What kind of animal counts as a “lamb” for redeeming a firstborn donkey, and what happens if the lamb or the donkey dies?
איזו בהמה נחשבת "שה" לפדיון פטר חמור, ומה דין השה או החמור שמתו?
The Mishna: which animals do not redeemהמשנה: במה אין פודים
One may not redeem with a calf, a wild animal, a slaughtered animal, a tereifa, a hybrid or a koy; Rabbi Eliezer permits a hybrid since it is a lamb, and forbids a koy as a doubt. If one gave the donkey to a kohen, the kohen may not keep it until he sets aside a lamb in its place.
אין פודים לא בעגל ולא בחיה, לא בשחוטה ולא בטריפה, לא בכלאיים ולא בכוי; רבי אליעזר מתיר בכלאיים מפני שהוא שה, ואוסר בכוי מפני שהוא ספק. נתנו לכהן, אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו.
The Mishna follows Ben Bag Bag, who compares “lamb” here to the Passover lamb, excluding all these. Yet Passover requires male, unblemished and a year old; “redeem, redeem” includes these.
המשנה כבן בג בג, הלומד "שה" "שה" מפסח, ופרט לכל השמות הללו. אבל בפסח צריך זכר, תמים ובן שנה; "תפדה תפדה" ריבה אותם.
Ben pekua and the look-alikeבן פקועה ונדמה
May one redeem with a ben pekua, an animal found alive in its slaughtered mother? For Rabbi Meir it requires slaughter and is a proper lamb; for the Sages, is it like meat in a basket or, since it runs about, a lamb? Mar Zutra says no and Rav Ashi says yes.
האם פודים בבן פקועה, ולד שנמצא חי במעי אמו השחוטה? לרבי מאיר הוא טעון שחיטה ושה מעליא הוא; לרבנן, האם הוא כבישרא בדיקולא, או כיוון דרהיט ואזיל, שה קרינא ביה? מר זוטרא אומר אין פודים, ורב אשי אומר פודים.
What about a look-alike, born of a ewe but resembling a goat? For Rabbi Eliezer, who permits a hybrid, certainly; for the Sages, perhaps. Rabba bar Shmuel defines the look-alike treated as a hybrid, and the Gemara concludes it is relevant for animal tithe, learned from sacrifices by “under, under.”
ומה בנדמה, שנולד מרחל ודומה לעז? לרבי אליעזר, המתיר בכלאיים, ודאי; לרבנן, אולי. רבה בר שמואל מגדיר איזהו דמי לכלאיים ששוויוה רבנן ככלאיים, והגמרא מסיקה שהדבר נוגע למעשר, הנלמד מקדשים ב"תחת תחת".
Disqualified sacrifices and seventh-year animalsפסולי המוקדשין ובהמת שביעית
May one redeem with disqualified sacrifices? For Rabbi Shimon they are ordinary; for Rabbi Yehuda, one prohibition does not take effect on another, or the redemption only removes a prohibition. Rav Mari answers: “like the deer and the hart”: as these do not redeem, neither do disqualified sacrifices, and the same applies to Rabbi Shimon.
האם פודים בפסולי המוקדשין? לרבי שמעון הם חולין; לרבי יהודה, אין איסור חל על איסור, או שמא הפדייה רק מפקיעה איסור. רב מרי משיב: "כצבי וכאיל": מה צבי ואיל אין פודים, אף פסולי המוקדשין אין פודים, וכן לרבי שמעון.
Seventh-year animals may not be used for trade, so a certain firstborn donkey cannot be redeemed with them; for a doubtful one, according to Rabbi Yehuda, the lamb remains his to eat. Rav Ḥisda says one may redeem a doubtful one but not a certain one, and that a seventh-year animal is exempt from the firstborn but obligated in priestly gifts. An objection from dough is resolved by “throughout your generations.”
בבהמת שביעית אסור לסחור, ולכן אין פודים בה ודאי; בספק, לרבי יהודה, השה נשאר שלו לאכלה. רב חסדא אומר שפודים בה את הספק ולא את הוודאי, ושבהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות. קושיה מעיסת שביעית מתיישבת ב"לדורותיכם".
Suspicion of kohanimחשד הכהנים
A baraita says that if a kohen asks to receive an unredeemed firstborn donkey promising to redeem it, one should not give it unless he redeems it before him. Rav Naḥman says this shows kohanim were suspected regarding firstborn donkeys, even without a known reputation, since they might consider it permitted.
ברייתא אומרת שאם כהן מבקש לקבל פטר חמור שלא נפדה ומבטיח לפדותו, לא יתננו לו אלא אם כן פדאו בפניו. רב נחמן אומר שמכאן שנחשדו הכהנים על פטרי חמורים, אף בסתם, משום דמורה בה היתירא.
Liability for the redemption lambאחריות פדיון פטר חמור
The Mishna says if the redemption lamb died, Rabbi Eliezer holds the owner liable like the five sela’im of a son, while the Sages hold he is not, like redeeming second tithe. If the donkey died, Rabbi Eliezer says it is buried and the lamb may be used; the Sages say it need not be buried and the lamb goes to the kohen.
המשנה אומרת שאם מת פדיון פטר חמור, רבי אליעזר אומר שחייבים באחריותו כחמש סלעים של בן, וחכמים אומרים שאין חייבים כפדיון מעשר שני. מת פטר חמור, רבי אליעזר אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה; וחכמים אומרים אין צריך להקבר והטלה לכהן.
Rav Yosef derives Rabbi Eliezer’s view from the comparison to the firstborn son; Abaye objects that then it should be permitted for benefit, and Rava says the comparison is only for redemption. The redemption of a donkey is immediate, and a seeming conflict with a thirty-day rule is resolved by Rav Naḥman: if one redeemed before, it is redeemed, as the next daf continues.
רב יוסף לומד את שיטת רבי אליעזר מן ההיקש לבכור אדם; אביי מקשה שאם כן יהא מותר בהנאה, ורבא אומר שלפדייה הקשיתיו ולא לדבר אחר. פדיון פטר חמור לאלתר, וסתירה לכאורה עם דין שלושים יום מתיישבת על ידי רב נחמן: אם פדאו, פדוי, כפי שממשיך הדף הבא.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does Ben Bag Bag compare the redemption lamb to the Passover lamb?מדוע משווה בן בג בג את שה הפדייה לשה הפסח?
- What is the significance of “it runs about” for a ben pekua?מה המשמעות של "רהיט ואזיל" לגבי בן פקועה?
- Why might kohanim be suspected regarding firstborn donkeys?מדוע עשויים הכהנים להיחשד על פטרי חמורים?
- What is the difference between the firstborn son and the donkey regarding liability?מה ההבדל בין בכור אדם לפטר חמור לעניין אחריות?
The source sheetדף המקורות
מַתְנִי׳ אֵין פּוֹדִין לֹא בְּעֵגֶל וְלֹא בְּחַיָּה, לֹא בִּשְׁחוּטָה וְלֹא בִּטְרֵיפָה, וְלֹא בְּכִלְאַיִם וְלֹא בְּכוֹי. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר בַּכִּלְאַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׂה, וְאוֹסֵר בַּכּוֹי מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. נְתָנוֹ לְכֹהֵן — אֵין הַכֹּהֵן רַשַּׁאי לְקַיְּימוֹ עַד שֶׁיַּפְרִישׁ שֶׂה תַּחְתָּיו.
גְּמָ׳ מַתְנִיתִין מַנִּי? בֶּן בַּג בַּג הִיא, דְּתַנְיָא: בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״שֶׂה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״שֶׂה״, מָה לְּהַלָּן פְּרָט לְכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, אַף כָּאן פְּרָט לְכׇל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ.
אִי מָה לְהַלָּן זָכָר תָּמִים וּבֶן שָׁנָה, אַף כָּאן זָכָר תָּמִים וּבֶן שָׁנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּפְדֶּה״ ״תִּפְדֶּה״ — רִיבָּה.
אִי ״תִּפְדֶּה״ ״תִּפְדֶּה״ רִיבָּה, אֲפִילּוּ כֹּל הָנֵי נָמֵי? אִם כֵּן, ״שֶׂה״ ״שֶׂה״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִפְדּוֹת בְּבֶן פְּקוּעָה? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּכֵיוָן דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר: בֶּן פְּקוּעָה טָעוּן שְׁחִיטָה, שֶׂה מְעַלְּיָא הוּא. אֶלָּא כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: שְׁחִיטַת אִמּוֹ מְטַהַרְתּוֹ.
כְּבִישְׂרָא בְּדִיקּוּלָא דָּמֵי, אוֹ דִלְמָא: כֵּיוָן דְּהַשְׁתָּא מִיהָא רָהֵיט וְאָזֵיל, ״שֶׂה״ קָרֵינָא בֵּיהּ?
מָר זוּטְרָא אָמַר: אֵין פּוֹדִין, וְרַב אָשֵׁי אָמַר: פּוֹדִין.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא: מַאי דַּעְתָּיךְ? דְּיָלְפַתְּ מִפֶּסַח. אִי מָה לְהַלָּן זָכָר תָּמִים וּבֶן שָׁנָה, אַף כָּאן זָכָר תָּמִים וּבֶן שָׁנָה! ״תִּפְדֶּה״ ״תִּפְדֶּה״ — רִיבָּה.
אִי ״תִּפְדֶּה״ ״תִּפְדֶּה״ רִיבָּה, אֲפִילּוּ בֶּן פְּקוּעָה נָמֵי! אִם כֵּן, ״שֶׂה״ ״שֶׂה״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִפְדּוֹת בְּנִדְמָה? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, הַשְׁתָּא בְּכִלְאַיִם פָּרְקִינַן, בְּנִדְמָה מִיבַּעְיָא?
כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, בְּכִלְאַיִם הוּא דְּלָא פָּרְקִינַן, בְּנִדְמָה פָּרְקִינַן, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?
תָּא שְׁמַע: פָּרָה שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז — אֵין פּוֹדִין, הָא רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז — פּוֹדִין. מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר — הָא בְּכִלְאַיִם נָמֵי פָּרְקִינַן! אֶלָּא לָאו רַבָּנַן הִיא?
לָא, לְעוֹלָם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, גּוּפַהּ קָא מַשְׁמַע לַן דְּפָרָה שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז — אֵין פּוֹדִין. לָא תֵּימָא: זִיל אַבָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ, וְהַאי עֵז מְעַלְּיָא הוּא, אֶלָּא זִיל בָּתַר אִימֵּיהּ — וְהַאי עֵגֶל הוּא.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אֵיזֶהוּ כִּלְאַיִם? רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְאָבִיו שֶׂה. אָבִיו שֶׂה, כִּלְאַיִם הוּא? נִדְמֶה הוּא! אֶלָּא, אֵיזֶהוּ דָּמֵי לְכִלְאַיִם, דְּשַׁוְּיוּהּ רַבָּנַן כִּי כִלְאַיִם? רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז, וְאָבִיו שֶׂה.
לְמַאי? אִי לְקָדָשִׁים — מֵהֵיכָא דִּמְמַעֵט כִּלְאַיִם, מֵהָתָם מְמַעֵט נִדְמֶה, דְּתַנְיָא: ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב״ — פְּרָט לְכִלְאַיִם, ״אוֹ עֵז״ — פְּרָט לְנִדְמֶה!
אִי לִבְכוֹר, ״אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר״ אָמַר רַחֲמָנָא, עַד שֶׁיְּהֵא הוּא שׁוֹר וּבְכוֹרוֹ שׁוֹר!
אֶלָּא לְמַעֲשֵׂר, ״תַּחַת״ ״תַּחַת״ מִקֳּדָשִׁים גָּמַר! אֶלָּא לְפֶטֶר חֲמוֹר.
לָא, לְעוֹלָם לְמַעֲשֵׂר, וּכְגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין, מַהוּ דְּתֵימָא ״הַעֲבָרָה״ ״הַעֲבָרָה״ מִבְּכוֹר גָּמַר,
קָא מַשְׁמַע לַן, ״תַּחַת״ ״תַּחַת״ מִקֳּדָשִׁים גָּמַר.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִפְדּוֹת בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין?
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כֵּיוָן דְּאָמַר מוּתָּר בַּהֲנָאָה — חוּלִּין הוּא, כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אָסוּר בַּהֲנָאָה.
מַאי? כֵּיוָן דְּאָסוּר בַּהֲנָאָה, אֵין אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר?
אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּלָא תָּפֵיס פִּדְיוֹנוֹ, אַפְקוֹעֵי אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא הוּא?
אָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: מִי זוּטַר מַאי דִּכְתִיב בְּהוּ, ״כַּצְּבִי וְכָאַיָּל״? מָה צְבִי וְאַיָּל אֵין פּוֹדִין, אַף פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין אֵין פּוֹדִין!
הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי,William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, ״צְבִי וְאַיָּל״ כְּתִיב בְּהוּ.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לִפְדּוֹת בְּבֶהֱמַת שְׁבִיעִית?
וַדַּאי — לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, לַאֲכִילָה אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא לִסְחוֹרָה. כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ — סָפֵק.
וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּלֵית לֵיהּ סָפֵק, כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה.
מַאי כֵּיוָן דְּמַפְרֵישׁ טָלֶה וְהוּא לְעַצְמוֹ, ״לְאׇכְלָה״ קָרֵינָא בֵּיהּ, אוֹ דִילְמָא: כֵּיוָן דְּכַמָּה דְּלָא מַפְקַע אִיסּוּרֵיהּ לָא מִישְׁתְּרֵי, כִּסְחוֹרָה דָּמֵי?
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: בֶּהֱמַת שְׁבִיעִית אֵין פּוֹדִין בָּהּ אֶת הַוַּדַּאי, אֲבָל פּוֹדִין בָּהּ אֶת הַסָּפֵק.
וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בֶּהֱמַת שְׁבִיעִית פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְחַיֶּיבֶת בַּמַּתָּנוֹת.
פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה — ״לְאׇכְלָה״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא לִשְׂרֵיפָה, וְחַיֶּיבֶת בַּמַּתָּנוֹת — דִּ״לְאָכְלָה״ קָרֵינָא בַּהּ.
מֵיתִיבִי: הָאוֹכֵל מֵעִיסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ — חַיָּיב מִיתָה.
וְאַמַּאי? כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִטַּמְּיָא בַּת שְׂרֵיפָה הִיא, ״לְאׇכְלָה״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא לִשְׂרֵיפָה!
שָׁאנֵי הָכָא, דִּכְתִיב ״לְדוֹרוֹתֵיכֶם״.
תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: מִנַּיִן לָאוֹכֵל מֵעִיסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ שֶׁחַיָּיב מִיתָה — שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְדֹרֹתֵיכֶם״.
וְלִגְמַר מִינַּהּ! הָתָם עִיקָּר לַאֲכִילָה, הָכָא עִיקָּר לִשְׂרֵיפָה.
נְתָנוֹ לְכֹהֵן כּוּ׳. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְאָמַר לוֹ הַכֹּהֵן: ״תְּנֵהוּ לִי וַאֲנִי אֶפְדֵּהוּ״ — הֲרֵי זֶה לֹא יִתְּנוּ לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן פְּדָאוֹ בְּפָנָיו.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: זֹאת אוֹמֶרֶת נֶחְשְׁדוּ הַכֹּהֲנִים עַל פִּטְרֵי חֲמוֹרִים. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמַחְזַק לַן דְּמִיקְּרֵי, אֲבָל בִּסְתָמָא לָא — קָא מַשְׁמַע לַן דְּמוֹרֵה בַּהּ הֶיתֵּירָא.
מַתְנִי׳ הַמַּפְרִישׁ פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר וָמֵת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חַיָּיבִין בְּאַחְרָיוּתוֹ, כַּחֲמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַיָּיבִין בְּאַחְרָיוּתוֹ, כְּפִדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת, שֶׁאֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִקָּבֵר, וּמוּתָּר בַּהֲנָאָתוֹ שֶׁל טָלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין צָרִיךְ לְהִקָּבֵר, וְטָלֶה לַכֹּהֵן.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? דִּכְתִיב: ״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה וְגוֹ׳״, מָה בְּכוֹר אָדָם חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי מָה בְּכוֹר אָדָם מוּתָּר בַּהֲנָאָה, אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתָּר! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתְנַן: מֵת פֶּטֶר חֲמוֹר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִקָּבֵר. מַאי יִקָּבֵר? לָאו דְּאָסוּר בַּהֲנָאָה?
לָא, יִקָּבֵר כִּבְכוֹר אָדָם. אֶלָּא, אָדָם בְּכוֹר הוּא דְּבָעֵי קְבוּרָה, פָּשׁוּט לָא בָּעֵי קְבוּרָה?
וְעוֹד תַּנְיָא: מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְפֵק פֶּטֶר חֲמוֹר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ — שֶׁמַּפְרִישׁ טָלֶה עָלָיו, וְהוּא שֶׁלּוֹ!
אֶלָּא אָמַר רָבָא: אָמַר קְרָא ״אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה״, לִפְדִיָּיה הִקַּשְׁיתִּיו, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר.
תְּנַן הָתָם: הָעֲרָכִין — בִּשְׁעָתָן, וּפִדְיוֹן הַבֵּן — אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר — לְאַלְתַּר.
וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לְאַלְתַּר? וּרְמִינְהִי: אֵין בַּעֲרָכִין, וּבְפִדְיוֹן הַבֵּן, וּבִנְזִירוּת, וּבְפֶטֶר חֲמוֹר — פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים.
וּמוֹסִיפִין עַד עוֹלָם!
אָמַר רַב נַחְמָן: לוֹמַר שֶׁאִם פְּדָאוֹ — פָּדוּי, מִכְּלָל דִּבְנוֹ אִם פְּדָאוֹ אֵינוֹ פָּדוּי? וְהָאִיתְּמַר: הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, רַב אָמַר: בְּנוֹ פָּדוּי!
לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רָבָא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״מֵעַכְשָׁיו״ — אֵין בְּנוֹ פָּדוּי.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.