How much must a lamb be worth, who owns the redemption, and how are doubtful firstborn donkeys and untithed produce from a gentile treated?
כמה צריך השה להיות שווה, למי שייך הפדיון, וכיצד נוהגים בספק פטרי חמורים ובטבל שנקנה מנכרי?
The value of the lambשווי השה
The Sages hold the lamb may be of any value, since “according to his means” is written for valuations. Rav Naḥman rules like the Sages; Rav Yosef says even a coin worth a danka, and Rava supports it from “large or small.” Rabbi Yehuda Nesia sent his firstborn donkey to Rabbi Tarfon, who said: a generous eye gives a sela, a stingy eye a shekel, and a middle eye a regia; Rava rules a regia, three zuz.
חכמים סוברים שהשה יכול להיות בכל שווי, שהרי "בהשג יד" נאמר בערכין. רב נחמן פוסק כחכמים; רב יוסף אומר אפילו פטרוזא בר דנקא, ורבא מסייע מ"גדול וקטן". רבי יהודה נשיאה שלח את פטר חמורו לרבי טרפון, שאמר: עין יפה בסלע, עין רעה בשקל, בינונית ברגיא; רבא פוסק ברגיא, שלושה זוזים.
The two rulings are reconciled: one who comes to ask is advised the middle amount, while one who acts on his own fulfills with any amount.
שני הפסקים מתיישבים: מי שבא להימלך מורים לו את השיעור הבינוני, ומי שעושה מעצמו יוצא בכל שווי.
Redeeming with something of equal valueפדייה בשווי
Reish Lakish says one who has no lamb redeems with its value; this fits Rabbi Shimon, not Rabbi Yehuda, who requires a lamb. Ravina asks how the halakha can follow Rabbi Shimon when the anonymous Mishna follows Rabbi Yehuda. The answer: even Rabbi Yehuda agrees, for it should not be stricter than consecrated property; the lamb was given as a leniency, and Rav Naḥman son of Rav Yosef redeemed with vegetables of equal value. Later authorities discuss redemption with something other than a lamb.
ריש לקיש אומר שמי שאין לו שה פודהו בשוויו; הדבר מתאים לרבי שמעון ולא לרבי יהודה, המחייב שה. רבינא שואל כיצד הלכה כרבי שמעון כשסתם משנה כרבי יהודה. התשובה: אפילו רבי יהודה מודה, שלא יהא חמור מן ההקדש, ולא אמרה תורה שה להחמיר אלא להקל; ורב נחמן בריה דרב יוסף פדה בשילקי בשוויו. פוסקים מאוחרים דנים בפדייה בדבר שאינו שה.
Redeeming another’s donkeyהפודה פטר חמור של חברו
Rav Huna says one who redeems another’s firstborn donkey has redeemed it; does it belong to the redeemer or the owner? For Rabbi Shimon it is clearly the owner’s; for Rabbi Yehuda, is it like consecrated property, where “he gives the money and it is his,” or not, since the owner acquires it in the interim? Rav Naḥman proves from the baraita that one who steals another’s donkey pays double to the owner: this follows Rabbi Yehuda, and it is not like consecrated property, which is not “from a man’s house.”
רב הונא אומר שהפודה פטר חמור של חברו, פדיונו פדוי; האם הוא לפודה או לבעלים? לרבי שמעון ודאי של הבעלים; לרבי יהודה, האם מדמים אותו להקדש, ש"ונתן הכסף וקם לו", או לא, כיוון שקני להו בביני וביני? רב נחמן מוכיח מן הברייתא שהגונב פטר חמור של חברו משלם תשלומי כפל לבעלים: זה כרבי יהודה, ואינו כהקדש, שהרי "וגונב מבית האיש" ולא מבית הקדש.
Doubtful donkeys and tithingספק פטרי חמורים ומעשר
How does the lamb enter the pen for tithing? Not in the kohen’s hand, since what is bought or received as a gift is exempt; rather, an Israelite with ten doubtful firstborn donkeys sets aside ten lambs, tithes them, and they remain his. Rav Naḥman says the same, and also for certain donkeys or untithed produce inherited from a kohen grandfather who inherited from an Israelite grandfather, and explains why both cases are needed.
כיצד נכנס השה לדיר להתעשר? לא ביד כהן, שהרי הלקוח והניתן במתנה פטור ממעשר בהמה; אלא ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים מפריש עליהם עשרה שיין, מעשרן, והם שלו. רב נחמן אומר כך, וגם בפטרי חמורים ודאים או בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן שנפלו לו מבית אבי אמו ישראל, ומסביר מדוע צריכא.
Produce from a gentileטבל מן הנכרי
Rabbi Ḥanina says one who buys smoothed untithed produce from a gentile tithes it and keeps it: smoothed by a Jew from the gentile’s domain, the gentile cannot uproot the tithe, and the buyer says “I come through a man against whom you have no claim.” A Mishna on produce deposited with a gentile is explained by Rabbi Elazar as a dispute whether to give it to the kohen, and Abaye’s objection is resolved by distinguishing great teruma from terumat ma’aser, from which a buyer from a gentile is exempt.
רבי חנינא אומר שהלוקח טבלים ממורחים מן הנכרי מעשרן והם שלו: מרחם ישראל מרשות נכרי, ואין קניין לנכרי בארץ ישראל להפקיע ממעשר, והלוקח אומר "קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעי דינא בהדיה". משנה על פירות שהופקדו אצל נכרי מתבארת על ידי רבי אלעזר כמחלוקת אם ליתנם לכהן, וקושיית אביי מתיישבת בחילוק בין תרומה גדולה לתרומת מעשר, שהלוקח מן הנכרי פטור ממנה.
If the lamb diesאם מת השה
“If it died, one may benefit from it”: if it died in the kohen’s house, that is obvious; if in the owner’s house, the kohen benefits. The novelty is that from the moment it was set aside it belongs to the kohen, even before reaching his hand.
"ואם מת, נהנין בו": אם מת בבית הכהן, פשיטא; אם מת בבית הבעלים, הכהן נהנה. החידוש הוא שמשעה שהופרש ברשותו של כהן קאי, אף קודם שהגיע לידו.
Keep the conversation goingממשיכים לשאול
- Why does the Gemara distinguish between one who asks and one who acts on his own?מדוע מבחינה הגמרא בין הבא להימלך לבין העושה מעצמו?
- What does “the lamb was given as a leniency” mean?מה פירוש "לא אמרה תורה שה להחמיר אלא להקל"?
- Why is a firstborn donkey not like consecrated property for theft?מדוע אין פטר חמור דומה להקדש לעניין גניבה?
- What does the rule about the lamb that died teach about ownership by designation?מה מלמד הדין על השה שמת על בעלות מכוח הפרשה?
The source sheetדף המקורות
בְּהֶשֵּׂג יָד כְּתִיב.
אָמַר רַב נַחְמָן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ פַּטְרוֹזָא בַּר דַּנְקָא, אָמַר רָבָא: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא גָּדוֹל וְקָטָן.
פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא כּוּלֵּי הַאי לָא? אִי נָמֵי, פַּטְרוֹזָא לָא? קָא מַשְׁמַע לַן.
רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה הֲוָה לֵיהּ פֶּטֶר חֲמוֹר, שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אֲמַר לֵיהּ: כַּמָּה בָּעֵינָא לְמִיתַּב לְכֹהֵן? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ: עַיִן יָפָה בְּסֶלַע, עַיִן רָעָה בְּשֶׁקֶל, בֵּינוֹנִית בְּרִגְיָא.
אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא בְּרִגְיָא. וְכַמָּה? תְּלָתָא זוּזֵי. רְגִיל הָכָא וְרָגִיל הָכָא.
קַשְׁיָא הִלְכְתָא אַהִלְכְתָא! לָא קַשְׁיָא, כָּאן — בְּבָא לִימָּלֵךְ, כָּאן — בְּעוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֶּטֶר חֲמוֹר וְאֵין לוֹ שֶׂה לִפְדּוֹתוֹ — פּוֹדֵהוּ בְּשׇׁוְיוֹ. לְמַאן? אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה — הָא אָמַר: הִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּשֶׂה! אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַב אַחָא מַתְנִי הָכִי, רָבִינָא קַשְׁיָא לֵיהּ: רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה!
וּסְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?!
אֶלָּא, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, לֹא יְהֵא חָמוּר מִן הַהֶקְדֵּשׁ, וְלֹא אָמְרָה תּוֹרָה ״בְּשֶׂה״ לְהַחְמִיר עָלָיו אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו. רַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף פָּרֵיק לֵיהּ בְּשִׁילְקֵי בְּשׇׁוְיוֹ.
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי אָמַר רַב הוּנָא: הַפּוֹדֶה פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵירוֹ, פִּדְיוֹנוֹ פָּדוּי. אִיבַּעְיָא לְהוּ: פִּדְיוֹנוֹ לַפּוֹדֶה, אוֹ דִלְמָא פִּדְיוֹנוֹ לַבְּעָלִים?
אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, כֵּיוָן דְּאָמַר מוּתָּר בַּהֲנָאָה — מָמוֹנָא דִבְעָלִים הוּא, כִּי תִּיבְּעֵי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר אָסוּר בַּהֲנָאָה.
לְהֶקְדֵּשׁ מְדַמֵּי לֵיהּ, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ״, אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּקָנֵי לְהוּ בְּבֵינֵי וּבֵינֵי, לָא דָּמֵי לְהֶקְדֵּשׁ?
אָמַר רַב נַחְמָן, תָּא שְׁמַע: הַגּוֹנֵב פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵירוֹ — מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל לַבְּעָלִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו — יֵשׁ לוֹ לְאַחַר מִכָּאן.
מַנִּי? אִילֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַמַּאי אֵין לוֹ עַכְשָׁיו? אֶלָּא פְּשִׁיטָא רַבִּי יְהוּדָה.
וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְהֶקְדֵּשׁ מְדַמֵּינַן לֵיהּ, ״וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא מִבֵּית הֶקְדֵּשׁ! וְתוּ לָא מִידֵּי.
אַחַת בִּיכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה [כּוּ׳]. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד אָמְרוּ נִכְנַס לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר?
אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר בְּבָא לְיַד כֹּהֵן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: הַלָּקוּחַ וְשֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה, אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁמַּפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.
מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב נַחְמָן, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה סְפֵק פִּטְרֵי חֲמוֹרִים — מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.
וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה פִּטְרֵי חֲמוֹרִים וַדָּאִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן, וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן עֲשָׂרָה שֵׂיִין, וּמְעַשְּׂרָן, וְהֵן שֶׁלּוֹ.
וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לוֹ טְבָלִים מְמוֹרָחִין בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁנָּפְלוּ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן, וְאוֹתוֹ אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן נָפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ יִשְׂרָאֵל — מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן קַמַּיְיתָא — מִשּׁוּם דְּקָא מַפְרַישׁ וְקָאֵי.
אֲבָל הָכָא — מַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ כְּמִי שֶׁלֹּא הוּרְמוּ דָּמְיָין, אֵימָא לָא.
וְאִי אַשְׁמְועִינַן הָכָא — דְּאֶפְשָׁר לְעַשּׂוֹרֵי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ, דְּהָא מַנַּח, אֲבָל הָתָם — כֵּיוָן דְּשֶׂה מֵעָלְמָא בָּעֵי אֵתוֹיֵי, וּמַפְרַישׁ וְקָאֵי, אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַלּוֹקֵחַ טְבָלִיםWilliam Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.
מְמוֹרָחִין מִן הַגּוֹי, מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ.
דְּמָרְחִינְהוּ מַאן? אִילֵימָא דְּמָרְחִינְהוּ גּוֹי — ״דְּגָנְךָ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא דְּגַן גּוֹי!
אֶלָּא דְּמָרְחִינְהוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּת גּוֹי. מְעַשְּׂרָן, דְּאֵין קִנְיָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מִיַּד מַעֲשֵׂר, וְהֵן שֶׁלּוֹ — דְּאָמַר לֵיהּ: קָאָתֵינָא מִכֹּחַ גַּבְרָא דְּלָא מָצֵית (אִישְׁתַּעֵית) [אִישְׁתַּעוֹיֵי] דִּינָא בַּהֲדֵיהּ.
תְּנַן הָתָם: הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי וְאֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעֲשֵׂר וְלַשְּׁבִיעִית.
אֵצֶל הַגּוֹי — כְּפֵירוֹתָיו, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דְּמַאי.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְהַפְרִישׁ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, כִּי פְּלִיגִי — לִיתְּנָן לְכֹהֵן. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: וַדַּאי חַלְּפִינְהוּ, וּבָעֵי מִיתְּנַנְהוּ לְכֹהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: דְּמַאי.
יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: טַעְמָא דִּמְסַפְּקָא לַן אִי חַלְּפִינְהוּ אִי לָא חַלְּפִינְהוּ, הָא וַדַּאי חַלְּפִינְהוּ — דְּכוּלֵּי עָלְמָא בָּעֵי לְמִיתְּבִינְהוּ לְכֹהֵן, וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַלּוֹקֵחַ טְבָלִים מִן הַגּוֹי מְמוֹרָחִין — מְעַשְּׂרָן וְהֵן שֶׁלּוֹ!
דִּלְמָא כָּאן בִּתְרוּמָה גְּדוֹלָה, כָּאן בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר!
אַזְכַּרְתַּן מִילְּתָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן לַלּוֹקֵחַ טְבָלִים מְמוֹרָחִין מִן הַגּוֹי שֶׁהוּא פָּטוּר מִתְּרוּמַת מַעֲשֵׂר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, טְבָלִים שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל — אַתָּה מַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן, טְבָלִים שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי — אִי אַתָּה מַפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנָהּ לַכֹּהֵן.
וְאִם מֵת נֶהֱנִים בּוֹ. דְּמִית הֵיכָא? אִילֵּימָא דְּמִית בֵּי כֹהֵן, וְנֶהֱנֶה בּוֹ כֹּהֵן — פְּשִׁיטָא, מָמוֹנָא דִּידֵיהּ הוּא! אֶלָּא, דְּמִית בֵּי בְעָלִים וְנֶהֱנֶה בּוֹ כֹּהֵן — הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא!
סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא, כֹּל כַּמָּה דְּלָא מְטָא לִידֵיהּ לָא זְכָה בֵּיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּמֵעִידָּנָא דְּאַפְרְשֵׁיהּ, בִּרְשׁוּתֵיהּ דְּכֹהֵן קָאֵי.William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · sefaria
Read the passage in its original context.קראו את המקור בהקשרו.