Why does any gentile ownership exempt an animal from the sanctity of the firstborn, and when do the Sages penalize a Jew who caused that exemption?
מדוע כל בעלות של נכרי פוטרת בהמה מקדושת הבכורה, ומתי קונסים חכמים יהודי שגרם לפטור זה?
The Mishna and its five casesהמשנה וחמשת מקריה
The tractate opens: one who buys the fetus of a gentile’s donkey, or sells his own to a gentile though he is not permitted, or partners with him, or receives an animal from him to raise, or gives him an animal to raise, is exempt from the firstborn, for the verse says “in Israel,” not among others. The exemption follows from the verse itself: holiness of the firstborn requires full Jewish ownership.
המסכת נפתחת: הלוקח עובר חמורו של נכרי, והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, המשתתף לו, המקבל הימנו והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה, שנאמר "בישראל" ולא באחרים. הפטור נובע מן הפסוק עצמו: קדושת הבכורה מחייבת בעלות ישראלית מלאה.
The Gemara explains why every case is needed. The buyer brings the animal toward holiness, while the seller removes it, so one might penalize him; the partner excludes Rabbi Yehuda, who obligates a gentile’s partnership; the receiver is taught because of the giver; and the giver is needed lest one penalize him since the animal is essentially a Jew’s and could be confused with other animals.
הגמרא מסבירה מדוע כל מקרה נחוץ. הלוקח מביא את הבהמה לקדושה, ואילו המוכר מפקיע אותה מקדושה, ואפשר היה לקונסו; המשתתף בא לאפוקי מרבי יהודה, המחייב שותפות נכרי בבכורה; המקבל נשנה בגלל הנותן; והנותן נחוץ שמא ייקנס, הואיל ועיקר הבהמה של ישראל, ודלמא אתי לאיחלופי בבהמה אחריתי.
Rabbi Yehuda and the injured animalרבי יהודה והבהמה השבורה
Elsewhere Rabbi Yehuda permits selling an injured large animal to a gentile, and Ben Beteira permits a horse. Does Rabbi Yehuda also permit a fetus, since it too is not yet a working animal, or not, since a fetus naturally grows into one? A proof from the Mishna’s “though he is not permitted,” with no dissent from Rabbi Yehuda, is rejected, for the Mishna also omits his known dissent on partnership.
במקום אחר רבי יהודה מתיר למכור בהמה גסה שבורה לנכרי, ובן בתירא מתיר בסוס. האם רבי יהודה מתיר גם בעובר, שהרי גם הוא אינו עדיין בהמת מלאכה, או שמא לא, שהרי עובר היינו אורחיה לגדול? ראיה מלשון המשנה "אף על פי שאינו רשאי", בלי מחלוקת רבי יהודה, נדחית, שהרי המשנה גם אינה מזכירה את מחלוקתו הידועה בשותפות.
Rav Ashi brings a proof: Rabbi Yehuda permits an injured animal because it cannot heal, implying he forbids one that can heal, and a fetus is like one that can heal. In another version the question is raised on the Mishna itself, and the answer is that an injured animal is unusual, while a fetus follows its natural course.
רב אשי מביא ראיה: רבי יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות, הא יכולה להתרפאות אוסר, ועובר כיכול להתרפאות דמי. בגרסה אחרת השאלה עולה על המשנה עצמה, והתשובה היא ששבורה לאו היינו אורחיה, ועובר היינו אורחיה.
Rabbi Yehuda’s penaltiesהקנסות של רבי יהודה
A baraita of Rabbi Yehuda says one who receives an animal from a gentile and it gives birth estimates its value and gives half to the kohen; one who gives his animal to a gentile to raise, though not permitted, is fined up to ten times its value and gives its full value to the kohen. The Gemara asks whether the fine concerns the fetus or the animal, and explains a case of a pregnant animal given for fattening: since he is fined for the animal, he is fined for the fetus as well.
ברייתא של רבי יהודה אומרת שהמקבל בהמה מן הנכרי וילדה, מעלין אותו בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן; והנותן לו בקבלה, אף על פי שאינו רשאי, קונסין אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן. הגמרא שואלת אם הקנס על העובר או על הבהמה, ומעמידה במי שנתן בהמה מעוברת לפטמה: מגו דקנסינן ליה אבהמה, קנסינן ליה אעובר.
Selling an animal for its offspringמכר בהמה לעובריה
The Sages asked about one who sold an animal to a gentile only for its future offspring. For Rabbi Yehuda, he may permit only an injured animal that will not be confused, or permit all the more where the animal is not cut off from its use. For the Rabbis, they may forbid only an injured animal sold outright, or all the more a whole one that may be confused.
החכמים שאלו על מי שמכר בהמה לנכרי לעובריה. לרבי יהודה, אולי לא התיר אלא בשבורה דלא אתיא לאיחלופי, או שמא כל שכן שלמה דלא פסקה מיניה. לרבנן, אולי לא אסרו אלא בשבורה דפסקה מיניה, או שמא כל שכן שלמה דאתיא לאיחלופי.
The baraita shows that the Rabbis forbid because of confusion with a working animal, and they told Rabbi Yehuda that the gentile breeds the injured animal and keeps it, so it is not like an animal sold for slaughter. He answered that once it gives birth it no longer accepts a male.
הברייתא מראה שטעם רבנן משום דאתיא לאיחלופי בבהמה, והם אמרו לרבי יהודה שהנכרי מרביע את השבורה והיא יולדת והוא משהה אותה, ואין זה כמי שמכרה לשחיטה. הוא השיב: לכשתלד, אינה מקבלת זכר.
Partnership and the oathשותפות והשבועה
From the fact that the Mishna does not say “though not permitted” about giving to raise, one might infer it is allowed. But then partnership would be allowed too, yet Shmuel’s father said one may not form a partnership with a gentile lest he owe him an oath and the gentile swear by his idol, and the Torah said “let it not be heard on your mouth.” Rather, the Mishna mentions sale, the main case, and the same applies to the others.
מכך שהמשנה אינה אומרת "אף על פי שאינו רשאי" על הנותן בקבלה, אפשר היה להסיק שהדבר מותר. אבל אם כן גם שותפות מותרת, והרי אבוה דשמואל אמר שאסור לאדם לעשות שותפות עם נכרי, שמא יתחייב לו שבועה וישבע בשם עבודה זרה שלו, והתורה אמרה "לא ישמע על פיך". אלא המשנה שונה מכירה, שהיא העיקר, והוא הדין לשאר המקרים.
The daf closes with the baraita’s final view: the Sages say that as long as a gentile’s hand is in the middle, the animal is exempt from the firstborn. Later authorities discuss the halakha of partnership with gentiles and the concern about oaths.
הדף מסתיים בדעה האחרונה של הברייתא: וחכמים אומרים כל זמן שיד נכרי באמצע, פטורה מן הבכורה. פוסקים מאוחרים דנים בהלכת שותפות עם נכרים ובחשש השבועה.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does the Torah’s word “in Israel” exclude even partial gentile ownership?מדוע המילה "בישראל" ממעטת אפילו בעלות חלקית של נכרי?
- What is the difference between a fetus and an injured animal for Rabbi Yehuda?מה ההבדל בין עובר לבהמה שבורה לשיטת רבי יהודה?
- Why would the Sages penalize one who removes an animal from holiness?מדוע ייקנסו חכמים את מי שמפקיע בהמה מקדושה?
- What does the prohibition of partnership because of oaths teach about business with gentiles?מה מלמד איסור השותפות מפני השבועה על משא ומתן עם נכרים?
The source sheetדף המקורות
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל הֵימֶנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה — פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּיִשְׂרָאֵל״, אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים.
גְּמָ׳ כׇּל הָנֵי לְמָה לִי?
צְרִיכִי, דְּאִי תְּנָא לוֹקֵחַ — הֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דְּקָא מַיְיתֵי לַהּ לִקְדוּשָּׁה, אֲבָל מוֹכֵר דְּקָא מַפְקַע לַהּ מִקְּדוּשָּׁה — אֵימָא לִיקְנְסֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, לְמָה לִי? לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׁוּתָּפוּת גּוֹיִ חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה, קָמַשְׁמַע לַן דִּפְטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.
וְהַמְקַבֵּל, לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה.
וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְעִיקַּר בְּהֵמָה דְּיִשְׂרָאֵל הִיא, לִיקְנְסֵיהּ, דִּלְמָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בִּבְהֵמָה אַחֲרִיתִי, קָמַשְׁמַע לַן.
תְּנַן הָתָם: רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, בֶּן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: עוּבָּר מָה לִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה? טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה הָתָם דְּשָׁרֵי, מִשּׁוּם דִּשְׁבוּרָה, עוּבָּר נָמֵי שָׁבוּר הוּא. אוֹ דִלְמָא: שְׁבוּרָה לָאו הַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ, אֲבָל עוּבָּר, כֵּיוָן דְּהַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ, לָאו שָׁבוּר הוּא?
תָּא שְׁמַע: וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה.
וְלִיטַעְמָיךְ, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה, דְּלָא קָתָנֵי — הָכִי נָמֵי דְּלָא פְּלִיג?
אֶלָּא — פְּלִיג, וְלָא קָתָנֵי. הָכָא נָמֵי — פְּלִיג, וְלָא קָתָנֵי.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָלְדָה — מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּשׇׁוְויוֹ, וְנוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו לַכֹּהֵן. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי — קוֹנְסִים אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, וְנוֹתֵן כׇּל דָּמָיו לַכֹּהֵן.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
מַאי לָאו אַעוּבָּר? לָא, אַבְּהֵמָה.
וְהָא ״דָּמָיו״ קָתָנֵי! תְּנִי ״דָּמֶיהָ״. וְהָא ״נוֹתֵן כׇּל דָּמָיו לַכֹּהֵן״ קָתָנֵי, וְאִי בְּהֵמָה — כֹּהֵן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן דְּיָהֵיב לֵיהּ בְּהֵמָה מְעַבַּרְתָּא לְפַטּוֹמַהּ, דְּמִיגּוֹ דְּקָנְסִינַן לֵיהּ אַבְּהֵמָה, קָנְסִינַן לֵיהּ אַעוּבָּר.
אָמַר רַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְרַפְּאוֹת. הָא יְכוֹלָה לְהִתְרַפְּאוֹת — אָסַר, וְהָא עוּבָּר נָמֵי כְּיָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת דָּמֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.
וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַמַּתְנִיתִין, וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה, דִּתְנַן: רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה!
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה — שְׁבוּרָה, לָאו הַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ; עוּבָּר, הַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָלְדָה — מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּשׇׁוְיוֹ, וְנוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו לַכֹּהֵן. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, וְנוֹתֵן כׇּל דָּמָיו לַכֹּהֵן. מַאי לָאו אַעוּבָּר? לָא, אַבְּהֵמָה.
וְהָא דָּמָיו קָתָנֵי! תְּנִי ״דָּמֶיהָ״. וְהָא ״נוֹתֵן כָּל דָּמָיו לַכֹּהֵן״ קָתָנֵי, וְאִי בְּהֵמָה — כֹּהֵן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן דְּיָהֵיב בְּהֵמָה מְעַבַּרְתָּא לְפַטּוֹמַהּ, דְּמִיגּוֹ דְּקָנְסִינַן לֵיהּ אַבְּהֵמָה — קָנְסִינַן לֵיהּ אַעוּבָּר.
אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְרַפְּאוֹת. הָא יְכוֹלָה לְהִתְרַפְּאוֹת — אָסוּר, וְהַאי נָמֵי כְּיָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת דָּמֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מָכַר בְּהֵמָה לְעוּבָּרֶיהָ, מַאי? תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יְהוּדָה, תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן.
תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יְהוּדָה: עַד כָּאן לָא קָא שָׁרֵי רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא בִּשְׁבוּרָה, דְּלָא אָתְיָא לְאִיחַלּוֹפֵי, אֲבָל שְׁלֵמָה דְּאָתְיָא לְאִיחַלּוֹפֵי — אָסַר.
אוֹ דִלְמָא, וּמָה שְׁבוּרָה דִּפְסַקָה מִינֵּיהּ, וְכׇל שֶׁכֵּן שְׁלֵמָה דְּלָא פְּסַקָה מִינֵּיהּ?
תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן: עַד כָּאן לָא קָאָסְרִי רַבָּנַן אֶלָּא בִּשְׁבוּרָה, דִּפְסַקָה מִינֵּיהּ, אֲבָל שְׁלֵמָה דְּלָא פְּסַקָה מִינֵּיהּ — שָׁרוּ.
אוֹ דִלְמָא: וּמָה שְׁבוּרָה דְּלָא אָתְיָא לְאִיחַלּוֹפֵי — אָסְרִי, וְכׇל שֶׁכֵּן שְׁלֵמָה דְּאָתְיָא לְאִיחַלּוֹפֵי.
וְטַעְמָא דְרַבָּנַן מִשּׁוּם הָכִי הוּא? וְהָתַנְיָא: אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ וְיוֹלֶדֶת! אַלְמָא מִשּׁוּם עוּבָּרֶיהָ הוּא.
הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ: טַעְמָא דִידַן מִשּׁוּם דְּאָתְיָא לְאִיחַלּוֹפֵי בִּבְהֵמָה, אֶלָּא אַתְּ, מַאי טַעְמָא שָׁרֵית? מִשּׁוּם דְּאֵין יְכוֹלָה לְהִתְרַפְּאוֹת, כְּמַאן דְּזַבְּנַהּ לִשְׁחִיטָה דָּמֵי.
וַהֲלֹא מַרְבִּיעִין עָלֶיהָ וְיוֹלֶדֶת, וְכֵיוָן דְּמַרְבִּיעִין עָלֶיהָ וְיוֹלֶדֶת — מְשַׁהֵא לַהּ!
וַאֲמַר לְהוּ: לִכְשֶׁתֵּלֵד, דְּלֹא מְקַבֶּלֶת זָכָר.
תָּא שְׁמַע, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה, וְלָא קָתָנֵי: ״אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי״!
וְלִיטַעְמָיךְ, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ דְּלָא קָתָנֵי, הָכִי נָמֵי דְּרַשַּׁאי? וְהָא אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה שׁוּתָּפוּת עִם הַגּוֹי, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּיב לוֹ שְׁבוּעָה וְנִשְׁבָּע לוֹ בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ״!
אֶלָּא, תְּנָא מְכִירָה, וְהוּא הַדִּין לְשׁוּתָּפוּת. הָכִי נָמֵי, תְּנָא מְכִירָה וְהוּא הַדִּין לְקַבְּלָנוּת. וּמַאי שְׁנָא מְכִירָה דְּנָקֵט? דְּעִיקָּר מְכִירָה הִיא.
תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָלְדָה — מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּשׇׁוְויוֹ, וְנוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו לַכֹּהֵן. וְהַנּוֹתֵן בְּקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, וְנוֹתֵן כָּל דָּמָיו לַכֹּהֵן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל זְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹי בָּאֶמְצַע — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.