא, אַמַּאי תִּקָּבֵר?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.