How do the Sages treat a creature that has changed from its type, and can events ever be precisely simultaneous?
כיצד מתייחסים החכמים לבריה שנשתנתה ממינה, והאם יכולים אירועים להיות מצומצמים בדיוק?
Generations of the iron flockדורות צאן ברזל
For Rav Yehuda, Rabban Shimon ben Gamliel’s “even ten generations” responds to the first tanna who counted generations; Rav Huna says it refers to the case of setting aside offspring. A baraita’s wording is read by each according to his view.
לרב יהודה, "אפילו עד עשרה דורות" של רבן שמעון בן גמליאל משיב לתנא קמא שנחית לדרי; רב הונא אומר שהוא מוסב על "העמיד". לשון ברייתא נקראת על ידי כל אחד לפי שיטתו.
A ewe born of a goatרחל בת עז
Rav Oshaya brought a baraita from Nehardea: a ewe born of a goat or a goat born of a ewe, Rabbi Meir obligates and the Sages exempt. For what? Not the firstborn, given “but the firstborn of an ox,” nor the first shearing, given the school of Rabbi Yishmael. Rabba suggests concern for the father’s seed regarding “it and its offspring,” but then they would dispute that generally.
רב אושעיא הביא ברייתא מנהרדעא: רחל בת עז ועז בת רחל, רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים. למה? לא לבכורה, שהרי "אך בכור שור", ולא לראשית הגז, כתנא דבי רבי ישמעאל. רבה מציע חוששין לזרע האב לעניין אותו ואת בנו, אבל אם כן היו נחלקים בכך בעלמא.
Rather, it concerns the firstborn of a ewe whose mother was born of a goat: one follows the mother, the other the grandmother. Or a ewe born of a goat born of a ewe: whether the type returns to its place. Rav Ashi says it has some signs, and the Sages are Rabbi Shimon, who requires head and majority.
אלא העניין הוא בכורה ברחל בת רחל בת עז: מר סבר זיל בתר אימיה, ומר סבר זיל בתר אימא דאימיה. או ברחל בת עז בת רחל: אם חזרה שייות למקומן. רב אשי אומר שיש בו מקצת סימנים, ו"חכמים" הם רבי שמעון, המחייב ראשו ורובו.
The new-moon goatשעיר ראש חודש
Rabbi Yoḥanan says Rabbi Meir agrees that the new-moon goat must be the offspring of a goat, from “one,” the unique one from the six days of creation. Both this verse and “ox or sheep, excluding a hybrid; or goat, excluding a look-alike” are needed, for different generations and for obligatory versus voluntary offerings.
רבי יוחנן אומר שרבי מאיר מודה בשעיר של ראש חודש שצריך בן שעירה, מן "אחד", המיוחד ובא מששת ימי בראשית. נחוצים גם פסוק זה וגם "שור או כשב פרט לכלאים, או עז פרט לנדמה", לדורות שונים ולקרבן חובה מול נדבה.
Changed wool and wineצמר שנשתנה ויין
All agree there are no lashes for kilayim with its wool, since linen did not change, so too wool that did not change; its wool is invalid for tekhelet, and it does not become impure with leprosy. Rav Ashi adds that wine from a vine trained on a fig tree is invalid for libations; Ravina asks about linen trained on a thorn, and the answer is that one changed its smell and the other did not. Later authorities discuss tekhelet and changed materials.
הכול מודים שאין לוקים על צמרו משום כלאיים, מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה; צמרו פסול לתכלת, ואינו מטמא בנגעים. רב אשי מוסיף שהדלה הגפן על גבי תאנה, יינו פסול לנסכים; רבינא שואל על פשתן שהודלה על גבי היגא, והתשובה היא שזה נשתנה ריחו וזה לא. פוסקים מאוחרים דנים בתכלת ובחומרים שנשתנו.
The Mishna: twin firstbornsהמשנה: תאומי בכור
A ewe that had not given birth bore two males whose heads emerged at once: Rabbi Yose HaGelili says both go to the kohen, “the males to the Lord”; the Sages say precision is impossible, so one is the owner’s and one the kohen’s. Rabbi Tarfon says the kohen chooses the better; Rabbi Akiva says they compromise, and the second grazes until blemished and is subject to the gifts, while Rabbi Yose exempts it.
רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהם כאחת: רבי יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן, "הזכרים לה׳"; וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם, אלא אחד לו ואחד לכהן. רבי טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה; רבי עקיבא אומר משמנים ביניהם, והשני ירעה עד שיסתאב, וחייב במתנות, ורבי יוסי פוטר.
If one died, Rabbi Tarfon says they divide, and Rabbi Akiva says the burden of proof is on the claimant. A male and a female: the kohen gets nothing.
מת אחד מהם, רבי טרפון אומר יחלוקו, ורבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. זכר ונקבה, אין כאן לכהן כלום.
Precision by human handצמצום בידי אדם
The school of Rabbi Yannai says Rabbi Yose HaGelili holds precision possible in heaven’s hand, all the more by human hand; do the Rabbis allow it by human hand? Proofs from the red line on the altar and from the measurements of vessels are rejected: the Torah demands only what is possible, “all in writing from the hand of the Lord.” Rav Kahana explains the earthenware case by its hollows, and a proof from the calf whose neck is broken, between two cities, continues on the next daf.
דבי רבי ינאי אומרים שרבי יוסי הגלילי סובר אפשר לצמצם בידי שמים, וכל שכן בידי אדם; האם רבנן מתירים בידי אדם? ראיות מחוט הסיקרא של המזבח וממידת הכלים נדחות: התורה דורשת רק את האפשרי, "הכל בכתב מיד ה׳". רב כהנא מסביר את מקרה כלי החרס בגומות שבו, וראיה מעגלה ערופה בין שתי עיירות נמשכת בדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why should the grandmother determine an animal’s type?מדוע צריכה האם של האם לקבוע את מין הבהמה?
- What does “one, the unique one from the six days of creation” mean?מה פירוש "אחד, המיוחד ובא מששת ימי בראשית"?
- Why is changed wool unfit for tekhelet?מדוע צמר שנשתנה פסול לתכלת?
- What does the debate about precision say about the limits of human action?מה אומר הדיון על צמצום על גבולות המעשה האנושי?
The source sheetדף המקורות
הַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת פְּטוּרִין. אֶלָּא לְרַב הוּנָא דְּאָמַר: לָא נָחֵית תַּנָּא קַמָּא לְדָרֵי, מַאי ״אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת״? אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַ״הֶעֱמִיד״ קָאֵי דְּנָחֵית לְדָרֵי.
תָּא שְׁמַע: הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹי — וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וַולְדֵי וְלָדוֹת לֹא. תְּיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה! אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה, אֵימָא: הֵן וּוַלְדוֹתֵיהֶן.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: הֵן וּוַלְדוֹתֵיהֶן פְּטוּרִין, תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא! אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: אֵימָא הֵן וְולָדוֹת — פָּטוּר, וַולְדֵי וְלָדוֹת — חַיָּיב.
רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז כּוּ׳. אֲתָא רַב אוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא, וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: רָחֵל בַּת עֵז, וְעֵז בַּת רָחֵל — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוֹשַׁעְיָא לְרַבָּה: כִּי עָיְילַתְּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, בְּעִי מִינֵּיהּ: רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב לְמַאי? אִילֵימָא לִבְכוֹרָה — וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״ עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר?
אֶלָּא לְרֵאשִׁית הַגֵּז, וְלֵית לֵיהּ הָא דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כְּבָשִׂים שֶׁצַּמְרָן קָשֶׁה פְּטוּרִין מֵרֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם״?
אֲמַר לֵיהּ: נִיחְזֵי אֲנַן, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּרָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְאָבִיו תַּיִישׁ, וּבְחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב לְעִנְיַן אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב, וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב.
אִי הָכִי, לִיפַּלְגוּ בְּחוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב בְּעָלְמָא, בִּפְלוּגְתָּא דַּחֲנַנְיָה וְרַבָּנַן!
אֶלָּא, לְעוֹלָם לִבְכוֹרָה, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּרָחֵל בַּת רָחֵל בַּת עֵז. מָר סָבַר: זִיל בָּתַר אִימֵּיהּ, וְהַאי לָאו נִדְמֶה הוּא.
וּמָר סָבַר: זִיל בָּתַר אִימַּיהּ דְּאִימֵּיהּ, וְהַאי נִדְמֶה הוּא.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בְּרָחֵל בַּת עֵז בַּת רָחֵל, מָר סָבַר: חָזְרוּ שֵׂיֻיוֹת לִמְקוֹמָן, וּמָר סָבַר: לֹא חָזְרוּ שֵׂיֻיוֹת לִמְקוֹמָן.
רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין, וּמַאן חֲכָמִים? רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ דּוֹמֶה לְאִמּוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר בְּשָׂעִיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ דְּבָעֵינַן בֶּן שְׂעִירָה, מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״אֶחָד״ הַמְיוּחָד וּבָא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.
וְהָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא — ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב״ — פְּרָט לְכִלְאַיִם, ״אוֹ עֵז״ — פְּרָט לְנִדְמֶה.
צְרִיכָא, דְּאִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא נְחַת לְדָרֵי, אֲבָל הֵיכָא דִּנְחַת — אֵימָא לָא. וְאִי מֵהָכָא הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְגַבֵּי קׇרְבַּן חוֹבָה, אֲבָל נְדָבָה — לָא, צְרִיכָא.
אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הַכֹּל מוֹדִים דְּאֵין לוֹקִין עַל צַמְרוֹ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז״, מָה פִּשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה — אַף צֶמֶר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה.
אָמַר רַב פָּפָּא: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁצַּמְרוֹ פָּסוּל לִתְכֵלֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז... גְּדִילִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״, מָה פִּשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה — אַף צֶמֶר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין צַמְרוֹ מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים״, מָה פִּשְׁתִּים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה — אַף צֶמֶר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אַף אָנוּ נֹאמַר, הִדְלָה הַגֶּפֶן עַל גַּבֵּי תְּאֵינָה — יֵינוֹ פָּסוּל לִנְסָכִים. מַאי טַעְמָא? ״זֶבַח וּנְסָכִים״ — מָה זֶבַח שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה, אַף נְסָכִים שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנּוּ.
מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: הִדְלָה פִּשְׁתָּן עַל גַּבֵּי הִיגָא — הָכִי נָמֵי דְּלִישְׁתַּנֵּי? אִם כֵּן לָא מָצֵית אָמְרַתְּ ״מָה פִּשְׁתָּן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנָּה״, דְּהָא פִּשְׁתָּן נָמֵי מִשְׁתַּנֵּי! אֲמַר לֵיהּ: זֶה נִשְׁתַּנָּה רֵיחוֹ, וְזֶה לֹא נִשְׁתַּנָּה רֵיחוֹ.
מַתְנִי׳ רָחֵל שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאַחַת — רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַזְּכָרִים לַה׳״, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן.
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
וְחַיָּיב בַּמַּתָּנוֹת, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן — רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: יַחְלוֹקוּ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.
גְּמָ׳ אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם, וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם, וְרַבָּנַן — בִּידֵי שָׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, בִּידֵי אָדָם מַאי?
תָּא שְׁמַע: חוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְאִי אָמְרַתְּ אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם, זִימְנִין דְּקָא יָהֵיב עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה! דְּמַרְוַוח בָּהּ פּוּרְתָּא.
תָּא שְׁמַע מִמִּדַּת כֵּלִים, מִמִּדַּת מִזְבֵּחַ. שָׁאנֵי הָתָם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר עֲבֵיד, וּבְכֹל הֵיכִי דְּמָצֵית לְמִיעְבַּד נִיחָא לֵיהּ, ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״.
אָמַר רַב קַטִּינָא, תָּא שְׁמַע: חִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם וְהֵן שָׁוִין — שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: שָׁאנֵי כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ גּוּמּוֹת.
תָּא שְׁמַע: נִמְצָא מְכוָּּון בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַאי טַעְמָא?
לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר בִּידֵי אָדָם אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, וּקְרוֹבָה — וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת?
לָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶרWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.