What makes an offspring a firstborn when birth is unusual, and how do we decide about an animal whose history is unknown?
מה הופך ולד לבכור כשהלידה חריגה, וכיצד מכריעים בבהמה שתולדותיה אינם ידועים?
The Mishna: caesarean birthהמשנה: יוצא דופן
An offspring born by caesarean and the one after it: Rabbi Tarfon says both graze until blemished and are eaten blemished by the owners; Rabbi Akiva says neither is a firstborn, the first because it did not open the womb, and the second because another preceded it. Rabbi Tarfon is unsure whether a firstborn in one respect is a firstborn, while Rabbi Akiva is certain it is not. Later authorities discuss Rabbi Tarfon’s doubt about caesarean birth.
יוצא דופן והבא אחריו: רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים; רבי עקיבא אומר שניהם אינם בכור, הראשון מפני שאינו פטר רחם, והשני מפני שקדמו אחר. רבי טרפון מסופק אם בכור לדבר אחד הוי בכור, ורבי עקיבא פשוט לו שאינו בכור. פוסקים מאוחרים דנים בספקו של רבי טרפון ביוצא דופן.
General and particularכלל הצריך לפרט
A baraita illustrates a general that needs a particular: “sanctify every firstborn” might include a female, so “male”; if male, even after a female, so “opening the womb”; if opening the womb, even after a caesarean, so “firstborn.” Rav Sharbiya asks Abaye: the first clause implies a firstborn in one respect is a firstborn, and the second that it is not.
ברייתא ממחישה כלל הצריך לפרט: "קדש לי כל בכור" יכול אפילו נקבה, תלמוד לומר "זכר"; אי זכר, יכול אפילו יצתה נקבה לפניו, תלמוד לומר "פטר רחם"; אי פטר רחם, יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן, תלמוד לומר "בכור". רב שרביא שואל את אביי: הרישא משמעה שבכור לדבר אחד הוי בכור, והסיפא שאינו.
Abaye and Ravinaאביי ורבינא
Abaye says a firstborn in one respect is not a firstborn, and reads the first clause as “if male, even a caesarean; therefore opening the womb.” Ravina says it is, and reads the last clause: if the one after a caesarean were sanctified, “firstborn” would be unnecessary, since a female preceding is excluded by “opening the womb,” so it must exclude the one after a caesarean.
אביי אומר שבכור לדבר אחד אינו בכור, וקורא את הרישא: "אי זכר, יכול אפילו יוצא דופן, תלמוד לומר פטר רחם". רבינא אומר שהוא בכור, וקורא את הסיפא: אילו קדוש הבא אחר יוצא דופן, "בכור" היה מיותר, שהרי נקבה שיצאה לפניו נתמעטה מ"פטר רחם", ולכן הוא בא למעט את הבא אחר יוצא דופן.
Rav Aḥa of Difti challenges Ravina: if a firstborn in one respect is a firstborn, then where a female was born by caesarean and a male naturally, the male should be sanctified, since it is first both for males and for the womb. The Gemara concludes that Abaye’s explanation is clearer. The second chapter ends.
רב אחא מדפתי מקשה על רבינא: אם בכור לדבר אחד הוי בכור, אזי היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם, ליקדש הזכר, שהרי הוא בכור לזכרים ובכור לרחם. הגמרא מסיקה: מחוורתא כדאביי. הפרק השני מסתיים.
The Mishna: an animal from a gentileהמשנה: בהמה מן הנכרי
One who buys an animal from a gentile not knowing whether it gave birth: Rabbi Yishmael says a goat in its first year is certainly the kohen’s, and older is doubtful; a ewe two years old, and a cow or donkey three. Rabbi Akiva answers that an animal is exempted not only by an offspring, but by signs: in small animals a discharge, in large ones an afterbirth, in a woman a fetus or afterbirth.
הלוקח בהמה מן הנכרי ואינו יודע אם ביכרה: רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק; רחל בת שתיים, ופרה וחמור בנות שלוש. רבי עקיבא משיב שלא בוולד בלבד הבהמה נפטרת, אלא בסימנים: בבהמה דקה טינוף, בגסה שליה, ובאשה שפיר ושליה.
The rule: whatever is known to have given birth, nothing for the kohen; whatever has not, it is the kohen’s; and if in doubt, it is eaten blemished by the owners.
זה הכלל: כל שידוע שביכרה, אין כאן לכהן כלום; וכל שלא ביכרה, הרי זה לכהן; ואם ספק, יאכל במומו לבעלים.
Majority or minority?רוב או מיעוט?
Why is an older animal doubtful? Most animals conceive and give birth within their year, so it surely gave birth. Does Rabbi Yishmael follow Rabbi Meir, who is concerned with a minority? Even the Rabbis follow only a majority present before us, like nine shops, but not one that is not. Yet the Rabbis follow a majority not present for a minor boy and girl in levirate marriage, against Rabbi Meir’s concern for a sterile one; Rava’s explanation continues on the next daf.
מדוע בהמה גדולה יותר היא ספק? רוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן, ולכן ודאי ילדה. האם רבי ישמעאל סובר כרבי מאיר, החושש למיעוט? אפילו רבנן הולכים רק אחר רובא דאיתיה קמן, כגון תשע חנויות, ולא אחר רובא דליתיה קמן. ובכל זאת בקטן וקטנה ביבום הולכים רבנן אחר רובא דליתיה קמן, נגד חששו של רבי מאיר לסריס ולאיילונית; הסברו של רבא נמשך בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why is “a firstborn in one respect” not considered a firstborn according to Rabbi Akiva?מדוע אין "בכור לדבר אחד" נחשב בכור לשיטת רבי עקיבא?
- What does the baraita’s sequence teach about how a law is built from several words?מה מלמד סדר הברייתא על האופן שבו נבנה דין מכמה מילים?
- Why are physical signs, not only an offspring, enough to exempt an animal?מדוע די בסימנים גופניים, ולא רק בוולד, כדי לפטור בהמה?
- What is the difference between a majority present and a majority not present?מה ההבדל בין רובא דאיתיה קמן לרובא דליתיה קמן?
The source sheetדף המקורות
דְּהָךְ דְּלָא בִּיכְּרָה שְׁבִיחַ טְפֵי צְרִיכָא.
מַתְנִי׳ יוֹצֵא דּוֹפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר, הָרִאשׁוֹן — מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ ״פֶּטֶר רֶחֶם״, וְהַשֵּׁנִי — מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר.
גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי טַרְפוֹן מְסַפְּקָא לֵיהּ: בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד, אִי הָוֵי בְּכוֹר אִי לָא הָוֵי בְּכוֹר, וְרַבִּי עֲקִיבָא פְּשִׁיטָא לֵיהּ: בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי בְּכוֹר.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִכְּלָל הַצָּרִיךְ לִפְרָט וּמִפְּרָט הַצָּרִיךְ לִכְלָל, כֵּיצַד? ״קַדֶּשׁ לִי כׇל בְּכוֹר״, יָכוֹל אֲפִילּוּ נְקֵבָה בַּמַּשְׁמָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זָכָר״.
אִי ״זָכָר״, יָכוֹל אֲפִילּוּ יָצְתָה נְקֵבָה לְפָנָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״פֶּטֶר רֶחֶם״. אִי ״פֶּטֶר רֶחֶם״, יָכוֹל אֲפִילּוּ יָצָא אַחַר יוֹצֵא דּוֹפֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּכוֹר״.
אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁרֵבְיָא לְאַבָּיֵי: רֵישָׁא לָא קָנָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא ״בְּכוֹר״, אַלְמָא בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד הָוֵי בְּכוֹר. סֵיפָא קָנָסֵיב לַהּ תַּלְמוּדָא ״בְּכוֹר״, אַלְמָא בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי בְּכוֹר!
אֲמַר לֵיהּ: לְעוֹלָם בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד לָא הָוֵי בְּכוֹר, וְרֵישָׁא הָכִי קָאָמַר: אִי זָכָר, יָכוֹל אֲפִילּוּ יוֹצֵא דּוֹפֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״פֶּטֶר רֶחֶם״.
רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד הָוֵי בְּכוֹר, וְסֵיפָא הָכִי קָאָמַר: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ יָצָא אַחֵר יוֹצֵא דּוֹפֶן קָדוֹשׁ, ״בְּכוֹר״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי?William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
אִי לְמַעוֹטֵי הֵיכָא דְּיָצְתָה נְקֵבָה לְפָנָיו — מִ״פֶּטֶר רֶחֶם״ נָפְקָא! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ ״בְּכוֹר״ לְמַעוֹטֵי הֵיכָא דְּיוֹצֵא אַחַר יוֹצֵא דּוֹפֶן.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּפְתִּי לְרָבִינָא: אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּכוֹר לְדָבָר אֶחָד הָוֵי בְּכוֹר, תִּינַח הֵיכָא דְּיָצָא זָכָר יוֹצֵא דּוֹפֶן וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם, דְּלָא קָדוֹשׁ, דְּאִימַּעוּט לֵידָה מִ״בְּכוֹר״, דִּבְכוֹר לִרְחָמִים אִיכָּא, בְּכוֹר לִזְכָרִים לֵיכָּא.
אֶלָּא הֵיכָא דְּיָצְתָה נְקֵבָה דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וְזָכָר דֶּרֶךְ רֶחֶם — לִיקְדַּשׁ, דְּהָא אִיכָּא בְּכוֹר לִזְכָרִים וּבְכוֹר לְרֶחֶם! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְאַבָּיֵי.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר פָּרָתוֹ.
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בִּיכְּרָה אִם לֹא בִּיכְּרָה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עֵז בַּת שְׁנָתָהּ — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ — סָפֵק. רָחֵל בַּת שְׁתַּיִם — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ — סָפֵק. פָּרָה וַחֲמוֹר בְּנוֹת שָׁלֹשׁ — וַדַּאי לַכֹּהֵן, מִכָּאן וְאֵילָךְ — סָפֵק.
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: אִילּוּ בְּוָולָד בִּלְבַד הַבְּהֵמָה נִפְטֶרֶת כִּדְבָרֶיךָ, אֶלָּא אָמְרוּ: סִימָן הַוָּולָד בִּבְהֵמָה דַּקָּה — טִינּוּף, וּבַגַּסָּה — שִׁילְיָא, וּבָאִשָּׁה — שָׁפִיר וְשִׁילְיָא.
זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבִּיכְּרָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם, וְכֹל שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה — הֲרֵי זֶה לַכֹּהֵן, וְאִם סָפֵק — יֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים.
גְּמָ׳ מִיכָּן וְאֵילָךְ, אַמַּאי סָפֵק? הַלֵּךְ אַחַר רוֹב בְּהֵמוֹת, וְרוֹב בְּהֵמוֹת מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת בְּתוֹךְ שְׁנָתָן נִינְהוּ, וְהָא וַדַּאי מֵילָד אוֹלֵיד! לֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא?
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי אָזְלִי בָּתַר רוּבָּא בְּרוּבָּא דְּאִיתֵיהּ קַמַּן, כְּגוֹן תֵּשַׁע חֲנוּיוֹת וְסַנְהֶדְרִין, אֲבָל רוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן — לָא אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא.
וְהָא קָטָן וּקְטַנָּה, דְּרוּבָּא דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן, וְקָאָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר רוּבָּא, דִּתְנַן: קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ: יָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין חוֹלְצִין, ״אִישׁ״ כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה, וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ.
מָה טַעַם אֵין מְיַיבְּמִין? אָמַר לָהֶם: קָטָן — שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס, קְטַנָּה — שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אַיְילוֹנִית, וְנִמְצְאוּ פּוֹגְעִין בְּעֶרְוָה.
וְרַבָּנַן, זִיל בָּתַר רוּבָּא קְטַנִּים, וְרוֹב קְטַנִּים לָאו סָרִיסִים נִינְהוּ; זִיל בָּתַר קְטַנּוֹת, וְרוֹב קְטַנּוֹת לָאו אַיְילוֹנִית נִינְהוּ!
אֶלָּא אָמַר רָבָא:William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
