Which mitzva takes precedence when a person has a choice, and how is ownership transferred between a Jew and a gentile for the law of the firstborn?
איזו מצוה קודמת כשיש לאדם בחירה, וכיצד עוברת בעלות בין ישראל לנכרי לעניין הבכורה?
Within thirty daysבתוך שלושים
Rav Sheshet says the thirty days mean one does not transgress before then. Rami bar Ḥama objects from a baraita: the mitzva is during thirty days, after that redeem or break its neck. Rava answers that one view follows Rabbi Eliezer, who compares the donkey to the son, and the other the Sages, who do not.
רב ששת אומר ששלושים הימים באים לומר שאינו עובר עליו עד אז. רמי בר חמא מקשה מברייתא: מצוותו כל שלושים יום, מכאן ואילך או פודהו או עורפו. רבא משיב: כאן רבי אליעזר, המקיש פטר חמור לבכור אדם, וכאן רבנן, שאינם מקישים.
The Mishna: which mitzva comes firstהמשנה: איזו מצוה קודמת
If one does not wish to redeem, he breaks its neck from behind and buries it. Redemption precedes breaking the neck, “if you do not redeem, you shall break its neck”; designation of a maidservant precedes her redemption; levirate marriage preceded ḥalitza when people intended the mitzva, but now ḥalitza comes first; and a master’s redemption of a consecrated field precedes anyone else’s.
לא רצה לפדותו, עורפו מאחוריו וקוברו. מצות הפדייה קודמת למצות עריפה, "ואם לא תפדה וערפתו"; מצות ייעוד קודמת למצות פדייה; מצות ייבום קדמה לחליצה כשהיו מתכוונים לשם מצוה, ועכשיו שאין מתכוונים, חליצה קודמת; ומצות הגאולה בבעלים קודמת לכל אדם.
The second chapter: a gentile’s cowהפרק השני: עובר פרתו של נכרי
The second chapter opens with the same five cases for a gentile’s cow, which are exempt from the firstborn, and adds that kohanim and Levites are obligated, since they were exempt only from redeeming a son and a donkey. Why teach the donkey before the cow, whose sanctity is bodily? In the West they said: because it is dear to him, as Rabbi Ḥanina taught, or because its laws are short, so it is finished first.
הפרק השני נפתח באותם חמישה מקרים בעובר פרתו של נכרי, הפטורים מן הבכורה, ומוסיף שכהנים ולויים חייבים, שלא נפטרו אלא מפדיון הבן ומפטר חמור. מדוע שנה את החמור לפני הפרה, שקדושתה קדושת הגוף? במערבא אמרו: משום דחביבא ליה כדרבי חנינא, או משום דזוטרן מיליה, פסיק ושדי לה.
Money acquires from a gentileכסף קונה מנכרי
Reish Lakish in Rabbi Oshaya’s name says that if a Jew gave money to a gentile for his animal by their laws, he acquires it even without pulling, and it is obligated in the firstborn; and a gentile who gave money to a Jew acquires it, and it is exempt. What are “their laws”? Not an a fortiori from acquiring a slave with money, since then a document or possession would work too; rather Abaye derives it from “or acquire from the hand of your fellow”: from your fellow by pulling, from a gentile with money.
ריש לקיש בשם רבי אושעיא אומר שישראל שנתן מעות לנכרי בבהמתו בדיניהם, אף על פי שלא משך קנה, וחייבת בבכורה; ונכרי שנתן מעות לישראל קנה, ופטורה. מה הם "דיניהם"? לא קל וחומר מקניין גוף העבד בכסף, שאם כן גם שטר וחזקה; אלא אביי לומד מ"או קנה מיד עמיתך": מיד עמיתך במשיכה, הא מיד נכרי בכסף.
Why not say a gentile does not acquire at all, or only with both? An a fortiori from his body excludes the first, and the parallel “like your fellow, by one” excludes the second. The same applies to a gentile buying from a Jew, from “when you sell to your fellow.”
מדוע לא לומר שנכרי אינו קונה כלל, או רק בשניהם? קל וחומר מגופו שולל את הראשון, וההקבלה "דומיא דעמיתך, באחת" שוללת את השני. כך גם בנכרי הקונה מישראל, מ"וכי תמכרו ממכר לעמיתך".
Ameimar and overchargingאמימר ואונאה
Ameimar says pulling acquires with a gentile. This works if he holds with Rabbi Yoḥanan that money acquires by Torah law; if with Reish Lakish that pulling is explicit, “your fellow” teaches that overcharging is returned to your fellow but not to a gentile, and another verse excludes consecrated property; both are needed. Later authorities discuss selling ḥametz to a gentile by these modes of acquisition.
אמימר אומר שמשיכה בנכרי קונה. הדבר מתיישב אם הוא סובר כרבי יוחנן שדבר תורה מעות קונות; ואם כריש לקיש שמשיכה מפורשת מן התורה, "לעמיתך" מלמד שלעמיתך אתה מחזיר אונאה ולא לנכרי, ופסוק אחר ממעט הקדש; וצריכי. פוסקים מאוחרים דנים במכירת חמץ לנכרי בדרכי קניין אלה.
Scrap with an idolגרוטאות עם עבודה זרה
A baraita: one who bought scrap from gentiles and found an idol, if he pulled before paying he returns it, and if after paying he throws its value into the Dead Sea. Why mention money if money acquires? The case is one who accepted Jewish law. Abaye and Rava explain the first clause as a mistaken sale, differing about the second; Rav Ashi and Ravina read both clauses consistently, Ravina adding that withdrawing from words is breach of faith only between Jews. Later authorities discuss agreeing to a transaction that is not legally valid.
ברייתא: הלוקח גרוטאות מן הנכרים ומצא בהן עבודה זרה, אם עד שלא נתן מעות משך, יחזיר; ואם משנתן מעות משך, יוליך הנאה לים המלח. למה להזכיר מעות אם מעות קונות? המקרה במי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל. אביי ורבא מסבירים את הרישא כמקח טעות, ונחלקים בסיפא; רב אשי ורבינא קוראים את שתי הבבות באופן עקבי, ורבינא מוסיף שדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה רק בין ישראל לישראל. פוסקים מאוחרים דנים בהסכמה למקח שאינו תקף מבחינה משפטית.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why did the Sages reverse the order of levirate marriage and ḥalitza?מדוע הפכו החכמים את סדר הייבום והחליצה?
- Why is a gentile’s acquisition by money learned from the contrast with “your fellow”?מדוע נלמד קניין נכרי בכסף מן הניגוד ל"עמיתך"?
- What does the case of the scrap teach about mistaken sales?מה מלמד מקרה הגרוטאות על מקח טעות?
- Why is withdrawing from one’s word called a breach of faith?מדוע נקראת חזרה מן הדיבור מחוסרי אמנה?
The source sheetדף המקורות
רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.
מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: מִצְוָתוֹ כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ — אוֹ פּוֹדֵהוּ אוֹ עוֹרְפוֹ. מַאי לָאו מִצְוָה לְשַׁהוֹתוֹ כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם? לָא, מִצְוָה לִפְדּוֹתוֹ כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם.
אִי הָכִי, ״מִכָּאן וְאֵילָךְ אוֹ פּוֹדֵהוּ אוֹ עוֹבֵר עָלָיו״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּמַקֵּשׁי, הָא רַבָּנַן דְּלָא מַקְּשִׁי.
מַתְנִי׳ לֹא רָצָה לִפְדּוֹתוֹ — עוֹרְפוֹ מֵאֲחוֹרָיו וְקוֹבְרוֹ. מִצְוַת הַפְּדִיָּיה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ״.
מִצְוַת יְעִידָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת הַפְּדִיָּיה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ״.
מִצְוַת הַיִּיבּוּם קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת חֲלִיצָה, בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ מִתְכַּוְּונִין לְשֵׁם מִצְוָה, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין מִתְכַּוְּונִין לְשֵׁם מִצְוָה, אָמְרוּ: מִצְוַת חֲלִיצָה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת יִבּוּם.
מִצְוַת הַגְּאוּלָּה בָּאָדוֹן, הוּא קוֹדֵם לְכׇל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ״.
הֲדַרַן עֲלָךְ הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ.
מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נׇכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה — פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּיִשְׂרָאֵל״, אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים.
הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם חַיָּיבִים, שֶׁלֹּא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי עוּבַּר חֲמוֹרוֹ בְּרֵישָׁא, וַהֲדַר תָּנֵי עוּבַּר פָּרָתוֹ? לִיתְנֵי בְּרֵישָׁא עוּבַּר פָּרָתוֹ, דִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף הוּא, וַהֲדַר לִיתְנֵי עוּבַּר חֲמוֹרוֹ, דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים הוּא.
אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: אִיבָּעֵית אֵימָא, אַיְּידֵי דַּחֲבִיבָא לֵיהּ, כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, וְאִי בָּעֵית אֵימָא, אַיְּידֵי דְּזוּטְרָן מִילֵּיהּ דִּבְהֵמָה טְמֵאָה, פָּסֵיק וְשָׁדֵי לַהּ.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְגוֹי בִּבְהֶמְתּוֹ בְּדִינֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ — קָנָה, וְחַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה. וְגוֹי שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּבְהֶמְתּוֹ בְּדִינֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ — קָנָה, וּפָטוּר מִן הַבְּכוֹרָה.
אָמַר מָר: יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְגוֹי בְּדִינֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ — קָנָה וְחַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה.
מַאי ״בְּדִינֵיהֶם״? אִי נֵימָא בְּדִינֵיהֶם דְּגוּפֵיהּ, דְּאָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר: אִם גּוּפֵיהּ קָנֵי לֵיהּ יִשְׂרָאֵל בְּכֶסֶף, דִּכְתִיב ״לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה״,
הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לַאֲחוּזָּה, מָה אֲחוּזָּה נִקְנֵית בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, אַף עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף. מָמוֹנוֹ — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן הוּא?
אִם כֵּן, אֲפִילּוּ בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה נָמֵי! וְעוֹד, יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל יוֹכִיחַו, דְּגוּפֵיהּ קָנֵי לֵיהּ בְּכֶסֶף, מָמוֹנוֹ בִּמְשִׁיכָה!
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בְּדִינֵיהֶם שֶׁפָּסְקָה לָהֶם תּוֹרָה, ״אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ״ — מִיַּד עֲמִיתֶךָ הוּא דְּבִמְשִׁיכָה, הָא מִיַּד גּוֹי בְּכֶסֶף.
וְאֵימָא: מִיַּד גּוֹי — כְּלָל כְּלָל לָא! אָמְרִי: לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, קַל וָחוֹמֶר הוּא — אִם גּוּפוֹ קוֹנֶה, מָמוֹנוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
וְאֵימָא: מִיַּד גּוֹי — עַד דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי! אָמְרִי: וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? גּוּפוֹ בְּאַחַת, מָמוֹנוֹ בִּשְׁתַּיִם?! וְאֵימָא: אוֹ בְּהָא אוֹ בְּהָא, דּוּמְיָא דַּ״עֲמִיתֶךָ״.
מָה ״עֲמִיתֶךָ״ בַּחֲדָא, אַף גּוֹי נָמֵי בַּחֲדָא.
אָמַר מָר: וְגוֹי שֶׁנָּתַן מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל בִּבְהֶמְתּוֹ בְּדִינֵיהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ — קָנָה, וּפָטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. מַאי בְּדִינֵיהֶן? אִילֵּימָא בְּדִינֵיהֶן דְּגוּפֵיהּ, מִשּׁוּם דְּאָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר: אִם גּוּפוֹ יִשְׂרָאֵל קָנֵי לֵיהּ בְּכֶסֶף, דִּכְתִיב ״מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ״, מָמוֹנוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל יוֹכִיחַו, דְּגוּפוֹ קָנֵי בְּכֶסֶף, מָמוֹנוֹ בִּמְשִׁיכָה! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בְּדִינֵיהֶם שֶׁפָּסְקָה לָהֶם תּוֹרָה, ״וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ״ — לַעֲמִיתֶךָ בִּמְשִׁיכָה, הָא לְגוֹי בְּכֶסֶף.
וְאֵימָא: לְגוֹי כְּלָל כְּלָל לָא! אָמְרִי: לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? אִם גּוּפוֹ קָנָה, מָמוֹנוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
אֵימָא: לְגוֹי עַד דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי! לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? גּוּפוֹ בְּאֶחָד, מָמוֹנוֹ בִּשְׁתַּיִם?!
וְאֵימָא: אוֹ בְּהָא אוֹ בְּהָא, דּוּמְיָא דַּ״עֲמִיתֶךָ״;William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
מָה ״עֲמִיתֶךָ״ בְּאַחַת, אַף גּוֹי נָמֵי בְּאַחַת.
אָמְרִי: וּלְאָמֵימָר דְּאָמַר מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, הָנִיחָא אִי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת, מְשִׁיכָה לֹא, אַהֲנִי ״לַעֲמִיתֶךָ״ — לַעֲמִיתֶךָ בְּכֶסֶף, לְגוֹי בִּמְשִׁיכָה.
אֶלָּא אִי סָבַר לַהּ כְּרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: מְשִׁיכָה מְפוֹרֶשֶׁת מִן הַתּוֹרָה, לַעֲמִיתֶךָ בִּמְשִׁיכָה, וּלְגוֹי בִּמְשִׁיכָה, ״לַעֲמִיתֶךָ״ לְמָה לִי?
אָמְרִי: לַעֲמִיתֶךָ אַתָּה מַחְזִיר אוֹנָאָה, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר אוֹנָאָה לְגוֹי. לְגוֹי — מֵ״אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו״ נָפְקָא!
חַד בְּגוֹי, וְחַד בְּהֶקְדֵּשׁ, וּצְרִיכִי, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חַד — הֲוָה אָמֵינָא: לְגוֹי הוּא דְּאֵין לוֹ אוֹנָאָה, אֲבָל הֶקְדֵּשׁ — יֵשׁ לוֹ אוֹנָאָה, קָא מַשְׁמַע לַן.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר גְּזֵילוֹ אָסוּר — הַיְינוּ דְּאִצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי אוֹנָאָה, אֶלָּא אִי סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר גְּזֵילוֹ שֶׁל גּוֹי מוּתָּר, אוֹנָאָה מִיבַּעְיָא? אָמְרִי: אִי סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר גְּזֵילוֹ מוּתָּר — עַל כּוּרְחָיךְ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ.
מֵיתִיבִי: הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הַגּוֹיִם, וּמָצָא בָּהֶן עֲבוֹדָה זָרָה — אִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן מָעוֹת מָשַׁךְ — יַחֲזִיר, וְאִם מִשֶּׁנָּתַן מָעוֹת מָשַׁךְ — יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח.
וְאִי אָמְרַתְּ מָעוֹת קוֹנוֹת, מְשִׁיכָה לְמָה לִּי? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. אִי הָכִי, מָעוֹת לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן מָעוֹת, אִי מָשֵׁיךְ — אִין, וְאִי לָא — לָא.
אִי הָכִי, קַשְׁיָא רֵישָׁא! אָמַר אַבָּיֵי: רֵישָׁא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מִקָּח טָעוּת. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: רֵישָׁא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא מִקָּח טָעוּת, סֵיפָא לֵיכָּא מִקָּח טָעוּת?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: רֵישָׁא וְסֵיפָא מִקָּח טָעוּת, רֵישָׁא דְּלָא יָהֵיב זוּזֵי — לָא מִיחְזֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, סֵיפָא דְּיָהֵיב זוּזֵי — מִיחְזֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל.
וְאַבַּיֵּי אָמַר לָךְ: רֵישָׁא מִקָּח טָעוּת, דְּלָא יָדַע, דְּהָא לָא יְהַיב לֵיהּ זוּזֵי. סֵיפָא לָאו מִקָּח טָעוּת הוּא, דְּכֵיוָן דִּיהַיב זוּזֵי, כִּי קָא מָשֵׁיךְ — אִיבְּעִי לְעַיּוֹנֵי וַהֲדַר מִימְשָׁךְ.
רַב אָשֵׁי אָמַר: מִדְּרֵישָׁא מְשִׁיכָה אֵינָהּ קוֹנָה, סֵיפָא נָמֵי מְשִׁיכָה אֵינָהּ קוֹנָה, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא ״מָשַׁךְ״, תְּנָא סֵיפָא נָמֵי ״מָשַׁךְ״.
רָבִינָא אָמַר: מִדְּסֵיפָא מְשִׁיכָה קוֹנָה, רֵישָׁא נָמֵי מְשִׁיכָה קוֹנָה, וְרֵישָׁא הָכִי קָאָמַר: אִם לֹא נָתַן וְלֹא מָשַׁךְ — יַחְזוֹר. מַאי יַחְזוֹר? יַחְזוֹר בִּדְבָרִים.
קָסָבַר: דְּבָרִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחוּסְּרֵי אֲמָנָה, וְהָנֵי מִילֵּי — יִשְׂרָאֵל מִיִּשְׂרָאֵל, דְּקָיְימִי בְּדִבּוּרַיְיהוּ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל מִגּוֹיִם, דְּאִינְהוּ לָא קָיְימִי בְּדִבּוּרַיְיהוּ — לָא.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.